מה הסיבה לירידה בתוחלת החיים של האמריקני הממוצע? חלק א`

פרופ' בן-עמי סלע\ המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, 
תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה
(בדימוס), פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

משך עשרות שנים תוחלת החיים בארה"ב הייתה בקו עליה, מה שהביא את
הציבור שם, כמו גם את הרופאים המטפלים, למחשבה האופטימית שכאלה יהיו גם פני הדברים
מכאן ואילך.
אלא שאנליזה קפדנית ומפורטת שסקרה את מגמות תוחלת החיים בין
השנים  1959-2017 שנים, ואשר פורסמה על ידי  Woolf ו-Schoomaker ב-JAMA משנת 2019, מחזקת את
הדיווחים של המרכז הלאומי לסטטיסטיקה בריאותית (NCHS), המצביעים על שינוי מגמה
וירידה בתוחלת החיים בארה"ב (Arias ו-Xu
בדו"ח של המרכז לבקרה ומניעת מחלות (CDC) באטלנטה משנת 2019).
שני המקורות האחרונים, מצביעים על כך שהירידה בתוחלת החיים שם שהחלה
להסתמן בשנת 2014, נמשכת מאז 3 שנים ברציפות, מה שמעיד על חסכים בריאותיים בהשוואה
למדינות עשירות אחרות, למרות שארה"ב ממשיכה להוביל את העולם בהוצאה הגבוהה
ביותר לנפש בתחומי הבריאות והטיפולים הרפואיים.
הסקירה של Woolf
ו-Schoomaker
בחנה נתוני תמותה בגיל הביניים (25-64 שנה), תוך שיוך למגדר, למוצא האתני, לסטאטוס
הסוציו-אקונומי, למגורים בערים או ביישובים כפריים, ולמיקום הגיאוגרפי של 50
המדינות. 

סקירה אפידמיולוגית זו העלתה שבין השנים 1959 עד שנת 2014 עלתה סך
תוחלת החיים בארה"ב מ-69.9 שנים עד ל-78.9 שנים, עליה מרשימה של 9.0 שנים
ב-55 שנות מעקב.
אך משנת 2014 חל שינוי במגמה זו, שינוי שנמשך 3 שנים ברצף, בקרב בני
25-64 שנים. כבר בשנים 2010-17 התמותה מסיבה כלשהי בקרב בני גיל הביניים הללו,
עלתה מ-328.5 פטירות לכל 100,000 ל-348.2 פטירות לכל 100,000. מאז 2014, התמותה
בקרב גילאי הביניים עלתה בכל המגזרים האתניים, מסיבות של צריכת מנת-יתר של סמים,
אלכוהוליזם, התאבדויות ומגוון של מחלות איברים סיסטמיות.
העלייה היחסית הגדולה ביותר בתמותה בגיל הביניים, נרשמה דווקא
בניו-אינגלנד (ניו-המפשייר עם עליית תמותה של 23.3%, מיין עם עלייה בתמותה של
20.7%, ורמונט עם עלייה בתמותה של 19.9%) ובאזור עמק אוהיו (וירג'יניה המערבית עם
עלייה בתמותה של 23.0%, אוהיו-עם עלייה של 21.6%, אינדיאנה -14.8%, וקנטאקי-
14.7%). העלייה בתמותה בין השנים 2010-17 הייתה כרוכה בעודף של 33,307 פטירות בקרב
גילאי 25-64 שנים.

 מסקנת צמד חוקרים הללו היא, שתוחלת החיים עלתה בחלק העיקרי של
60 השנים האחרונות, אך קצב עלייה זו פחת לקראת השנים האחרונות, ובעיקר החלה נסיגה
בשנות החיים (מ-79.8 ל-78.6 שנות חיים) משנת 2014 ואילך בקרב כל המגזרים האתניים,
כאשר התמותה בארה"ב התגברה בעיקר במדינות עמק אוהיו, ומדינות ניו-אינגלנד.
מעניין לציין ששני אזורים גיאוגרפיים אלה, נחשבים ליחסית מפותחים
ועשירים יותר מאשר לדוגמה מדינות הדרום או מדינות המערב התיכון שם. נקודה נוספת
הראויה לציון היא שבין כל קבוצות הגיל, דווקא גילאי 25-64 שנים, נמצאו בעלי העליה
הגדולה ביותר בקצב התמותה מסיבה כלשהי בין השנים 2010-17, ירידה שהגיעה עד כדי-6%.

Woolf ו-Schoomaker הרחיקו לכת במחקרם עד
שנות ה-80, כדי לנסות ולזהות את הזרעים והגורמים הפוטנציאליים כגון מעמד
חברתי-כלכלי וגורמים סביבתיים שהיו בבסיס הממצאים המאוחרים יותר על הירידה בתוחלת
החיים.
משנת 1999 עד 2017, שיעורי התמותה בקרב בני גיל הביניים גדלו כתוצאה
מ-3 סיבות מפתח: מינון-יתר של סמים, התאבדויות ומחלות הקשורות לצריכת יתר של
אלכוהול, אך גם סיבות פיזיולוגיות כהשמנת יתר, יתר לחץ-דם ואי-ספיקת כליות.
האנליזה של שני החוקרים, מתעדת מגוון פערים גיאוגרפיים, מגדריים,
ואתניים בנתוני התמותה. לדוגמה, תוחלת החיים גדלה במדינות הפסיפיות שלאורך
האוקיינוס השקט, כמו גם ב-13 מדינות נוספות בארה"ב, אך פחתה בכל המדינות
האחרות שם.
ניו-אינגלנד ועמק אוהיו, היו בעלי העליות הגדולות ביותר בתמותה בקרב
גילאי 25-64 בשנים 2010-17, ומעניין שבין 10 המדינות עם העלייה הגדולה ביותר
בשיעורי התמותה, 8 מדינות שייכות ל-mid-west המתועש, או לרצועת הרכס האפּלצ'י. נקודה בולטת נוספת, שמדינות
"כפריות" יותר, סבלו מהעלייה הגדולה ביותר בתמותה בגיל הביניים, בהשוואה
למדינות "עירוניות-מטרופוליטניות".
אפילו נשים ששנים רבות ידועות כבעלות תוחלת חיים ארוכה יותר מאשר
גברים, סבלו בין השנים 1999-2017 מעליות יחסיות גדולות יותר של תמותה בגיל הביניים
מסיבות הכוללות מנת-יתר קטלנית של סמים, מחלות כבד מצריכת יתר של אלכוהול,
והתאבדויות.
נתוני תמותה אלה היו נכונים לגבי אוכלוסיות לבנים לא-היספניים,
אוכלוסיות היספניות וכן שחורים לא-היספניים, כאשר הקבוצה האתנית האחרונה, וכן
ילידים אמריקניים (אינדיאנים) בעיקר אלא החיים באלסקה, נמצאו בעלי שיעורי תמותה מוגברים
בגילאי הביניים.

החוקרים בחנו כיצד עוני וקיפוח סוציו-אקונומי, תעסוקה בלתי קבועה, עקה
פסיכולוגית, יכולים היו להסביר נתוני תמותה אלה, בעיקר בקרב אוכלוסייה פגיעה.
לדוגמה, הפער בתוחלת החיים  בארה"ב, בין המאיונים העשיר
והעני ביותר, נקבע כ-14 שנות חיים בין גברים, ו-10 שנות חיים בין נשים (Chetty וחב' ב-JAMA משנת 2016). מטה-אנליזה
של 3.4 מיליון אמריקאים העלתה שבידוד ואי-מעורבות חברתית, אחראיים לעלייה של 29%
בסיכוני התמותה (Holt-Lundstad
ב-Perspect Psychol Sci
משנת 2015).
שלושה גורמים "סביבתיים"  (שינויי אקלים, תת-תזונה והשמנת-יתר
תורמים את חלקם להגברת התמותה (Swinbuun וחב' ב-AJAM
משנת 2015). גישה מחקרית מולטי-דיסציפלינארית מתייחסת לתמותה הכרוכה בשלישייה של
מצבים שנגרמו מאלכוהוליות, מנת-יתר של סמים והתאבדויות, ומגדירה תמותה זו "כתוצאה
מייאוש" (Case
ו-Deaton
ב-Population Economy  משנת 2017).  

התמונה למטה מצביעה על מגמות בתוחלת החיים בעולם החל משנת 1800.

נמשיך ונדון במוות שהחל לפקוד אותנו מוקדם מתמיד, במאמר ההמשך.

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.