חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מי קובע את הכללים?

אהבתם? שתפו עם חבריכם

מי קובע את הכללים?

אחת התשוקות של כל ילד היא לגדול כדי ש”יוכל לעשות מה שהוא רוצה”. בבית הספר אני חולם על סוף כיתה י”ב ובחינת הבגרות האחרונה כדי שסוף סוף, “אף אחד לא יבלבל את מוחי עם תלבושת אחידה, צלצול פעמון ההפסקה, כללי ההתנהגות בשיעור והצלחה בבחינות”, בישראל נוסף גם השירות הצבאי, לאותם אלה שעושים אותו, וגם שם החלום הוא על יום השחרור בו אף אחד לא יקבע לנו את שעת ההשכמה, זמני הפעילות והמשימות,

ואז אנו משתחררים, קיטבג על הכתף, עוברים את השער החוצה אל החיים ומגלים מהר מאד ש… שום דבר לא השתנה, עדיין יש מי שאומר לנו מה לעשות, מתי לקום, איך להתלבש, מה לאכול וכיצד להתנהג. נכון שאין למישהו הזה דרגה ושם, נכון שאין לנו גמול ועונש מיידיים על מעשינו באזרחות, אבל המסגרת בהחלט שם, קשוחה, ברורה וקובעת ויש לה שם MASHEKULAMOSIM!!! או בעברית “מה שכולם עושים”. כדי להרגיש שייכים, כדי לא לאכזב את הורינו, כדי להישאר עם חברינו, כדי
“להיות בסדר”, כדי להיות נאמן ל: מדינה, הדת, הכת המשפחה… כל אחד יימצא את עצמו במקום המתאים לו/לה, ובעיקר בגלל שעוצבנו וחונכנו ע”י מערכת ש”תפקידה” ייצור סדרתי של “פועלי יצור” שתפקידם להפוך לחלק מהמערכת.

אנחנו חוזרים באדיקות על אותן פעולות שגרתיות שעושים מקבילנו, מחליפים את מסדר הבוקר של הטירונות, במסדר הבוקר הפרטי של כל אחד בביתו,
את התלבושת האחידה /מדים, בחליפה/ עניבה/סרבל/קסדה/חולצת דקרון….את המורה/רס”ר משמעת, במנהל המשמרת/ ואת מערכת השעות, בלוח השידורים של הערוץ החביב עלינו.

כך רוב רובנו, חבורת הולכים בתלם מושכים בעול, משלמי מסים, דופקי כרטיסים, הולכים שבי אחרי סיסמאות פשטניות כגון “טוב למות בעד…”, “העבודה היא חיינו” ומאמינים שמישהו למעלה שומר על האינטרסים שלנו ודואג שנהיה בטוחים, בריאים, מאושרים. פעם אלו היו הורינו, אח”כ מורינו, מפקדנו, ועכשיו?? מי זה? מי קובע את הכללים, מי מנהל אותנו ומנהיג אותנו אל הארץ המובטחת? מי???

בספרו של בריאן אולדיס “מסע אל האינסוף” מתוארת חבורת אנשים, לכאורה פרימיטיביים החיים בסבך מוזר של צמחיה ומבנים, מוקפים ביצורים מסתוריים המשפיעים על חייהם ומאוחדים ע”י מיתולוגיה משותפת המסבירה את קיומם ותכליתם, לא אהרוס את ההנאה לאלו מכם שירצו לקרוא בספר, ע”י כך שאגלה את סופו, אבל כן אספר שמאותה חבורה, שמעולם לא העיז אף אחד מחבריה לסטות מ”מה שכולם עושים”, יצאה קבוצה קטנה, למסע בעקבות האמת, מסע שסופו נתן להם פרספקטיבה חדשה על חייהם, מטרתם והמקום בו הם חיים, נתן להם סוג של שליטה על חייהם. זהו המשל ומה הנמשך?
עד כמה יש לנו שליטה על חיינו?

כל עוד אנו הולכים בדרך שלא אנו קבענו את כיוונה וקצבה, אין לנו שום שליטה אמיתית, הכוחות שסללו לנו את הדרכים הידועות האלה, היו נדיבים מספיק עד כדי כך שנתנו לנו “כביש רב מסלולי” אנו רשאים לזגזג מעט תוך כדי התקדמותנו אבל לא יותר מזה.

מה יש שם בצד הדרך? מה קורה אם רוצים לעצור לרגע סתם להתבונן על הנוף?
לחזור אחורה, לנסות לרדת לשוליים ואולי לבחור בדרך צדדית, כל הפעולות האלה מתויגות בשלטי אזהרה ברורים, “חוסר תכלית”, “תמהוניות”, “טירוף”, “בזבוז זמן”, “סטייה”, “תועבה”….כל מילה חדה, פוצעת, מפחידה ומרתיעה ותכליתה אחת ויחידה, להחזיר את ה”תועה בדרך” ל”דרך הישר”, על מנת שלא יבזבז את זמנו בניסיון למצוא לו כיוון שלא נופל בגדר “מה שכולם עושים”.

שימו לב עד כמה החברה שלנו מפחדת מה”חריג”, מחנכת אותנו לחשוד במיעוט, להעדיף את חמימות הקונצנזוס על פני הבדידות שבחקירת הבלתי נודע. כל הדתות הגדולות מחזיקות בפינותיהן האפלות, סנקציות קטלניות ביותר כנגד ה”כופרים”. כל החברות האנושיות מבודדות ומסמנות את המיעוטים החיים בקרבן, וכל המסגרות האנושיות מאופיינות בחוסר סובלנות ברמה זו או אחרת, לחריגים שביניהן.

ייתכן והסיבה לכל זה היא איזשהו אינסטינקט הנובע מהעובדה שמאחורי המלים היפות והחזות המתוחכמת של האדם והחברה האנושית, מסתתר לו בעל חיים מפוחד, מתחת לאנושיות, האינטליגנציה ויכולת ההפשטה וההסקה הלוגית המאפיינת את בני מיננו, יושבת פלטפורמה חייתית, פראית המחפשת את הביטחון הבסיסי בחיקו החמים והבטוח של העדר.

איך כל זה מתיישב עם העובדה, שכמעט כל הישגיו הגדולים של המין האנושי הושגו לא על ידי עדרים, אלה על ידי בודדים שהלכו נגד העדר, לעיתים סבלו נידוי, לעיתים שילמו בחייהם, לעיתים הישגם בא לידי ביטוי שנים אחרי מותם הפיזי. נראה שהמין האנושי הוא אכן עדר של יצורים חים המעביר את ימיו בתנועה מונוטונית במסלול ארוך, קבוע וידוע מראש, מתחנה לתחנה, ממסגרת למסגרת, אבל פה ושם, קופץ ויוצא לו מישהו מתוך ההמון, מעיז, מתעקש ומצליח ללכת בדרך אחרת, לפעמים ההארה היא אישית, ולפעמים הפרצה שפרץ אותו פורץ מזיזה את כל העדר כולו לכיוון חדש.

איפה נמצא כל אחד ואחת?

אני מניח שכל מי שקורא שורות אלה יכול להעריך את מיקומו במערכת.

מי קובע את כללי המערכת?
תשובתי היא שאף אחד לא!!
אין כאן קונספירציה ואנו לא חיים לשרותו של אף אדון גורלות מסתורי. אנו פשוט קורבנות של הגנים שלנו. האתגר של כל אדם הוא לנסות להתעלות מעבר לחומר ממנו הוא עשוי, לנצל את אותו חלק ייחודי שלו שאין לאף אחת אחרת מחיות הארץ, את הנשמה, האנרגיה, האנושיות, תהה אשר תהה וקראו לה בכל שם שתרצו, על מנת לשבור מדי פעם את ה”כללים” לעצור מדי פעם בצד הדרך ולנסות לעשות דברים “יוצאי דופן”.

אסיים בציטוט אהוב עלי שלצערי אני לא זוכר מי הוא בעליו, “מי שרוצה לחוש בטוח, עושה את מה שכולם עושים, את מה שהוא כבר עשה פעמים רבות. מי שרוצה לגדול, הולך אל מעבר למוכר, פעולה הכרוכה באבדן זמני של תחושת הביטחון. לכן, בכל פעם שאתה חסר ביטחון ולא יודע בדיוק מה אתה עושה,
דע לך שאתה גודל…”

אז לכל אלה שעושים משהו שונה, מרגישים שזה הדבר הנכון ופוחדים, חשים תחושת חוסר ביטחון ויחד עם זאת נהנים מכל רגע, דעו לכם שאתם גדלים ויותר מזה, כולנו גדלים בזכותכם.

תודה לכם
אבנר גלוקשטד – יועץ רב תחומי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים