חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מסרים מילדים

אהבתם? שתפו עם חבריכם

מסרים מילדים – יש לנו מה ללמוד מהם אם רק נדע להקשיב ולהתבונן

אז הגענו ליריד האוכל, הייתה שם המוניות גדולה וצפופה, באחד הזויות עמדה במה שהציגה חטיף ועל העומדים בתור היה לשחק מול מסך ענק ולהכניס את הדפדפים לצנצנת וזאת על ידי חיישנים הנמצאים בתוך אפוד אדום שהמשתתף לובש.
בני השתוקק בלהיטות להשתתף במשחק למרות הפצרותי החוזרות ונשנות להימנע מכך היות והתור היה ארוך כאורך הגלות אך נחישותו התקיפה לא איפשרה אחרת.
בינתיים אני רואה שעל הבמה מעלים רק ילדים גדולים ממנו כי הם צריכים להיות גבוהים בכדי להפעיל את החיישנים האלה של המשחק האינטראקטיבי הזה.
הוא ניגש לבחור האחראי, עולה ועומד מול המסך בתוך אפוד ענק מידות שנופל לו ומתחיל לרוץ אחרי דפדפים להכניס אותם לרוטב שבצנצנת. תק. תק. תק. דננננםםםם קול תרועה, הוא ניצח. קיבלנו רוטב מתנה והמשכנו.
“ואווווו..” אני מתלהבת “איך התעקשת ואיך שיחקת, איך דייקת ככה עם הדפדפים האלה שנפלו מהר ואיך הצלחת וניצחת”. הוא מושך בקשית ברעש של סוף הכוס את שארית מיץ האננס מתבונן בי ואומר..”אימא…את ממש מסתכלת על הניצחון, זה לא מעניין, אותי מה שעניין זה המשחק – זה הכיף”. אני מהנהנת..כן בטח המשחק. מה אני בכלל מתלהבת מהניצחון, מהסיום, הוא בכלל היה בתהליך, הרי מזה הוא נהנה. המשחק הוא התהליך שלא תמיד חשוב מה שיקרה בסופו אבל חשוב בכלל לעבור אותו.

בתי אוהבת לצייר וליצור. שנה שלמה כל הילדים חוזרים הביתה עם עבודות לתפארת ובתי – נאדה, כלום. מאז שהייתה בגן והלאה, בחוגים, בבית הספר- יש סיפורים, יש עניין אבל אין עבודות. איך זה אני שואלת את המורה לקרמיקה? “ככה היא, עובדת, היא נהנית מהתהליך”. “מה קורה?” אני שואלת את המורה לאמנות והיא אומרת “יש לה את הקצב שלה, היא עובדת וזהו”.

כן, לכל אחד יש את הקצב שלו ויש באמת עניין גדול בתהליך היצירה אבל מה קורה שאין סיום? אין תוצר? אין עבודה מוגמרת? מסתבר, כך למדתי, מהחיים ומההקשבה לילדים שהתוצר הוא ההבנה, התובנות מגיעות תוך כדי התהליך ללא שורה תחתונה. ההנאות שביצירה, הלמידה שבחיים, החברות עם אנשים – אלו דברים ללא סיום הם כל הזמן נמצאים, הם מתפתחים, משתנים, מאיטים, מפסיקים, ממשיכים, אבל לא נגמרים הם מהווים חלקים ממה שעובר עלינו בחיים.

לילדים יש תפקיד מאוד משמעותי בחיים מעבר לקשר ולאהבה ולמשפחה. הם מגיעים עם אופי ומסר משלהם ועלינו לכבדו, להקשיב למה שיש להם לומר, להקשיב לדרך שהם רואים את הדברים. עוד שהם בבטן יש להם כבר מה לומר, זה רק עניין של תקשורת והקשבה להם. אנו לא תלושים, מרחפים איתם במרחב, אנו מכוונים אותם, מייעצים להם, מחכים להם, מגדלים אותם, שמים להם גבולות. אבל רבים מההורים, לצערי, מצפים שיגדלו ויהיו “כמו שהם רוצים”, יש איזה מנגנון פנימי שאומר להם כל הזמן להיות על המשמורת, לחנך ולהורות להם וזה חבל מפני שאם אתם מדברים איתם בגובה העיניים וחווים את הרגשות שלהם מבלי לשפוט אותם, מבלי לבקר, מכוונים בעדינות ממקום של שיתוף ולא ממקום של אני ההורה ויודע הכל (כי אנחנו לא) דווקא מהמקום הזה,הם מעונינים לשמוע, להתייעץ, לספר, לקבל, להבין, להקשיב, לתת, כי הם מרגישים שיותר משמחנכים אותם, מכבדים אותם. היו עימם בחוויות, ביום יום, במילים, בין השורות, בחיבוקים, באהבה ותקשיבו, תדעו להקשיב, יש להם כאלה מילים וראיה בהירה שתאמינו לי, שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם.

דוגמא פשוטה, קחו למשל ציור של בית שאתם וילדכם מתבוננים בו יחד, מה אתם רואים ומה הם רואים?
ייתכן שאתם תראו מיד את הבית, אך הילד יראה דוקא את הארובה עם העשן או את החלון והוילון. במקרה כמו זה ודומים לו אין לבוא ולומר “לא, תסתכל הרי יש פה בית”
אלא לתת לילד מקום לראייה ולאמירה העצמאית שלו.
וזאת ההזדמנות שלנו, שוב, ללמוד מהם משהו.

בברכה, סמדר לרר

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים