חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מתברר שחומצות שומן מסוג אומגה-6 בהחלט טובות לבריאותנו, בניגוד לתווית שהוטבעה להן

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב


 


נראה שברפואה בפרט, ובהבנת הביולוגיה של גופנו בכלל, ישנן מולקולות הזוכות להכרה ולשבח בזכות היותן משפרות את בריאותנו, ולעומתן מולקולות אחרות, לעתים בעלות דמיון מבני של ממש לראשונות, מסומנות דווקא כמזיקות לבריאות, ויש לכאורה להימנע מצריכתן במזון ככל האפשר. ואין דוגמה טובה יותר להדגמת הדוּאליוּת הזו, מאשר ההתייחסות האוהדת שלנו לחומצות שומן מסוג אומגה-3, לעומת החשש הסמוי מפני חומצות השומן מסוג אומגה-6.


הבה נתוודע תחילה להבדלים בין שני סוגי חומצות שומן אומגה אלה: מדובר בשתי משפחות של חומצות שומן רב בלתי-רוויות, דהיינו שיש להן על פני שרשרת הפחמנים המרכיבה את חומצת השומן יותר מקשר בלתי רווי (או כפול) אחד. המספרים 3 ו-6 מייצגים את העמדה על פני השרשרת השומנית בה מתחיל הקשר הכפול הראשון, שכן מיקומו של הקשר הכפול הזה משפיע על צורתה המרחבית של מולקולת השומן, מה שכמובן משפיע על תפקודה בגוף.


 


מוּכּרים היטב היתרונות של שומני אומגה-3 המגיעים בעיקר מדגים “שומניים” כמו סלמון, דג הֶרינג, מקרל, וסרדינים, אך גם מפשתן והשמן המופק ממנו, וכן מאגוז המלך (walnut). חומצות שומן אומגה-3 מגנות על הלב מפני הפרעות קצב, הן מקלות על מצבי דלקת, הן מפריעות ליצירת קרישי דם, ומפחיתות את רמת הטריגליצרידים בדם.


לעומתן, חומצות שומן מסוג אומגה-6, מגיעות אלינו בעיקר משמנים צמחיים, כגון שמן חֲרִיעַ (safflower), שמן חמניות, שמן שומשום, שמן תירס, שמן סויה, זרעי חמנית, זרעי אגוז המלך וזרעי דלעת, ומתבררות לאחרונה כבעלות תכונות מיטיבות גם כן.


חומצות שומן אומגה-6 מפחיתות רמת כולסטרול-LDL, ומעלות רמת כולסטרול-HDL, הן עוזרות לשמור על רמת הסוכר בדם בתחום הרצוי, על ידי שיפור רגישות הגוף לאינסולין. למרות אלה, רבים מהחוקרים, שלחו שנים אצבע מאשימה כלפי שומני אומגה-6 וקבעו שהם מסוכנים לנו בעיקר בכך שהגוף מסב את חומצת אומגה-6 העיקרית בדיאטה, החומצה הלינולאית, המכילה 18 פחמנים ו-2 קשרים כפולים (ובהתאם היא מוגדרת כ-18:2 omega 6) לחומצת אומגה-6 אחרת המוּכרת כחומצה אראכידונית, המכילה 20 פחמנים ו-4 קשרים כפולים שהראשון ביניהם הוא אמנם בעמדה של פחמן מספר 6. חומצה ארכידונית עוברת מטבוליזם ליצירת פרוסטגלנדינים.


האנזים הקריטי לפעולה האחרונה ידוע כ-COX או cyclo-oxygenase ואחד התוצרים העיקריים של ריאקציה זו הוא החומר תְרוֹמְבּוֹקְסָן-A2, הנוצר בעיקר על ידי תסיות הדם (platelets) ופעולתו לעודד הִדַבּקוּת התסיות, וכן לכווץ את השרירים החלקים בדופן כלי הדם. נראה אם כן שתרומבוקסן-A2 בשתי פעילותיו האלה תורם נכבד לקרישיות והיצרות כלי-דם, ובכך היבטיה השליליים של חומצה אראכידונית, ושל קודמתה, חומצה לינולאית. אך כמו שיתברר בהמשך, הגוף יודע להסב את החומצה האראכידונית גם למולקולות המשככות דלקת, ונלחמות בקרישי הדם.


 


 חומצה לינולאית אינה יכולה להיווצר בגוף האדם, אך היא נחשבת לחומצת שומן הכרחית לגוף.


נתונים שהצטברו עם השנים בעיקר בחולים שקבלו תקופה ארוכה מזון דרך הווריד, הצביעו על כך שהגוף זקוק לצריכה יומית של חומצה לינולאית שמקורה במזון שתגיע ל-0.5 עד 2.0% מכלל האנרגיה המתקבלת מהמזון. החומצה הלינולאית הנקלטת בגוף, יכולה להפוך לצורות נוספות של חומצות אומגה-6, כמו חומצה גאמא-לינולאית (8:3 ω-61), וכמובן לחומצה אראכידונית. כיוון שחומצה לינולאית מהווה כמעט 90% מחומצות אומגה-6 שבמזון, היא מהווה למעשה היעד המרכזי לכל דיון בנושאי צריכת חומצות אומגה-6 במזון.


נתונים עדכניים מראים שאדם בוגר בארה”ב מקבל במזונו בממוצע 14.8 גרם חומצה לינולאית מדי יום, ועל בסיס של צריכה יומית ממוצעת של 2,000 קילו-קלוריות ביום, הצריכה המעשית של חומצה לינולאית היא של 6.7% מכלל האנרגיה שבמזון. כמות החומצה האראכידונית הנקלטת מדי יום ישירות מאכילת בשר, ביצים ומעט יותר מדגים, היא 0.15 גרם.  בדיאטה המערבית הממוצעת, היחס בין חומצות אומגה-6 לחומצות אומגה-3 הוא 10 ל-1, ויש כאלה המגיעים ליחס של 30 ל-1.


 


הטיעונים במרוצת השנים להפחית את כמות החומצה הלינולאית במזון באופן שהיחס בין אומגה-6 לאומגה-3 יהיה קטן בהרבה מהיחס המוזכר כאן, היו מבוססים על ההנחה שכיוון שלהתפתחות מחלת לב כלילית יש כנראה גם מרכיב דלקתי, וכיוון שחומצה אראכידונית קשורה לסינתזה של מגוון של מולקולות קְדָם-דלקתיות, הפחתת כמות חומצה לינולאית במזון תפחית לכאורה את רמת החומצה האראכידונית, ובכך יופחת הפוטנציאל הדלקתי למחלת כלי הדם.


אמנם כן, חומצה אראכידונית משמשת מצע ליצירת מגוון של איקוֹזָנוֹאידים (eicosanoids) שהן מולקולות בנות 20 פחמנים, ולהם משתייכים פרוסטגלנדינים, פרוסטציקלינים, טרומבוקסנים ולוֹיקוֹטְרִיֶאנים. מבין ארבעת המולקולות האחרונות אחדות אמנם יש מוליקולות התורמות לתהליך הדלקתי, לכיווץ כלי-דם או לצימות (aggregation) של תאים, כמו prostaglandin E2, thromboxane A2 ו-leukotriene B4. יחד עם זאת, חומצה אראכידונית מולידה מולקולות אחרות שהן דווקא נוגדות דלקת ונוגדות צימות-תאים, כמו prostacycline, lipoxin A4 וכן חומצות epoxyeicosatrienoic. בייחוד חשוב תפקידן של החומצות האחרונות בהרחבת כלי-דם על ידי שהן גורמות להרפיה של תאי שריר חלק בדופן כלי הדם. למעשה, כיוון שרק 0.2% מהחומצה הלינולאית הופכת לחומצה אראכידונית, גם שינוי ניכר ברמת החומצה הלינולאית הנצרכת במזון, לא תגרום לשינוי מהותי ברמת החומצה האראכידונית ברקמות.   


 


כבר בשנת 1997 התפרסמה סדרת מאמרים על מחקרים בבני-אדם שהראו שרמות גבוהות יותר של חומצות אומגה-6 בדם, בעיקר של חומצה אראכידונית, היו כרוכות בהפחתה של רמות של חומרים מתווכי-דלקת, והפחתה של רמות חומרים נוגדי-דלקת כמו TGF-β. כאשר מתנדבים בריאים קיבלו מנות של 1.5 גרם חומצה אראכידונית ליום, הגדולות פי-7 מהמנה הרגילה של חומר זה, למשך 7 שבועות, לא נרשמה כל השפעה על מידת הצימות של טסיות הדם, או על זמן הקרישה. בדומה, במחקר שנערך ביפאן בשנת 2007, נמצא שהוספה של 840 מיליגרם חומצה אראכידונית ליום למשך 4 שבועות, לא החמיר את תפקוד טסיות הדם. בדומה מחקר אמריקני גדול היקף שהתפרסם בשנת 2003 ב-Circulation, הראה שצריכה מוגברת של אומגה-6 השפיע דווקא בכיוון של הפחתה מתונה בדם של סמני לדלקת. נראה אם כן, שכרגע אין נתונים ישירים המצביעים על פעילות של חומצה לינולאית התומכת בתהליכי דלקת או כזו שעלולה לגרום לתהליכי טרשת עורקים בבני-אדם.  


 


למעשה כבר משנת 2003 החל להופיע גל מאמרים בהם בא לביטוי השינוי הקוטבי בהתייחסות לחומצות שומן אומגה-6 כאל חומצות שומן “טובות” לגוף. מאמר שהתפרסם באותה שנה ב-American Journal of Clinical Nutrition על ידי Martijn Katan, אחד המומחים העולמיים לנושאי תזונה מאוניברסיטת וֶכנִינגֶן בהולנד, נתן את האות לכך שלחומצה לינולאית יש סגולות להפחית את רמת הכולסטרול. Katan ניתח 60 ניסויים תזונתיים בהם השתתפו במקובץ 1,672 מתנדבים, בהם הומרו פחמימות במזון בכמויות עולות של אומגה-6 (מ-0.6% עד 28.8% מכלל הקלוריות הנצרכות), והוכח השיפור ביחס בין כולסטרול “טוב” (HDL) ל”רע” LDL)). למעשה כבר בשנת 1992 הראה Katan שאם ממירים 10% משומן רווי במזון באומגה-6, משיגים הפחתה של 18 מיליגרם לדציליטר של כולסטרול LDL. יתרה מכך, נמצא שצריכה גבוהה יותר של אומגה-6 מפחיתה את ההשמנה הבטנית (abdominal fat) מה שמשפר את הרגישות לאינסולין, ומפחית את התרחשות סוכרת type 2  בנשים.


עוד נתון חיובי לגבי צריכת חומצה לינולאית התפרסם כבר בשנת 1999 ב-Hypertension, על ידי חוקרים מנורווגיה שהדגימו שבניגוד לצריכת חומצות שומן רוויות המעלות את לחץ הדם, דווקא וחומצה לינולאית מפחיתה את לחץ הדם הסיסטולי באופן משמעותי.


 


ראיות על היתרון של צריכת חומצות שומן מסוג אומגה-6 לכלי הדם הכליליים: כבר בשנות ה-80 התפרסם מידע מחקרי משכנע, שהופק ממדגם גדול של 4,584 משתתפים במחקר מכון הלב, הריאות והדם הלאומי בוושינגטון, שמצא עליה של 66% בשכיחות מחלת לב כלילית בקרב אלה שצריכת חומצה לינולאית אצלם היוותה רק 1.8% מכלל הקלוריות במזון, בהשוואה לאלה שחומצה לינולאית במזונם היוותה 5.3%. מטה-אנליזה של 25 ניסויים קליניים שפורסמה בשנת 2007 ב-Atherosclerosis, שסך הכול השתתפו בהם 1,998 מטופלים עם מחלת לב כלילית ועוד 6,913 אנשים בריאים, הראתה שככל  שרמת החומצה הלינולאית בדם וברקמות הייתה גבוהה יותר, אחוז התחלואה במחלת לב כלילית היה נמוך יותר. עוד יותר רלבנטי לנו הוא המחקר של אנשי בית הספר לבריאות הציבור בהדסה ירושלים בראשות Jeremy Kark ו-Eliott berry, שהתפרסם ב-2003 ב-American Journal of Clinical Nutrition, שנערך באוכלוסייה הישראלית בה 25% צורכים יותר מ-12% חומצות אומגה-6 כמקור אנרגיה, ונמצא יחס הפוך בין רמת החומצה הלינולאית ברקמת השומן לבין התרחשות התקפי-לב.


 


ב-1997 התפרסם ב-American Journal of Epidemiology המאמר המפורסם של הקבוצה הפינית על השפעות ביתא קרוטן וויטמין E על סרטן. אך מאמר זה התייחס גם לעובדה שצריכה מוגברת של חומצות אומגה-6, או באופן יותר ספציפי צריכה מוגברת של חומצה לינולאית, כלל לא הגבירו את שכיחות מחלת הלב הכלילית. אך תשומת לב גדולה יותר משך המאמר שהתפרסם ב-2005 ב-Circulation של האפידמיולוגים, התזונאים והקרדיולוגים המאוד מוכרים מבוסטון Eric Rimm, Meir Stampfer ו-Walter Willett, שעסק בסקר הבריאות של אנשי הרפואה מאזור בוסטון, ונמצא שמחלת עורקים כליליים הייתה נמוכה ביותר אצל הצורכים הגבוהים ביותר של אומגה-3 ואומגה-6. בשנת 2005 התפרסם ב-Archives of Internal Medicine מאמר נוסף מפינלנד שנודע כ-Kupio Heart Study, בו הודגם באופן מובהק שצריכה מוגברת של חומצה לינולאית, או רמות גבוהות יותר של חומצה לינולאית בדם, היו כרוכים בתמותה נמוכה יותר ממחלת לב כלילית. במחקר בריאות האחיות (Nurses) המצוטט תדירות, בו היו המשתתפות במעקב רפואי משך 20 שנה, נמצא שהסיכון למחלב לב כלילית היה נמוך ב-25% בקרב אלו מהמשתתפות בהן חומצה לינולאית היוותה 7.05% מהמזון, לעומת אלה שהסתפקו בחומצה לינולאית כ-2.8% בלבד במזונן.


 


בדצמבר 2008 התפרסמו המלצות תזונתיות של המכון האמריקני של מזון ותזונה, והמלצות אלה מגדירות באופן ייחודי שגברים בני 19 עד 50 שנה אמורים לצרוך מדי יום 17 גרם של חומצה לינולאית , ואילו נשים באותה קבוצת גיל אמורות לצרוך כל יום במזונן 12 גרם חומצה לינולאית (או בין 5 ל-6% מכלל תצרוכת האנרגיה). גם ממסדי הבריאות במדינות אחרות ממליצים על סדר גודל דומה של אומגה-6 שיש לצרוך מדי יום.


הרשות האירופית ממליצה שאומגה-6 תהווה 4-8% מכלל האנרגיה הנצרכת, ארגון הבריאות העולמי ממליץ על 5-8%, ארגון התזונה הבריטי ממליץ על 6-6.5%, והמוסדות המקבילים באוסטרליה וניו-זילנד ממליצים על 4-5%, כאשר איגוד הדיאטנים בקנדה נותן טווח המלצה יותר רחב של 3-10% מכלל האנרגיה הנצרכת. אך עדיין שוררים חילוקי דעות בין שתי אסכולות תזונתיות. האחת, ממליצה להוריד במזון את היחס בין חומצות שומן אומגה-6 לאומגה-3, בהנחה שהקטנת יחס זה תגביר את ההשפעה החיובית על הלב של אומגה-3.


אך אם אמנם מקובל שככל שרמת אומגה-3 בגוף גבוהה יותר פוחת הסיכון למחלת לב כלילית, כלל לא ברור שהפחתת רמת אומגה-6 בגוף, טובה אף היא ללב. אמנם נכון שצריכה מוגברת של אומגה-6 עלולה לעכב את הפיכת חומצה α linolenic לחומצת אומגה-3 החיונית ביותר- EPA או eicosapentanoic acid, אך ידוע שההפיכה של חומצה אלפא-לינולנית ל-EPS היא מצומצמת ביותר בלאו הכי, וכלל לא ברור אם כן שנטילה של אומגה-6 במזון, תשנה באופן מהותי את המאזן של EPA בגוף.


 


אכן, האסכולה האחרת הנשמעת כיום באופן נחרץ יותר, ונתמכת על ידי איגוד הלב האמריקני-AHA, טוענת שאין כל סיבה להקטנת היחס בין אומגה-6 לאומגה-3 במזון. תשעה מומחים לתזונה ולקרדיולוגיה בארה”ב, חברו יחד ונסחו מסמך מקיף על יתרונותיה של אומגה-6 לבריאות הלב, שהופיע כמאמר ב-Circulation ב-17 בפברואר 2009. מתברר שהגוף למעשה הופך כמות קטנה מאוד של חומצה לינולאית לחומצה אראכידונית, גם כאשר רמת החומצה הלינולאית במזון גבוהה. מחקר אחרון זה מצביע על כך שעודף אומגה-6 אינו מעודד או מגביר תהליכי דלקת, נהפוך הוא. אם אמנם ההמלצה לצרוך כל יום בין 11 ל-22 גרם של חומצות שומן אומגה-6, איך מתרגמים אותה באופן מעשי? כף רוטב לסלט עשוי משמן חריע מכילה 9 גרם אומגה-6, אונקיה אחת (כ-30 גרם) של זרעי חמניות מכילה 9 גרם אומגה-6, ואילו אונקיה אחת של אגוזי המלך מכילה 11 גרם של אומגה-6. נראה שכמו רעיונות ו”אמיתות” רבות שהיו מקובלות ברפואה ועברו שינוי עם הזמן, גם חומצת שומן אומגה-6 הפכה לפתע את עורה, ממרכיב במזון שצריך להימנע ממנו לכזה שעושה טוב ללב.          


    


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים