פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
צריכה שגרתית של קפאין אינה כרוכה עם השכיחות, משך ועוצמת האפיזודה של מיגרנה, ולפיכך חוקרים קובעים שהגבלת קפאין בחולי מיגרנה אינה חיונית.
המחקר בוצע ב-97 מטופלים בגיל הממוצע של 31 שנה, מתוכם 82% לבנים, עם שכיחות ממוצעת של 5.0±3.6 כאבי ראש בחודש.
משתתפי המחקר סיפקו מידע סוציו-דמוגרפי, נתונים צריכת משקאות מכילי קפאין, על שתיית אלכוהול, וגורמים של אורח חיים וכן נתונים על איכות שינה על פי דרוג פיטסבורג. בנוסף, הם מלאו יומן אלקטרוני פעמיים ביום למשך 6 שבועות, בו דיווחו על כאבי ראש וצריכת תרופות לטיפול בכאבי ראש.
ממצאי המחקר: 67% ממשתתפי המחקר דיווחו על אחת או שתי מנות של משקה קפאיני יום, כאשר 12% דיווחו על 3-4 משקאות קפאיניים מדי יום, ו-21% דיווחו על אי שתייה שגרתית של משקה קפאיני. לאחר התאמה לגיל, למגדר, לצריכת גלולות למניעת הריון ועפילנים אחרים, תדירות כאבי הראש הממוצעת הייתה דומה בין הקבוצות השונות (7.1 ימים ללא קפאין, 7.4 ימים באלה הצורכים פעמיים ביום משקאות מכילי קפאין, ו-5.9 ימים לצורכים 3-4 משקאות קפאיניים ביום. בדומה, גם משך כאבי הראש לא היה שונה בצריכת כמויות קפאין שונות (8.6 שעות ללא צריכת קפאין, 8.5 שעות בצריכת מנה או שתיים של קפאין ביום, ו-8.8 שעות בצריכת 3-4 מנות קפאין ביום). גם עוצמת כאבי הראש לא הייתה שונה בקרב צורכי קפאין לדרגותיהם.
מיגרנה כרוכה בסיכון מוגבר למחלת המעי הדלקתי (IBD):
מחקר לאומי עדכני שהתקיים בדרום קוריאה, מגלה שמיגרנה כרוכה בסיכון מוגבר משמעותית לפתח מחלת מעי דלקתית, הכוללת את מחלת קרוהן וכן את קוליטיס כיבית (להלן UC).
במחקר השתתפו בני 20 שנה ומעלה, החל משנת 2009, עד שנת 2019. תוצאות מחקר זה היו כדלקמן: השתתפו בו למעלה מ-10 מיליון איש (מתוכם 55% גברים בני 47 שנה בממוצע, ומתוכם 2.8% היו מאובחנים עם מיגרנה בתקופת המעקב. ב-10 שנות המעקב, השכיחות של IBD הייתה גבוהה משמעותית ב-31% בקרב מטופלים עם מיגרנה (p<0.001), הייתה גבוהה משמעותית ב-58% בקרב אלה המאובחנים עם מחלת קרוהן (p<0.001), וכן גבוהה משמעותית באלה עם קוליטיס כיבית (p<0.001), בהשוואה לאלה ללא מיגרנה. באנליזה של תת-קבוצות, מיגרנה הייתה כרוכה עם סיכון של קוליטיס כיבית בגברים לעומת נשים (1.43 לעומת 1.12, p<0.042)). החוקרים משערים שהגורמים ל-IBD מוגבר בחולי מיגרנה, קשורה לציטוקינים דלקתיים ו-TNFα.
Goadsby אינו ממליץ לחולי מיגרנה להשתמש בתרופות חריפות למניעת מיגרנה כגון triptans בשלב המקדים ((prodrome של התקף כאבי הראש.
אין כל ראיות לכך שנטילת triptan בפאזת הפרודרום מונעת את ההתקף, ורצוי לצרוך תכשיר זה לאחר שכאב הראש מתחיל, ולא לפניו.
לפי Goadsby קיימת בעיה של צריכת-יתר של triptans, מה שעלול לגרום לכאבי ראש. הפחתת כאבי הראש נוסתה בניסוי PRODROME שנערך ב-75 אתרים בארה"ב בהשתתפות 518 מטופלים שהיו עם היסטוריה של לפחות שנה אחת של מיגרנה עם או בלי aura, והיסטוריה של 2-6 התקפי מיגרנה בכל חודש עם כאבי ראש מתונים עד חמורים בתקופת 3 החודשים לפני הכללתם בניסוי. משתתפי הניסוי קיבלו פלצבו או 100 מיליגרם של ubrogepant לטיפול באירוע הפרודרום השני, עם הנחייה ליטול את התרופה בתחילת אירוע הפרודרום.
התוצא הראשוני היה היעדר כאב ראש מתון עד חמור תוך 24 שעות לאחר מנת הטיפול הראשונה.
תוצא זה התרחש לאחר ש-46% מבין 418 אירועי הפרודרום שטופלו עם ubrogepant ולאחר ש-29% מתוך 423 אירועי פרודרום טופלו עם פלצבו (OR=2.09 , 0.0001p<).
השכיחות של כאבי ראש מתונים עד חמורים פחתה לחצי כאשר ubrogepant נלקח במהלך הפרודרום, על פי Goadsby, תכשיר זה הניב תוצאות מרשימות גם לגבי תוצאים שניוניים בהיעדר כאבי ראש מתונים עד קשים במהלך 48 השעות שלאחר הטיפול, ובהיעדר כל סוג של כאבי ראש לאחר 24 שעות מהטיפול.
החוקרים העריכו גם את יכולת התפקוד ורוב המטופלים דיווחו על יכולת תפקוד נורמלית במהלך 24 השעות הראשונות של טיפול עם ubrogepant בהשוואה לטיפול עם פלצבו (OR=1.66 0001p<0.).
ממצאים אחרים הראו שתסמיני הפרודרום עצמם כגון רגישות לאור או אי תפקוד קוגניטיבי, פחתו אף הם לאחר טיפול עם ubrogepant. נראה שתכשירי "gepant" יכולים לשמש במיגרנה הן למניעת כאבים קשים, הן בנטילתם הכרונית, והן לצורך מניעת מיגרנה בשלבי הפרודרום ההתחלתיים.
Goadsby מציין ששלב הפרודרום של מיגרנה מתחיל להיות מובן רק לאחרונה, כאשר שיטות הדמייה מצביעים על שינויים מבניים במוח במהלך הפרודרום. גם Anne MacGregor, מומחית לכאבי ראש בבית החולים St. Bartholomew's בלונדון מסכימה עם הנתונים הללו. היא מציינת שחלק מהמטופלים עלולים לסרב לטיפול יקר יחסית עם ubrogepant אם הם אינם משוכנעים שמדובר אמנם במיגרנה.
על פי MacGregor הנחשבת מומחית בכאבי ראש בנשים, מיגרנה בדרך כלל לא מאובחנת בנשים, המייחסות כאבים אלה לתקופת גיל המעבר.
היא מציגה נתונים של סקר ב-117 נשים בבית החולים שלה, שהן בגיל המעבר. נמצא ש-34% מהנשאלות, דיווחו על אפיזודות של מיגרנה, ו-8% דיווחו על מיגרנה כרונית.
מתוך מדגם זה, רוב הנשים השתמשו ב-paracetamol או ב-codeine, ורק 22% מתוכן השתמשו ב-triptans.
בהתאם למחקר בארה"ב משנת 2012, רק 45.5% מהנשים עם אפיזודות של מיגרנה, התייעצו עם מומחים לכאבי ראש.
מאלה שהתייעצו, 89% אובחנו נכונה, ורק 68% מתוכן קיבלו טיפול מתאים.
מחקר עדכני תחת הכותרת Chronic Migraine Epidemiology & Outcome או CaMeo , שכלל 90,000 משתתפים, מצא שרק 4.8% מאלה עם מיגרנה כרונית קיבלו ייעוץ מתאים, אבחון נכון וטיפול ראוי, כאשר 89% ממשתתפי המחקר נותרו לא מאובחנים.
גם המחקר OVERCOME הגיע למסקנות דומות. על פי MacGregor, טיפולים התנהגותיים-קוגניטיביים נמצאו יעילים במצבים של כאבי ראש כרוניים. שיטת ה-mindfulness נותנת למטופלים כלי יעיל לחיות עם מיגרנה, העלולה להופיע כאי הסתגלות לחשיפה לאור, לעקה, לריחות, או לשינויים הורמונליים, וטיפול בשיטת mindfulness או לנקוט ביוגה עשויים למנוע גלי חום במיגרנה, ואפילו להפחית התקפי אפילפסיה.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
21/04/2024
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
