חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מה באשר לצריכת מולטי ויטמינים ומחלות סרטן?

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


בשבוע שעבר הקדשנו את הדיון לחוסר ההשפעה של צריכת מולטי ויטמינים  במטרה להפחית את התחלואה הקרדיו-וסקולארית ואת התמותה ממנה.


הבסיס לדברים היה המחקר של חוקרי שני מרכזים רפואיים בבוסטון, Harvard


ו-Brigham’s & Women, שהתבססו על הנתונים של מחקר בריאות הרופאים (שלב II) הידוע כ-PHS II. אותו מחקר הקיף 14,641 רופאים גברים שהיו במעקב כ-11 שנים, ובו הושוו נתוני בריאות הלב וכלי הדם באלה מבין הרופאים שצרכו כל השנים מולטי ויטמינים  לעומת אלה שלא צרכו אותם.


אותה קבוצת חוקרים פרסמה במהלך נובמבר 2012 מאמר המשך למאמרם הקודם ב-JAMA, והפעם הדגש הוא על ההשפעה האפשרית של צריכת מולטי ויטמינים  על מחלת הסרטן בגברים. גם מחקר זה התבסס על נתוני סקר בריאות הרופאים הגברים, כאשר במהלך 11.2 שנות הטיפול והמעקב, אובחנו 2,669 מקרי סרטן, כולל 1,373 מקרים של סרטן הערמונית, ו-210 מקרים של סרטן המעי הגס.


 


בהשוואה לקבוצת הפלצבו, באותם רופאים שצרכו מולטי ויטמין (מסוג Centrum Silver) נמצאה ירידה מתונה של כ-8% בסך מקרי הסרטן (17.9 מקרי סרטן לכל 1,000 שנות חיים בצורכי הוויטמינים לעומת 18.3 מקרי סרטן בקבוצת הפלצבו).


ירידה מתונה זו הייתה בעלת משמעות סטטיסטית קלה (P=0.04). יש לציין, שצריכת מולטי ויטמינים  לא הפחיתה התרחשות איזשהו סוג סרטן ספציפי, כאשר צריכת ויטמינים לא הביאה גם להפחתה של תמותה הספציפית לתחלואת סרטן, אם כי נרשמה ירידה קלה בתמותה מסרטן בצריכת ויטמינים אך זו לא השיגה משמעות סטטיסטית.


ממצאים אלה של החוקרים מבוסטון, המתווספים לרשימה ארוכה של מחקרים קודמים באותו נושא, מסקנתם היא שאין כל הצדקה בשלב זה להמליץ לגברים שיצרכו מולטי ויטמינים  כדי למנוע סרטן. 


 


ראשית, ראוי לציין שמסקנות המעקב אחר ממצאי מחקר PHS II מתייחסים לכלל סוגי הסרטן, כולל סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס וסרטן הריאות.


מחלות הסרטן אינן כידוע קבוצה של מפגעים הומוגניים, וסוגי סרטן נבדלים ביניהם מבחינת גורמי הסיכון, האפידמיולוגיה שלהם, ותוצאות המחלה. לכן, זה נראה בלתי סביר להניח מלכתחילה שמחלות כה שונות במאפייניהן תושפענה במשותף על ידי פעולה מגינה של מולטי ויטמינים, בפרט שגם האחרונים הם ערב רב של כ-30 ויטמינים ומינראלים, עם מכנה משותף קטן ביותר, אם בכלל.


אגב, ובמסגרת של התייחסות לקולא, ייתכן בהחלט שבכמוסה המכילה 30 חומרים שונים, יכולים להיות מספר מרכיבים שהשפעתם יכולה להיות מיטיבה עם מחלת הסרטן, אך כאשר מרכיב זה נמצא בתערובת עם עוד 29 מרכיבים לא רלוונטיים, סביר שהשפעתו תהיה בטלה ב-30.


טיעון זה משמעותי אף יותר לנוכח העובדה שמספר מחקרים בעבר הצביעו על כך שוויטמינים או מינראלים אחדים הם בהחלט מזיקים ואף קרצינוגנים (!!). לדוגמה, תוספי קארוטן וויטמין A גורמים דווקא למעשנים לפתח סרטן ריאות קטלני ביתר שאת, ואילו ויטמין E הגדיל את הסיכון לסרטן הערמונית בגברים.


שנית, הסיכוי שיש לצריכה של מולטי ויטמינים  על ידי אוכלוסיה שׂבעה יחסית הוא מוגבל. אכן במחקר זה נבחנו רופאים שדרגת המוּדעוּת שלהם למזון מגוון ועתיר ויטמינים, כך שהוספה של תוספי ויטמינים במדגם כזה אינו אמור לשפר בהרבה את מאזן הוויטמינים שלהם.


 


תוצאות מחקר זה אינן שונות משמעותית ממחקרים גדולים שנערכו במרוצת 20 השנים האחרונות בסוגיה זו.


מחקר רב-אתני של Park וחבריו בקרב כ-182,000 משתתפים ממדינות קליפורניה והוואי שהתפרסם בשנת 2011 ב-American Journal of Epidemiology, בחן השפעת נטילת מולטי ויטמינים  במדגם שגויס בין השנים 1993-6 והיה במעקב משך 11 שנים.


במחקר זה הדגש היה על 4 מחלות הסרטן השכיחות ביותר מסוג ריאות, המעי הגס, הערמונית והשד, ולא נמצאה בו כל ירידה בתחלואה או בתמותה מסוגי סרטן אלה בקרב צורכי ויטמינים.


 


מחקר פרוספקטיבי שנערך בשוודיה על ידי Larsson וחבריו מהמחלקה לאפידמיולוגיה תזונתית במכון Karolinska בשטוקהולם, נועד לבחון השפעת מולטי ויטמינים  על התרחשות סרטן השד בקרב נשים שוודיות, והתפרסם ב-2011


ב-American Journal of Clinical Nutrition. לצורך מחקר זה גויסו 35,329 נשים בריאות בשנת 1997, שהיו במעקב לאורך תקופה של 9.5 שנים בממוצע.


בתקופה זו אובחנו מתוכן 974 נשים עם סרטן שד, ולמרבה ההפתעה תחלואה זו נמצאה מוגברת דווקא באותן נשים שהצהירו על כך שהן נוטלות מולטי ויטמינים, בהן נרשמה תחלואה הגבוהה ב-19% בהשוואה לנשים במדגם שלא צרכו ויטמינים. 


 


מחקר אחר בו נטלה חלק האפידמיולוגית הידועה JoAnn Manson שהתנהל במסגרת המכון לחקר הסרטן Fred Hutchinson בסיאטל, אשר התפרסם


ב-Archives of Internal Medicine בשנת 2009, בחן השפעת צריכת מולטי ויטמינים  על ידי נשים בגיל המעבר על התרחשות מחלות סרטניות. המחקר כלל


כ-161 אלף נשים שהשתתפו במחקר WHI, שגויסו במהלך השנים 1993-8ואשר נמצאו במעקב בממוצע 8 שנים, כאשר סיכום המעקב נעשה ב-2005.


סוגי הסרטן שנסרקו במחקר זה היו סרטן שד גרורתי, סרטן המעי הגס, סרטן רירית הרחם, הכליות, שלפוחית השתן, הקיבה, השחלות, והריאות. מתוך המשתתפות במחקר זה 41.5% נטלו מולטי ויטמינים .


במהלך 8 שנות המעקב התגלו 9,619 מקרי סרטן בסוגים שפורטו, אך ניתוח רב-משתנים לא מצא קשר בין השימוש במולטי ויטמינים  ותמותה מסרטן.    


 


צוות בכיר של אנשי המחלקה לאפידמיולוגיה ומעקב רפואי של אגודת הסרטן האמריקנית (ACS) בראשות Calle ו-Stevens, פרסמו ב-2005 ב-Cancer Causes Control את תוצאות מחקרם הידוע כ-CPS-II על השפעת נטילת מולטי ויטמינים  על תמותה מסרטן הערמונית במדגם גדול של גברים בארה”ב.


מדגם גדול זה כלל 475,726 גברים שגויסו למחקר ב-1982 בהיותם נקיים מכל מחלה סרטנית ונמצאו במעקב משך 18 שנה בממוצע.


בתקופה זו נרשמו במדגם זה 5,585 מקרי מוות מסרטן הערמונית, והניתוח הסטטיסטי נועד לבחון האם היה קשר בין שיעורי התמותה לבין צריכת מולטי ויטמינים  בבסיס המחקר. התוצאה הייתה מעט מפתיעה: שיעור התמותה מסרטן הערמונית היה באופן שולי גבוה יותר בקרב אותם גברים שנהגו ליטול מולטי ויטמינים  לפחות 15 פעם בחודש, בהשוואה לגברים שמעולם לא צרכו ויטמינים.


העלייה בתמותה הייתה אמנם קטנה (7%), אך היא הייתה משמעותית סטטיסטית (155) בקרב אלה שנטלו מולטי ויטמינים  ללא תוספת של ויטמינים A, C ו-E.


 


צוות אחר של ה-ACS באטלנטה, בראשות אחד מבכיר האפידמיולוגים של מחלת הסרטן בארה”ב , Michael Thun פרסם באותו כתב עת ב-2001, את מסקנותיו על הקשר בין צריכת מולטי ויטמינים  ותמותה מסרטן המעי הגס בארה”ב במסגרת מחקר Cancer Prevention Study II.


מחקר זה שם את הדגש דווקא על חומצה פולית, שכן היו היפותזות מוקדמות עוד משנות ה-70 שחומצה פולית מפחיתה את הסיכון לסרטן המעי הגס. יתרה מכך, השערות מוקדמות טענו שההשפעה החיובית של חומצה פולית עשויה לבוא לביטוי בטווח רחוק רק לאחר תקופת מעקב של 15 שנה מתחילת צריכתה.


לצורך מחקר זה נחקרה התמותה מסרטן מעי גס בקרב 806,397 גברים ונשים שהחלו במחקר בשנת 1982 והיו במעקב עד שנת 1998. לאחר התאמה רבת-משתנים נמצאה ירידה מתונה של 11% בתמותה מסרטן המעי הגס, אך זו באה לביטוי בעיקר בקרב צורכי אלכוהול קבועים של למעלה מ-2 כוסיות ביום.


 


שניים מהקרדיולוגים המובילים בארה”ב. Stampfer ו-Willett מבוסטון, בחנו השפעת צריכת חומצה פולית על סרטן המעי הגס בנשים במסגרת מחקר בריאות האחיות (NHS), ונתוניהם התפרסמו ב-1998 ב-Annals of Internal Medicine. במחקר פרוספקטיבי זה נכללו 88,756  אחיות ממערכת הבריאות שהיו חופשיות מסרטן בשנת 1980, כאשר חלקן צרכו 400 מיקרוגרם חומצה פולית מדי יום לעומת אלו שלא צרכו ויטמין זה.


נמצא שלאורך שנים (מעל 15 שנים) ההשפעה של חומצה פולית בהפחתת הסיכון של סרטן המעי הגס הייתה בולטת ומשמעותית ביותר. במדגם זה צריכה של חומצה פולית ל-15 שנה הביאה ל-15 מקרי סרטן לעומת 68 מקרי סרטן המעי הגס לכל 10,000 נשים בגיל 55 עד 69 שנים באלו שלא צרכו חומצה פולית.


 


כיוון שאנו מתחנכים שנים רבות לאור האמירה שאכילה של פירות וירקות המכילים ביתא קארוטן מפחיתה את הסיכון למחלות קרדיו-וסקולאריות ולסרטן, החליטו כמה מבכירי הרופאים בממסד הרפואי בבוסטון, לבדוק השפעת צריכה לטווח ארוך של תוסף ביתא-קארוטן על תחלואה זו.


בין המשתתפים בחלקם נזכיר את JoAnn Manson, Meir Stampfer, Paul Ridker, Walter Willett ו-Richard Peto, ואלה חברו למחקר שהתפרסם ב-1996 ב-New England Journal of Medicine.


 


למחקר זה גויסו 22,071 רופאים גברים בגיל 40 עד 84 שנים, מחקר שהחל בשנת 1982 וסוכם בשנת 1995. במחקר אקראי, כפול-סמיות ומבוקר כנגד פלצבו חולקו הרופאים לשתי קבוצות: מחצית הרופאים צרכו 50 מיליגרם קארוטן אחת ליומיים, ומחציתם קבלו פלצבו. לאחר 12 שנות מעקב, נרשמו 1,273 מקרי סרטן בהשוואה


ל-1,293 מקרים בקבוצת הפלצבו. כלומר הייתה ירידה לא משמעותית של 2% בתחלואה מסרטן בקרב צורכי קארוטן, כאשר נרשמו 386 מקרי מוות מסרטן במהלך המעקב לעומת 380 פטירות בקבוצת הפלצבו, או עליה של 2% בתמותה בקרב צורכי ביתא קארוטן, עליה שאינה משמעותית. 


 


גם צריכה ארוכת טווח של ויטמין E נבדקה לנוכח האפשרות שהיא עשויה להפחית תחלואה מסרטן.


אנשי היחידה לבריאות הציבור באוניברסיטת McMaster בקנדה פרסמו ממצאיהם בשנת 2005 ב-JAMA, על כ-4,000 משתתפים של מחקר HOPE, שהיו במעקב 7 שנים כאשר חלקם נטלו ויטמין E (400 יחידות מדי יום) לעומת קבוצת פלצבו.


בסיכומו של המחקר נמצאו 11.6% מקרי סרטן בקרב צרכני ויטמין E לעומת 12.3% תחלואה זו בקבוצת הפלצבו. גם בתמותה ממחלת הסרטן לא נרשם כל הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות: 3.3% תמותה בין צורכי ויטמין E לעומת 3.7% בקבוצת הפלצבו.


 


מחקר עדכני אחר בראשו עמדה JoAnn Manson מבוסטון ואשר התפרסם ב-2009 ב-Journal of National Cancer Institute, בחן השפעת נטילת ויטמינים נוגדי חמצון (ויטמינים C, E ו-β קארוטן) על מניעת התפתחות מחלה סרטנית.


במחקר זה (המכונה Women’s Antioxidant Cardiovascular Study) נכללו 7,627 נשים נקיות ממחלה, חלקן נוטלות מדי יום 500 מיליגרם ויטמין C, או 600 יחידות ויטמין E או 50 מיליגרם β קארוטן, וקבוצת פלצבו שאינן נוטלות כלל ויטמינים. כל הנשים נהיו במעקב של 9.4 שנים בממוצע, במהלכן 624 נשים פיתחו מחלה סרטנית גרורתית, כאשר 176 מתוך האחרונות מתו ממחלתן.


לא נמצאה כל השפעה משמעותית של שימוש בנוגדי החמצון על התרחשות הסרטן. בהשוואה לקבוצת הפלצבו, נרשמה עלייה של 11% בהתרחשות סרטן בקרב נוטלות ויטמין C, ירידה של 7% בתחלואה מסרטן בנוטלות ויטמין E וחוסר השפעה מוחלט בנטילת ביתא קארוטן. לא הייתה גם השפעה משמעותית סטטיסטית על התמותה מסרטן בנטילת שלושת הוויטמינים הללו. גם משך צריכת ויטמינים אלה, או צריכה משולבת של כל השלושה לא שינו את התמונה.  


 


 אם כי לוויטמינים בודדים יש השפעה פרטנית בסוגי סרטן מסוימים, לטובה או לרעה, קשה לראות בגישה של נטילת מולטי ויטמינים  היגיון מוּבנֶה רב בגישה מניעתית, או לצורך שיפור מדדי המחלה ודחיית הקץ.


אכילה של מזון מגוון ומאוזן עדיפה על נטילת מולטי ויטמינים , ואם תוסיפו לכך הפסקת עישון, פעילות גופנית, הימנעות מחשיפה מוגזמת ולא מוגנת לאור השמש, ושמירה על מדדי בריאות אחרים, כמו כמובן גם רוגע נפשי, כל אלה הרבה יותר חיוניים במניעת סרטן מנטילת ויטמינים.


ואולי המדד החשוב ביותר שיסייע לנו לצלוח את כל החיים ללא מחלת סרטן, הוא המדד הגנטי: אך על כך כמובן אין לנו שליטה.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים