מחלת מנייר
אחת הסיבות השכיחות ביותר לתופעת הסחרחורת ו\או איבוד שיווי משקל היא מחלת מנייר
(Meniere`s Disease).
זוהי מחלה התוקפת גברים ונשים במידה שווה, בעיקר בני עשרים עד חמישים. מחלת מנייר ידועה גם כ"מיימת אנדולימפאטית אידיופאטית". המחלה מאופיינת גם בירידה חלקית בשמיעה, כשבדרך כלל מעורבת רק אוזן אחת ורק אצל 15% מהחולים מעורבות שתי האוזניים, כשהירידה ביכולת השמיעה משתנה מעת לעת, עם התקפי ורטיגו (סימפטום של מחלה במבוך האוזן הפנימית או בעצב הווסטיבולרי בגזע המוח שמקנה לחולה תחושת איבוד שיווי משקל, תנועה מתמדת וסחרחורת).
החולה חש שהוא מצוי בתנועה או שהכל לכאורה נע סביבו למרות שבעצם הכל עומד ויציב במקומו. התקפי הורטיגו מלווים בבחילות והקאות ובתחושת לחץ.
כמו כן יסבול החולה מתחושת מלאות באוזן וטיניטוס (זימזום או צפצוף באוזן או האוזניים) שיופיעו ממש לפני או תוך כדי התקף, או אפילו במקרים קשים, יציקו לחולה באופן קבוע. אולם בדרך כלל מאופיינת המחלה בהתקפים אקראיים של סחרחורת ואיבוד שיווי משקל שמופיעים לשעות או אפילו רק לדקות מספר ונעלמים למשך שבועות ואפילו חודשים ארוכים. וזאת למרות שתחושת חוסר האיזון יכולה להימשך ימים מספר. לאחר התקף יכול החולה לצנוח ולהירדם בשינה עמוקה למשך שעות ארוכות. אבחון מלא של מחלת מנייר חייב לכלול את שלושת התסמינים הראשיים גם יחד: איבוד שמיעה, ורטיגו וטיניטוס.
עם הופעת המחלה, עשוי החולה לסבול מירידה לסירוגין בשמיעה, במיוחד בצלילים הנמוכים. אולם מחלה שאינה מטופלת כיאות עלולה להוביל לירידה קבועה בשמיעה, ירידה שמקיפה את כל הצלילים והטונים, כשצלילים גבוהים מגיעים לאוזן החולה כשהם מעוותים וגורמים לו לתחושת אי נוחות. למרות שהתסמינים של המחלה עשויים להיות קלים ופחותי ערך, הנה לעתים קרובות ייתכנו מצבים של נכות ממשית. מצבים שפוגעים קשות באיכות החיים. ובמיוחד אם הירידה בשמיעה קבועה והתקפי הורטיגו תכופים וקשים. כמו כן מעניין לציין ששליש מחולי מנייר מדווחים גם על סבל ממיגרנה.
הסיבה למחלת מנייר ידועה וקשורה קשר הדוק למבוך האוזן הכולל את האוזן הפנימית, אשר מורכב ממערכת צינורות, תעלות, מדורים וחללים עטויים קרום גמיש המחוברים ביניהם. בתוך המבוך מצוי אצל כל אדם בריא, נוזל (אנדולימפה) המשמש לשמירה על יציבות ושיווי המשקל של הגוף. באוזן הפנימית מצויים גם שני כלי קיבול, שקיק ונאדון שמלאים גם הם בנוזל. כל תזוזה של הגוף גורמת לנוזל האוזן להגיב עם כוח הכבידה ולשלוח מסרים למוח בדבר תנועות הגוף. את המבוך הקרומי מקיף המבוך הגרמי המקובע בתוך עצם הרקה ועשוי גם הוא ממערכת תעלות ומדורים העטויים עצם ומלאים בנוזל בשם פרילימפה המפריד בין המבוך הגרמי לבין המבוך הקרומי.
שינוי בנפח הנוזלים באוזן עלול לגרום לשינויים בקרומית המבוך, להשפיע על אברי שיווי המשקל, עלול ללחוץ על תאי ריסי השמע בשבלול האוזן ולמנוע את כושר התנועה שלהם, השינויים בלחץ עלולים אף לקרוע לעתים קרובות את הקרומית המפרידה בין שני סוגי הנוזלים ולגרום את התופעות של המחלה, כמו פגיעה בשמיעה, ורטיגו ופגיעה באיזון ובשיווי המשקל.
למרות שלא ידוע הגורם שמביא למחלה, קיימות כמה תיאוריות. לפי ההנחה העיקרית נגרמת המחלה עקב זיהום ויראלי, דהיינו דלקת שנובעת בגלל נגיף, אשר גורמת ליצירת נוגדנים עצמיים בדומה למחלה אוטו אימיונית. הנחה נוספת קובעת שמדובר במכשול בצינורית אשר מונע מעבר תקין של הנוזל האנדולימפאטי או שמונע ייצור תקין של הנוזל ובכל מקרה תהיה התוצאה מיימת אנדולימפאטית שתכלול לחץ מוגבר של הנוזל והמתתחות הממברנה עם כל ההשלכות שהוזכרו קודם לכן. סיבה אפשרית נוספת, היא תנאי חיים ברעש קבוע או חשיפה אקראית לרעש חזק כמו פיצוצים או יריות.
למרות שתלונות החולה ברורות למדי ומרמזות בדרך כלל בצורה מדויקת על מחלת מנייר, הנה איבחון המחלה ארוך ומסובך. בדיקת הדמיה בסורק MRI נעשית כדי לשלול אפשרות של גידול במוח, נעשות בדיקת שמיעה ובדיקת יכולת האבחנה להבדיל בין מלים הדומות בצליליהן, נעשות בדיקות שונות של מערכת שיווי המשקל ועוד בדיקות שונות. בסופו של דבר (או אולי בתחילתו), ישוחח הרופא עם החולה וישמע מפיו את תחושותיו ותלונותיו.
הטיפול התרופתי במחלת מנייר נעשה בעיקר לשם טיפול בסימפטומים. התרופות אגיסרק, סינאריזין ופרומתאזין משמשות לטיפול בבחילות ובסחרחורת. כמו כן נעשה שימוש בתרופות נוגדות חרדה כמו וליום. וכן ניתן טיפול בסטרואידים כמו פרדניזון, או טיפול להרחבת כלי דם בעזרת ניאצין. אחד הטיפולים המקובלים ביותר, הוא טיפול בעזרת תרופות משתנות כמו תיאזידים להפחתת הנוזלים באוזן. החולים עשויים לקבל תרופות הנוגדות עוויתות, תרופות אנטיכולינרגיות (נוגדות נוירוטרנסמיטר אצתילכולין) תרופות אנטי היסטמיניות, תרופות להרגעה ותרופות אנטיפסיכוטיות.
במקרים קשים נעשה טיפול כירורגי שבו מרכיב הרופא צינור שמנקז את הנוזלים מהאוזן הפנימית או מסיר חלק מהעצם שנמצאת מאחורי האוזן. גם ניתוח כריתה של העצב הוסטיבולרי המשמש במערכת שיווי המשקל, הוא חלק מהטיפול הכירורגי. כמו כן נעשים טיפולים שפוגעים ברקמה האנדולימפטית בדרכים שונות כמו צריבתה בחום, הזרקת גאראמיצין (סוג אנטיביוטיקה רעילה). לאחרונה נמצא גם שהשמת כפתורים באוזן התיכונה מסייעת גם לטיפול במנייר.
למרות שעל פי כל שיטות הרפואה הנהוגות, אין ריפוי למחלת מנייר וכל מה שניתן להשיג היא הפוגה זמנית בסימפטומים, הנה ניתן בכל זאת עם שינוי דרך חיים וטיפול תזונתי נכון להשיג הפוגה של שנים ארוכות ואפילו ארוכות כמו החיים עצמם. ראשית יש להימנע מתוספי מזון מלאכותיים מסוימים, יש להימנע מעישון, יש להפחית את כמות הקפאין, יש להפחית בצריכת השוקולד, יש להפחית בצריכת האלכוהול ויש להפחית בכמות המלח במזון. כמו כן יש חשיבות רבה לכמה רכיבי מזון חיוניים בהתאם לצורך ובהתייחס לכמותם המצויה מלכתחילה אצל החולה.
בברכה, ד"ר חיים סדובסקי