פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב. 
הספקטרום הקליני של היפומגנזמיה:
אנשים עם היפו-מגנזמיה: רק אלה עם מצבי היפומגנזמיה חריפים של פחות מ-1.2 מיליגרם/דציליטר של מגנזיום הם בעלי תסמינים כגון פגיעה נוירו-שרירית, כגון עוויתות, רעדים והתכווצויות בידיים וברגליים כגון תסמונת המנהרה הקרפלית), אי-סדירות קרדיו-וסקולרית כגון הפרעות קצב והתכווצות כלי-דם, הפרעות מטבוליות כגון עמידות לאינסולין, וכונדרו-קלצינוזיס (יצירת משקעי סידן בסחוס, לרוב מתחילה בברך, בעיקר במניסקוס).
מדובר במחלה ניוונית של סחוס, רצועות וגידים, אשר בולטת במיוחד עם אי נוחות במפרקים.
כפי שמתאר המונח chondrocalcinosis, מדובר בהסתיידות הנגרמת בגלל משקעי גביש סידן, בעיקר בסחוס המפרקים (Cheminet וחב' ב-Internal Emergency Medicine משנת 2018).
מצבי היפו-מגנזמיה קשים מלווים על ידי אשפוזים ועליה בתמותה, בפרט כאשר הם מתרחשים ביחד עם היפו-קלמיה (Peres וחב' ב-Journal of Critical Care משנת 2020).
מתוך רלוונטיות קלינית, פחות מ-1% מהמגנזיום בגוף נמצא בפלזמה, ולכן רמת מגנזיום בפלזמה אינה סמן אמין לסך תכולתו ברקמות (Nielsen ו-Johnson ב-Biological Trace Element Research משנת 2017).
מחקרים מראים שלמרות שריכוז מגנזיום בנסיוב יכול להיות נורמלי, המאגרים התוך-תאיים שלו יכולים להיות מדולדלים. לפיכך, מדידת רמת מגנזיום בפלזמה כשלעצמה, עלולה להחמיץ מצבי חסר מגנזיום בקליניקה (Razzaque ב-Nutrients משנת 2018).
מגנזיום הוא מרכיב מפתח בעצמות, כאשר 60% מכלל המגנזיום בגוף, נאגרים בעצם.
המגנזיום הניתן לשחלוף בעצמות תורם לשמירת מאזנו בפלזמה. הוא גם תורם לתהליך הביולוגי של בניית העצם על ידי השפעול של אוסטאובלסטים ואוסטאוקלסטים.
ספיגה רבה של מגנזיום גורמת להגברת התכולה שלו בעצם, מה שחשוב למניעת שברי עצם ולהקטנת הסיכון של תהליך האוסטיאופורוזיס במהלך ההזדקנות (Orchard וחב' ב-American Journal of Clinical Nutrition משנת 2014).
למגנזיום יש השפעה דו-פאזית בתיקון העצם.
במהלך פאזות חריפות של דלקת, מגנזיום מסייע לביטוי מוגבר של TRPM7 במקרופאגים, ליצירה של ציטוקינים התלויים במגנזיום, ולסביבה חיסונית התומכת ביצירת עצם (osteogenic) (Qiao וחב' ב-Nature Communication משנת 2021).
בתהליך ריפוי עצם, מגנזיום משפיע על אוסטאוגנזה ומדכא שקיעה של hyroxyapatite. מגנזיום ו-TRPM7, כרוכים גם בהסתיידות כלי-דם, על ידי השפעה על השחלוף של תאי שריר חלקים לפנוטיפ אוסטאוגני (Montezano וחב' ב-Hypertension משנת 2010).
היפו-מגנזמיה:
כיוון שהריכוז הנורמלי של מגנזיום בנסיוב הוא בין 1.7-2.4 מיליגרם/דציליטר, היפו-מגנזמיה מוגדרת כמצב בו ריכוז המגנזיום נמוך מ-1.7 מילליגרם/דציליטר (Salinas וחב' ב-Clinical Chemistry Lab Medicine משנת 2023).
רוב האנשים עם ריכוזים גבוליים של מגנזיום, הם א-תסמיניים (Rosanoff וחב' ב-European Journal of Nutrition משנת 2022, ו-de Baaij וחב' באותו כתב-עת מאותה שנה).
היפומגנזמיה מופיעה ב-3-10% של האוכלוסייה הכללית ריאקציות אך הוא גדול יותר באל עם סוכרת type 2 (לל 10-30%) ובאנשים מאושפזים (10-60%) (Ye וחב' ב-Journal of American Heart Association משנת 2032).
נתונים ממספר מחקרים מצביעים על כך שהיפו-מגנזמיה כרוכה בסיכון מוגבר לתמותה מסיבה כלשהי או מסיבה קרדיו-וסקולרית (Oost וחב' ב-Diaetes Care משנת 2021).
היפומגנזמיה מושרית על ידי תרופות:
תרופות רבות, כגון אנטיביוטיקה, דיורטיקה, מדכאי חיסון, ומעכבים של משאבת הפרוטון (PPIs), וכן כימותרפיה עלולים לגרום להיפומגנזמיה (Bosman וחב'ב-Proceedings of Nutrition Society משנת 2021).
צריכה ארוכת טווח של PPIs עלולה לגרום לחסר מגנזיום ב-20% מהמטופלים, באופן התלוי במינון PPI (Srinutta וחב' ב-Medicine משנת 2019, ו-Gommers וחב' ב-FASEB Journal מאותה שנה).
נטילה פומית של אינסולין דווחה כמשפרת רמות מגנזיום בנסיוב המטופלים עם היפומגנזמיה מושרית על ידי PPIs, על ידי הגברת הספיגה של מגנזיום במעי (Hess וחב' ב-Aliment Pharmacological Therapy משנת 2016).
רוב המקרים של היפומגנזמיה מושרית על ידי תרופות, מוסברים על ידי איבוד מגנזיום דרך הכליות. מעכבים של calcineurin, ציספלטין, אנטגוניסטים של הקולטן של EGF, כגון cetuximab ו-erlotinib, וכן מעכבי rapamycin, גורמים להיפו-מגנזמיה ב-20-40% של המטופלים על ידי תכשירים אלה, בעיקר על ידי הפחתה של פעילות TRPM6 ו-TRPM7 באבובית הדיסטלית של הכליה (Tejpar וחב' ב-Lancet Oncology משנת 2007).
היפומגנזמיה מושרית על ידי סיבות שאינן תרופות:
היפומגנזמיה היא אי הסדירות האלקטרוליטית השכיחה ביותר הכרוכה בצריכת אלכוהול (Winrich וחב' ב-Journal of Clinical Medicine משנת 2023). זאת בעקבות נזק הנגרם לאבוביות הכליה ולתזונה לקויה של אלוהוליסטים.
נוכחות של היפו-מגנזמיה באלכוהוליסטים, כרוכה בנזק לכבד ולפרוגנוזה גרועה יותר למחלת הכבד.
היפומגנזמיה שכיחה לרוב באלה עם סוכרת type 2 (Oost וחב' ב-Endocrinology Review משנת 2023).
במטופלים האחרונים הפרשת מגנזיום מוגברת בכליות, וכן קישור יתר לאלבומין בדם, הם הסיבה להיפומגנזמיה.
אינסולין משפעל את פעילות TRPM6 באבובית הדיסטלית, ולפיכך עמידות לאינסולין מפחיתה את הספיגה מחדש של מגנזיום בכליה, ולהפרשת יתר של מגנזיום. הומאוסטאזיס פגום של מגנזיום, כרוך במחלה קרדיו-וסקולרית (Yogi וחב' ב-Circulation Journal משנת 2011).
בלב, היפומגנזמיה גורם ללהפרעה בקצב הלב, לפרפור פוזדורים, ל-torsades de pointes המתאר סוג של טכיקרדיה חדרית המציג אפיונים ייחודיים באק"ג.
טורסד דה פואנט מאופיין גם בירידה בלחץ דם עורקי, שיכול לגרום להתעלפות. אף על פי שזוהי הפרעת קצב נדירה, היא יכולה להיגרר לפרפור חדרים, שללא התערבות רפואית יגרור מוות מיידי . כמו כן עלולה היפו-מגנזמיה לגרום לתסמונת QT מוארך.
במערכת הווסקולרית, רמות מגנזיום נמוכות כרוכות בפגיעה באנדותל, כיווץ כלי-דם, הגברת הטונוס הווסקולרי, ופיברוזיס וסקולרי, תופעות אופייניות ליתר לחץ-דם (Rios וחב' ב-Cardiovascular Research משנת 2020).
השפעות וסקולריות אלו קשורות לשינויים בפעילות TRPM7, ולהפרעה בחדירה של מגנזיום לתוך התאים הווסקולריים, והן בולטות בעיקר בהיפר-אלדוסטרוניזם (Rios וחב' ב-Communication Biology משנת 2022).
פרה-אקמפסיה ואקלמפסיה הן מחלות יתר לחץ-דם בהריון, המאופיינות על ידי חדירה של טרופובלסטים, פגיעה אנדותליאלית, ודלקת וסקולרית. רמות מגנזיום יכולות להיות נורמליות או מופחתות בשני מצבים אלה (Dalton וחב' ב-Nutrition Review משנת 2016).
למרות שהסיבות לשני המצבים אינן ברורות, עירוי ורידי של מגנזיום עשוי להפחית סיבוכים. ההשפעות המגינות של מגנזיום, מיוחסות לחסימה של תעלות סידן, ולהרפיית כלי-דם (Chiarello וחב' ב-Placenta משנת 2018).
אך גם גורמים אחרים כנראה מעורבים, כגון הפחתה ברמת endoglin, הפחתה בעקה חמצונית, עיכוב של הקולטנים של NMDA במוח, וירידה בפעילות TRPM6 ו-TRPM7 (Figueres וחב' ב-Journal of the American Society of Nephrology משנת 2022).
נוגדנים עצמיים כנגד claudin 16 זוהו כסיבה חדשה להיפומגנזמיה, היפו-קלצמיה ונפרופתיה טובולרית. ממצא זה מרמז לכך שאוטו-אימוניות יכולה להיות אף היא סיבה להיפו-מגנזמיה.
נמשיך ונדון במגנזיום במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
28/07/2024
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
