חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מחלת הסרטן

אהבתם? שתפו עם חבריכם

סרטן

חיים הקטן הלך בגיל ארבע וחצי, חצי שנה קודם יום הולדתו החמישי. שנתיים לקח לו ללכת, חצי חיים בא, חצי חיים הלך. נועה גם היא הלכה, תשעה חודשים אחרי האיבחון של התהליך הסרטני במוח. הייתה אולי בת שש. אלו הן רק שתי דוגמאות של ילדים שהולכים, מתוך רבים שאינם זוכים אפילו לתיאור עיתונאי. הסיפורים, שוברי הלב, שגרמו לי לבכות ולקנח בלי הרף את האף, כי גם לשם זורמות הדמעות, פורסמו ב מוסף ידיעות אחרונות, ב 27.3.2004. אימהות שילדו, אהבו, ליוו, קברו.

אין לי כל ספק שיום אחד העיניים של כולנו תפקחנה. הן תמיד נפקחות, אלא שבאיחור. אחרי שהקברן חפר את הבור קטן הממדים. היום כולנו מגחכים על הרפואה לפני מאה ומאתיים שנה. הם הקיזו דם. הם עשו חוקנים. הם נתנו תרופות עתירות כספית. לפני חמישים שנה הם, הרופאים, כרתו כל שקד נפוח ודלקתי והוציאו טחול, שנחשב לאיבר חסר תועלת. אין ספק- התנשאות מתוך בורות. הרופא ידע שאלוהים עשה טחול כך סתם, ושקדים גם, ואפילו תוספתן. הרופא יודע, אלוהים עוד לא. אבל יום אחד הרופא מבין, ואולי זה רק הבזק של הבנה. האיברים אינם מיותרים. ואפילו לחיידקים המקוריים שהיו בצואה, (שחיו שם עוד קודם הומצא המיקרוגל והאנטיביוטיקה והקמח הלבן והאורז המבהיק, ללא הקליפה האפורה, העכורה לעין אוהבת לובן ובתוליות) יש תפקיד בבריאות האדם, אפילו שחיידקים אלו רק גרים באחוריים אפילו הרופאים בלבן ממליצים על החיידקים הידידותיים, והלוואי שיתנחלו במעי הגס, התנחלות קבע, כך הם מתפללים.

לפעמים אני מרגיש כמו ירמיהו, אותו ברנש סתור זקן, שהתנחל בשער העיר וזעק. הייתה לו שפה נפלאה, שיופיה לא נפגע עד היום. “בטרם אצורך בבטן ידעתיך”. אלוהים, איזה יופי. הדברים שהוא אמר היו נבואות נפלאות, על ההתנהלות, על ההתנשאות ועל העונש. הן נפלאות גם היום וחכמות, ועבר כל כך הרבה זמן. אז הצביעו עליו כמשוגע בשער. כו…לם. אולי מלבד האיש שרשם דבריו, ועוד כמה תמהונים שעוצמת דבריו קנתה את ליבם. רק לפעמים אני מרגיש כמוהו. אני חושב שאני יודע משהו ואני רוצה שיידעו אחרים. שיצחקו, שיגחכו, שיצביעו עלי כעל משוגע, אבל שישמעו. אולי אני טועה, אך אולי לא.

האימא של חיים הרגה אותו. האימא של נועה הרגה אותה. בסבירות גבוהה. ממש כמו שהקישון הרג מספר לוחמים בשייטת, ממש כמו האנטנות שהרגו כמה מתושבי הישובים שבקרבתן, ממש כמו מקורות הקרינה האדירה בכלי המלחמה של צה”ל, שהרגו חיילים צעירים. הו לא, לא את כולם הרג הקישון, גם לא את כל ילדיה הרגה אמו של חיים ואמה של נועה. אבל חלק- כן.

אלוהים לא ברא את הסרטן. נקודה.
האדם המציא את האותיות. מה הוא עשה איתן זה כבר סיפור אחר. אילו מלים נבנו מאותן האותיות, למה הובילו המילים הללו, זה כבר גם סיפור אחר. שיר השירים, למשל. ותהילים ושירי אהבה, למשל. אבל גם “זקני ציון” ו”מיין קאמפ”, הם רק צירופי אותיות למילים. מי כמונו יודע למה מלים עלולות להוביל.

דר ברקיט, כירורג שגילה בין ילדי אפריקה את הסרטן שנקרא על שמו, כתב כי בטבע אין סרטן (כמעט). וזה מה שכתבתי קודם. אלוהים לא ברא את הסרטן, ובוודאי שהוא לא יצר גנים של סרטן. הגנים הן האותיות שהוא ברא. מה שאנחנו, הבורים עם רגשי ההתנשאות והחמדנות, עושים לגנים, או ליתר דיוק למה חשפנו את הגנים והתאים שלנו, זה כבר סיפור אחר, וכאן אני חוזר לסיפור איך אימא של חיים בן הארבע וחצי הרגה אותו, בסבירות גבוהה, בלי בכלל לדעת מה היא עושה לו.

ככירורג שעסק המון במערכת העיכול, סרטן המעי הגס מאד עניין אותי. תחושת הבטן שלי הייתה שאני מתחיל להבין אותו עם הזמן. תשאול של מאות חולים, מיד אחרי שאבחנתי אצלם את הסרטן, נתן לי חומר למחשבה עד כי הרגשתי שאני מתחיל לאחוז בזנבו של הדג החמקמק, הקרוי סרטן. כמובן שקראתי המון מאמרים בנושא, נושא הסרטן. רוב המאמרים דנו בטיפול בתרופה זו או אחרת, או בהשוואה ביניהן. התרופות היו של יצרן שגילה עניין במחלה, והרוויח הון – למען בריאות האדם והמחקר האנושי. שלא לשמה, בא לשמה. הרופא האונקולוג, כך ניראה לי אז, היה הספק של הכימיקל הנדרש, ושניתן לו לסיפוק אותם הצרכים על ידי יצרני התרופות. משהו העלול להזכיר נערת ליווי, המספקת צרכים חיוניים של הלקוח, כאשר הסרסור הוא היוצר את התנאים, המאפשרים את המגע שבין הלקוח לבין הנערה. הצורך היה של הלקוח.

על מניעת המחלה, סרטן המעי הגס, נרשמו הרבה מילים כלליות, שלא הצליחו לצבור תנופה כדי להפוך למדיניות של משרד הבריאות בארץ כלשהי. מילים שהן מס שפתיים לעיתונות הרפואית. האונקולוג חיפש כימיקלים למחלה, ולא כיצד למנוע אותה. מה יהיה גורל ילדיו אם לא יהיו לו לקוחות חולים?

ח”כ בנעיזרי, שהיה בשעתו שר הבריאות, ואז הואיל לקבלני לשיחה, כמעט בכה באוזני כשסיפר לי כי משרדו מקציב שני אחוז (!) מתקציבו לרפואה מונעת.
למניעה אין כסף. לסל בריאות יש. איזה סל ואיזו בריאות.

ואז, יום אחד, אני נופל על מאמר, בעיתון רפואי חסר חשיבות רפואית (הכוונה שאינו מהעיתונים הרפואיים הנחשבים, כי בעיתונים נחשבים לא מודפסות כתבות שאינן נחשבות). זה היה החלק החסר להשלמת הפאזל. פתאום נראה לי שהכל נעשה ברור, וש”למה יש סרטן” נראה לי מה זה מובן. פתאום ראיתי במו עיני את הנוסחה (שהיא למען האמת לא בדיוק נוסחה מתמטית). לקח לי אולי כמה דקות לשרבט אפשרויות, וזהו. מחשבות בנושא, שאלות בנושא, התרוצצו במוחי שנים, מאז מות אשתי הראשונה, מלכה. היא מתה בגיל 29 מסרטן שד לא סימפטי, שצחק על האונקולוג ועל הטיפול שלו שיתכן והרס את מה שעוד נותר. וכדי לא להטריד את הקורא, שהגיע בקריאתו עד כאן, ובוודאי יש לו עיסוקים חשובים דוגמת פגישות או יציאות או ארוחה עיסקית או סתם לגהץ או לענות לטלפון, אנסח את דברי בקצרה.

בואו ניתן לגנטיקה גרועה, ממש גרועה, שהגדרתה כגרועה נובעת מהרבה מקרי סרטן במשפחה הקרובה, לא חשוב מאיזה סוג, שלוש נקודות שחורות.
ולכל הבא אלינו, הנכנס לתוכנו, בעיקר בצורת מזון, והכוונה היא למזון הגרוע ביותר, ג`אנק פוד ושותפיו, המכיל המון רע וחסר את הטוב והמיטיב, אבל בלי להתעלם מגורמים זניחים כמו מים ואויר מזוהמים (וקישון), ואנטנות וחוטי מתח גבוה, שייקרא לצורך פשטות העניין- תזונה- ניתן לו שתי נקודות שחורות.
ולאוירה הסובבת – מה שיקרא בשפה גבוהה המצב הפסיכו סוציאלי, או בעברית פשוטה היחסים עם הסביבה, מצב הרוח, שכשזה יירד לדרגת “אושר איוב”, כלומר לאווירה רגשית רעה, בית סוהר רגשי, חבלות רגשיות, דיכאון מתמשך וכדומה – ניתן נקודה שחורה אחת. בהרצאות אותן אני מעביר בנושא יש לפעמים מישהו בקהל המבקש לתת למצב הפסיכו סוציאלי הרע שתי נקודות ולתזונה הגרועה רק אחת. אני חושב שיש צדק מסוים בבקשה, אבל הכי חשוב שהעיקרון הובן.

אז מה הוא התנאי שאני דורש, כדי שיוולד הסרטן? כי מה הטעם בנוסחה, אם היא לא באה להציע פתרון, או אפשרות לפתרון הבעיה. כדי שיהיה סרטן, אני דורש שיהיו לי סך הכל לפחות ארבע נקודות שחורות, בבחינת:
אין ארבע, אין סרטן !

הנוסחה היא בבחינת קצת הילד שלי, כך שאני עשוי אולי לגלות יחס אוהד אליה, וכמו אבא שרואה בילדו תכונות שאחרים יתקשו לראות, ויתכן ויטענו, ובצדק, שהן לא מצויות כלל.

ולפרשנות:
אם יש לנו גנטיקה הכי גרועה, אבל התזונה טובה וגם המצב הרגשי טוב (כמו אותו האיש שצחק כשבא לרב מימון אצל הגששים)- יש לנו רק שלוש נקודות שחורות. אבל אם אין ארבע- אין סרטן, כי זו הייתה הדרישה הבסיסית של הנוסחה. אבל גם אם התזונה נוראית, והפיצה והקולה מהוות את הדיאטה הרגילה, והסיגריות חונקות,
והבוס לא נותן מנוח, ומטריד, והעבודה אסון, והמכונית קרסה, והילדים נטשו, והבעל/ האשה מקצרים חיים, אבל הגנטיקה מה זה טובה, ואין נטיה לשום גן לסטות מדרכו שנקבעה על ידי בורא האדם- יש לנו שוב רק שלוש נקודות שחורות, וזה אומר שחסרה נקודה בשביל לתת הזדמנות לסרטן להיאחז ולהרוג.

לפחות בעיני זו נוסחה אופטימית. היא משאירה לנו שליטה על חיינו. היא אומרת שאלוהים ברא אותנו לא רע, אבל אם נעבור באור אדום שלא נאשים אותו בתאונה, אפילו עם נצהיר כי היינו מלאי אמונה, בו. וכך, ללא כל נקיפות מצפון, אני מכוון אצבע מאשימה אל האימא של חיים והאימא של נועה, שבכו בכתבה שנקראה “ילדי גן עדן”, בידיעות אחרונות, ואומר “אתן, בסבירות גבוהה מאד, הרגתן את פרי בטנכן. וכמותכן ישנן רבות, הממלאות את עגלת הקניות במוצרים ההורגים מהר יותר או מהר פחות.

אני מביא בעצב ציטוטים מעמוד 33, בכתבה, לעיונכם. הכותבת כותבת על חיים, הילד שהיה לו בגיל שנתיים וחצי סרטן באשך, רקמה שאינה פעילה עדיין בגיל זה.חיים הלך כעבור שנתיים. על יום ההולדת החמישי, שהוקדם בחצי שנה, כי הזמן אזל, היא כתבה- “הכיבוד שנידבה עמותת קו לחיים היה רב ומגוון….חיים שר ושמח ואכל מהעוגה”. בהמשך “רק כשנחלש מאד והגיע לשם על כסא גלגלים, מובס ואבוד, הסתפק בצעצוע אחד קטן ונצמד לבקבוק הקולה שלו”. ובסוף, ושוב אני מצטט, כי לא הייתי שם, “הוא נפטר כשידו הקטנה אחוזה ביד הסבתא ובחיקו בקבוק הקולה”.

אני באמת לא מאשים את הקולה במקרה זה, אבל כן מאשים את המזון הרע שסיפק לו משהו, שאני מניח שזו אמו או סבתו או סביבתו. נכון. רוב אוכלי האוכל הרע לא יפתחו סרטן, ממש כמו שלא כל מעשני הסיגריות יפתחו סרטן ריאות או סרטן שלפוחית השתן. אבל מי שיש לו את המבנה הגנטי הסמוי מכל עין, עדיין, ויעיז לצרף לשלוש הנקודות השחורות הרדומות לתמיד של הגנטיקה, הנטייה, את הנקודה או הנקודות השחורות הנוספות, אל יתפלא אם חיים ונועה או הילדה עם הקרחת שאחזה בכינור והביטה בי (ובכם) מפירסומי האגודה למלחמה בסרטן, כבר אינם.

וגם אם יבואו אליכם חכמים של עכשיו, ונבונים להיום, ומנהלי מחלקות אונקולוגיות ופנימיות גדולות, שיש להם חלוקים צחורים ומבט רציני, והם כותבים מאמרים בעיתונים חשובים, וראשי האגודה למלחמה בסרטן, ומנכ”לי משרד הבריאות ועתודות המדינה, ויאמרו לכם- שטויות הוא מדבר, אני אומר לכם נסו לחשוב בעצמכם:
האם באמת אלוהים תכנן את הסרטן של חיים ונועה?
האם באמת הסרטן אינו אלא מחלה מיותרת?
אם התאונות לא קורות אלא נגרמות, אולי גם הסרטן נגרם ולא קורה כך סתם.

יבוא יום ובו תפקחנה עינינו. שלנו ולא של הרופאים. הם, הרופאים הקונבנציונליים, צמודים מדי לדדי חברות התרופות, שבאמת, מסיבות כלכליות, העלמות הסרטן תהיה אסון מבחינתן. שואה. יובש בתזרים מזומנים. ואז שר הבריאות שפקח עיניו, ובריאות עם ישראל בראש מעייניו, יאמר למנכ”לו, שלמד פעם רפואה –”אם לא תארגן פעילות מונעת המניבה ירידת מחלת הסרטן בעשרים אחוז כל חמש שנים, חפש לך פרייאר אחר לעבוד עימו”.

מה הייתם עושים אם הייתם המנכ”ל ההוא?

ואל תשכחו, ילדים כמו חיים ונועה יש רבים מדי בארץ שלנו. האמהות והרעיות שלנו חייבות להבין ולהפנים. תזונה בריאה היא מרכיב עיקרי בבריאות כולנו. גם החיוך, והאהבה, והצניעות והחכמה. כי אלוהים לא תכנן את הסרטן. הסרטן הוא רק העונש על תחזוקה גרועה של בריאה נפלאה.

אז מה עושים, דוקטור, ישאל מי שישאל?

כתבתי המון להיום. אנסה לכתוב על כך באחת הכתבות הבאות.

בברכה,
דר אריה אבני

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים