חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

משמעותם הגדולה של המעשים הקטנים

אהבתם? שתפו עם חבריכם

משמעותם הגדולה של המעשים הקטנים.

הגיע אלי לדוא”ל מכתב מהסוג שמסתובב ברשת ובד”כ נמחק מיידית ללא תשומת לב מיוחדת. הפעם הזאת בחרתי לקרוא, ולהביא אותו כדוגמה לנושא הכתבה.

מחבר המכתב ג`ו, מספר על ילדותו בעיירה אמריקאית קטנה, ועל יום אחד בו חזר מבית הספר ושם לב לנער חדש, רזה, ממושקף, ההולך הביתה וסוחב אתו את כל ספרי הלימוד. בעודו תוהה מה יש לו ל”יורם” הזה לסחוב הביתה כל כך הרבה ספרים לסוף השבוע, הופיעה ממול חבורת נערים, הנערים תקפו את הנער הממושקף הפילו אותו לקרקע והעיפו את ספריו לכל עבר.
לרגע אחד עמד ג`ו ולא עשה דבר אבל אז לדבריו ראה את דמעות הכאב בעיניו של הנער המוכה, מה שגרם לו באינסטינקט של רגע, לזנק לעזרה, לגרש את התוקפים, לעזור לו למצוא את משקפיו ולאסוף את ספריו.

אחר כך ליווה אותו הביתה ועם הזמן הפכו השניים לחברים בנפש, עם סיום התיכון הוטל על אלק – חברו של ג`ו, לנאום את נאום הסיום, הוא הודה בנאומו לכל האנשים שעזרו לו ולחבריו להגיע ליום סיום הלימודים ואז פנה מעל הבמה לג`ו וסיפר את סיפור אותו יום, “אף פעם לא סיפרתי לך ג`ו מדוע סחבתי איתי את כל הספרים. ובכן, באותו סוף שבוע תכננתי להתאבד, ילד דחוי חסר חברים ולא מצליח בלימודים, הבאתי את כל הספרים הביתה כדי שהורי לא יצטרכו אחר כך לרוקן את הארונית שלי.
מה שאתה עשית ג`ו היה להציל את חיי, חברותך שינתה את גורלי ועכשיו אני מודה לך עליה…”

הסיפור הזה מדגים את משמעותם של מעשים קטנים: חיינו מורכבים מעשרות, מאות, אלפי ומיליוני פעולות אותן אנו בוחרים לבצע, או לא, וכל פעולה כמו אבן הנזרקת למים, יוצרת אדוות המתפשטות ומגיעות הרחק אל מעבר לנקודה המקורית בה פגעה האבן.

התורה ה”הוליסטית” אומרת שפרפר המנופף בכנפיו יכול לגרום לסופת הוריקן בצד השני של העולם.
זה אולי נראה לא סביר, אבל אם ניקח בחשבון שסופת הוריקן היא תנועה מעגלית מסיבית של אויר, ייתכן שכל אותן מיליארדי מולקולות אויר, החלו את גלישתן ממעלה הרמה הברומטרית כתוצאה מדחיפה קטנה בזמן ובמקום הנכונים, דחיפה כזו יכולה לבוא גם מאותו משק כנפי פרפר.
כמו אותן כנפיים, קטנות ולכאורה חסרות חשיבות, ברמה הרוחנית אנושית, יש משמעות רבה לאינטראקציות שבין אדם לחברו, תהנה קטנות ולכאורה חסרות חשיבות ככל שתהנה.

היהדות מספרת לנו ש”המלבין פני חברו ברבים כאילו שופך דמים” ומזהירה אותנו מפני “מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך” יש כאן, מעבר לעניין ההתנהגות המנומסת גם מסר חשוב נוסף, אתה לא יכול לדעת איזו השפעה ארוכה או רחבה יש למעשיך, ולכן הישמר לך מלפגוע באנשים כיוון שתוצאות הפגיעה הזו יכו גלים שליליים לאורך נתיב הדורות ולרוחב המרקם החברתי.
על אותו משקל, כל הדתות מעודדות את עשיית הטוב ברמה שבין אדם לחברו, עשיית טוב מגבירה את עצמה לאורך ולרוחב ויש בה כוח חיובי המגביר את עצמו ואת אנרגיית החיים של העושה כמו של המקבל.

איך נדע מה לעשות?
מהו מעשה טוב ומהו מעשה רע?
התשובה פשוטה, כל מעשה הגורם שמחה למי שמושפע ממנו הוא מעשה טוב, כל מעשה הגורם שמחה למקבל ולנותן הוא מעשה טוב מאד.

היקום או אם תרצו אלוהים, “אוהב” מעשים טובים, הוא אוהב אותם כיוון שהם מגבירים את אנרגיית החיים אותה מעבירים האנשים שעושים אותם.
כל היצורים החיים עלי אדמות וביקום, עוסקים ב”מלאכת הקודש” הזו, התמרת אנרגיה, הפיכת היקום החומרי ליקום רוחני, מין תהליך הפוך ל”מפץ הגדול” בו הפך חלק ניכר מהיקום הרוחני, הטהור או אם תרצו האלוהי, ליקום של חומר, כפי שכתבתי במאמר הקודם, היצורים החיים הם מין קטליזטורים מיוחדים המשלבים רוח וחומר ותפקידם הוא היפוך כיוון ותיקונו של היקום למצבו האנרגטי הטהור.

איך קשורים לזה ה”מעשים הטובים”?
התשובה לשאלה זו קשורה באופן הדוק לייחודיותם של היצורים החיים בכלל ושל האדם בפרט, בניגוד למצב ה”אלוהי” הטהור בו מתאפשרת רק מחשבה, המצב האנושי מאפשר גם מעשה או תרגום של המחשבה לפעולה במישור החומרי.
היצורים החיים הם איבריו הפיזיים של היקום האנרגטי ובאמצעותנו הוא מסוגל להביע את עצמו פעולותינו מביעות את יופיו של הממד הרוחני, ציור, מוסיקה, תנועה, שפה, חושניות…כל אותם דברים הגורמים לאדם להתענג, באים מהממד ההוא, היקום הרוחני מצליח לקחת חומר ולגרום לו, באמצעות תופעת החיים, ליהנות, לחוש את עוצמתה הטהורה של “הרוח הגדולה” ובכך הוא משחרר אליה בחזרה חלק מהאנרגיה שנכלאה בו ב”מפץ הגדול”.

אני חוזר לתחילת הדברים, לכל מעשה שאנו עושים, יש חשיבות גדולה, בעיקר כשהוא משפיע על אנשים אחרים, הדתות מספרות לנו על “שכר ועונש” בעולם הבא כאשר בפועל את השכר, כמו את העונש אנו מקבלים בעולם הזה, למי שנדמה שיכול להיות מצב בו צדיק ורע לו מול רשע וטוב לו טועה טעות מרה.
אין רשע שטוב לו כיוון שהרשעות היא העונש על מעשים רעים.

בניגוד לתפישה הרווחת לפיה רשע יוצר רוע ההפך הוא הנכון, רוע (או עשיית מעשים הגורמים סבל לאחרים) גורר אחריו רשע, ה”רשע” הוא אדם סובל שלא מצליח לצאת ממעגל הסבל שלו, יכולתו ליהנות מאנרגיה “אלוהית” קטנה והוא נאלץ לקבל את אנרגיית החיים שלו מיצורים חיים אחרים, אנרגיה מ”יד שניה” “מלאה ב”זיהומים” מספיקה בשביל לחיות אבל לא הרבה יותר מזה.

הרשע חי חיים קטנים, קטנוניים, לא נהנה מהישגיו החומריים וחי בפחד מתמיד שמא ייפגע מעמדו, כבודו, הונו…, הרשעים בד”כ מאריכים ימים ואין בזה שום דבר מפתיע. אריכות ימים היא לא ברכה בעבורו, הוא הופך לזקן רגזן, כועס על בגידת גופו, מפחד מהמוות, חווה בדידות נוראה כי קרוביו נוטשים אותו עם ירידת כוחו וכשהוא מפסיק להפחיד אותם הוא לא הולך לגיהינום, הוא חי אותו עד מותו.

ה”צדיק” הוא אדם שמח, משלים עם גורלו ועם מקומו בחיים, שם דגש על עשיית טוב – גרימת שמחה לאחרים. וניחן ביכולת ליהנות מדברים קטנים, יכולת זו היא סוד החיים המאושרים, הדברים הקטנים, הרגעים הספורים, המעשים הטובים, מי שמצליח “לתפוס” לו רגע כזה, ליהנות ממנו, “לצלם” אותו בזיכרון ולחוות אותו שוב ושוב. הוא אדם מאושר, אדם טוב, אדם הממלא את ייעודו ה”אלוהי”.
אין זאת אומרת שהצדיק לא חווה סבל בחייו, חווית הסבל שלו לא קשורה ל”עונש” או ל”צדק” כמו הרשע, גם לצדיק יש ימים רעים אבל בניגוד לרשע, הצדיק חווה חוויות טובות שמפצות אותו על הכל.

עשיית טוב היא התרופה נגד מכאובי החיים, ואפשר להתחיל את העשייה הזו בכל רגע נתון, זה יכול להיות מטבע בכובעו של קבצן. התנדבות במגן דוד אדום, או משחק של שעה עם ילד… כל אחד ימצא את מה שעושה טוב לחברו ולו ו… קדימה.
אם תרצו את כל התורה על רגל אחת, את שאהוב עליך עשה לחברך. (או חברתך).
בברכת עשו טוב ותיהנו מהחיים,

אבנר.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים