חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

לא כל חגורות השומן המרפדות את הגוף מסוכנות ללב באותה מידה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב

 

בלי כל קשר לצורת הגוף ואיך אנו נראים, עודף שומן אינו טוב לבריאות.


אך ירכיים וישבנים שמנים אינם שווי ערך בסכנה לבריאות הלב למשמני חגורת הבטן, באזור המותניים.


כל שנה מתרבות הראיות וההוכחות לכך שהשומן האגור עמוק בתוך הבטן, מסוכן בהרבה מהשומן שהוא תת-עורי ואשר ניתן לצבוט אותו באצבעותינו.


ברוב האנשים, בערך 90% מכלל שומן הגוף הוא דווקא תת-עורי, כאשר יתר 10% של השומן ידוע כשומן ויסצרלי (visceral) או תוך בטני.


השומן האחרון נמצא בחללים העוטפים את הכבד, המעי, ואיברים אחרים.


שומן ויסצרלי זה נאגר גם בצפק (omentum), אותה שככה דמוית סינר, הממוקמת מתחת לשרירי הבטן, ומכסה את המעיים.


אותו אומנטום נעשה קשה יותר ועבה יותר ככל שהוא מתמלא יותר בשומן. למרות ששומן ויסצרלי מהווה רק חלק קטן של שומן הגוף בכללותו, הוא שחקן מרכזי במגוון של בעיות בריאות.


כאשר נשים מגיעות אל שנות אמצע החיים, היחס בין כמות השומן בגופן למשקל גופן נוטה לעלות באופן יחסי יותר מאשר בגברים, ואגירת השומן מתחילה להעדיף את חלק הגוף המרכזי בחגורת המותניים, יותר מאשר בירכיים או בישבנים.


גם אם האישה אינה עולה בפועל במשקל, חגורת המותניים תתרחב באינצ’ים אחדים, כיוון שהשומן הויסצרלי נדחק החוצה לעבר דופן הבטן.


 


רקמת השומן של הגוף, נחשבה פעם כמאגר של גושי שומן הממתינים באופן פסיבי להיות מנוצלים ליצירת אנרגיה. אך מחקר עדכני יותר, הצביע על כך שתאי שומן, ובייחוד אלה ברקמת השומן הויסצרלית, הם תאים פעילים ביולוגית. האנדוקרינולוגית מבוסטון Barbara Kahn, המתמחה בביולוגיה של הורמונים כמו גם במטבוליזם של הגוף ובהתפתחות סוכרת, טוענת שאחת ההתפתחויות החשובות ביותר מאמצע שנות ה-90, היא ההבנה שתא שומן דומה לבלוטה הורמונאלית, בכך שהוא משחרר הורמונים ומולקולות אחרות שיכולים להשפיע על איברים ורקמות מרוחקים.


לפני שחוקרים שיערו ששומן נוהג כבלוטה אנדוקרינית, הם היו סבורים שהסכנה העיקרית בשומן הביטני, בכך שהוא משפיע על יצירת כולסטרול על ידי שחרור חומצות שומן חופשיות אל תוך זרם הדם והכבד.


היום אנו יודעים על שפע חומרים הכורכים את השומן הבטני למגוון רחב של מחלות.


 


כיום יש הסכמה שבעוד שהשומן התת-עורי מייצר בעיקר מולקולות “מועילות” לבריאות, מייצר השומן שבמעמקי הבטן דווקא מולקולות שפגיעתן רעה יותר.


שומן ויסצרלי מייצר יותר ציטוקינים, אותם חלבונים שיכולים לעורר תגובה דלקתית קלה, שכבר הוכח הקשר בינה לבין מחלת לב או מפגעים כרוניים אחרים.


השומן הויסצרלי מייצר גם קוֹדמָן (precursor) ממנו נוצר אנגיוטנסין, אותו חלבון הגורם להתכווצות כלי-דם, ומעלה בכך את לחץ הדם. חוקרים גילו שבהשוואה לשומן התת-עורי, שומן ויסצרלי מפריש יותר  מהחלבון הידוע כ-RBP4 או retinol-binding protein 4, מולקולה המגבירה את העמידות להשפעת אינסולין (insulin resistance), דהיינו מפחיתו את יכולתו של ההורמון החשוב אינסולין להשפיע על תאי הגוף העמידים יותר כלפיו.


ככל שנפח השומן הויסצרלי גדֵל, כן גם עולות רמות  RBP4 בדם. מסתבר, שהקשר בין כמות השומן הויסצרלי לרמות RBP4  הוא כה ישיר והדוק, עד כי היום פיתחו שיטת מדידת מעבדתית ל-RBP4, כאמצעי לרופא להעריך מהי דרגת השומן הויסצרלי במטופליו.


 


השומן התת-עורי מייצר יותר מולקולות כגון לֶפּטין (leptin), ההורמון השפיע על המוח באופן שמדכא תיאבון ומנצל יותר שומן מהמאגרים. השומן התת-עורי מייצר גם הורמון אחר, אדיפּוֹנקטין

(adiponectin), המסייע להגן בפני יצירת סוכרת על ידי וויסות של תהליכים בהם משתתפים שומנים וסוכרים. אדיפונקטין הוא גם בעל השפעת נוגדת את הדלקת בדפנות כלי הדם, ולמרות שהוא מיוצר גם על ידי שומן ויסצרלי, ככל שגדלה מסת שומן זה דועך בו ייצור אדיפונקטין.

 


השומן הויסצרלי ניתן למדידה והערכה במספר דרכים. השיטות המדויקות ביותר הן על ידי MRI או בסריקות CT, אך אלו שיטות יקרות יחסית ואינן זמינות בדרך כלל למטרה זו, לכן נעזרים בהערכות המבוססות על היקף המותניים או על היקף המותניים ביחס לגובה.


 דרך נוספת היא תוך שימוש בטבלאות של ממוצע רב-אוכלוסייתי עם נתוני היקף מותניים ביחס למסת הגוף המבוטאת כידוע בביטוי BMI.


 


עודף שומן ויסצרלי בא לביטוי במצב מצבים כרוניים, דוגמת המצבים כדלקמן:


 


1. מחלה קרדיו – וסקולארית – מחקרים בעיקר באירופה במדגמים גדולים של נשים בגיל 45 עד 79 שנה, מסיקים שאלו מבין הנשים עם היקף מותניים הגדול ביותר, וכן גם אלו עם יחס מוגבר של היקף מותניים להיקף הירכיים (waist to hip ratio), הן בסיכון הגדול ביותר לפתח מחלת לב.
סיכון זה נותר בעינו גם לאחר התאמה לגורמי סיכון אחרים של נשים אלה, כגון יתר לחץ-דם, כולסטרול, עישון או
BMI גבוה.
אפילו בנשים בריאות לכאורה, שאינן מעשנות, כל תוספת של 5 ס”מ להיקף המותניים מעלה את הסיכון למחלה קרדיו-וסקולארית ב-10%.
נפח מוגזם של שומן ויסצרלי הוא בעל השפעה שלילית על מספר גורמי סיכון אחרים למחלת-לב. הוא נוטה להגביר את לחץ הדם ואת רמת הסוכר בדם, מעלה את רמת הטריגליצרידים ומפחית דווקא את רמת הכולסטרול “הטוב”-
HDL.
אם מתייחסים לשלושת השינויים הלא רצויים האחרונים, הנכרכים במה שידוע היום כ”תסמונת המטבולית”, המשפיעה על תחלואה קרדיו-וסקולארית וכן על סוכרת
type 2, ניתן להבין באופן חלקי את מנגנוני הנזק של השומן הויסצרלי.
בשנת 2009 הכריזה ועדת קונצנזוס של מספר איגודים רפואיים על כך שהשמנה בטנית מתווספת למכלול הגורמים המוכרים במקובץ כ”תסמונת המטבולית”.


 


2. שיטיון (demenia) – מחקר מעקב שנערך על ידי מוסד Kaiser Permanente בקליפורניה, מצא שאלה מבין הגברים והנשים בהם נמדדה רמה גבוהה של שומן ויסצרלי בהיותם בשנות ה-40 לחייהם, היו בסיכון מוגבר פי-3 לפתח שיטיון (כולל מחלת אלצהיימר) בהגיעם לגיל 75-80 שנה. כל זאת בהשוואה לבני גילם בהם נמדדו ערכי שומן ויסצרלי תקינים בהיותם צעירים יותר. מעקב זה לא מצא קשר נסיבתי בין שיטיון בגיל המתקדם לבין הצטברות מוגזמת של שומן בירכיים או בישבנים.


 


3. אסתמה – מחקר גדול נוסף שנערך בקליפורניה בקרב מורות, מצא שאלו מתוכן עם רמה גבוהה של שומן ויסצרלי (היקף מותניים של 92 ס”מ ומעלה),  פיתחו אסתמה בשיעור הגבוה ב-37% בהשוואה לנשים עם  היקף מותניים צנוע יותר. החוקרים סבורים ששומן בטני מגביר את ההתרחשות של מחלת ראיות אלרגית זו, כנראה כתוצאה מהשפעת שומן זה בהגברת מצבי דלקת בדרכי האוויר.


 


4. סרטן השד – מֶטָה-אנליזה של 8 מחקרים, העלתה שנשים לפני גיל המעבר עם השמנה בטנית בולטת, היו מועדות יותר לחלות בסרטן השד. אלו אמנם נתונים אפידמיולוגיים בעלי מובהקות סטטיסטית, אם כי הסבר מנגנוני מיידי להסבר קשר זה לכאורה, אינם ברורים.  


 


5. סרטן המעי הגס – אנשים עם רמה גבוהה של שומן ויסצרלי נמצאים בסיכון מוגבר פי-3 לפתח מצב קדם-סרטני של המעי הגס הידוע כפוליפים קדם-סרטניים (או גידולים אדנומטיים). כל זאת בהשוואה לאנשים עם שומן בטני בתחום הנורמה, וזאת מסקנת שני מחקרים עדכניים של חוקרים מדרום קוריאה שהתפרסמו בינואר 2010 ב-American Journal of Gastroenterology.
מסקנה זו נותרה שרירה גם לאחר התאמה וניפוי של גורמי סיכון אחרים לסרטן המעי הגס. חוקרים אלה מסיקים שהופעה מוגברת של פוליפים אדנומטיים במעי הגס, כרוכה בתופעת העמידות לאינסולין, וזוהי אולי החוליה המקשרת  בין שומן ויסצרלי עודף לסרטן המעי הגס.


 


כיצד ניתן לשלוט ולהצר את ממדי השומן הויסצרלי?
כצפוי יש מספר גורמים מובְנים שלא תמיד יש לנו שליטה עליהם המשפיעים על הצטברות שומן ויסצרלי: הרקע הגנטי בראש ובראשונה, השפעה הורמונאלית, גיל, והמשקל איתו נולדנו (מתברר שתינוקות שנולדו קטנים יותר הם אלה שייפתחו שומן ויסצרלי רב יותר במעלה שנות החיים). בנשים יש גורם מובהק הקשור ללידות, באופן שאלו שילדו הן בסיכון מוגבר להופעת שומן ויסצרלי בהשוואה לאלו מהן שלא ילדו.


 


לנשים צעירות יש בממוצע פחות שומן ויסצרלי מאשר לגברים בני גילם, אך נתון זה משתנה בהגיען לגיל המעבר. זו מסקנת מעקב של 4 שנים של אנשי אוניברסיטת לואיזיאנה. חוקרים אלה מניחים שרמה נמוכה יותר של אסטרוגן האופיינית לגיל המעבר בנשים, אשר בעטיה עולה באופן יחסי השפעת טסטוסטרון, הדוחפת להגברת השומן הויסצרלי.
אך בניגוד לכל ההשפעות שהן תולדה של גורמים שאין לנו שליטה עליהם, יש דרכים מושכלות לצמצם במידת האפשר את הצטברות השומן הויסצרלי.
הבשורה הטובה לכאורה היא שדווקא כיוון ששומן ויסצרלי נוטה יותר לעבור מטבוליזם, ולהתפרק לחומצות שומן, הוא נוטה להגיב באופן יעיל יותר לדיאטה נכונה או לפעילות גופנית מסודרת, כל זאת בהשוואה לשומן המצטבר בירכיים ובישבנים. לכן כדאי לנקוט בגישות הבאות:


 


א. הרבו בפעילות גופנית שעשויה לסייע בהפחת היקף המותניים, וגם אם איננו מפחיתים באופן מובהק במשקל, אנו מאבדים שומן ויסצרלי ומגבירים את מסת השרירים. נסו להקדיש מדי יום 30 דקות לפעילות גופנית בעצימות ממוצעת כהליכה מהירה או רכיבה על אופניים. פעילות יומית סדירה שכמעט איננו מייחסים לה חשיבות כמו העדפת טיפוס במדרגות במקום שימוש במעלית, וקיום שיחת טלפון ממושכת בעמידה ולא בישיבה. כמובן שהפעלת הגוף בפעילות גופנית בעצימות גבוהה יותר כהרמת משקלות או תרגילים עם קפיצים, טובה אף היא למטרה האמורה.


 


ב. “אכילה נכונה”- ביטוי המסתמן כקלישאה שהרי יש אינספור גרסאות להגדיר אכילה נכונה. מחקר משנת 2009 באוניברסיטת  בירמינגהאם באלבאמה, ממליץ דווקא לנשים לצרוך מזון עתיר סידן למניעת הצטברות שומן ויסצרלי. הימנעות ממוצרי מזון המעודדים הצטברות שומן בטני כגון שומני טרנס (שומנים צמחיים רוויים), או אף שתיית משקאות קלים או מוצרי מזון ממותקים בפרוקטוזה, יגבירו שומן ויסצרלי.


 


ג. הימנעות מעישון – מסייעת להפחתת שומן בטני, אם כי יש לה פחות השפעה על השומן המצטבר בירכיים ובישבנים.


 


ד. לא לקפח את שעות השינה – פחות מדי שינה תגביר את השומן הביטני, וכל כך מדוע? מחקר אפידמיולוגי משנת 2008, שסיכם מעקב של 5 שנים באלה מתחת לגיל 40 שנה, מצא שאנשים צעירים יחסית אלה שישנו פחות מ-5 שעות ביממה, היו מועדים יותר לצבירת שומן ויסצרלי. לעומת זאת, אלה מבני 40 שנה ומטה, שישנו מעל 8 שעות ביממה, הוסיפו אף הם לשכבת השומן הוויסצרלי, כלומר עודף שינה אינו טוב למטרה זו. נראה שנושא השינה עדיין אינו מובהק בתחום השומן הוויסצרלי, שכם הנתונים האחרונים אינם תופסים לגבי אלה מעל גיל 40 שנה.


 


ה. וכמובן מצב הרוח – ממצאים של מחקר בריאות הנשים (WHI) בארה”ב, הראו שנשים תוקפניות יותר, או כאלו הנוטות לשקוע בדיכאונות, הן אלו שצברו יותר שומן ויסצרלי, אם כי לא יותר שומן תת-עורי. מחקרים נוספים הראו שרמה גבוהה יותר של הורמון הדחק קורטיזול, כרוכה אף היא בהגברת השומן הוויסצרלי.


 


ה. נקודה אחרונה – פעולה של שאיבת שומן (liposuction) למטרות קוסמטיות, יעילה להפחתת שומן תת-עורי, אך אינה “מגיעה” אל תוך דופן המעי ואינה יכולה לרוקן את השומן הויסצרלי.        


    

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע
אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים