חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

לעולם לא מוקדם מדי להתחיל לדאוג לבריאות הלב

אהבתם? שתפו עם חבריכם

לעולם לא מוקדם מדי להתחיל לדאוג לבריאות הלב

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

משך יותר מ-50 שנה ידוע שתהליך טרשת העורקים (atherosclerosis) מתחיל כבר בשנות הילדות, והוא מתקדם בשנות הבחרות (adolescence), ומתעצם בשנות הבגרות המוקדמות עד שהוא מגיע לשיאו בגרימת מחלת-לב בגיל הביניים (שנות ה-40 או ה-50 לחיים) או מאוחר יותר. בעבר נחשבה טרשת העורקים כתהליך “טבעי” של ההתבגרות, שהוא בלתי נמנע, ואשר יש לכאורה להשלים עימו. כיום ידוע שתהליך פנימי, הדרגתי, חשאי ובלתי מורגש זה “עד לרגע האמת”, נגרם על ידי מספר גורמים תורשתיים-סביבתיים מובהקים, החוברים יחדיו לפגוע בכלי הדם בגוף. גורמי סיכון לטרשת העורקים, הם בחלקם תולדת תכונות תורשתיות ואי הקפדה בברירת המזון וכמותו, ומאלה נזכיר את הכולסטרול ה”רע”-LDL-כולסטרול, ובחלקם התנהגות בלתי-מושכלת, הקוראת-לרוב במוּדע- תגר על חוסנו של הגוף, כעישון סיגריות. ושני אלה האחרונים, יש בהם לנבא כבר מגיל צעיר את תוחלת שנותיו “הבריאות” של מי שאינו מקפיד בהם, ומתי יצטרך לשלם בתחלואת לב, האורבת לפתחו.

משך שנים, התרגש הויכוח האם שינוי התנהגות המיועדת להמעטה בגורמי סיכון, שמתחילים בו בגיל מבוגר יחסית, ובעיקר הפחתת רמת כולסטרול, יש בו להקטין את סכנת מחלת הלב הכלילית (CHD). האם לא איחרנו את המועד, והנזק כבר נעשה? כיום אנו יודעים את התשובה לשאלה זו, כמו גם לשאלה בדבר הפחתת לחץ-דם מוגבר או הפסקת עישון: דהיינו לעולם לא מאוחר מדי לטפל או להימנע מגורמי סיכון לבריאות. הבה נתייחס למשל לשניים מגורמי הסיכון הנכבדים ביותר לתחלואת כלי-דם ולב, השמנת-יתר (obesity) וחסר מוחלט של פעילות גופנית נמרצת או ספורטיבית, כשהראשונה בין השניים היא במידה רבה תולדה של השנייה ביניהם. בדור הקודם הייתה ההתייחסות לאלה העגלגלים מאכילה עודפת ובטלה פיסית על דרך הסלחנות, או לכל היותר בהשמעת הערה חייכנית מלֻווה בקריצה על הכרס העולה על גדותיה. היום, אנו כבר יודעים את משמעותם המיידית המאיימת של השמנת-יתר ופעילות גופנית מזערית, על בריאות הלב. במאמר מסכם שהתפרסם בכתב העת הרפואי JAMA בשנת 1999, הובעה ההערכה שהירידה הדרמטית בתחלואה של עורקי הלב הכליליים בין השנים 1980 ו-1990 נבעה באופן שווה משני גורמים: מחצית הקרדיט נזקפת לרמת הטפולים הקליניים והתרופתיים המשופרים באותו עשור, כאשר המחצית השנייה נתרמה על ידי הפחתה בגורמי סיכון על ידי ניהול משטר חיים בריא יותר. הידע על התרופות להפחתת לחץ-דם ויתר-כולסטרול ומשמעותם להקטנת אירועים כלי-דם כליליים, הוא כיום נחלת רוב הציבור. אך ידע זה עדיין אינו מתורגם באופן מובהק ל”אורח חיים בריא”: היקף המותניים עדיין מוגזם, ואחוזי המעשנים דווקא באוכלוסיה הצעירה, בקו עלייה.

בשנת 1953, בדיוק לפני מחצית המאה, הופיע בכתב העת JAMA מאמר חשוב ביותר שנכתב על ידי פתולוגים של הצבא האמריקני, שעסקו בין השאר בניתוח שלאחר המוות של גופות חיילים צעירים בגיל הממוצע של 22 שנה, שנהרגו במלחמת קוריאה. הממצא המפתיע מאוד של ניתוחים היה באבחון הדרגה המתקדמת של טרשת העורקים הכליליים של חיילים צעירים אלה. אך כיוון שבאותה עת המושגים של גורמי-סיכון היו בחיתוליהם, אף לא נעשה כל ניסיון לקשור את טרשת העורקים המפתיעה באנשים צעירים לגורמי סיכון כלשהם. בשנות ה-50 המוקדמות, לא היה עולה כלל על הדעת, שסגנון חיים (lifestyle) באנשים צעירים במיוחד, עלול להשפיע על תהליך פתולוגי בכלי-דם שעלול להיות קטלני במחצית החיים. מעט מאוחר יותר ב-1968, התפרסם מאמר שהרשים אף הוא בתקופתו: כאשר בחנו אוכלוסיות אתניות שונות, שהיו נבדלות באופן משמעותי ברמת התחלואה של כלי דם כליליים, הסתבר שניתן היה כבר בגיל 25 שנה, להבחין במפגעי כלי-דם, שבאו לביטוי מאוחר יותר בתחלואה ותמותה ממחלת-לב.

בשנות ה-70, החלו שלושה מחקרים שזכו להד רב בזמנם. חוקרים במחוזות Muscatine במדינת Iowa ו-Bogalusa בלואיזיאנה, וכן בפינלנד, החלו בודקים ילדים בגיל רך ונערים בשנות העשרה לחייהם, לכל אותם גורמים בדם שנחשבים לגורמי סיכון במבוגרים. למרות שגורמי סיכון אלה היו פחות בולטים בצעירים אלה מאשר באנשים מבוגרים, עדיין הייתה הפתעה בעובדה שכבר בגיל מאוד צעיר, נרשמו הבדלים אינדיבידואליים מאוד מרשימים ברמת גורמי-סיכון אלה בין הנערים הנבדקים. לפחות במחקר Muscatine, בו נעשה מעקב אחר אלה שנבדקו בו לגורמי סיכון בצעירותם, ואלה מתוכם שנפטרו מאוחר יותר מסיבות “לא-טבעיות” כתאונות, מקרי-רצח או התאבדות, נותחו לאחר מותם: באופן מרשים, ואולי כבר לא מפתיע במיוחד, נמצא מִתאם רב בין רמת גורמי הסיכון של הילדים-נערים לדרגת טרשת העורקים הכליליים שנמצאה לאחר מותם, עשרות שנים מאוחר יותר. אך מחקר Muscatine הניב פירות נוספים. שבע מאות עשרים וחמישה מאותם ילדים בהם בוצעו בדיקות דם בשנות ה-70 נבדקו למעלה מ-20 שנה לאחר מכן בהיותם בני 33 עד 42 שנה, בבדיקת על-שמע (אולטרה-סאונד) בלתי-חודרנית של עורק הצוואר התרדמני (קרוטיד). נמצא שעובי שכבת הביניים של עורק זה, הידועה כ-intima-media, היה בתאחיזה לסך רמת הכולסטרול שנמדדה בדם שני עשורים קודם לכן, וכן שיקף עובי דופן עורק הצוואר את מדד מסת הגוף BMI או הbody mass index-.
בדומה, גם 486 משתתפים במחקר Bogalusa בגילים שבין 25 ו-37 שנה, שגורמי הסיכון שלהם נמדדו 22 שנים קודם לכן, נבדקו כעת להתעבות שכבת הביניים של דופן העורק התרדמני שלהם. גם כאן נמצא שרמת LDL-כולסטרול בילדותם, היה בה לנבא את מידת החסימה של העורק הצווארי החיוני הזה. גם רמת השומנים בגיל הצעיר (BMI) ניבאה את מצב העורק הצווארי 22 שנה מאוחר יותר. גם המחקר שהחל בפינלנד הושלם לאחר 21 שנים ממועד ביצוע הבדיקות לגורמי סיכון בדמם של ילדים-נערים בגילים 3 עד 18 שנה. למעלה מ-2,200 צעירים בגיל 24 עד 39 שנה נבדקו כעת לאותו מדד של עובי דופן העורק הצווארי, אלא שתוצאות המחקר הפיני סיפקו מידע מעט יותר מדויק מזה שהפיקו שני המחקרים האחרים שהוזכרו. בפינלנד, גורמי הסיכון שנמדדו בנערים בני 12 עד 18 שנה, כגון רמת LDL, דרגת לחץ הדם הסיסטולי, BMI ועישון, היה מנבאים טובים של מצב העורק הצווארי 21 שנים מאוחר יותר. לעומת זאת אותם גורמי סיכון שנמדדו בילדים בגיל המאוד רך של 3 עד 9 שנים, היו מנבאים חלשים יותר של עובי דופן עורק התרדמני בגיל המבוגר ב-22 שנה בגברים, וכלל לא ניבאו מדד זה בנשים.
יתכן שהתוצאה האחרונה ניתנת להסבר בתופעה הידועה, שנשים מתחת לגיל 50 שנה, עוד לפני שלב חידלון הווסת, נוטות פחות לתהליכים של טרשת עורקים, שמתחילים להיות מואצים בהן, בגיל שלאחר חידלון הווסת. ואמנם נמצא באחד המחקרים שצוטטו כאן, שרמת טרשת העורקים בנשים צעירות בין הגילים 15 ו-34 שנה, מפגרת בערך ב-5 עד 10 שנים, אחרי התפתחות תהליכי הטרשת בגברים באותם גילים.

מחקר מעניין אחר בארה”ב באמצע שנות השמונים, נשא אופי דומה: כ-3,000 אנשים צעירים בגילים שבין 15 ו-34 שנה, שנהרגו בתאונות, נרצחו או התאבדו, נותחו במכונים לרפואה משפטית. בכל אלה נלקחו דגימות דם בניתוח שלאחר המוות, בהן נמדדו מדדים שונים, וכן נעשתה בדיקה היסטו-פתולוגית של דרגת טרשת העורקים בכלי הדם הכליליים ובאבי העורקים. הממצאים היו משכנעים ביותר: דרגת טרשת העורקים עמדה ביחס ישר לגיל הנבדק, לעובדת היותו זכר, לרמה גבוהה של LDL כולסטרול, לעובדת היות הנבדק מעשן בחייו, לדרגת השמנת היתר שלו, לרמת הסוכר בדמו, וביחס הפוך לרמת HDL-כולסטרול “הטוב”.

מה שנובע מכל המחקרים המצוטטים כאן, שגורמי הסיכון מתחילים להתבטא בשנות הנערוּת (adolescence), ואמנם כבר בגיל מוקדם זה מתחילים להיווצר על פני דופן כלי הדם פסי השומן (fatty streaks) עליהם ייבנו בעתיד הרבדים של החומר הטרשתי. ולכן, אם עד עתה הייתה מקובלת ההמלצה להתחיל לבצע בדיקות סקר רפואיות (check up) החל משנות הארבעים לחיים, מתחילה כעת לחלחל התובנה שעדיף להתחיל בדיקות אלה באופן סדיר בשנות העשרה. העלות-יעילות (cost effectiveness) של בדיקות מוקדמות אלה, גבוהה על פי קריטריונים אחדים, בעיקר במדידת מידת ההשמנה כולל רמת הכולסטרול בדם, לחץ הדם, ושכנוע להפסקת עישון. ועדת המומחים בנושא הפחתת רמת הכולסטרול, בדו”ח השלישי שלה, שפורסם בשנת 2001 ב-JAMA, ממליצה למדוד פרופיל שומנים מלא בדם החל מגיל 20 באופן סדיר.
לגבי נערים ונערות הצעירים מגיל 20, ההמלצה להתחיל בשגרת בדיקות זו רק אם יש סיפור משפחתי של מחלת לב כלילית. בתקופה זו, מתגברת הכנסתן של שיטות הדמיה בלתי חודרניות וכך ניתן להקל על אפשרות סריקתם של אנשים צעירים במיוחד לבחינת התהליך הטרשתי בכלי הדם שלהם. ניתן בשלב הראשון, בשל עלותן הגבוהה יחסית של שיטות אלה, לבחור אוכלוסיית יעד צעירה, בהתבסס על רקע משפחתי, או גורמי סיכון מוכרים אחרים, לצורך מעקב הדמיתי של כלי הדם בה, לבחינת תהליך טרשתי מוקדם. אם אמנם ממצאי ההדמיה מעידים על ממצאים פתולוגיים של כלי הדם המתחילים “טרם זמנם”, מוצדק בהחלט להמשיך במעקב לאורך זמן, ולבחון השפעת טיפול תרופתי על תהליך הטרשת המתגלה.

אין כל ספק בדבר חשיבותם של שינויים בסגנון חיים של צעירים, אם מדובר בשיפור תרבות האכילה וסוגי המזון הנצרך, שמירת מאזן הכולסטרול מהגיל הצעיר, הימנעות מעישון, ופעילות ספורטיבית המזוהה כל כך עם גיל זה. אין ספק שהחינוך של צעירים לאורח חיים בריא, ואף שכנועם לעבור בדיקה רפואית בשנותיהם הצעירות, נטולות התסמינים הבריאותיים, עלולה להיות משימה חינוכית לא קלה. כותב שורות אלה התנסה משך שנים בהרצאות ומפגשים רבים עם תלמידי תיכון וחיילים צעירים, בתחום נזקי העישון וההימנעות מעישון. לא קל לשכנע בני 15 שנה, הנמצאים בשיא פריחתם הגופנית, שעישון מתמיד יגבה יום אחד את חובו מהמעשן. לא קל לשכנע בן 15 שנה בדבר מחלת הלב, או הריאות שתכה בו בגיל 45 שנה, שהרי 30 השנים המפרידות, הן נצח בעיניו. וכך גם בדבר הצורך לאכול נכון ובמידה, ולהיבדק מדי פעם לרמת הכולסטרול, לחץ הדם, ואולי עוד קומץ גורמי סיכון באותה מבחנת דם. והאם לא לזאת בדיוק התכוונו באמירה “להקדים רפואה למכה”.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים