חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

כיצד ניתן להשתכנע מהמשמעות הרפואית של תופעה ההולכת ומתרחבת בעולמנו: השמנה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

כיצד ניתן להשתכנע מהמשמעות הרפואית של תופעה ההולכת ומתרחבת בעולמנו: השמנה

חלק א`
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

מאז ומתמיד הייתה ההתייחסות האישית אל תופעת ה”אדם השמן” לוקה בנימה של סלחנות ואף מטובלת בשמץ של חיוך והומור קל. השמנים תמיד היו מזוהים בתת-המודע שלנו כאלה שמצבם הכלכלי בדרך כלל שפיר, נהנים ממנעמי החיים, יודעים להעריך ארוחה טובה ואף מקדישים לה עיתותיהם מתוך הנאה שלעולם אינה מגיעה לסיפוקה. הם בדרך כלל חייכניים, טובי מזג, בעלי חוש הומור, נדיבים, סלחנים כלפי ממדי גופם העגלגל, מתוך שהם נהנים ממראה פנים מדושן בדרך כלל, ורדרד ונטול קמטים. היום כבר מגלים הפסיכולוגים את אוזנינו לכך שכל אלה אינם חזוּת הכל, ושיש לאנשים שמנים בעיות פסיכולוגיות בהתמודדות עם סטאטוס הבטן ההולכת לפניהם. אכן, החזות החיצונית שהיא לכאורה תכונתם המיידית והבולטת של השמנים, אין בה תמיד לגלות את מצוקותיהם הבריאותיות עד כדי תחלואה קשה, שניתן היה להימנע ממנה.

תובנה תזונתית המרחפת ברקע מאז ומתמיד מצביעה על 2,000 קילו-קלוריות לאישה, ועל 2,600 קילו-קלוריות לגבר, כיעד אופטימאלי של כמות המזון היומית שאנו אמורים לצרוך. אך העוּבדת הנראות לעין בדמוּת חגורת הבטן ההולכת ומתרחבת, מעידות על כך שאת היעד הזה כבר חצינו ללא מחשבה שנייה, ואין מדובר דווקא על ימי החגים שאנו נמצאים בעיצומם, בהם ארוחות החג המשפחתיות עורמות עלינו מאות רבות של קלוריות מיותרות, ואף מזיקות לבריאות. השמנת-יתר היא מהמחלות היותר “בּולטות” של החברה המודרנית: אין אלה מחלות הנוגעות ללב, שאנו נערכים לקראתן כבר בהיותנו בני 40 ומעלה, אין מדובר במחלות סרטן התוקפות אנשים בשנות ה-50 או ה-60 לחייהם, ואף לא מחלות ניווניות כפרקינסון ואלצהיימר העושות בנו שמות בדרך כלל בחצותנו את גיל 70 שנה, ואף למעלה מכך. השמנת-יתר, ויותר מזו- שַמְנוּת (obesity), היא תופעה פתולוגית הנמצאת בבסיסן של חלק מהמחלות שהוזכרו קודם, והיא בולטת לעין יותר ויותר כבר בילדים צעירים של ממש, אף מתחת לגיל 10 שנים. תינוקות שמנמנים שאנו אוהבים לחבק ולצבוט, הופכים עד מהרה לדרדקים שמנמנים, התופחים להיות ילדים שמנים, הנראים ברחובות העיר במלוא אי-הדרם.
הבה נהיה כנים באמירה שאין גאוותנו בטיפוח ילדים שמנים, שהרי חלקם הגדול הופכים לנערים ומתבגרים שמנים, ולא מעט מאלה יתמידו בשַמְנוּתָם אל תוך שנותיהם הבוגרות. בשנת 2002 אחוז הילדים השמנים בארה”ב היה 16.0%, והוא צמח ל-17.1% בשנת 2004, והוא אף צפוי לתפוח ל-20% בשנת 2010 שאינה רחוקה מאיתנו. אם לא יחולו משברים בלתי צפויים בעולמנו, של בצורת גלובאלית או רעב בלתי צפוי, דלדול דרמטי של מקורות המזון, ואולי “חזרה בתשובה” דווקא בהתנהלוּת הקולינארית שלנו, ניתן לצפות שהאדם המודרני ילך וישמין בממדיו עוד ועוד.

ההוויה של חיינו המודרניים מעודדת אכילה מופרזת, והיא אף מסייעת ב”הגברת נוחיוּת החיים המודרניים” לחטא האחר ההופך את האדם של היום שמן יותר: מיעוט הפעילות הגופנית הצורכת קלוריות, וממילא השמנת-יתר. כדי להקל על הבנת הדברים מכאן ואילך, נגדיר שוב את המושג שַמְנוּת על מנת להרגיע את קוראינו דקי הגזרה: אדם שמן הוא מי שערך BMI שלו (body mass index) גדול מ-30.0. ערך BMI מתקבל על ידי חלוקת ערך משקל הגוף (בק”ג) בערך של הגובה (במ`) בריבוע. כיום מקובל אף יותר להשתמש במדד של היחס בין היקף המותניים והיקף הירכיים להערכה טובה יותר של הסיכון המטבולי, שכן בניגוד ל-BMI המדד של היקפי המותניים והירכיים, הוא פרופורציוני יותר למסת שומני הגוף, בכל הקשור לסיכון המובהק של רצועת השומן הוִיסְצֶרָאלי (visceral fat) של רצועת הבטן. בנשים לא רצוי שיחס זה יעלה על 0.8, ובגברים כדאי להקפיד שלא יעלה מעל 0.9.

הרופא האיטלקי Morgagni שנחשב כאבי ענף האנטומיה הפתולוגית ברפואה, הדגים בשנת 1720 על ידי ניתוח את הצטברות שכבת השומן הויסצרלית באזור הבטן. הוא קבע כבר אז שרצועת שומן זו עלולה להגביר את לחץ הדם, את רמת חומצת השתן בדם, ואת תהליך טרשת העורקים. במאה ה-20 היו אלהJean Vogue במחצית המאה, ו-Per Bjorntorp השוודי בשנות ה- 80 שלה, שעוררו את העניין וההתייחסות לצורות ההשמנה הטיפוסיות והאופייניות לנשים ולגברים. נשים עם השמנה “צורת אגס” (pear shape), כאשר שכבת השומן העודף שלהם באזורי מפרק הירך (hip) והירכיים פחות פעילה מבחינה מטבולית. גברים לעומת זאת נוטים לצבור את השומן העודף סביב חגורת המותניים המקנה להם השמנה “דמויית תפוח”, המסוכנת יותר מבחינה מטבולית, אם כי גם נשים עלולות לאמץ לעצמן את הגרסא ה”תפוחית” כאשר הקילוגרמים מתחילים לעלות על גדותיהם.

אנו מצויים בשנת 2006 בנקודת מפנה “היסטורית” בהתייחסות לגורמי הסיכון הבריאותיים מסיבות “שניתן למנען” בהתנהגות ובאורח חיים בריאים. עשרות שנים תפס עישון את הבכורה ברשימה לא-מכובדת זו, אך הנה השמנת-יתר הגיחה מאחור והיא נחשבת היום לגורם המוביל בתחלואה ותמותה טרם-זמנם. בכך אין כמובן לגרוע כמלוא הנימה מ”זכויותיו” של עישון במערכה להתמיד ולהכות בבריאותנו. מהן התוצאות הרפואיות של שַמְנוּת? נתחיל עם תחלואות הנגרמות באופן בולט משַמְנוּת (עד כדי הגדלת הסיכון להתרחשותן פי-3 ומעלה): סוכרת, יתר לחץ-דם, פרופיל שומנים פגום (dyslipidemia), קוצר נשימה, נשימה נקטעת במהלך שינה (sleep apnoea) ויצירת אבנים בכיס המרה.

ברשימת התחלואות המתרחשות באופן מתון יותר כתוצאה משַמְנוּת (סיכון הגדֵל פי 2-3) נמצא את מחלות הלב הכליליות ואי-ספיקת הלב, אסְטֶא-אַרתֶריטיס (של הברכיים), שיגדון (gout) ורמה מוגברת של חומצת שתן (uric acid) בדם, וסיבוכי היריון כמו pre-eclampsia לדוגמה. ברשימת התחלואות שהשמנת-יתר גורמת להן בדרגת סיכון נמוכה יותר (פי-1 עד 2) נמצא רבות ממחלות הסרטן בנשים וגברים, פריון לקוי של האישה (כדוגמא תסמונת הרחם הרב-ציסטית), כאבי גב תחתון, תופעות של סיכון מוגבר במהלך הליך הרדמה לקראת ניתוחים, וכן פגמים ביילוד כתוצאת מהשמנת-יתר של האם בעת ההיריון.

ומהם היתרונות המיידיים מבחינה מטבולית וכן וסקולארית בהפחתה של 10% ממשקל הגוף במי שערך BMI שלו עולה על 30.0 ולפיכך הוא מוגדר אדם שמן. לדוגמה, מי שמשקלו 93 ק”ג, וגובהו 1.73 מ`, ערך BMI המחושב שלו הוא 31.0, ערך מתון יחסית ממש בתחתית הסקאלה של המוגדרים כשמנים. אם אדם זה יקפיד להפחית 9 ק”ג ממשקלו יזכה ביתרונות הבאים (באופן ממוצע כמובן): לחץ דמו הסיסטולי ואף הדיאסטולי יפחת ב-10 מ”מ כספית אם הוא לוקה ביתר לחץ-דם; אם הוא אובחן לאחרונה כלוקה בסוכרת type 2, רמת הסוכר גלוקוזה בדמו (בצום) תפחת באחוזים ניכרים, ואף עד 50% כפי שנמצא בפרטים אחדים; בפרטים הנמצאים בסיכון לסוכרת, כגון אלה עם עמידוּת לפעולת אינסולין עשויה בעקבות הפחתת המשקל האמורה להופיע ירידה של מלמעלה מ-30% ברמת אינסולין בדם (בצום), עלייה של למעלה מ-30% ברגישות לאינסולין, וירידה של 40 עד 60% בהתרחשות סוכרת שכתוצאה מהשמנת-יתר.

באותו אדם שמן שיפחית 10% ממשקלו, תתרחש ירידה של 10% ברמת כולסטרול, ירידה של 15% ברמת LDL-כולסטרול “הרע”, נפילה של 30% ברמת טריגליצרידים בדם, עליה של 8% ברמת HDL-כולסטרול “הטוב”. ומה באשר ליתרונות של הפחתת המשקל האמורה ביחס לנתוני התמותה? נמצא ירידה ממוצעת של למעלה מ-20% בתמותה לכל סיבותיה, ירידה של למעלה מ-30% במקרי מוות כתוצאה מסוכרת, וכן ירידה של למעלה מ-40% במקרי מוות המיוחסים לשַמְנוּת. סקרים אפידמיולוגיים מצביעים על כך שאדם עם משקל יתר הסובל מסוכרת type 2, יאריך את חייו ב-3 עד 4 שנים אם יפחית ממשלו 5 עד 10%. בהחלט רווח מרשים בהשקעה לא בלתי מתקבלת על הדעת.

כידוע מצוקותיו הבריאותיות ותחלואיו של האדם הפרטי, מתורגמות באופן ישיר ומיידי להוצאות כספיות של הקופה הלאומית. אם כן אין במשאבים הכספיים של המדינה עסקינן בדרך כלל בפינה זו, תמיד נזכור שכאשר אלה מתדלדלים, הדבר אינו תורם לבריאות נתיניה. לשם הדגמה נתייחס לרגע לסקוטלנד, מדינה מערבית שהיא מעט קטנה משלנו, עם כ-5.2 מיליוני תושבים. בסקוטלנד, בשנת 2003 הגיעו סך ההוצאות הכספיות על ביקור אצל רופאים ורכישת תרופות לתחלואות המיוחסות לשַמְנוּת עד כדי 216 מיליוני דולרים, ובהתאמה לגודל האוכלוסייה, הוצאו באותה שנה בישראל כמיליארד ורבע שקלים למטרות אלה. אך כאן מדובר אך בשני סעיפים של הוצאה כספית מיידית מצידו של האזרח.

ומה בדבר ההוצאה הלאומית בה נכללים הוצאות אשפוז, ואבדן ימי עבודה, וירידת התפוקה של המטופל ואף בני משפחתו הרתוקים אל מיטתו ודואגים לשלומו? מסתבר שבבריטניה הגדולה, הכלכלה הלאומית מאבדת 6.4 מיליארד דולר מדי שנה, כאשר 18 מיליון ימי עבודה הולכים לאיבוד שם מדי שנה ממצוקות רפואיות שנגרמו בגין שַמְנוּת. אם נחזור לרגע לשאלה הנוקבת מכל, מה היה האובדן בחיי אדם בבריטניה כתוצאה ממחלות של שַמְנוּת, מעבר לאובדן המשאבים הכספיים, התמונה בהחלט עגומה: כ-30 אלף בריטים קפחו בשנת 2004 את חייהם כיון שהיו שמנים מדי. ואם נחצה את האוקיינוס לארה”ב, שהיא מאז ומתמיד מקור לא אכזב לנתונים אפידמיולוגיים שופעים ועדכניים על תחלואות שונות ומשמעותם הכלכלית, הרי כמה מהנתונים המרתקים והמדאיגים על המחיר שגובה תופעת השַמְנוּת שם. המרכז למניעת מחלות (CDC) באטלנטה, קובע ששני שליש מכלל האמריקנים הם בעלי משקל עודף, או שהם שמנים, ושממדי השמנות בקרב ילדים בארה”ב הכפילו את עצמם, וממדי השמנות בקרב נערים שילשוּ את עצמם שם מאז 1980.

העלות הכספית השנתית של שמנות לפרטים, למשפחות, לעסקים ולממשלה הפדראלית בארה”ב מגיעה ל-117 מיליארד דולר בשנה. נציין עובדה כמעט פיקנטית מתוך שלל המרכיבים של רשימת ההוצאות הכספיות המביאה לסכום העתק המוזכר, והיא שמדי שנה מוציאים האמריקנים כ-4.5 מיליארד דולר רק על ניתוחי לקיצור קיבה (gastric by-pass) כחלק מההתמודדות עם שמנות. נמשיך ונעסוק בדרכים להתמודד עם תופעת השמנות במאמר ההמשך.

בברכה,
פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים