חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מפגעים של צריכת אלכוהול, חלק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, 
תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), פקולטה לרפואה, אוניברסיטת
תל-אביב.

בני, שהוא מנתח-אורתופד בבית החולים הלל יפה בחדרה, סיפר לי על הניתוח
הממושך ביותר בו השתתף יחד עם צוות מתוגבר של כירורגים, נוירולוגים, המטולוגים
ואורתופדים.
המנותח, צעיר בשנות ה-20 לחייו שנהג בשעת ערב מאוחרת בכניסה הדרומית של חדרה, סטה
מהכביש במהירות גבוהה, פגע בעמוד תאורה בשול הכביש, ומכוניתו נחצתה כמעט לכל
אורכה.
חילוץ הצעיר חסר ההכרה ממכוניתו היה ממושך, ולאחר פעולות החייאה במקום התאונה על
ידי קבוצת פארא-מדיקים בסיוע 2 רופאים, הובהל לחדר הטראומה של הלל יפה, ומשם ללא
שיהוי לחדר הניתוח.
למרות פגיעה קשה באיברים פנימיים שחייבה כריתת טחול וחלק מאונת הכבד, פגיעת ראש לא
קלה ושברים בגפיים ובכתף ונזקים רבים אחרים, הצליחו הרופאים להציל את חיי הנהג, אם
כי לא מנכות בולטת שתלווה אותו לשארית חייו.
בדיקת דם העלתה רמת אלכוהול גבוהה פי-45 מרמת האלכוהול בדמו של מי שלא שתה כלל,
דהיינו הנהג היה שיכור כלוט. 

ביחס לנתוני המאה ה-20 בארצות אחרות, צריכת אלכוהול בקרב בני נוער
בישראל נמצאת בקו עלייה. כיוון שאין אצלנו סקר תקופתי אחיד להערכת שכיחות התופעה
של שתייה בקרב בני נוער, קשה להעריך מהי מגמת צריכת אלכוהול בשנים האחרונות, כמו
גם להבין היכן יש מוקדים של צריכת אלכוהול.
החוק בישראל אינו אוסר על קטינים לצרוך אלכוהול, ומסתפק באיסור של מכירת אלכוהול
לקטינים ושידולם לשתיית אלכוהול. אך בני נוער רבים מעידים שהחוק אינו נאכף. 

נתונים על צריכת אלכוהול ושתייה מופרזת: 
הסקר המקיף הלאומי האחרון בישראל על אלכוהול בקרב בני נוער בוצע בשנת 2009, 
ומצא שצריכת אלכוהול בקרב ילדים ובני נוער בישראל נמצאת במגמת עליה, ועומדת על
שיעור שנע בין 50-60%.
צריכת האלכוהול בקרב בני נוער בישראל מתונה אמנם בהשוואה למדינות אירופה, עם זאת,
יש החמרה בכל הקשור לגיל התחלת השתייה בישראל, שנמצא בקו ירידה: 19% מכלל הבנים
ו-8% מכלל הבנות בגיל 11 (כיתה ו’) דיווחו כי הם שותים משקאות אלכוהוליים לפחות
פעם בשבוע. ישראל מדורגת בפרמטר זה במקום השני באירופה (אחרי אוקראינה). 

בשנים האחרונות חל גידול בצריכת אלכוהול מופרזת של בני נוער. שתייה
כזו נמדדת בשיעורי ההשתכרות ו”שתיית הבולמוס” הידועה כ-
Bing drinking (שתייה של חמש מנות משקה
או יותר בתוך שעות אחדות).‏ 
הסקר מצא כי בקרב הנוער הלומד כ-30% דיווחו על שכרות וכ-25% על שתיית בולמוס.
היקפי השתייה בקרב “הנוער המנותק” דומים לאלו של המבוגרים, כאשר מדובר
על שכרות ושתיית בולמוס המספרים מדאיגים יותר.
כ-50% מהנוער המנותק דיווח על שכרות בחודש האחרון וכ-40% סיפרו על שתיית בולמוס.
דו”ח של ה-
OECD
מצביע על עלייה של 25% בצריכת אלכוהול על ידי בני-נוער בישראל החל משנת 2015,
והח”מ המייחס לנתונים אלה במושגים של “אסון לאומי”. לפיכך, נקדיש
את הדברים הבאים למפגעים של אלכוהול. 

מפגעי אלכוהול נמנים על מפגעי הנפש השכיחים ביותר בעולם כולו, ופגיעתם
בולטת בעיקר בגברים (
Rehm
ו-
Shield
ב-
Lancet
משנת 2016, ודו”ח של
WHO משנת 2018).
צרכני אלכוהול עם מפגעים אלה הם בעלי שליטה פגומה על כמויות המשקה שהם צורכים,
וממשיכים ללגום ממנו גם כאשר בריאותם נפגעת, ולמרות המחיר הכבד הנגבה מבני משפחתם,
חבריהם הקרובים ומהחברה בכללותה. שתייה בלתי נשלטת זו מוגדרת כ-
compulsive use).
למרבה התמיהה, למרות הנזקים האישיים, סביבתיים ואלה הנגרמים לחברה הנאלצת לנסות
ולשקם אלכוהוליסטים, הטיפול במפגעי הנפש הנגרמים נותר יחסית פחות אינטנסיבי
בהשוואה למפגעי נפש מסיבות אחרות (
Schuckit ב-Lancet
משנת 2009). 

אבחון ההתמסרות לאלכוהול:
הסממן הבולט ביותר בין מפגעי אלכוהול, מעבר לשתייה כפייתית, הוא המצב הנפשי-רגשי
השלילי כאשר לא צורכים את הטיפה המרה. מה שמאפיין את המכור לאלכוהול, היא המשך
צריכתו למרות תוצאות פסיכולוגיות, ביולוגיות, התנהגותיות וחברתיות שליליות. רמת
הנזק משתיינות מקוטלגת מבחינת חומרתה, על פי מספר הקריטריונים הרלוונטיים לנבדק
מתוך ארבעת הקריטריונים האחרונים (דו”ח משנת 2013 של
American Psychiatric Association).
על פי
Saunders
וחב’ ב-
Alcohol Clinical & Experimental Research משנת 2019, התלות באלכוהול או alcohol dependence, היא פרמטר לא פשוט
למיפוי מדויק, ולכך מסכימים גם
Rehm וחב’ באותו כתב עת משנת 2019, וכן Martin וחב’ ב-Addiction משנת 2014. 

ההגדרה של “שתייה כבדה” אליה נחזור בהמשך, חיונית שכן צריכת
אלכוהול בלתי מרוסנת לאורך זמן, עלולה לגרום לשינויים ביולוגיים במוח, שהם הפיכים
לאחר תקופת הימנעות משתייה (
Schulte וחב’ ב-Clinical
&
Psychological Reviews
משנת 2014).
הפחתה בצריכת אלכוהול על ידי טיפולים תרופתיים, או המצב האידיאלי של הימנעות
מוחלטת בעקבות טיפולים אלה, אף להפחית מקרי תמותה (
Hasin וחב’ ב-Lancet Psychiatry משנת 2017, ו-Roerecke וחב’ ב-Journal of Clinical Psyciatry
משנת 2013).
הערכת כמות האלכוהול הנצרכת בדרך כלל נקבעת על פי דיווח עצמי של השתיין, שדיוקה לא
רב, ויש המשתמשים בסמנים כמו
phosphatidylethanol, להערכת כמות האלכוהול שנצרכה בתקופה האחרונה (Viel וחב’ ב-International Journal of Molecular Science
משנת 2012, ו-
Wurst
וחב’ ב-
Alcohol Clinical & Experimental Research משנת 2015). 

אפידמיולוגיה:
שתיינות היא אחת מהמפגעים הנפשיים הנפוצים ביותר בעולם, שהופיעה בשנת 2016 ב-8.6%
מהגברים בעולם, וב-1.7% מהנשים (ובסך הכול ב-5.1% מכלל תושבי העולם).
למרות ששכיחות השתיינים הגברים היא עדיין פי-5 מזו בקרב נשים, יש נטייה לצמצום פער
זה בשנים האחרונות. יתרה מכך, שכיחות השתיינות היא הגבוהה ביותר במדינות העשירות
(8.4%), וכן במדינות עם הכנסה גבוהה-עד-ממוצעת לנפש (5.4%) בממוצע לשני
המגדרים. 

רמת צריכת אלכוהול בעולם (על פי Rehm ב-Internationl Journal of Methods in Psychiatry Research משנת 2016).

מפגעי צריכת אלכוהול כרוכים בנטל גדול של מחלות. מעבר לנכות הגופנית (Samokhvalov וחב’ ב-Alcohol Clinical & Experimental Research משנת 2010), התמותה
מאלכוהוליזם גבוהה בעיקר כתוצאה משחמת הכבד (צירוזיס) (
Schwarzinger וחב’ ב-BMC Public Health משנת 2017), אך גם כתוצאה
מסיבוכי מחלת נפש (
Charlson
וחב’ בדו”ח של הבנק העולמי בוושינגטון משנת 2016).
אנליזה במדינות הנורדיות העלתה נתון חמור: תוחלת החיים של אלכוהוליסטים נמוכה
במוצע ב-20 שנה מתוחלת החיים באוכלוסייה זו בקרב לא אלכוהוליסטים (
Westman וחב’ ב-Acta Psychiatrica Scandinavica
משנת 2015).
התמותה בקרב אלכוהוליסטים משכבות אוכלוסייה נמוכות גבוהה מזו שבקרב אוכלוסייה
אמידה. זאת בגלל המודעות הפחותה של אנשים עם השכלה נמוכה לסכנה של שתיינות, ריבוי
שתייה להשכחת מצוקות היום-יום, והטיפול הרפואי הירוד יותר שהם נהנים ממנו (
Collins ב-Alcohol Research משנת 2016, Probst וחב’ ב-Drug Alcohol Rev משנת 2015, ו-Probst וחב’ ב-BMC Medicine משנת 2018). 

גנטיקה וגורמי סיכון נוספים:
מחקרים במשפחות ובקרב תאומים היו הראשונים להצביע על גורם גנטי המסייע לשתיינות (
Cloninger וחב’ ב-Archives of General Psychiatry
משנת 1981). מחקר בקרב תאומים באוסטרליה מצא נטייה גנטית לשתיינות ב-64% מתוכם (
Heath וחב’ ב-Psychological Medicine משנת 1997).
מחקרים מאמצע שנות ה-80 בקרב תאומים וילדים מאומצים, העלו שהגורם התורשתי הכרוך
בשתיינות מהווה 40-70% מכלל המקרים ללא הבדלי מגדר. מטה-אנליזה סיפקה ראיות ש-50%
ממקרי השתיינות הם בעלי רקע תורשתי (
Verhulst וחב’ ב-Psychological Medicine משנת 2015). 

אללים אינדבידואליים המתווכים בסיכון מוגבר לשתיינות, קשים לזיהוי.
האנזים
ADH
או
alcohol hehydrogenase
והצורה המיטוכונדריאלית של
ALDH2 או aldehyde dehydrogenase, הם אנזימי כבד הכרוכים במטבוליזם של אלכוהול. הגן ALDH2 הוא בעל 2 אללים ראשוניים
הידועים כ-
ALDH2*1
ו-
ALDH2*2,
נשאי האלל
ALDH2*2,
ובעיקר הומוזיגוטים, הם בעלי מטבוליזם פגום של אלכוהול.
אם אנשים אלה שותים אלכוהול, יש אצלם הצטברות של אצט-אלדהיד, שגורם להסמקת חירום,
כאבי-ראש, הזעה, טכיקרדיה, בחילה והקאות (
Li וחב’ ב-Human Genetics
משנת 2012). פולימורפיזם זה, מוצאים ב-40% מהאוכלוסייה במזרח אסיה, אך הוא נדיר
באוכלוסייה אירופית.

בנוסף, פולימורפיזמים בגנים מקבוצת ADH (כלומר ADH1B*2) מגינים בפני מפגעי צריכת
אלכוהול (
Tawa
וחב’ ב-
Alcohol
&
Alcoholism
משנת 2016). בשנת 2019,
Sanchez-Roige
וחב’ פרסמו ב-
American Journal of Psychiatry את המטה-אנליזה הגדולה ביותר של genome wide association של AUDIT או Alcohol Use Disorders Identification Test,
ומצאו 10 אזורי סיכון על פני הגנום הכרוכים ב-
AUDIT.
מאמץ מחקרי זה אישר ממצאים קודמים, בהם נמצאו אתרים (loci) על פני הגנום, הקשורים לחלבונים
β-klotho והחלבון המווסת את פעילות
האנזים
glucokinase,
גורמים הקובעים בין השאר את כמות האלכוהול הנצרך (
Clarke וחב’ ב-Molecular Psychiatry משנת 2017, Jorgenson וחב’ באותו כתב-עת מאותה
שנה, ו-
Schuman
וחב’ ב-
Proceedings of Natiional Academy of
Science USA
משנת 2016).

נמשיך ונדון במפגעי אלכוהול במאמר ההמשך.

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים