ממצאים חדשים על הנזקים המוחיים של שימוש באקסטזי

סכנת האקסטזי. ממצאים חדשים על הנזקים המוחיים של שימוש באקסטזי

מאת: פרופ’ בן-עמי סלע.
מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז הרפואי שיבא, תל-השומר,
החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה , אוניברסיטת תל-אביב.

אם לשפוט ממידת הפופולאריות של גלולת האקסטזי בקרב אלה מצעירינו המפזזים עד שעות הבוקר במסיבות “רקוד ככל יכולתך” בחופים, בקרחות-יער ובעוד אתרים מרוחקים מעינם של אורחים לא קרואים, נראה שנזקיה הבריאותיים של גלולה זו עדיין אינם ידועים לציבור הצעיר הזה.

בתחילת שנות ה- 80 החל השימוש בסם מעודד ומעורר זה בעיקר בקמפוסים של קולג’ים בארה”ב, כאשר השימוש הרווח היה של גלולה אחת או שתיים בממוצע פעמיים בחודש, והמינון המקובל למנת אקסטזי אז היה 75 עד 150 מיליגרם. עד מהרה מצאה לה גלולה זו מעריצים צעירים רבים. השימוש בה מגביר תחושות, מביא לאופוריה, ויוצר הרגשות של חמימות ואמפתיה, לכאורה על ידי שהוא מביא את הנירונים להפריש כמויות גדולות של סרוטונין. הפועל היוצא בטווח השעות המיידי לאחר נטילת הסם, הוא בדלדול זמני אם כי חולף של סרוטונין, מה שעלול לגרום לתחושת דיכאון והפרעה לכושר הריכוז. ואמנם על פי עדויות של אנשי חוק, שהוזעקו לאתרי מסיבות אקסטזי בשעת מעשה, הם לא התקשו בזיהוי “המשתמשים” שעות אחדות לאחר צריכת הסם, כשהם ב-down אופייני, ובהם אף בוהים ועונים לשאלות החוקרים בחוסר ריכוז.

שני עשורים מהופעתה של האקסטזי כגלולת “בילוי” (recreational drug), היא זוכה לקהל מעריצים גדול בעיקר בשכבת הגילאים הצעירה, וההערכה היא שייצור הגלולות במעבדות מחתרתיות עולה על מיליארד גלולות לשנה. מנגד, לא נוצר עד כה קונצנזוס בקרב חוקרי התופעה מהיבטיה הרפואיים: חלק מהחוקרים הצביע על נזק התנהגותי חולף ואף נזק מוחי בר-קיימא שגורמת אקסטזי, אם כי היו גם חוקרים שמיעטו בנזקים אפשריים אלה ואף הציעו שהסם יכול להיות מנוצל בסוגים מסוימים של פסיכותרפיה, על מנת לגרום למטופלים “להיפתח” מבחינה רגשית, בייחוד אצל הסובלים מדיכאון פוסט-טראומטי.

אקסטזי, מבחינת הרכבו הכימי שייך למשפחת האמפטמינים, שאנו נתקלים בהם מדי פעם בכותרות מדור הספורט, כגלולות מעוררות האסורות כמובן לשימוש בקרב ספורטאים,…. אם כי מדי פעם בעקבות בדיקות שתן אקראיות נשללות מדליות ממרים משקלות בולגרי, מהאצן הקנדי המפורסם בן ג’ונסון, ואף מרוכבי אופניים בטור-דה-פרנס.
לרוקחים שבכם מדובר בחומר המכונה MDMA ומבחינת הרכבו הכימי:


מעניין שעד כה יוחס הנזק של השימוש באקסטזי לפגיעה בפעילות תאי העצב על בסיס ערור מאזן הנירוטרנסמיטור סרוטונין. ממש לאחרונה הסתבר שאקסטזי הוא בעל פוטנציאל נזק אף חמור יותר למערכת הדופאמין במוח. חוקרים בבית החולים האוניברסיטאי Johns Hopkins בבולטימור הדגימו באופן משכנע, שאקסטזי עלול לגרום לפגיעה רעלנית במערכת המוחית הדופאמינרגית, ובכך להסביר חלק מהנזקים קצרי וארוכי הטווח של השימוש בו. נמצא שהשפעה המתועדת של מנת אקסטזי בשימוש של “ליל ריקודים אחד עד אובדן-חושים”, עלולה לגרום לנזק מוחי קבוע עד כדי הגברת סיכונו של המשתמש לחלות בבוא הזמן במחלת פרקינסון, בשל אובדן בתאי עצב היוצרים דופאמין, החומר שדלדולו הוא הגורם המוכר תופעת פרקינסון.

החוקרים חישבו את הכמות של MDMA אותה נוטלים החוגגים הצעירים מתוך התעלות במהלך הערב, ותוך חישוב ההפרשים במשקלי הגוף היחסיים, הזריקו אותם לקופים. החוקרים החדירו לחמישה קופים 3 מנות של MDMA במשך פרק זמן של 9 שעות.
אחד הקופים מת תוך מספר שעות כבר לאחר מתן המנה השניה של הסם מעליית חום גוף קטלנית שהגיעה עד 41.6 מעלות צלזסיוס תופעה הידועה כ-malignant hyperthermia. אגב, ידוע שעליה בטמפרטורת הגוף היא תופעה נפוצה לאחר שימוש באקסטזי.

קוף שני הגיב בסדרה של רעדי-גוף שאינם ניתנים לשליטה, כבר לאחר מנת הסם השנייה. אלה היו תגובות בולטות בטווח המיידי. שבועיים ממתן הסם, הוקרבו שלושת הקופים הנותרים, ובחינת מוחותיהם הראתה הפחתה משמעותית בתאי המוח היוצרים סרוטונין, ועוד יותר מכך, ירידה ניכרת בתאים יוצרי הדופאמין. כיון שרמת שני נירוטרנסמיטורים אלה היתה נמוכה, תאי העצב העושים שימוש בהם, ניזוקו באקסונים שלהם, אותן שלוחות של תאי העצב דרכן מועבר המסר העצבי לתאי עצב אחרים או לתאי שריר.

כשחזרו על ניסוי זה בקופים והקריבו אותם לאחר 8 שבועות, נתגלה במוחותיהם אותו דלדול בולט בסמנים שונים שניתן למצוא באקסונים של תאי עצב דופאמינרגיים בריאים. בעלי המחקר מניחים שהנזק שגורם MDMA למערכת הדופאמין במוח, אחראי לחסרים הקוגניטיביים כגון איבוד זיכרון, המתגלה אצל צורכי אקסטזי אחדים.
הסיבה שלא כרכו עד כה את השימוש באקסטזי עם סכנה עתידית של התהוות תופעות רעד פרקינסוניות, כפולה: בדרך כלל מחלה זו באה לביטוי לאחר שתפוקת הדופאמין המוחי יורדת בשיעור של כ-70 עד 80% והיא בדרך כלל מחלה הפורצת בגילאים המתקדמים.

כיון שעד כה לא התגלו מקרי פרקינסון בגילאי הביניים, בקרב אלה שהחלו משתמשים בסם לפני שני עשורים בהיותם בשנות העשרים לחייהם, קשה בינתיים להעריך אובייקטיבית, אם אמנם בין חולי הפרקינסון שיתגלו בשנים הקרובות, גדול משמעותית האחוז של צרכני אקסטזי לאורך זמן בצעירותם. אך גם אם אין פסיקה חד ערכית האם שימוש בסם נעורים חביב זה, תגביר את היארעות תופעות פרקינסוניות בגיל המתקדם, חשוב להזכיר שבין התופעות המיידיות של שימוש בסם זה בקרב נוטליו אפילו בהתנסות ראשונה, עלולים להופיע תסמינים כרעד או עוויתות (twitch), שניתן לפרש במונחים של פגיעה דופאמינרגית, שהרי תאי העצב התלויים בדופאמין הם מהחיוניים ביותר במערכת המוטורית המכוונת את תנועות הגוף. החשיבות של ממצאי המחקר המצוטטים כאן הם בהפניית תשומת ליבם של חוקרי המוח לנזק שמחולל MDMA למערכת הדופאמין במוח. עד כה התייחסו לסם זה כאל נירוטוקסין ברירני, הפועל רק על המערכת הסרוטונרגית.

השימוש באקסטזי הוצא אל מחוץ לחוק בארה”ב עוד בשנת 1985, כשלוש שנים לאחר שהתחיל השימוש בו להתפשט, אך עדיין ניכרת כלפיו “סלחנות” מסוימת מבחינת אכיפת איסורו. למרות שלא מקובל להתייחס אליו כאל סם קטלני בהשוואה לסמים כבדים ממשפחת האופייטים ואחרים, בהם סטטיסטיקת מקרי המוות כתוצאה ממנת יתר מצביעה על מספרים משמעותיים, לא ניתן להתעלם ממקרים של מוות כתוצאה משימוש באקסטזי. בחלק ממקרי המוות נמצאה היפרתרמיה יוצאת דופן עם טמפרטורות גוף בין 41.5 עד 46.1 (!!) מעלות צלזסיוס. מאפיינים אחרים במקרי המוות משימוש באקסטזי שטפי דם מוחיים, הזעה מסיבית ביותר, לעתים אף חסר נתרן חריף בדם (hyponatremia) ואף פגיעה חריפה ברקמת השריר המתבטאת ברבדומיוליזיס.

התקשורת המקומית דווחה השנה בהרחבה על שלושה מקרים של נערות ונערים “ממשפחות טובות” שנפטרו בעיצומה של מסיבת אקסטזי או מעט אחריה. מטבע הדברים ובגלל צנעת הפרט והמבוכה לא נעשה פומבי לעוד מקרים אחדים. גלולת האקסטזי הורדרדה, היא זאב נוסף בכסות של כבש. ועד שיוודאו בברור כל הנזקים המוחיים קצרי וארוכי הטווח של סם זה, נסו לשכנע את הצעירים-חסרי-המנוח על הסכנה המוחשית הטמונה בו.

בברכה, פרופ’ בן עמי סלע