חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

כמה זיכרון ויכולת קוגניטיבית אנו מאבדים ככל שהגיל עולה?

אהבתם? שתפו עם חבריכם

אם לשפוט על פי חלק ניכר מהמחקרים והתובנות על תפקוד המוח, כדאי להמליץ לכולנו להקפיד להישאר תמיד בני 25 או 26 שנה. למרות שזוהי רק משאת נפש, חשוב להפנים את העובדה שגיל זה כנראה מבטא את שיאם של מספר תפקודים מוחיים, כמו הזיכרון לדוגמה.


הנוירוביולוגים קובעים שמשקלו הממוצע של המוח בגיל 25 שנה נע בין 1,300 ל-1,400 גרם, וכן הם מעריכים שמגיל זה ואילך מאבד מוחנו מדי שנה 2 גרם מהמסה שלו. משמעות נתון זה היא שבגיל 80 שנה אנו נותרים עם מוח שאיבד במרוצת השנים 7.5% ממשקלו.


אך נראה שנתונים אלה על אבדן של 7.5% ממשקל המוח בהגיענו לגבורות, עלולים להשפיע על תפקודי מוח שונים באופן שונה, דהינו שהפגיעה במרכזי המוח השונים כתוצאה מאיבוד הדרגתי זה במסת המוח, אינה בהכרח שווה.


השאלה הקריטית היא איך “הצטמקות” מסת המוח משפיעה על היכולת הקוגניטיבית שלנו, וכמו שמקובל במחקר ביו-רפואי אין אחידות דעים מוחלטת בקרב החוקרים גם בשאלה הזו.


 


דרך אחת להדגים עד כמה אין הסכמה גורפת בהערכת הדעיכה הקוגנטיבית של המוח בחלוף השנים, מתייחסת למה שאנו מכנים אינטליגנציה. ישנם שני סוגים של אינטליגנציה, זו המכונה נוזלית (fluid intelligence) והאחרת הידועה כגבישית (crystallized intelligence).


אינטליגנציה נוזלית מתייחסת ליכולת להתמודד עם תרחישים ומצבים חדשים או משתנים, וליכולת לפתור בעיות. יש הסבורים שסוג אינטליגנציה זה אינו מושפע מגירויים סביבתיים, ושהוא מפסיק להתפתח סביב גיל 18 שנה, וקצב הדעיכה שלו יותר תלול מזה שמוצאים עם האינטליגנציה הגבישית הקשורה להצטברות של ידע ומיומנויות, אשר מושפעת באופן ניכר מהסביבה, וממשיכה להתפתח כל ימי חיינו.


כאמור הדעיכה עם השנים של האינטליגנציה הגבישית מתונה יותר מזו של האינטליגנציה הנוזלית.


ברור ששני סוגי אינטליגנציה אלה נפגעים ממחלות הגורמות לשיטיון. יש לעומת זאת מחקרים הטוענים שגם שני סוגי אינטליגנציה אלה מגיעים לשיאם בגיל 26 שנה, ודועכים לאחר מכן בקצב של 2% לשנה.


 


אך יש מחקרים המתבוננים על המוח ההולך ומזדקן בצורה יותר מפורטת, ובוחנים באופן פרטני את הדעיכה של תפקודים מוחיים שונים עם הגיל.


נתחיל עם היכולת ל”הסקת מסקנות אינדוקטיבית” או אינדוקציה, שהיא הכושר להסיק מסקנות או עקרונות חדשים מעובדות או מתצפיות המשמשות כרמזים.


אינדוקציה יכולה להיחשב גם כיכולת לבנות היפותזה, כפי שמדען מסיק מסקנה אינדוקטיבית כשהוא מנסה לנסח חוקי טבע על סמך תצפיות שהוא עורך על אירועי טבע ספציפיים.


הפסיכולוג לדוגמה, מסיק מסקנה אינדוקטיבית תוך ניחוש של פעולת המוח האנושי המתבסס על תצפיות של התנהגויות אנושיות רבות בתנאים שונים.


בלש המנסה לפענח פשע יסיק מסקנות אינדוקטיביות מחיבור חלקי הראיות שהוא מלקט במטרה להקיש מי ביצע את הפשע.


 


אנו מסיקים בחיי היום-יום מסקנות אינדוקטיביות ללא הרף, כאשר אנו מנסים להצמיד היגיון לחוויות שלנו, או לנסות ולנבא חוויות חדשות.


לדוגמה, ניסיון העבר שלנו הכורך “אדמה רטובה” בבוקר עם גשם במהלך הלילה, גורם לכך שכל אימת שאנו רואים בבוקר שלוליות או קרקע בוצית, המסקנה האינדוקטיבית שלנו היא שבלילה ירד גשם.


מה אם כן לגבי כושר הסקת המסקנות האינדוקטיבית במהלך השנים כאשר הגיל הולך ועולה? מסתבר שבסעיף זה נמצאT-score ממוצע של 51 יח’ בגיל 25, והוא ממשיך לעלות בהדרגה עד הגיעו ל-T-score של 54 יח’ בגיל 53, ומכאן ואילך מתחילה דעיכה מתונה מאוד עד גיל 88 בו נמדד T-score של 45 יח’, מה שמעיד על כל שדווקא בתחום הסקת המסקנות האינדוקטיבית, אנו מגיעים לשיא בגיל 53 ואף בגיל המופלג של 88 לא נאבד רבות מכושר הסקת המסקנות האינדוקטיבית.


 


ומה לגבי “זיכרון וֶרבּלי” או היכולת לזכור מלים? מסתבר שגם בתחום זה גיל 25 אינו מהווה את נקודת השיא של סוג זיכרון זה, שעולה בהדרגה בסולם ה-T-score מערך של 48 יח’ בגיל 25, עד לערך של 54 יח’ בגיל 67 שנה, ודועך מכאן ואילך עד לערך של 42 יח’ בגיל 88 שנה. כלומר, ואולי יש בכך כדי להפתיע, שכושר הזיכרון שלנו לגבי מילים מגיע לשיאו רק בגיל 67 שנה, וכל ההבדל בזיכרון ורבלי בין בחור בן 25 שנה לקשיש בן 88 שנה אינו עולה על 12.5%.


 


נעבור כעת למדד של “יכולת ורבלית”, או היכולת להבין ולהשתמש במילים או בשפה. גם כאן השיא אינו בגיל 25 אלא דווקא בגיל 60 שנה, ה-T-score הממוצע עולה מ-46 יח’ בגיל 25, עד שמגיע בגיל 60 לשיא של 53 יח’, ומכאן חלה דעיכה לערך של 48 יח’ בגיל 88 שנה. הנה כי כן, היכולת להבין מלים ולהשתמש בהם אינה שונה בין הגילים 25 ו-88 שנה.


 


מה לגבי המדד של “התמצאות במרחב” או spatial orientation, המייחס ליכולת של חוש כיוון וההתמצאות במקומות או מרחבים חדשים או אף מוכרים.


במדד זה מגיעים לניקוד מקסימאלי בממוצע בגיל 53 שנה, כאשר בגיל 25 שנה הדירוג הממוצע הוא 48 יח’, בגיל 53 שנה מגיעים ל-52 יח’, ובגיל 88 שנה יורדים ל-43 יח’. גם בתחום התמצאותי זה השיא הוא בשנות ה-50 לחיים, והדעיכה בשנות ה-80 לחיים אינה דרמטית במיוחד.


מדד נוסף שנבחן בקבוצות הגיל השונות, הוא זה של מהירות התפיסה, או perceptual speed. הכוונה ליכולת להשוות במהירות ובדיוק מלים, מספרים, עצמים, תמונות או צורות.


המבחן יכול להתבצע על ידי שכל הערכים שמבקשים להשוותם מוצגים בו זמנית, או שהם מוצגים ברצף, כאשר הנבחן מתבקש להשוות מוצג נוכחי למוצג זכור. בתחום זה לנעורים יש יתרון מובהק, ואכן בגיל 26 שנה מגיעים ל-T-score ממוצע של 60 יח’, והניקוד הולך ויורד עם הגיל עד שבגיל 88 שנה הוא מגיע לערך של 37 יח’, או בערך מחצית מהדירוג בגיל 25 שנה.


 


מדד נוסף הוא זה של יכולת להתמודד עם מספרים (numerical ability), וגם כאן כצפוי אנו נמצאים בשיאנו בין הגילים 25 עד 46 שנה עם דרוג של 52 יח’ ב-T-score, ומכאן ואילך מתחילה דעיכה ההופכת תלולה עם ההתקדמות בגיל עד הגיעה בגיל 88 שנה לדרוג של 33 יח’.


 


הנה כי כן, מסתבר שישנן מספר פונקציות קוגניטיביות בהן יש דווקא יתרון למבוגרים על אלה שהם בשנות ה-20 לחייהם. לכאורה אין בכך להפתיע שהרי עם הגיל, אנו רוכשים ידע, וניסיון ו”חוכמת חיים”, שיכולים לבוא לביטוי בחלק מהמבחנים שהוזכרו לעיל. ואף-על-פי-כן, נראה שלזיכרון שמור מקום של כבוד בהירארכיה של המחדלים או המגבלות של הגיל המתקדם, ויותר קשישים או אלה החיים במחיצתם, יתלוננו על כשלים של זיכרון ככל שהשנים חולפות.


אך הקושי גדול בניתוח קשיי הזיכרון של הקשיש הממוצע שהרי ישנם סוגי זיכרון אחדים, כמו גם סוגי שכחה שונים, שכן לא הרי אי-זכירה ההולכת ומתעצמת כתוצאה מפגיעה ניוונית תלוית-גיל במרכז מוחי הקשור לזיכרון, כהרי שכחה שמקורה יותר בפיזור נפש הפוקד טובים ואף צעירים בינינו, בנוסח “היכן הנחתי את צרור המפתחות”?


 


אך מעבר לאלה יש לזכור שזיכרון כמו שכבר נאמר אינו עשוי מקשה אחת, ויש אם כן להניח שגם הפגיעה בזיכרון שאנו מייחסים לגיל התקדם, פגיעתה אינה רעה באותה מידה בסוגי הזיכרון השונים.


ואולי כאן המקום להזכיר כמה מצורות הזיכרון השונות.


זיכרון הוא למעשה תהליך של עיבוד מידע המורכב משלושה שלבים:


א. קידוד-שהוא השלב המוקדם של “סימון” המידע ותיוקו על מנת שנוכל לחפש אחריו.


ב. שלב האחסון-או האופן בו אנו שומרים את המידע, כפי אנו מקישים SAVE על מקלדת המחשב כדי לקבֵע את המידע לבל ייעלם.


ג. שלב השליפה-או Recall שהוא תהליך הוצאת המידע מה”ספרייה המוחית” כל אימת שאנו זקוקים לו, שאף אותו מחלקים לשלושה סוגי-שליפה.


 


המושג זיכרון חובק בתוכו היבטים וצורות כה רבות של סוגים ותת-סוגים של זיכרון.


אריק קנדל, חוקר הזיכרון הידוע מאוניברסיטת קולומביה בניו-יורק, שזכה בפרס נובל לרפואה בשנת 2000 על מחקריו ברמה המולקולארית לניתוח ההבדלים בין זיכרון לטווח ארוך וזיכרון לטווח קצר, מתייחס למושג “זיכרון” כאל אחד מעמודי התווך העיקריים של מה שהוא מכנה cognitive neuroscience, אך גם על פי קנדל “הבנתנו את מסתרי הזיכרון עדיין רחוקה מאוד משְלֵמוּת”.


 


אנו מזהים שלושה “מאגרי זיכרון”:


א. מאגר חושי – הקולט מידע מהסביבה שנשמר ברמה הקונקרטית – חושית, לפרק זמן קצר ביותר של חצי שנייה עד שנייה עד דעיכתו. מתוך המאגר החושי אנו מסננים מידע המועבר למאגר לטווח קצר.


ב. מאגר הזיכרון לטווח קצר הוא בעל קיבולת מוגבלת של כ-7 פריטים, אך מידע זה נוטה להיעלם תוך 15-20 שניות, אם לא מתבצעת העברתו למאגר לטווח ארוך. זהו בעיקר זיכרון חזותי ושמיעתי, שניתן להעברה באמצעות שינון למאגר של זיכרון לטווח ארוך.


ג. מאגר הזיכרון לטווח ארוך לכאורה בלתי מוגבל בכמות המידע ובמשך אגירתו.


 


ואם אין די בחלוקות המשנה שלמעלה אנו מבחינים גם בין זיכרון לטווח ארוך בו אנו נזכרים באופן מוּדע ורצוני באירועים ובעובדות, והוא מכונה explicit memory , לבין זיכרון לטווח ארוך שקיים אצלנו במערכת באופן לא מודע, מה שנהוג לפרש כזיכרון של מיומנויות, שהוא אוטומאטי יותר כמו רכיבה על אופניים או החזקת עיפרון, וידוע כ- implicit memory.


 


הנה כי כן, גם אם נגענו במסתרי סבך הזיכרון על קצה המזלג, נקל להבין שמושג “איבוד זיכרון” של הגיל המתקדם הוא בהחלט לא חד-גווני.


המוח הוא עדיין בבחינת “קופסא שחורה” שאנו עמלים לפצח את סודותיה, כאשר המידע העובר למוח, צורת אגירתו שם ושליפתו בעת הצורך, מורכבים ועלומים עדיין. רק לחוש במעט את רמת המורכבוּת של המוח ופעולתו, די אם נזכיר שבמוח בוגר ישנם 100 טריליונים של תאי עצב (נוירונים), ואולי ירשים יותר אם נפרט שמדובר ב-100,000,000,000,000 תאים (או 10 בחזקת 14 תאים), ובעוד מספר הגדול פי 10 עד פי-50 של תאי גְליָה (glia) המשמשים תאי תמיכה לנוירונים, והם אינם מייצרים ולא מוליכים דחף עצבי. בניגוד לנוירונים שאינם מסוגלים להתחדש או להתרבות או לתקן עצמם כאשר הם ניזוקים, תאי גליה מתרבים לאורך כל חיינו.


 


כל תא עצב במוח בהתאם למיקומו או לתפקידו, יוצר בין 1,000 ל-10,000 סינאפסות או קישורים עם תאי עצב אחרים, דרכם עוברים האותות העצביים או האימפולסים בצורת מטען חשמלי.


שערו בנפשכם איזה סבך עצום של רשת קישוריוּת מידע החולפת במוח ללא הרף, ועל כמות האנרגיה המוחית הנדרשת להפעילה. אכן, למרות שהמוח מהווה במשקלו רק 1.5% ממשקל הגוף, לא פחות מ-20% מהדם העורקי המחומצן היוצא מהלב מיועד למוח, להזינו ולמלא את צרכיו.


 


בניגוד למחשבה העממית שזיכרון מאוחסן ב”תאי זיכרון” ספציפיים, ואולי הזקנה פוגעת בתאי זיכרון אלה מה שמביא ל”בעיות הזיכרון”, הזיכרון נצבר ומועבר על ידי אחד משני סוגי תאי עצב במוח:


א. תא עצב תנועתי (או מוטורי), מעביר אינפורמציה ממערכת העצבים המרכזית לשרירים שמפעילים את הגוף ולאיברים הפנימיים, שאחראי על התכווצות שרירים או הפרשה מבלוטות;


ב. תא עצב מקשר, האחראי על פעילויות כמו תפיסה, למידה, זיכרון והתנהגויות מורכבות נוספות.


נקל אם כן להניח שעם הזדקנות הגוף, ותחלואי המערכת הקרדיו-וסקולארית ופעילויות פיזיולוגיות אחרות, נלקה גם בדעיכה של פונקציות מוחיות שונות, כאשר הזיכרון הוא אחד מהם.


 


החיים ניתנו לנו במשורה, ולא ניתן להתמיד כל אותן שנים עם עֲלוּמים נצחיים.


ה”חיים זורמים אל שִפְכָם” בלשון המשורר, וניתן להמשיל את מרוצת חיינו לאותו נהר שבמקום נביעתו הוא מְפָכֶה ושוֹצֵף, וככל שהוא מתקרב אל השפך לים, הוא נרגע, ומִתְמֲתֵן כמי שהשלים עם סיום דרכו. בעיות הזיכרון של הגיל המתקדם-מזכירות לנו זאת.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע


 


 

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים