פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה
סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
אנשי אתיקה טוענים שחיסון חובה בהחלט סביר ועומד בקריטריונים אתיים,
שכן הורים שאינם מחסנים את ילדיהם, לא רק חושפים אותם למחלת החצבת, אלא אף מסכנים
ילדים אחרים בסביבה הקרובה, בפרט ילדים שלא ניתן לחסנם מסיבות גיל, או אלה עם
מערכת חיסון לקויה שלא יהיה ראוי לחסנם.
איש האתיקה Brennan במאמרו ב-Journal of Medical Ethics משנת 2018, מעלה את הנימוק הבא: "ניתן להצדיק חיסונים
מנדטוריים, לא על בסיס פטרנליסטי אלא על הבסיס של מניעת נזק בריאותי מילדים, בגלל
שיקול מוטעה של הוריהם".
מתנגדי הגישה החיסונית: Bedford ו-Elliman: למרות שיעורי החיסון נגד חצבת באירופה
הגבוהים כיום בהשוואה לכל תקופה בעבר, בשנת 2018 נרשם באירופה המספר הגדול ביותר
של מקרי חצבת במאה הנוכחית (82,596 מקרים שגרמו ל-72 מקרי מוות) על פי נתוני ה-WHO.
מתוך כלל המקרים הללו נרשמו בשנת 2018 בבריטניה בלבד 966 מקרי חצבת,
שהוא המספר הגדול ביותר ב-5 השנים קודם לכן. למרות שהחיסון נגד חצבת זול, מאוד
יעיל ובטיחותי, נראה שהתפרצויות מחלת החצבת בעולם מהוות שוב בעיה גלובלית.
בבריטניה, החיסון המשולש של ילדים בגיל שנתיים דעך בהדרגה, משיא של
92.7% בשנים 2013-14 ל-91.2% בשנים 2017-18. בגיל 5 שנים, קבלת חיסון אחד עומדת על
95.0%, אך דועכת ל-87.2%, כשמדובר ב-2 חיסונים. הסיבה להימנעות גוברת מחיסון, שונה
בארצות שונות, ואפילו בתוך מחוזות שונים באותה מדינה עצמה. ההתנגדות הגוברת להתחסן
הוצעה כסיבה עיקרית לירידה בשיעורי החיסון נגד חצבת, בארצות אחדות, ומעניין לנסות
ולהסביר את ההתנגדות האמורה בבריטניה.
במדינות עם הכנסה גבוהה לנפש, אחוז ההורים המסרבים לחסן את ילדיהם הוא
סביב 1-2%(על פי Brewer וחב' ב-Psychology Scientific Public Interest משנת 2017). מיעוטם של ההורים המתנגדים
לחיסון מביעים חשש מתוצאותיו, אם כי ניתן להפיג חששות אלה בשיחה עם אנשי רפואה
מתחום החיסון.
אם כן, לפני ששוקלים גישה של חיסון מנדטורי, יש לנסות ולתקן מספר
פגמים בגישה זו (MacDonald וחב' ב-Vaccine משנת 2018). לדוגמה, האם מתן החיסון נעשה בצורה ידידותית לילד
ולהוריו? האם פרק הזמן המוקדש לחינוך הורים בדבר הצורך בחיסון, מספיק?
אך אין להתעלם מהנתון שגם חיסון נגד חצבת עלול להביא לתוצאות בלתי
רצויות. האם ראוי לפגוע בעתיד החינוכי של ילד שנמנעה כניסתו לבית הספר בגלל
שיקולים של הוריו? בית הלורדים הבריטי הקדיש באפריל 2019 ישיבה מיוחדת שדנה
בהיבטים שונים של החיסון לחצבת, ולא הגיעו בישיבה זו למסקנה אחידה ומחייבת.
"חסינות העדר" שלילית היא הטענה העיקרית הנשמעת עם כל
התפרצות של מחלה המיוחסת לקבוצה קטנה של אנשים לא מחוסנים, שגרמו לכאורה להתפרצות
המחלה. טענה זו מפעילה לחץ חברתי שאינו מאפשר ביקורת על יעילותם ובטיחותם של
החיסונים. טענה זו מתעלמת ממקרים רבים שסותרים אותה.
ישנם חיסונים שאינם מונעים הדבקה אלא מונעים את תסמיני המחלה, ויש אף
מחלות שההדבקה בהן מתרחשת ללא קשר ל"חסינות העדר". צהבת A, צהבת B, טטנוס, פוליו מומת, שעלת ודיפטריה – בכל אלו
אין קשר בין שיעור ההתחסנות באוכלוסייה לבין הדבקה בגורם המחלה.
חיסונים מסוימים עודדו זני חיידקים מסוימים להשתנות גנטית ולפתח עמידות כנגד
החיסונים. במחלות אלו, נצפית עליה תלולה בתחלואה בגין זנים חדשים אלו, מה שמשאיר
את תיאוריית חסינות העדר עבורם ריקה מתוכן. ביניהם, לדוגמה, שעלת, זיהומים פנוימוקוקים והמופילוס אינפלואנזה מסוג B.
מעניין לציין, שלא בוצעו מחקרים להערכת יעילותו של חיסון האדמת, לכן
לא ניתן להסיק מה השפעת חיסון זה על "חסינות העדר". בנוסף, עד שנת 1990
לא חוסנו בנים כנגד אדמת, ולכן האוכלוסייה הבוגרת הזכרית, אינה מחוסנת כנגד נגיף
האדמת.
יתרה מכך, דווקא מאז תחילת השימוש בחיסון כנגד אבעבועות רוח, התחלואה
נמצאת בקו בעליה, כאשר זו ירדה לשפל במהלך שנות התשעים ללא חיסונים כלל, כתוצאה
מחסינות טבעית נרחבת באוכלוסייה. נשאלת השאלה האם דווקא החיסון תרם ל"חסינות
עדר" שלילית?
חצבת וחזרת, מתפרצות באופן חוזר
ונשנה לאורך השנים, למרות כיסוי חיסוני גבוה מאד באוכלוסיות שונות בעולם.
התפרצויות חצבת באוכלוסיות מחוסנות היטב עלולות להתרחש מחוסר יעילותו של החיסון
בשטח, עם שיעור כישלונות גבוה מדי: בין 2% ל-10% אינם מפתחים נוגדנים לאחר קבלת
שתי המנות המומלצות.
השוני הגנטי בין אנשים, אחראי לכך שהחיסון אינו פעיל ברבים מהם, ונכשל לספק להם את
ההגנה המבוקשת. זאת ועוד, 9% מהילדים המקבלים את שתי מנות החיסון המומלצות, יאבדו
את ההגנה לאחר 7-8 שנים בלבד.
עם הזמן, יותר אנשים מאבדים את ההגנה שלהם. זהו אם כן מצב פרדוקסלי שבו חצבת
באוכלוסיות מחוסנות בשיעור גבוה מופיעה בעיקר בקרב אלו שחוסנו. נראה אם כן
שככל ששיעור המתחסנים באוכלוסייה נגד חצבת עולה – כך המחלה הופכת יותר למחלה של
מחוסנים".
ובאשר לחזרת, מחלה נחשבת קלה, ולכן רשויות הבריאות באנגליה לא
התכוננו כלל להמליץ לאוכלוסייה להתחסן כנגדה. גם ביפן הוחלט להפסיק לחסן נגד חזרת
בגין תופעות הלוואי של החיסון המשולב נגד חצבת-חזרת-אדמת. ביפן מעדיפים רמת תחלואה
גבוהה יחסית באוכלוסייה בחזרת, על פני סיכוני החיסון כנגדה. ובדומה לחצבת ושעלת,
נרשמות התפרצויות חזרת חוזרות ונשנות באוכלוסיות מחוסנות היטב.
נראה אם כן, שיש דעות מנוגדות, לכאן ולכאן, באשר לחיסון כנגד חצבת. אך
משרד הבריאות בישראל, גורס ובצדק, שחיסון כנגד חצבת ראוי וחיוני.
אנו נוכחים לדעת שציבורים חרדיים בירושלים, טבריה, צפת, בני ברק ואלעד, בה שיעורי
החיסון נגד חצבת נמוכים במיוחד, לוקים במחלה משמעותית יותר מאשר באוכלוסייה
חילונית מחוסנת.
ראוי אם כך לנהוג על ההמלצה הגורפת של הפדיאטריים, כדי להימנע מתחלואה
מיותרת שעלולה אף להתברר כמסוכנת.
נשאלת השאלה כיצד ינהג הממונה על בריאותנו, הרב יעקב ליצמן, בעניין
רגיש זה? האם יטה אוזן לחלק הארי של רופאים וחוקרים בתחום החיסון, ויחייב את
הציבור החרדי בישראל להתחסן, או שמא יחליט על פי הוראת האדמו"ר מגור המושך
בחוטיו, ויקבע שחיסון נוגד את הנחיות הדת.
נראה שבמדינות אחרות ונאורות לא פחות מאיתנו, צו השעה הוא לחייב
חיסון. מתברר שחרדים בניו-יורק לא יוכלו לסרב מסיבות דתיות לחסן את ילדיהם, קובע
חוק שאושר בימים אלה ממש (13 ביוני 2019) על ידי בית המחוקקים של מדינת ניו-יורק
ואשר נחתם מידית על ידי אנדריו קומו, מושל המדינה.
החוק התקבל על-רקע התפרצות חצבת החמורה ביותר בארה"ב מזה 27 שנים.
כאלף מקרים של המחלה התגלו ב-28 מדינות בארה"ב, כאשר מאות
מהם התגלו בניו-יורק. בדיקה העלתה, כי מקור המחלה הוא בשכונת ויליאמסבורג החרדית
שבעיר ניו-יורק, כאשר ככל הנראה אחד התושבים נדבק בנגיף בעת ביקור בישראל.
חלק מתושבי השכונה, שרבים מהם חרדים קיצוניים המשתייכים לחסידות
סאטמר, סירבו לחסן את ילדיהם בהעלותם לכך נימוקים דתיים.
החוק אושר ברוב של 77 מול 53 במועצת הנבחרים (בית התחתון של בית
המחוקקים של מדינת ניו יורק), קול אחד יותר מן המינימום הדרוש, וברוב של 36 מול 26
בסנאט המדינתי.
בעת הדיונים הפגינו מאות חרדים נגד החוק, רבים מהם נושאים את ילדיהם
בזרועותיהם, בטענה כי חיסון נוגד את רצון האל; אחרים טענו, כי מדובר בפגיעה בחופש
שלהם כהורים. ניו-יורק מצטרפת למספר קטן של מדינות, בהן נימוקים דתיים אינם יכולים
להוות עילה להימנעות מחיסון ילדים – קליפורניה, אריזונה, מערב וירג'יניה, מיסיסיפי
ומיין.
חבר מועצת הנבחרים מייקל מונטסאנו, טען שהחוק מפר את התיקון הראשון
לחוקה – המבטיח את חופש הביטוי. לטענתו, ההחלטה האם לחסן ילד צריכה להיות לחלוטין בידי הוריו. לעומתו
אמר קנת זברובסקי, כי במחוז שלו – אחד הריכוזים החרדיים העיקריים בארה"ב – התגלו 266
מקרי חצבת ו-12 חולים אושפזו; בתו בת השנה של מונטסאנו נאלצה לקבל חיסון דחוף בשל
התפרצות המחלה.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.