מוסד הנישואין

מוסד הנישואין

ניתן להשוות את מוסד הנישואין לרחצה בים. אלה שעל החוף רוצים להיכנס לתוכו ואלה שבפנים רוצים לצאת אל החוף. ההבדל העיקרי הוא, שהיציאה מהים כרוכה בהתחייבות בסופו של דבר. נישואין פירושם, מחויבות הדדית (המלווה באהבה, אם אפשר) וברצון להקים משפחה. מרבית הצעירים לא נותנים את הדעת למורכבות שמחייב אותם קשר הנישואין, אך מודעים לצורך ליצור מערכת יחסים שתקנה להם בטחונות וערבויות. ידוע הסטריאוטיפ האומר כי נשים שואפות לזוגיות טובה, ביטחון אישי, מעמד כלכלי ושיתוף בגידול הילדים, ואילו הגברים, בראש מעיניהם עומדת השאיפה לסיפוק צרכיהם המיניים, באופן קבוע ובמאמץ מזערי של השקעת רגשות וחיזורים אחרי בת זוג.

האם יש אמת בתדמית זו?
כנראה שכן (הסבתות שלנו לא טעו). האופוריה של התאהבות הרומנטית היא דרכו המתוחכמת של הטבע ליצירת זוגיות והתרבות, ואילו התרבות האנושית יצרה את מוסד הנישואין על מנת לתת תוקף לזוגיות ולמחויבות ממוסדת. הבה נבדוק את ההתייחסות למוסד הנישואין בארצות בעלות אוריינטציה תרבותית מערבית. בארצות סקנדינביה כ- 40% מזוגות ההורים אינם נישואים, הם חיים בזוגיות ומגדלים את ילדיהם מבלי שטרחו מעולם להינשא, הם זכאים לכל ההטבות הניתנות להורים, ע"פ חוקי הרווחה במדינותיהם. בארה"ב כ- 30% מההורים הם משפחות חד הוריות שלא נישאו מעולם, אמהות ברובן, כאשר חלק מילדיהן הם אחים חורגים למחצה (מהסיבה שנולדו ליותר מאב אחד). משרדי הסעד והרווחה תומכים במשפחות הללו וזכויותיהן המלאות והייחודיות נשמרות בהתאם.

ב- 20 השנים האחרונות התגרשו בארה"ב כ- 35% מהזוגות, חלקם אף יותר מפעם אחת. האם הקלות להסדרת הגירושין נובעת מהסיבה כי היוזם לפירוד אינו תלוי בהסכמתו של הנתבע? יתכן, המושגים מסורבי גט ועגונות אינו קיים במדינות שבהן קיימת הפרדה בין חוקי הדת וחוקי המדינה. ובישראל לפני דור ומעלה נישאו צעירים בגילאי 25-30. ב- 5 השנים האחרונות עלה טווח הגילאים של המבקשים להינשא, ועומד כיום על 27-32, רובם מסודרים כלכלית. האם נישואיהם מוצלחים? ע"פ סקר שנערך התברר כי מתוך 100 זוגות שנישאו בשנים האחרונות (הזוגות נבחרו באופן אקראי) התגרשו 29 זוגות ואילו 14 זוגות נמצאים בהליכים לקבלת גט – ההליך מתעכב אצל רובם מחוסר יכולת לפשרה בחלוקת הרכוש המשותף. האחרים תקועים בהליכים ללא מוצא עקב נקמנות בבן/ת הזוג שיזם את הפרוד, נותרנו עם 57 זוגות נשואים. האם הם מסופקים מהקשר? 38 זוגות טוענים שכן והם שואפים להזדקן יחדיו, מתוך כבוד הדדי, הערכה ואולי אף אהבה. רובם מסודרים כלכלית (נתון חשוב ביותר). מיעוטים הודו על קשרים מיניים בלתי מחייבים מחוץ למסגרת הנישואין. 19 הזוגות הנשואים שנותרו, הודו שהם חשים בעוינות מצד בן/ת הזוג ובאי שביעות רצון מהמערכת, וכן, הם הרהרו בינם לבין עצמם ואפילו דיברו עם הזוג על אפשרות להיפרד, אך מאחר ומצבם הכלכלי אינו משביע רצון, הם חוששים שלאחר הגירושין המצב יתדרדר. למעלה ממחציתם הודו על קשרים מיניים מחוץ למסגרת הנישואין.

מה ניתן ללמוד מהסקר?
האם מוסד הנישואין הוא מוסד אנאכרוניסטי, שאבד עליו הכלח? האם קיימים פתרונות אחרים? אינני בטוח.

הבה נבחן פתרון מקורי וחדשני שנחשף לאחרונה בארצנו. מדובר בזוגות צעירים אך בעיקר בזוגות הנישאים נישואים שניים. זוגות אלו, אכן רוצים במיסוד הזוגיות, אך מחשש לכישלון אפשרי בנישואין והאי נעימות הנלוות לזה – הם מתכננים מפלט כיצד לעקוף את הממסד והרשויות. הם קובעים מועד לחתונה, מזמינים אולם ואורחים ומכריזים על עצמם כזוג נשוי מטעמם. מה הם לא עשו? הם לא נרשמו במשרד הפנים ולא הוזמן רב. האם הם נחשבים לנישואים? בעיני הרשויות הם אינם נישואים. נניח שהם ייפרדו, יינשאו לאחרים ויולידו ילדים, הואיל ובת הזוג לא קבלה גט לחומרה מבן הזוג הקודם, או אז יחשבו ילדיה לממזרים ע"פ ההלכה (משום שהיא נחשבת כנשואה ע"י קידוש בביאה) וימנעו ממנה כל ההטבות הניתנות לזוגות נשואים (משכנתא בתנאים משופרים ועוד..) בנוסף לכך ילדיה לא יוכלו להינשא ואם יינשאו הם לא יוכרו כנשואים מטעם הרשויות במדינה ואף ילדיהם יחשבו לממזרים.

מה לעשות כשרוצים להינשא אך חוששים מכישלון ומגירושים אפשריים?
התשובה אינה מסובכת. יש לבצע מספר מהלכים מתוכננים מראש:
הראשון – בצוע הסכם ממון ורכוש בטרם הנישואין ע"י חוזה חתום בידי עו"ד על חלוקה צודקת והגיונית של הרכוש המשותף במקרה פרידה.
השני – להיוועץ במטפל זוגי מיני ולערוך בעזרתו הסכם של אוסף הציפיות והמחויבויות ההדדיות, כגון: טכניקות לבלימת כעסים, אופן הטיפול והחינוך בילדים, אחריות על עבודות הבית, יזמות ביחסי מין, מחויבויות והסכמה לעבור טיפול והדרכה בתקופת משבר, ההסכם אינו בר תוקף מבחינה חוקית, אך הוא יכול לכוון ולנתב את בני הזוג לזוגיות מתגמלת וליצור פתיח מתאים לחיי שיתוף. גירושין הוא הפתרון הנכון לנישואים גרועים. אך לא ניתן להתעלם מהצד הפגוע יותר, החש נבגד ומקופח. במקרים רבים הוא נושא בתודעתו את משקעי העבר ואת איבוד האמון. אנשים אלו אם וכאשר ירצו להינשא מחדש, הרי שבאופן בלתי מודע הם עלולים לשתול את ניצני התסכול והמרמור מהקשר הישן בקשר החדש וכך יפחיתו את הסיכויים להצלחתו.

בברכה, רוטרי יששכר – יועץ בתחום המיניות והזוגיות