כששיגרה פולשת וחודרת גם לתחום האינטימיות
שיתוף וגילוי דעת כתוצאה מחוויות חיים וניסיון ועבודה קלינית אישיים.
כבר בילדותי בלטה התכונה בה לא רציתי לעשות את אותו דבר יותר מפעמיים או שלוש, בצורה משמעותית מכל שאר תכונותיי האישיות.
עובדה זו מצאה את ביטויה בתחומי חיים שונים כמו: בסוגי מזון, בגדים, לוח זמנים, הרגלי שינה, לימודים, תחומי התעניינות, תחביבים, נגינה (קשה היה לי לנגן יותר מפעמיים או שלוש, פרטיטורה כתובה תמיד הייתי מאלתר בכל הזדמנות שנוצרה) סוגי חברים וכד`.
אני זוכר כי בעצם היותי כזה גרמתי לקשיים לא מעטים להורי, מורי, רעי וכל רואי שלא הבינו כי תגובותיי והתנהגויותיי אלו היו למעשה פתרון לצורך קיומי מאד חזק של יצירתיות, צמיחה אישית ותשוקה עצומה לחיים מעניינים ומאתגרים ולא משהו אישי כנגדם.
שינוי נתפס אצל אנשים רבים כאיום על עצם הקיום, זו אחת הסיבות הגורמות לבחירה והעדפה של שמירה על שיגרה ומונוטוניות למשך שנים רבות.לאכילת אותו סוג אוכל, למגורים באותו בית עם אותו ריהוט ובאותה סביבה,לעיסוק באותו תחום, לעבודה באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד, לקיום אותם הרגלים לפי אותו לוח זמנים וכד`.
הבחירה להישאר ואפילו להנציח את אותו מצב נובעת במיוחד מתחושה מדומה של בטחון בקיים ובידוע.
כל זאת למרות דיווחים על התפתחותם של תופעות וסימפטומים לא בריאים והצהרות חוזרות ונשנות של אי שביעות רצון.
במסגרת עבודתי כיועץ נישואין ומטפל זוגי ומשפחתי, הופיע זוג לטיפול. הוא מדען בכיר במכון ויצמן והיא רופאה בכירה בבית חולים ממשלתי, נשואים, יש להם שני ילדים. התלונה העיקרית הייתה כי "אין מספיק צבע ועניין" בזוגיות ובמיוחד בתחום האינטימי והמיני. בנוסף לכך כל יום רביעי בשבוע הוא היום המקולל ביותר "יותר אי שקט, יותר כאבי ראש, יותר חוסר סבלנות יותר טעויות ואי רצון לחזור הביתה…."
לאחר תישאול קצר התבררה התמונה הבאה: הם הכירו זה את זו במסגרת הלימודים האוניברסיטאים, היא למדה בבית בספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והוא למד בפקולטה לחקלאות ברחובות. תהליך הקשר שלהם היה מבוסס בעיקר על יום רביעי שהיה היום היחידי בשבוע בו יכלו להיפגש. כך נבנתה החוקיות הזוגית שלהם כש"הכל" התרחש בימי רביעי ונהפך להרגל קבוע עם גוון של שיגרה.
כמובן שבתחילת הקשר היתה ההמתנה ליום רביעי מלאה בתשוקה וברצון להיפגש ולהיות ביחד.
אך עם השנים ומיסוד הזוגיות החלו להופיע כל מיני תופעות ותלונות של "אין מספיק צבע ועניין בזוגיות" כמו כן תופעות פסיכוסומטיות לא נעימות ולא מובנות.
כששיגרה פולשת וחודרת גם לתחום האינטימיות והמיניות של בני זוג היא הורסת בצורה עקבית ומשמעותית כל חלקה טובה וממאיסה את הקשר.
בני הזוג הבינו מהר מאד כי הדבר היחידי שעליהם לבצע על מנת לשפר את איכות הזוגיות והקשר בניהם הוא לשבור את השיגרה.
ואכן הם החליטו לאפשר לספונטניות וליצירתיות של כל אחד מהם לחוד ושל שניהם ביחד להוות את הגורם המשפיע על התנהגותם הזוגית – הם הירשו לעצמם לחיות את ההווה לפי מה שבא להם ולא לפי הרגלים ולוח זמנים נוקשה וחסר פשרות כפי שהיה קודם.
בספר שכתבתי רוצה אני גם לשתף אותך בהשקפת העולם האישית שלי ובגישתי המתבססות במיוחד על רגש אחריות והאמונה ביכולתך לבחור את מחשבותיך ורגשותיך את החלטותיך הגורמות לתגובותיך והתנהגויותיך. כלומר, לדעתי קיים רגע עכשווי אחד בו אנו מסוגלים לחוות משהו,מאחר והעבר הוא כבר לא שלנו, העתיד ודאי שאינו ידוע ואינו שלנו, נותר לנו רק ההווה אותו אנו חווים ובו אנו חושבים, מרגישים ומתנהגים. כל החלטה לביצוע או אי ביצוע של התנהגות כל שהיא היא למעשה תוצאה של תהליך קודם של מחשבה והרגשה רצון או אי רצון.
לאדם החי את חייו לפי "צריך וחייב" קיימות תחושות של חוסר אונים וחוסר יכולת לניווט עצמי במצבי חיים שונים, של דימוי עצמי ובטחון עצמי נמוכים. לכן לדעתי חשוב ועדיף לפעול תוך הקשבה לרצון או אי הרצון שלנו.
מתוך הספר: "ביו-פידבק הכוח בידך"
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
