חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

מהי הרמה האופטימאלית של ויטמין D שגופנו חייב לקבל מהשמש, ממזון ומהתוספים. חלק א`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


דומה שאין עוד ויטמין בין 15 הוויטמינים המוכרים לנו, שהביולוגיה שלו כה מרתקת כמו זו של ויטמין D. בלי לגרוע כמובן מכבודם של ויטמינים אחרים שהגוף צורך לפעילויות פיזיולוגיות מגוונות, דווקא ויטמין D מצטייר כייחודי, בעצם העובדה שהוא למעשה הוויטמין היחיד שאנו יודעים לייצר בעצמנו, כאשר תאי האפידרמיס של העור נחשפים לקרני השמש. זאת כמובן בניגוד לרוב המכריע של ויטמינים אחרים, שאנו חייבים לקבל במזון.


ישנו אמנם עוד ויטמין אחד, ויטמין K, הנוצר במעיים שלנו, אך הוא תוצר של חיידקי המעיים הטבעיים, ולכן ניתן אולי להגדירו כ”תוצר חיידקים שהם דיירי משנה בגוף” ולא כתוצר של תאי הגוף האנושי עצמו, כפי שקורה עם ויטמין D. אך דומה גם שאין עוד ויטמין בגופנו, שיוחסו לו תפקידים ופעילויות מטבוליות ופיזיולוגיות כה מגוונות כפי שיוחסו לוויטמין D, ובהתאם- מחקרים ומאמרים כה רבים בדור האחרון המפתיעים אותנו חדשות ולבקרים בעוד היבט בלתי מוכר של ויטמין זה.


החוקר מבוסטון, Michael Holick, שהוא הידוע  בין העוסקים בוויטמין זה, הגדיר אותו באחת ממאמריו: “Vitamin D: A vitamin for all seasons“.


 


בציבור רכש ויטמין D את שמו ופרסומו בעיקר בהקשר של אוסטיאופורוזיס, אותה פגיעה מתמשכת של ספיגת עצם המתרחשת בחסר של הוויטמין, ובאה לביטוי ברככת בילדים ובאוסטיאומלציה במבוגרים, בשברי עצם ונכות קשה, בבעיות שיקומיות וסיעודיות, ולעתים קרובות אף במוות המתרחש טרם עת.


עצם העובדה ששליש מהנשים האמריקניות בגיל 60 עד 80 סובלות מדרגה זו או אחרת של אוסטיאופורוזיס, ושני שלישים מנשים אלה בגיל 80 ומעלה סובלות ממחלת עצם זו, אומרת דרשני.


אך ויטמין זה הוא בעל פנים והיבטים מגוונים שמן הראוי להדגישם, כדי למנוע מצבים גופניים של פגיעה וחולי שניתן למנעם אם רק תגבר המודעות לוויטמין זה שגופנו יודע לייצר, אך חשוב לסייע לו בצריכת סוגי מזון העשירים בו, ואף ליטול תוסף מתאים אם צריך.


 


אך כדי להבין את הדרך היעילה לטפל בחסר של ויטמין D, יש להבין היטב את הפיזיולוגיה המורכבת שלו.


ישנם 2 סוגים עיקריים של ויטמין D: צורת D3 (כּוֹלֶקלציפֶרול) ו-D2 (אֶרגוֹקלציפֶרול).


כאשר עור הגוף נחשף לקרינה אולטרה-סגולה המגיעה מקרני השמש, נגזרת כולסטרול הנמצאת בתוך ממברנות תאי עור הידועה כ-7-dehydrocholesterol, משמשת חומר מוצא ליצירת ויטמין D.


צורת ויטמין D2 נוצרת בצמחים כאשר אלה נחשפים לקרני שמש, וזו הצורה נכנסת לגופנו דרך המזון הצמחי. ויטמין D3 לעומת זאת, מקורו מאכילת מזון מן החי, כמו למשל שמן המופק מכבד של דגי קוד, דגי סלמון, מקרל, והרינג.


כמובן שכיום מקובל שסוגי מזון אחדים מועשרים באופן מלאכותי עם ויטמין D, כמו חלב, יוגורט, גבינות, סוגי לחם משודרג, ואף מיצים שונים. פרט לכך, סוגי מזון מעטים יחסית  מכילים ויטמין D באופן טבעי, וזו הסיבה שלעתים תזונה רגילה עלולה לא להספיק מבחינת סיפוק צרכי הגוף בוויטמין D.


לדוגמה, בספל מיץ תפוזים טבעי-מועשר יש רק 100 יחידות ויטמין, כמו גם בחלב מועשר בנפח דומה. מנת דג סלמון מבושל במשקל 100 גר’ מכילה בממוצע כ-350 יחידות ויטמין D, כך שצריך לשתות מדי יום פעמיים ספל חלב מועשר או מיץ תפוזים מועשר או לאכול מדי יום חצי מנת סלמון כדי לקבל את מנת הוויטמין המומלצת לצריכה יומית שהיא כ-200 יחידות ויטמין עד גיל 50 שנה.


 


כאשר ויטמין D נעכל במזון או כאשר הוא נוצר בעור, הוא מגיע לכבד שם הוא עובר מטבוליזם ונוצרת הנגזרת הבלתי-פעילה שלו, 25-הידרקוסי-ויטמין D או 25(OH)D, שהיא גם צורת הוויטמין העיקרית הנמצאת בדם, והיא גם המדד המשמש לבדיקת המעבדה להערכת הסטאטוס של ויטמין זה בגוף.


בהמשך, עוברת נגזרת הוויטמין האחרונה תהליך אנזימי של הידרוקסילציה, דהינו הוספת שייר הידרוקסיל, ליצירת צורת הוויטמין הפעילה ביולוגית, הלוא היא 1,25 דיהידרוקסי-ויטמין D, או 1,25(OH)D, כאשר תהליך זה מתרחש בעיקר בכליות.


צורת הוויטמין הפעילה יכולה להגיב ולהיקשר במעיים ובעצמות לקולטן של ויטמין D, ובכך להביא להגברת הספיגה של סידן במעי.


מסתבר שיש עוד מספר רקמות ואיברים פרט לכליה, בהם יש פעילות של האנזים 1α-hydroxylase, כגון בלוטת הערמונית, המעי הגס והשד, וכן גם ברקמות אלה נוצרת באופן מקומי צורת הוויטמין הפעילה 1,25(OH)D, באופן שהיא יכולה לווסת פעילותם של עד 200 גנים הקשורים לחלוקת תאים וההתמיינות (differentiation) שלהם, ובכך מסוגלת באופן תיאורטי להחליש את יכולת ההתמרה של תאים אלה תאים סרטניים.


בנוסף, אנו מוצאים את הקולטן (receptor) של ויטמין D על פני רוב התאים והרקמות בגוף, באופן שמאפשר לוויטמין הפעיל להוות את אחד מהווסתים היעילים ביותר של גדילת תאים, הן ברקמות נורמאליות וכן בתאים סרטניים.


 


ויטמין D מוכר בעיקר בגין חיוניותו למאזן הסידן בגוף, וממילא לתפקוד הבריא של מערכות שריר-עצם. ללא ויטמין D, רק 10 עד 15% מהסידן המגיע במזון, ורק 60% מהזרחה (פוספאט) במזון, היו נספגים במעי. היעילות של ספיגת סידן גדלה ב-30 עד 40% , ואילו זו של ספיגת פוספאט גדלה ב-80%, כאשר ויטמין D נקשר לקולטנים שלו.


 


אחת הסוגיות השנויות ביותר במחלוקת בהקשר של ויטמין D, היא הרמה האופטימאלית של הוויטמין  בדם, וזאת בגלל שוני ברמות הוויטמין באזורים גיאוגרפיים שונים, שטופי שמש או מעוננים. אף על פי כן נוצר בשנים האחרונה קונצנזוס, לפיו רמת 25(OH)D בדם הנמוכה מ-20 ננוגרם למיליליטר נחשבת כחסר (deficiency), ואילו רמה של 21 עד 29 ננוגרם למיליליטר נחשבת כרמת שאינה מספקת (insufficiency), בעוד רמת ויטמין שמעל 390 ננוגרם למיליליטר נחשבת מספקת.


על פי תחומי ריכוז אלה, ההערכה היא שבערך מיליארד אנשים בעולם חסרים את הוויטמין בדרגת חסר קשה או מתונה. בארה”ב לבד, חסר ויטמין זה מוערך ב-36% מאנשים צעירים יחסית, וב-57% מבין המבוגרים יותר, כאשר באירופה הערכות החסר הן אף גבוהות יותר.


 


אוכלוסיות מסוימות מצויות בסכנה גבוהה יותר לחסר ויטמין D. אלה בעלי גוון עור כהה או כהה במיוחד כגון השחורים, וכן אנשים שמנים במיוחד, נמצאים בחסר ניכר יותר של ויטמין D. כאשר חושפים אנשים שמנים לתאורת UV במיטות שיזוף, העלייה ברמת ויטמין D שנמדדת לאחר שעה בדמם, נמוכה ב-57% מזו שנמדדת בדמם של אנשים לא שמנים שעברו טיפול דומה. הסיבה נעוצה בכך שוויטמין D, שהוא ויטמין מסיס שומן, והוא נאגר ברמת השמן התת-עורית מיד לאחר היווצרותו בעור, ואין ספק שאנשים שמנים הם בעלי רקמת שומן תת-עורית הרבה יותר מפותחת מאשר זו מתחת לעור של אנשים צנומים יותר.


דרך אגב, כאשר אותן שתי קבוצות של נבדקים “שמנים” ו”לא שמנים” טופלו על ידי נטילה פומית של מנה אחת של 50,000 יחידות ויטמין D2, נמצא שככל שמדד מסת הגוף BMI)) היה גבוה יותר, כן רמת D2 שנמדדה לאחר מכן בדם הייתה נמוכה יותר.


ייתכן שאנשים שמנים דורשים מנת ויטמין D גדולה יותר כדי להגיע לרמת 25(OH)D בדם, הזהה לזו של אדם צנום יותר. אם ניקח בחשבון את העובדה ש-70 מיליוני אמריקנים, מוגדרים כיום כשמנים או כמאוד שמנים, הדבר יכול להסביר את נתוני החסר הוויטמין באוכלוסיה זו, שהוא נתון מאוד מדאיג.


 


ובאשר לכּהוּת העור, ניסוי גדול עוד משנות ה-90 דיווח על כך ש-4.2% של נשים לבנות צעירות בארה”ב הראו חסר ויטמין D בדמן (פחות מ-15 ננוגרם למיליליטר), בהשוואה ל-42% מבין נשים אפרו-אמריקניות בגילים דומים. זאת כנראה בגלל רמת הפיגמנט מלנין הגבוהה בדמן של האחרונות, מה שמעכב את ריאקציות יצירת ויטמין D בעור. גורמים אחדים נוספים כרוכים במצבי חסר ויטמין D, כגון דיאטה לקויה כצפוי, מחלות כליה וכבד כרוניות, וכן נטילת תרופות המחישות את פינוי ויטמין D מהגוף, או כאלה המעכבות את הריאקציה האנזימטית המביאה לשפעול (אקטיבציה) של הוויטמין, כגון rifampin, נוגדי פרכוסים אחדים כמו חומצה וָלפּרוֹאית, או טיפול בגלוקו-קורטיקואידים.


קשישים המוגבלים למיטתם ואינם מרבים לצאת החוצה אם בכלל, מקופחים מבחינת חשיפה לשמש, והם בסבירות גבוהה יחסרו את הוויטמין. רמת ויטמין D ביולדות המתחילות להניק, חשובה לרמת הוויטמין בתינוקות הרכים. מצב תקין של ויטמין D בתינוקות חיונית לשלב יצירת האֵנָמל בשיניים, התפתחות השלד בתינוק, ואכן דרישות ויטמין D בהיריון גבוהות מאלה באוכלוסייה הכללית.


 


ויטמין D במצבי מחלה:


א. מחלת עצם: חסר ויטמין D גורם לחסר ברמות סידן ופוספאט בדם וברקמות, מה שיפחית את המינראליזציה של רקמת הקולאגן, שגורמת לרככת בילדים, לאוסטיאומלציה, ולאוסטיאופורוזיס ולשברי-עצם במבוגרים. רככת על רקע מזון-חסר תביא לכאבים ולעקמת של עצמות הרגליים, לפיגור בהתפתחות מוטורית, ולפרכוסים.


למרות שרככת הפכה במרוצת השנים להיות בעיה שולית ונדירה יחסית בארצות המערב המפותחות, הרי שאוסטיאופורוזיס פוגעת באחת מכל שלוש נשים בגיל המעבר, וב-1 מכל 12 גברים בגיל המתקדם. שברים של פרק היד, צוואר הירך ועמוד השדרה הם הנפוצים ביותר כתוצאה מאוסטיאופורוזיס, והם סיבה משמעותית להגברת תמותה, מעמסה כלכלית גדולה, וירידה ניכרת באיכות החיים.


ככל שהאדם מתבגר, הסכנה לפתח אוסטיאופורוזיס גדלה. לדוגמה, אחת מכל שתי נשים ואחד מכל ארבעה גברים בגיל שמעל 50 שנה יחוו אירוע של שבר אוסטיאופורוטי, בשלב זה או אחר של חייהם המאוחרים. כתוצאה מכך, הוצע שרמת ויטמין D במבוגרים תהווה את המדד המועדף לחשש לאירועי שבר. מחקר של יותר מ-500 פרטים עם שבר צוואר הירך, מצא ב-95% מהם רמת חסר של ויטמין D.


 


מחקר שהתפרסם בשנת 2008 הראה שהשגת רמת נאותה של ויטמין D עשויה הייתה להפחית את שברי האוסטיאופורוזיס ב-50 עד 60%. כיוון שרמות 25(OH)D בדם דועכות עם הגיל, יש כמובן לעמוד על המשמר ולדאוג ביתר הקפדה על שמירת רמה נאותה של הוויטמין.


הירידה ברמת ויטמין D עם הגיל קשורה בצמצום שעות החשיפה לשמש, ייצור מופחת של הוויטמין בעור, וספיגה מופחתת של הוויטמין מהמזון בקשישים. מחקר בשנות ה-90 המוקדמות , מצא שכאשר מבוגרים בגיל שבין 65 ל-85 שנה טופלו מדי יום בנטילת 800 יחידות ויטמין, או לחילופין טופלו אחת לארבע חודשים בנטילה פומית של 100,000 יחידות ויטמין, כל זאת משך 5 שנים, הדבר הפחית את מספר אירועי שבר בשליש באתרים האופייניים לאוסטיאופורוזיס בעצם, וכמובן הפחית משמעותית גם את התמותה בקרב מטופלים אלה.


 


ב. מעידות ונפילות: שרירי השלד זקוקים לוויטמין D לתפקוד מרבי, וכצפוי חסר שלו מביא לחולשת שרירים. כאשר 1,25 דיהידרוקסי-ויטמין D, המולקולה הפעילה של הוויטמין, נקשרת לקולטן שלו בקרומי השריר, יש יצירת מוגברת של סינתזת חלבונים, גידול במספר תאי שריר, ושיפור תפקוד השריר. יתרה מכך, חסר ויטמין D נחשב כאחד הגורמים להתפתחות דלדול רקמת השריר (סארקופניה), לניוון רקמת השריר באדם המזדקן, וכמובן יהווה גורם סיכון למעידות ונפילות.


בניסויים באוכלוסיות קשישים נמצאה ירידה של 22% במספר הנפילות באלה שטופלו בוויטמין D, לעומת אלה שטופלו בפלצבו או בסידן (קלציום) בלבד, כאשר עיקר היתרון הושג דווקא בנשים.ידוע שבקשישים נפילות הנובעות מתפקוד פגום של הציר עצב-שריר הם הסיבה המובהקת ביותר לפטירות בקרבם, והם גם מביאות ישירות לכ-40% מכלל ההגעה שלקשישים עצמאיים למוסדות לדיור מוגן.


השלמה סדירה של ויטמין D, משפרת תפקוד עצב-שריר ומפחיתה את מספר הנפילות, וכמובן את אירועי השבר.


 


ג. כאבים: חסר רציני של ויטמין D, בעיקר כאשר רמת 25(OH)D  בדם נמוכה מ-12 ננוגרם למיליליטר, תגרום לפגיעה בשריר, המאופיינת על ידי חולשת שרירים חמורה וכאבי שרירים, שניתן להפיגם על ידי מתן תוספי ויטמין D. מדידות ויטמין D שהתבצעו בחיילים אמריקניים ששרתו תקופות ממושכות בעיראק והתלוננו על כאבים כרוניים, העלו רמות חסר ברבים מתוכם. המנגנון המוצע להסבר הקשר בין חסר ויטמין D וכאבים אלה, הוא שאין מספיק מהמלח קלציום-פוספאט הנחוץ למינראליזציה של הקולאגן המתפשט של רקמת העצם, מה שגורם ליצירת מרקם קולאגן דמוי “גומי” שאין בו כדי להביא לתמיכה ביציבה, כאשר הקולאגן סופג מים ו”תופח”.


אגב, כאשר מטפלים בוויטמין באלה עם סוכרת type 2 בהם נמצאה רמת חסר של ויטמין D, והם אף סובלים מכאבים ניורופתיים, הביאה להקלה בכאביהם, כפי שנובע ממחקר שהתפרסם ב-2008 ב-Annals of Internal Medicine, בו אף הגדירו את הטיפול בוויטמין D במצב המתואר כ”משכך כאבים”.


יש רמזים לכך שוויטמין D הוא חומר נוירוטרופי היכול להשפיע על התמיינות של תאי עצה וקצב גידולם, ובהתאם להשפיע על תפקוד עצב-שריר.


 


נמשיך ונדון בוויטמין D במאמר ההמשך.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים