פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
זהו מאמר פובליציסטי שחורג מ-2,000 מאמרים בנושאי רפואה שכתבתי עד כה, אך במלחמה כמו במלחמה, יש דברים שצריך להשמיעם.
מתנהל בקמפוסים של אוניברסיטאות ויכוח בדבר הדרך שהמנהיגים צריכים לנקוט בה במלחמה בין ישראל והחמאס ברצועת עזה (Anderson במאמר מ-23 באוקטובר ב-Washington Post .
רבים ממנהיגי הקמפוסים הגיבו בסגנון גנרי: צער על הריגתם של אנשים תמימים, וגינויים לכל הצורות של גזענות, תזכורות על הזכויות הנכללות ב- First Amendment של החוקה האמריקנית, והצעות של תמיכה פסיכולוגית לאלה הזקוקים לה.
אחרים השמיעו אפילו דעות נחרצות יותר כגון הצעה לתמוך בישראל כמו גם במאות אלפי הפלסטינאים הסובלים תחת השליטה האכזרית של מאס ברצועה, ובכל האנשים עם מצפון מוסרי (Nietzel ב-Forbes מה-18 באוקטובר 2023).
אך מה בדבר אנשי הרפואה? בתי חולים וקמפוסים של מדעי הרפואה אינם מכילים בדרך כלל מחלקות של מדעים פוליטיים, אסטרטגיה צבאית, או היסטוריה, ורופאים הם רק לעתים נדירות מומחים בתחומים אלה. נשאלת השאלה האם מנהיגים בתחום הבריאות הם בעלי אחריות לדבר ולהשמיע קולם, בשאלה של המלחמה הנוכחית בין ישראל והחמאס?
משך למעלה מעשור, המרכז לביו-אתיקה ואנושיות של האוניברסיטה של קולורדו בקמפוס הרפואי של Anschutz, הכיל תכנית על המוֹרֶשֶׁת של מעורבות אנשי רפואה בנושא השואה, בגלל הצל הארוך של פשעים רפואיים שבוצעו אז והממשיכים להשפיע על האתיקה בת-זמננו בסוגיה של טיפול רפואי והחברה.
בעידן הנאצי מספר עצום של אנשי רפואה ומוסדות רפואיים נטלו תפקידים בנושא ההתפתחות והיישום של תכניות גזעניות ואנטישמיות של רצח עם.
פעולות אלו היוו בגידה מוחלטת ועמוקה של ערכי הליבה שאמורים לקבוע טיפול רפואי ואת התפקידים החברתיים הצפויים מאיתנו, והיסטוריה זו הובילה למספר מחויבויות אתיות שאמורים להיות מבוטאים על ידי אנשי רפואה כיום.
ואולי החשוב ביותר, המעורבות הרפואית בשואה היא הדגמה חזקה מאין כמותה של מה שקורה בחברה כאשר אנשי רפואה מאמצים ומדגישים סנטימנטים, אך נכשלים בתפקידם המתבקש לנקוב באמירות נחרצות בהקשר לגזענות ההולכת וגוברת, לדה-הומניזציה ולפשעים מלחמתיים התחום הרפואה.
דה-הומניזציה היא הכחשת אנושיות מלאה או חלקית מצד בני-אדם מסוימים כלפי בני-אדם אחרים, וזאת לעיתים לצד התעללות הנלווית לה בעקבות כך. למעשה, זו התבוננות והתייחסות לאנשים אחרים כחסרי יכולות נפשיות ושכליות המיוחסות לבני אדם. על פי הגדרה זו, כל מעשה או מחשבה המתייחסים לאדם כ"פחות מאנושי" היא דה-הומניזציה.
כאשר אנו בוחנים את ההיסטוריה הזו, אנשי רפואה אינם חייבים להדגים מומחיות בפוליטיקה או בתחום הצבאי על מנת להתחייב לאמירות הבאות: ראשית, אנשי רפואה אמורים לגנות דה-הומניזציה ופעולות הגובלות ברצח-עם. ההיסטוריה של המזרח התיכון ארוכה ומסובכת עם מחלוקות אתניות, דתיות, וטריטוריאליות שהחלו כבר לפני אלפי שנים כאשר עשרות קבוצות טוענות לסטטאוס טבעי.
הארגון הטרוריסטי חמאס, טוען חזור וטעון, שמטרתו היא להשמיד את כל היהודים באזור על ידי הריגתם (Hoffman ב-The Atlantic מ-10 באוקטובר 2023). זו הגדרה מדויקת של רצח-עם (genocide) וחמאס נשמע נחרץ בכוונתו זו.
אנשי רפואה חייבים לגנות את פילוסופיית החמאס באופן הבוטה ביותר. דה-הומניזציה היא הקודמן של genocide והיא חייבת גינוי בלתי מסויג.
שנית, אנשי רפואה חייבים להתנגד בצורה מפורשת לאנטישמיות כמו גם לשנאה אנטי-מוסלמית.
מרצים בתחום הרפואה, מהווים משפחה אחת ואין כל צורה של גזענות מוצדקת, כאשר ההיסטוריה של השואה מדגימה את הסכנות המוחשיות של הצדקת אנטישמיות וטיפוחה. היהודים וכן המוסלמים אינם חיים בבטחה כיום, כאשר קַנָּאוּת, אִי-סוֹבְלָנוּת, צָרוּת אֹופֶק, וגִּזְעָנוּת גואים באופן גלוי (Singh ב-Reuters מ-25 באוקטובר, 2023).
מאז שחמאס החל במתקפה שלו מה-7 באוקטובר, אירועים אנטישמיים בארה"ב עלו -300%, וילד מוסלמי נרצח לאחרונה בפרבר של שיקגו. אנשי רפואה חייבים לגנות גילויים אנטישמיים ואנטי-מוסלמיים ולשמש מודל לחיקוי.
בבתי חולים וקליניקות סביב העולם כולו, עמלים זה ליד זה יהודים, מוסלמים, נוצרים ובני עדות אחרות כקולגות וחברים, כאשר הם מטפלים בחולים השייכים למגזרים השונים באופן שווה, ואנו חייבים לעשות ככל האפשר לחזק ולהדגים את חוזקם של הקשרים המקצועיים והידידותיים הללו גם בעת מלחמה. שלישית, לאנשי רפואה יש אחריות מיוחדת להתבטא נגד פשעי מלחמה.
הרצח של אזרחים תמימים, לקיחת אזרחים בשבי כבני ערובה, התקפות הרסניות על מגורים ויישובים אזרחיים, ושימוש באזרחים כאמצעי הגנה הם פשעי מלחמה.
כל פשעי המלחמה הם מתועבים, וחייבים לזכות להתייחסות של אנשי רפואה. מאז מלחמת העולם השנייה, חוקי המלחמה מנעו פשעי מלחמה בעלי משמעות רפואית, וזו חובתם של אנשי רפואה לצאת חוצץ נגד ביצועם (חוות דעת של הצלב האדום מאוקטובר 2023).
שני הצדדים של המלחמה הנוכחית בעזה הואשמו בביצוע פשעי מלחמה רפואיים, אם כי בדרכים אחרות. חמאס, הג'יהאד האיסלמי ומיעוטים אחרים ירו ברופאים ובאנשי רפואה אחרים, אשר לבשו בגדים המיועדים לאנשי רפואה בשעת הטיפול בפצועים במלחמת ה-7 באוקטובר.
איש רפואה ישראלי-מוסלמי אמיץ לב נהרג במהלך טיפול בפצוע.
יריות והתקפות מצד אנשי חמאס מתוך בתי חולים או מסביבתם הקרובה, תוך שימוש באמבולנסים להעברת כלי נשק ואנשי צבא הם פשעי מלחמה.
פשעים אלה אינם תוצאה בלתי נמנעת של לחימה בלתי סימטרית, אלא מייצגים את הברירה של חמאס שאינה ראויה להצדקה.
ישראל, בתגובה להתקפות החמאס, הבטיחה לא לפגוע מתקנים רפואיים אלא אם כן הם משמשים למטרות אופנסיביות, מה שיכול להפוך התקפה על מתקנים אלה חוקית בנסיבות מוגבלות.
אם מתקן רפואי משמש להסתרת ציוד צבאי ואנשי חמאס, כל מתקפה מכוונת עליהם חייבת למזער את הפגיעה הפוטנציאלית באזרחים מאושפזים או מטופלים, והערך הצבאי של מתקפות צה"ליות אלו חייב להיות פרופורציוני לנזק שהוא עלול לגרום לאזרחים חפים מפשע (Neuyberger וחב' ב-Financial Times מ-17 באוקטובר, 2023).
ישראל טוענת שהיא מקפידה בשמירה על "חוקי המלחמה", אך מספר מומחים בחוק בינלאומי מאמינים שישראל אינה עושה כל שביכולתה להימנע מפגיעה בתושבי הרצועה, ויש בתוכם המאמינים שהמצור הישראלי על עזה מגיע כדי "ענישה קולקטיבית", שגם היא נחשבת פשע מלחמה (פיסקה 15 המדברת על העיקרון של זהירות בהתקפות מתוך ה- International Humanitarian Law של ה-Committee of the Red Cross.
לקלינאים יש לעתים אחריות ייחודית לזהות, לתעד ולדווח על פשעי מלחמה רפואיים. לרבים אחרים תקופת מלחמה מייצרת שאלות בלתי אפשריות, ולדוגמה: גם אם זה יכול להיות חוקי לפגוע במתקן רפואי המשמש להסתרת לוחמים וכלי לחימה, האם זה הוגן לפגוע במתקן כזה המאכלס גם ילדים פגועים או חולים? האם זה מוצדק לחסום קבלת תרופות מאלה הנכנסים למתקן זה למטרות רפואיות, רק כיוון שהאחרונים עלולים לסייע לחיילי האויב?
אנשי רפואה בעלי רצון טוב ומחויבות רבה לזכויות אדם חצויים בדעותיהם באשר לסוגיות אלו. מבחינת האתיקה הרפואית, זה נתעב לחשב "מספר הוגן" של ילדים שעלולים להיהרג בפעולה שמטרתה להשמיד את האויב הנורא ביותר.
אנו יודעים שמשפחות של כל המגזרים נהרסות נפשית כאשר ילדם נרצח על ידי טרוריסט או מת כתוצאה מקבורתו תחת גל של שברי בטון בשעת ירי פגזים או פצצות מהאוויר. זאת גם הסיבה לאחריות הראשונה במעלה של אנשי רפואה במלחמה כמו בעת שלום, להציל נפשות ללא חשיבות להשתייכות שלהן, או לסיבה שגרמה לפציעתם. בהקשר זה, בתקופת מלחמה המקצוע הרפואי חייב להישאר בבחינת ההתגלמות של צווים דתיים בעלי קדושה לטפל בכל צורת חיים, שכן הצלת נפש אחת היא הצלת העולם כולו.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
19/11/2023
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן