חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

לתת משמע לקבל..

אהבתם? שתפו עם חבריכם

לתת משמע לקבל..

נקלעתי במקרה לסיטואציה בה חברתה שלי בתי הבכורה נפגעה במהלך משחק, היא הגיעה לביתי פצועה ובקשה שאעזור לה להגיע הביתה, היא חטפה מכה הגונה בראש ואט אט מצבה החמיר שדרש הגעה לחדר מיון. אמה התעקשה להזעיק את האב ולהחזיר לי תשובה, המתנתי כשאני רואה את מצבה של הילדה מתדרדר. החלטתי לקחת אותה הביתה ומשם לשכנע את האם לגשת מיד לחדר מיון. האב יצר איתי קשר בקש ממני לא לתת פתרונות אלה להביא את הילדה הביתה. הרגשתי איך ליבי נצבט, ידעתי בתוכי כי נכון ברגע זה לעזוב הכל ולגשת עם הילדה למיון. הגעתי לבית הילדה וצפיתי כיצד האם בוחנת את מצבה של הילדה, ושוב יוצרת קשר עם האב וממתינים. האב הגיע לקח פיקוד כשהוא מנסה לבחון מחדש את המצב ולהרחיק אותי מהסביבה.
צפיתי בסבלה של הילדה כשליבי נקרע ואני רוצה לצעוק עזבו הכל וקחו את הילדה לבית החולים, נתקלתי ביחס של ספקנות שפרשתי אות כמסר בלתי מודע: “אל תתערבי אנחנו שולטים במצב”. התסכול שלי נבע מחוסר היכולת שלי להשפיע, מהעובדה שידעתי בתוך תוכי כי הדבר הנכון הוא לקחת את הילדה למיון אך נאלצתי לצפות מהצד ולסייע במינימום שניתן לי לסייע. עזבתי את הבית בתחושה של מועקה גדולה, לאחר כשעה התקשרתי ונתבשרתי כי הילדה נלקחה בסופו של דבר לבית החולים, לא הצלחתי להירגע עוד שעה ארוכה מהארוע.

שאלתי את עצמי שוב ושוב למה אני מרגישה כפי שאני מרגישה, הרי אני יכולה להתגאות בעובדה שהילדה בחרה במודע להגיע אלי לקבל עזרה, היא הרגישה שהיא יכולה לסמוך עלי ונעניתי לה במהירות. האינסטינקט הטבעי שבתוכי רץ לקחת אחריות גם שלא נתבקשתי לעשות זאת, אך מדוע נתקלתי בתגובה כה מוזרה מההורים וכשבוחנים את התגובה שוב ושוב מגלים שזוהי תגובה כל כך פופולרית ומקובלת בקרב אנשים רבים.

אנחנו רוצים לעזור! מוכנים לעזור, מרגישים טוב עם העובדה שאנחנו עוזרים או נזקקים לנו, אך עד כמה אנו פתוחים לקבל את העזרה, עד כמה אנו פתוחים להיענות לאחרים כשהם באמת ובתמים רוצים לתת מעצמם עבורנו? למה אנו דוחים את העזרה ומתעקשים ברוב המקרים להסתדר לבד?, (ואני נזהרת מהכללה) מדוע אנו מעדיפים לקבל החלטות לבד ותופסים את נותן העזרה כמי שמפריע לנו בדרך?, כמי שמתערב, שדוחף את אפו במקום הלא נכון, אותו נותן עזרה “שנותן לנו להרגיש” שאנחנו לא בסדר, מעביר עלינו ביקורת שאנחנו לא טובים מספיק שהוא טוב מאיתנו? מי צריך אותו בכלל, הוא רק מפריע מציע העזרה הזה… ואז הגלגל מתהפך ואנחנו נקלעים למצב שבו אנחנו עומדים מהצד, רוצים לעזור ונידחים על הסף ונעלבים! למה לא רוצים לקבל את עזרתנו? למה דוחים אותנו?

מהיכן נובע הרצון שלנו לעזור מאיזו תחושה פנימית?

יש ועזרה מגיעה ממקום של אגו, אני נותן משמע אני קיים! משמע צריכים אותי! אני חשוב! זקוקים לעזרתי, אנו מרגיש שווה! אני חשוב, מעריכים אותי ….אוהבים אותי …!
יש והעזרה מגיעה ממקום של חולשה או פחד לאבד את הקשר עם הזולת, אני עוזר כי אם לא אעזור הצד השני ודאי ייעלב או יחשוב כי אינני אוהב אותו מספיק, אז נעזור גם במחיר העצמי שלנו! יש והעזרה ממקום של לתת ולא על מנת לקבל, הויתור העצמי הנצחי “הקורבן הסמוי”, הקדוש! הבלתי ניתן לערעור שיקפוץ מהמיטה באמצע הלילה כדי לעזור למשהו שנתקע בכביש, ויקפוץ הרבה כי כולם יתקשרו אלי (חלק מאיתנו יכנו אותו ” הפרייר”), אבל הוא מרגיש חשוב! נחוץ! לא יכול בלי זה, ברב המקרים המחיר שהוא משלם יקר מאד!

מהו המצב הרצוי?

התנהגותם של “לובשי הכנפיים, הגלימה הלבנה והחישוק מעל הראש,” הוא לעזור כשנתבקש, לתת כמיטב יכולתנו לא פחות מדי לא יותר מדי, לתת מהמקום שלא נתרוקן! שלא נתעייף, לתת ממקום מלא, ממקום שלם, ממקום של לקבל את האדם שעומד מולנו בחמלה, ללא שיפוט ולקבל גם את העובדה שהוא אינו רוצה בעזרתנו, ולהבין שזה לא אומר עלינו שאנחנו לא בסדר חלילה. אבל רובנו לא מלאכים.. אולי מלאכים בפוטנציאל.. אנחנו בני אנוש שפועלים ומופעלים עפ”י רגשות ותחושות שהוזכרו כאן, אם נאמץ ולו אחד מדפוסי התנהגות “מלאכיים” אזי התקדמנו, התפתחנו, אנחנו בשלב של צמיחה.

אני מודה כי תחושת הנתינה היא תחושה נפלאה (במיוחד כשהיא מגיעה ממקום בריא), אז למה אנחנו רוצים רק לחוות נתינה מבלי לאפשר לעומד מולנו לחוות את החוויה שבנתינה? הוא רוצה לתת לנו ובכך להרגיש את אותה תחושה בדיוק.

הדת היהודית מעודדת עשיית מצוות, אך לא פחות היא מעודדת קבלת מצוות מהאחר..כשאנחנו מקבלים אנחנו למעשה נותנים! אנחנו נותנים לעצמנו! ראשית קרדיט על רצוננו ויכולתנו לסמוך על האחר ובכך לסמוך על עצמנו ושיקול הדעת שלנו, אנחנו מאפשרים לעצמנו רגע של חסד של שחרור משיפוטים עצמיים, מקבלים מהמקום של פרגון עצמי, מגיע לי לקבל! זהירות! הכוונה איננה אגואיזם אלה אהבה והערכה עצמית! אני מקבל בזכות היותי מי שאני! ומי אני? בן אנוש שנותן ומקבל!

בנוגע לילדה שנפצעה, ובכן יצרתי קשר באותו ערב מאוחר עם הוריה, הילדה אושפזה להשגחה כשמבצעים בה סדרה של בדיקות מקיפות בשל מצבה. שוב הצעתי את עזרתי ונעניתי שזה בסדר והם מסתדרים והם מתנצלים שהוטרדתי בכל העניין, אמרתי להם שזה בסדר ושמחתי על האמון שנתנה בי הילדה ושאני מאחלת לה בריאות… ובמידה ויזדקקו לעזרתי אשמח לסייע. ניתקתי את הטלפון בתחושת הקלה מסויימת.. אפשרו לעצמכם לקבל – זו הנתינה שאתם מאפשרים לעצמכם.. לקבל משמע לתת..

בברכה, חיה אליהו

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים