מאמר ה- 1,000: על הרצון לתרום לבריאות הציבור מעל צג המחשב.

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

ב-27 ביולי 2002 פרסמתי באתר זה – טבעלייף בריאות מאמר תחת הכותרת: "כל מה שצריך לדעת על הומוציסטאין". חומצת אמינו זו שיש הרואים בה גורם סיכון לתחלואה וסקלוארית, הייתה בתחילת העשור הקודם מוקד לעניין רפואי, והמעבדה שלנו בתל-השומר עסקה במרץ במחקר על הקשר בינה לבין תחלואות שונות.

במעט יותר מ-10 השנים שחלפו מאז מאמר זה, הוספתי לו עוד 999 מאמרים על נושאים רפואיים-בריאותיים, תוצרת של כתיבת שני מאמרים מדי שבוע כל אותן שנים, כאשר היום מגיע תורו של מאמר ה-1,000.

נחתום אינו מעיד על עיסתו, אך אודה שכאשר כתבתי ב-2002 את מאמר "היסוד" על הומוציסטאין, לא שערתי בנפשי לרגע, שעיסה זו תתפח כדי אלף מאמרים.

 נעתרתי בשעתו לבקשה של מערכת "טבעלייף" לכתוב לאתר מדי פעם על "סודות הגוף", כיוון שנמסר לי  ש"הוסגרתי" לאנשי האתר על ידי סטודנטים לרפואה מאוניברסיטת תל-אביב, בהם אני מרביץ תורה שנים רבות.

המחשבה שכתיבה באתר אינטרנטי, עשויה לחשוף את הדברים הכתובים לקהל "סטודנטים" וירטואלי המונה אלפים רבים של גולשים, קסמה לי אז מאוד.

 Eugene Brunwald, הקרדיולוג האמריקני הנודע, ואחד הרופאים המשפיעים ביותר ברפואה הציבורית המערבית בדורנו, התבטא פעם שבמהפכת האינטרנט של דורנו, והפיכת מקורות ידע לזמינים ונגישים כל כך, יש תרומה נכבדה ביותר לשיפור הבריאות של הציבור.

לפי Brunwald, תוך  שנים אחדות, תתברר עוצמת התרומה של "הפיכת ציבור גדול לידען יותר ומבין טוב יותר כיצד פועל גופו, ואיך ראוי לשמור את מכונת הגוף תקינה ככל האפשר".

מה שמרתק כל כך בתחום הבנת הביולוגיה של הגוף, בבריאות ובמחלה, היא יכולתנו המוגבלת להבין עד תום את רוב התהליכים המתחוללים בו. כל יום אנו לומדים מחדש את סודות הקיום שלנו, אך גופנו עדיין כספר החתום, למרות שהידע וההבנה של מחלות שונות עשו כברת-דרך גדולה בעשרות השנים האחרונות.

אך בהפיכת האינטרנט לכלי כה יעיל ונגיש להרחבת אופקיו של הציבור בתחומים השונים, כאשר כל האנציקלופדיות ה"עבריות" וה"בריטניקות" מפנות מקומן לויקיפדיה, יש פיתוי וגם סכנות.

לפתע, אנו מוצפים בגל של מידע מתחום הרפואה, המציע  פתרונות לתחלואה ומכאובים מן הגורן ומן היקב, ומייעצים לנו כדי להישאר צעירים ובריאים בנטילת נוגדי חמצון, ותמציות של צמחי מרפא, וסיגול הלכי נפש של רוגע, אהבה, אופטימיות ……וכמובן דיאטה ים-תיכונית.

אתרי האינטרנט האינסופיים, הפכו למצע הכתיבה והמלל ה"סלחני" ביותר מאז ומתמיד, כאשר הקסם שבכתיבת דברים שיהפכו כהרף-עין בהקשה על Enter, נחלתם של אלפים רבים, מפתה רבים מדי להציע מרכולתם לרבים עוד יותר.

בראשית דרכי באתר טבעלייף, "לפני 1,000 מאמרים", התלבטתי כיצד להביא את הדברים לציבור רחב, שמידת השכלתו הביולוגית היא בלתי אחידה.

החלטתי אז מתוך ניסיון שצברתי בשנים רבות של הרצאות לציבור הרחב בנושאים של נזקי עישון, מחלות כלי-דם ולב, ונושאים ביולוגים מזדמנים, שאין להתפשר עם דרך ביניים של הצגת הדברים, כלומר אין להפוך אותם מובנים מדי אך גם פשטנים מדי! אין דרך ביניים בביולוגיה.

לכן בחרתי להתייחס לכל קוראי הבלתי נראים כאל הסטודנטים לרפואה באוניברסיטת תל-אביב, ידענים ושׂשׂים ללמוד. בכך ייתכן שדברים לא מעטים שנכתבו, נראים מעט סתומים ומסובכים להבנה לחלק מהגולשים, ובפניהם אני מתנצל. אך גם אם לא תמיד כדאי להתעמק ולהבין את כל הפרטים המייגעים (לעתים), ניתן לחוש את רוח הדברים, ולצוד מתוכם את הרעיון והמסר המרכזי.

בסריקה לאחור של 1,000 המאמרים שכתבתי בנושאים רפואיים מגוונים, העליתי רק מאמרים בודדים שבבחינה בדיעבד, לא היו נכתבים היום באותה מידת נחישות ופסקנות בה הם נכתבו בשעתו.

הדברים בולטים ביתר שאת דווקא בתחום התרופות החדשניות, שמקבלים את ברכת

ה-FDA, ועולים על המדפים מלוּוים תקוות וציפיות של אלה הזקוקים להם, אך לעתים נאלצים להסירם מעל המדפים לאחר פרק זמן בגין תופעות לוואי לעתים חמורות.

רבים זוכרים את סיפורו של משכך הכאבים Vioxx, או התרופה לטרשת נפוצהnatalizumab  ואף יותר מאלה, הסוגיה הגדולה של נטילת תחליפי הורמונים אסטרוגנים בנשים בגיל המעבר. 

בשגרת הכתיבה האינטרנטית הזו מאז 2002, רבים פנו אלי בשאלות על מפגע בריאותי זה או אחר כתוצאה ממנגנון שכשל אצלם, והוא הפך רלבנטי לגביהם כאשר חלו במחלה מסוימת, בדרך כלל לראשונה בחייהם. מטבע הדברים, רבים בציבור מגלים עניין בנושא הנוגע לבעייתם הרפואית האישית, אך מעודד לגלות עד כמה הביולוגיה של גוף האדם, ולא רק היבטיה הרפואיים, מרתקים ומסקרנים את הציבור, המבקש להרחיב את אופקיו.

מטבע הדברים, בכתיבת מספר כה גדול של מאמרים אתה נחשף לקהל רב של קוראים המבקשים את עצתך.

במרוצת 10 השנים שחלפו, פנו אלי רבים, לעתים בטלפון או בדוא"ל, ואך במכתבים על נייר של ממש, בתוך מעטפות מבוילות. היו גם כאלה, לשמחתי לא רבים, שהגיעו למעבדה שלי בתל-השומר, להציג "רק שאלה קטנה, אם אפשר". במקרה עברו בסביבה!

רבים הופתעו לשמוע שאיני רופא, ואיני יכול ל"קבל אותם בקליניקה". היו שרצו להתווכח אתי על דברים שכתבתי, או להשיג השגות, או לבקש הבהרות ברמה התיאורטית-ביולוגית, וחלקם אף קבלו את מבוקשם. אלה שביקשו עצות רפואיות, או הצעה לתרופה, או פרוצדורה, או דרך ריפוי או מזור למכאוביהם, נענו שהח"מ אינו רופא, ואין בסמכותו לייעץ בסוגיות רפואיות מובהקות. לא אחת, המלצתי בפניהם על רופאים מוכרים ובעלי-שם בתחום הבעיה המוצגת, כדי שיעלו בפניהם את בעיותיהם.

להיפוקראטס, אבי הרפואה המערבית הדגול מהמאות ה-5 וה-4 לפני הספירה, מיוחסת האמירה: "הנכס החשוב ביותר לאדם הוא בריאותו".

כמי שעוסק עשרות שנים במחקר ביו-רפואי ומנהל מעבדה קלינית, אני יכול במלוא הצניעות לתמוך באמירה זו של רופא קדמון זה שהרחיק ראות ואבחן וניבא התרחשויות ברפואה בדיוק נבואי, שמעוררים בנו כיום התפעלות.

אכן, הציבור מוקיר ומכיר באופן ההולך ועולה בתלילות את חשיבותה של בריאות טובה לאיכות החיים, ועושה היום לשיפור בריאותו יותר ממה שהיה מקובל במקומותינו לפני שנות דור. הנגישות הגדולה לאתרי בריאות במרשתת, מדרבנת נשים וגברים בישראל [ואגב, יותר נשים- (66% מתוכן) מאשר גברים-(49% מתוכם)] לגלוש ולמצוא תשובות לשאלות מגוונות בתחומי הבריאות, התחלואה וכל מה שביניהן. זו מגמה טובה, שיש לעודד, בין השאר על ידי כתיבה רצינית, מבוססת על עובדות של אנשי רפואה מוסמכים במרשתת. 

הערב, כאשר טרדות השגרה תתפוגגנה מסדר היום, אשב לכתוב את המאמר ה-1,001. אגלה לכם מראש שמדובר בהורמון השינה מלטונין, שזוכה בימים אלה לעדנה מחודשת. הרפואה על כל סעיפיה היא כאוקיינוס, שכמוהו גבולותיה רחבים, וסודותיה עמוקים כמותו אינם פשוטים תמיד להשגה.

אני מקווה  שמקצת מהסודות האלה של גופנו ופתרונם עליהם אני כותב, עוברים אליכם. לבריאותכם!

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע