מריחואנה: עוד כמה פרטים על השפעותיה המגוונות על הבריאות,חלק א`
הבוקר האזנתי לחדשות רשת ב', ושמעתי באקראי את הדיווח הנרגש על סף העילפון של "כתבנו לענייני בידור ותרבות", על ההופעה מליל אמש של ה"אבנים המתגלגלות" בפארק הירקון. בין שאר השבחים ברוח "אשרינו שזכינו", הובלעה מעט אמירתו של הכתב המתגלגל על כך ש"באוויר עמד ריח הגראס !!" כך גרס הכתב, ואני מקבל את דבריו ללא סייג, שהרי גם אצל מיק ג'אגר הבלתי-נלאה, גראס היא גרסה דינקותא.
למונח גראס כמה גרסאות, יש יכנוהו "חשיש", ויש יאמרו "מריחואנה", יש יעדיפו "קנאביס", והפחות מקפידים אומרים "צינגָלֶה", ומעבר לים לוקחים joint, וכשרצים לכנסת מעדיפים "עלה ירוק".
אך אותנו לא יבלבלו שלל השמות: כל הדרכים מובילות למריחואנה, ואליה מכוונים הדברים הבאים.
מיליוני בני אדם בעולם מעשנים או אף אוכלים מריחואנה בשל השפעותיה המסממות, ותחושות התרוממות הרוח שהיא גורמת. כמו שנכון לגבי תרופות וסמים באופן כללי, השפעותיה של מריחואנה תלויות במינון ובתדירות השימוש.
מינון גבוה עלול לגרום להזיות בחלק מהצרכנים, או מסוגל להרדים משתמשים אחרים. מריחואנה עלולה לפגוע בזיכרון לטווח קצר, בהכרה ובקואורדינציה המוטורית, אך נראה שאלה הן תופעות הפיכות המתפוגגות כשהגוף מתפנה מהסם.
יחד עם זאת, חייבים להודות בעובדה שיש לסם זה גם יתרונות רפואיים ברורים. מריחואנה משככת כאבים וחרדות ועשויה למנוע מותם של תאי עצב פגועים. היא גם מדכאת הקאות ומעוררת תיאבון, תכונה שימושיות במקרים של חולים הסובלים מאובדן משקל חמור כמו זה שעלול להיגרם מכימותרפיה.
דווקא בימים אלה כדאי להזכיר שוב, בעיקר לצעירינו חסרי המנוח, שהגראס אינו כה תמים למרות חזותו הירקרקה והבלתי מאיימת.
באוויר עומד ריח הלגיטימציה שעישון קנאביס מתחיל לקבל. גראס רפואי הוא כבר מזמן חביבם של רופאים המטפלים בכאבים שונים, וכמובן של המטופלים בו החשים הקלה ממכאוביהם.
רבים גורסים שעלי הקנאביס מסוכנים פחות לבריאותנו מעלי הטבק, ושואלים מדוע האחרון חוקי לשימוש והראשון נאלץ לחזר על הפתחים, ואלה לא נפתחים בפניו?
את דעתנו על עלי טבק, ועל המוצר הנולד מהם, אנו מביעים בנחישות למעלה מ-20 שנה. אך אין להיעזר ב"חוקיות" של רעה חולה אחת, כדי לנסות ולקדם רעה חולה אחרת.
כיום, מריחואנה הוא הסם "הבלתי חוקי" שהשימוש בו גדול מזה של כל סם אחר בארה"ב, כאשר 12% מבין האמריקנים בני 12 שנה ומעלה מדווחים על צריכתו במהלך השנה האחרונה.
מדאיגה במיוחד צריכת מריחואנה בגיל ההתבגרות והוא כרוך בסיכון מוגבר על ידי נערים ונערות, עם השפעות גופניות שליליות. יחד עם זאת, ובאופן המזכיר את הוויכוחים האינסופיים בתחום עישון מוצרי טבק בין המביעים על תחלואות הנגרמות בעטיו, לבין המכחישים אותן, גם בנושא מריחואנה יש הטוענים ש"לא כצעקתה".
הדברים הבאים מסתמכים רק על ראיות מוצקות ומוכחות באשר לנזקי מריחואנה, והם מתבססים על דברים שכתב Dan Longo, אחד מעורכי כתב העת המוביל ברפואה, New England Journal of Medicine, שהוא ם איש מכוני הבריאות הלאומיים שם בתחום השימוש בסמים.
למריחואנה יש בציבור התייחסות קוטבית, כאילו פני יאנוס לה. ישנם אלה שמריחואנה מעלה בדמיונם תמונות של מעשני חשיש בקרן רחוב חשוכה השרויים באווירת התעלות וערפול חושים. לעומתם, הצורכים אותה רואים בה מקור לרגיעה, ואמצעי להאט את קצב והמולת החיים המודרניים. אחרים, ודווקא בין הלוקים במחלות של כאב כרוני, או חולי סרטן המטופלים בכימותרפיה שגורמת לבחילות מתישות, הפכה המריחואנה למעין תקווה להקלה מכל אלה.
ההיסטוריה של מריחואנה ארוכה כאורך ההיסטוריה האנושית, ביבשות ובתרבויות שונות. יש סבורים שלידתה במזרח, ושמקור צמח הקנאביס בהרי ההימאלייה. עלי קנאביס יבשים נמצאו בצמידות למומיה בת 2,800 שנים של שמאן בסין, ואם כי הסינים הקדמונים ידעו שמריחואנה משככת כאבים, הם לא הרבו לגדל את הצמח לשימוש כסם פסיכוטי אלא כדי לייצר ממנו סיבים לחבלים ולבדים.
גם היוונים והרומאים הקדמונים השתמשו בסיבי הקנאביס לייצור חבלים ומפרשים.
בפרס העתיקה נהגו לערוך טקסים דתיים סביב מדורת קנאביס, כדי להיחשף לעשן ולהגיע לתחושות של התרוממות הרוח. קנאביס היה ידוע באשוּר, והשבטים האריים והסקיתים היו שורפים את הפרח כדי להשרות טראנס.
בהודו של המאה ה-5 שימש קנאביס כסם ממכר, בעיקר בשעות הערב הן להשתכרות אך גם למטרות דתיות, כתחליף לאלכוהול שנאסר עליהם.
בימי הביניים התפשט השימוש בקנאביס מהודו לשאר אסיה ולמזרח התיכון, וחדר לתרבות האיסלאמית בעיקר בצורת חשיש. בעיראק של המאה ה-15 שימש קנאביס לטיפול במחלת הנפילה, ואילו במצרים השימוש העיקרי בו היה כסם משכר.
במאה ה-10 כאשר פלשו הערבים לספרד, נחשפה אירופה ל"סם המזרחי". בתחילת המאה ה-19 עם כיבוש מצרים על ידי נפוליאון החלו גם האירופים להשתמש בו כחומר משכר.
מטבע הדברים, אמריקה נחשפה לסם מאוחר יותר, כאשר בתקופת סחר העבדים הוא הגיע מאפריקה למקסיקו, לאיים הקריביים ולדרום-אמריקה. לארה"ב הגיעה מריחואנה מאוחר יחסית, כאשר מהגרים ממקסיקו החדירו את השימוש בסם בשעות הפנאי לעיר ניו-אורליאנס ולערים גדולות דרומיות אחרות, ובמהלך המחצית השנייה של המאה ה-19, ניתן היה לרכוש קנאביס בחופשיות וללא מרשם רפואי לטיפול במיגרנות ובכיבי קיבה.
אך בשנות ה-30 של המאה ה-20, החל מסע תעמולה נרחב נגד מריחואנה והשימוש בחשיש.
מעניין לציין שבניגוד לדעתה של ההתאחדות הרפואית האמריקנית, הטיל הקונגרס האמריקני בשנת 1937 מס ניכר על מריחואנה, ובכך הטיל למעשה חרם על השימוש בה על ידי הפיכתה למוצר יקר שקשה להשיגו. עד היום נותרה מריחואנה סם שנויי במחלוקת בחברה האמריקנית. על אף חוגים רבים וביניהם גם רפואיים המבקשים לשנות את מעמדה, היא נותרה מסווגת ברמה A, לצד הרואין ו-LSD, רמה שהסמים הכלולים בה נחשבים מסוכנים וחסרי תועלת.
כיום מעריכים שכ-30% מתושבי ארה"ב שגילם עולה על 12 התנסו במריחואנה, אבל רק 5% הם משתמשים פעילים.
סכנת ההתמכרות:
למרות אי-הסכמה וויכוחים בדבר פוטנציאל ההתמכרות למריחואנה, יש ראיות ברורות לכך ששימוש ארוך טווח בסם זה עלול להוליך להתמכרות. אכן, 9% מאלה המתנסים במריחואנה יתמכרו לשימוש זה על פי תוצאה של סקר לאומי בארה"ב על אלכוהול וחומרים אחרים (NESARC) שהתפרסם בשנת 2011 בכתב העת Drugs & Alcohol Dependence.
אחד מכול שישה מאלה המתחילים לצרוך מריחואנה כבני-ע
סקר בארה"ב משנת 2012 על "צריכת סמים והבריאות", מעריך ש-2.7 אמריקנים בגיל 12 שנה ומעלה, נחשבים מכורים למריחואנה, ומתברר שבדומה לניסיונות גמילה מאלכוהול או מעישון סיגריות, גם כאן מופיעים תסמיני גמילה (withdrawl syndromes) לא קלים כגון רגזנות יתרה, קשיי שינה, דאגנות, כמיהה לצריכת מריחואנה נוספת, ותחושה מתמדת של חוסר שביעות-רצון (dysphoria).
כל התסמינים הללו מקשים על ניסיונות הגמילה, ואחראיים לכישלונות התכופים בניסיון להיגמל.
אך צריכת מריחואנה היא במיוחד בעייתית בקרב בני-נוער, שכן אלה פגיעים יותר להשפעות המזיקות בטווח הארוך, וזאת כנראה כיוון שהמוח עובר שינויים התפתחותיים פעילים בגיל הצעיר, וזה כולל גם את המערכת האנדו-קנבינואידית.
מערכת זו שהתגלתה על ידי פרופ' רפאל משולם בירושלים היא מערכת של העברת אותות, שהיא בעלת פעילות מוחית ומשפיעה על מספר רב של תפקודים ומערכות בגוף האדם.
זוהו קולטנים קנבינואידים וכן זוהו החומרים האנדוגניים שלהם: האנדוקנבינואידים. מחקר של Chen ואחרים שהתפרסם ב-2009 בכתב העת Addictive Behaviour, מוצא שהתחלת צריכת מריחואנה בגיל הע
נמשיך ונדון במריחואנה במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
