חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

כיצד ניתן להשתכנע מהמשמעות הרפואית של תופעה ההולכת ומתרחבת בעולמנו: השמנה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

כיצד ניתן להשתכנע מהמשמעות הרפואית של תופעה ההולכת ומתרחבת בעולמנו: השמנה.

חלק ב` לחץ כאן לקריאת חלק א`

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בשנת 2001 קרא ה-Surgeon General האמריקני, David Satcher, במִנשר לציבור על נושא שַמְנוּת (obesity), לעשות כל שניתן כדי להתמודד עם השמנת היתר, שכבר הגיעה ל “ממדי מגפה”, בלשונו. אך כצפוי, כל ניסיון לכפות התערבות של הממסד הרפואי או השלטונות הפדראליים שם, כדי להגביל את ממדי האכילה של האמריקני המצוי, נתקל מיד בהתנגדות של העומדים על משמר חופש הפרט, תחת הכותרת “עד כאן”. פרופסור Russel Roberts לדוגמה, מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, כתב ב-2002: “הרגלי האכילה שלי ושלך, אינם מצדיקים את התערבות הממשל בנעשה בתוככי המטבח שלנו”. מאבק איתנים זה, בין מצדדי הגישה המצדיקה פיקוח של הממסד והגבלת אורח חיים “בלתי בריא” לבין אבירי חופש הפרט, כבוד האדם וחירותו, מתמקד בשאלה שכנראה לעולם לא תגיע אל פתרונה: האם לריבון יש זכות מוסרית וחוקית להכתיב לפרטים בחברה, כיצד ינהגו ברגעים הפרטיים ביותר שלהם, ליד שולחן האוכל או בעישון סיגריה. כמעט כצפוי החלו להישלח חיצים של לעג והתרסה לעבר אלה המעלים את רעיון “הפיקוח או השליטה הפדראלית על המזון המגיע לפינו”.

כל חקיקה, או תקנה מגבילה, או איסור, או התערבות מגבוה בנושא כה אינטימי שבינך לבין האוכל שאתה מגיש לפיך, צפויה לעורר תגובות בעיקר מצידם של אלה המצדדים בחופש המחשבה, העיסוק, הביטוי, ויחסי הגומלין של אי-מרות או כפייה בין החברה לפרטים שבה. סוגיה זו של “עד היכן יכולה להרחיק הרשות ביכולתה להכתיב לפרט מה טוב עבורו” ודאי לא תגיע אל מיצויה המלא בשורות אלה, גם אם היא מוגבלת לתחום המצומצם יחסית של “מה טוב לבריאותו של הפרט”? אפשר להרחיק עד ראשיתה של המאה הקודמת, כדי ללמוד על ניסיון בתחום דומה בו מדינות אחדות נקטו צעד באותה רוח של דאגת-יתר לטובתם ורווחתם של האזרחים. כולנו זוכרים את “חוק היובש”, שאסר על ייצור, הובלה, ייבוא או ייצוא, ומכירת משקאות אלכוהוליים. מקורו של חוק זה בתפיסה של ראשית המאה ה-20 שהמדינה יכולה לחוקק חוקים שאמורים להגן על אזרחיה מפני רעה שהם מביאים על עצמם בנזק הנגרם משתייה מרובה של אלכוהול כשכרות, תאונות והתנהגות אלימה, ומחלות קטלניות, בעיקר כתוצאה מפגיעה בכבד.

חוקי יובש כאלה נחקקו בעשור השני של המאה ה-20 ברוסיה, איסלנד, נורבגיה, פינלנד וארה”ב, ובהמשך בוטלו חוקים אלה במהלך שנות ה- 20 או תחילת שנות ה-30. בארה”ב חוק היובש נחקק בינואר 1919 כתיקון ה-18 לחוקה ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן, והוא בוטל שם בפברואר 1933 על ידי הכנסת התיקון ה-21 לחוקה האמריקנית, שנועד לבטל את התיקון הקודם, באופן חד פעמי בהיסטוריה של החוקה האמריקנית. חוקי היובש כּשְלוּ מכמה סיבות: אכיפתם לא השיגה את מטרתם והגבירה את הפשיעה מעצם הייצור הבלתי חוקי של משקאות חריפים, הברחתם ויצירת “שוק שחור” בו נמכרו משקאות אלה במחירים מופרזים. בארה”ב פעלה אז שדולה קשוחה שייצגה את בעלי ההון שביקשו להחזיר את הסחר במשקאות אלכוהוליים, ולחץ זה השפיע בסופו של דבר על המחוקקים שם. אך ברקע הדיון בחוק היובש בארה”ב לא נפקד מקומה של הדעה שצידדה בחופש שיש לפרט בחברה, המבקש לנהוג כרצונו אף בהיותו מודע לנזק שהוא עלול לגרום לעצמו. האִזכּוּר כאן של יוזמת חוקי היובש וביטולם מקץ שנים אחדות בכל המדינות בהם הוחלו חוקים אלה, בא להדגיש את הקושי להשתמש בחקיקה כדי לשנות סדרי בראשית, כגון שתיית יין שהתענגו עליה לאורך כל הדורות….מאז לוֹט.

בשנת 1990 נוסחה בארה”ב תקנה בדבר “סימון תזונתי נאות” (Nutrition labeling and Education Act) על אריזות מזון, שנועדה לאפשר ללקוחות להחליט באופן מושכל על רכישה ברשתות מזון גדולות של מוצרים, על פי תכולתם הקלוֹרית. ביוני 2006 הגיש הסנאטור הדמוקרטי Thomas Harkin ממדינת Iowa, הצעת תיקון לתקנה האמורה משנת 1990, תחת הכותרת Menu Education and labeling Act ובקצרה MEAL Act ולהלן עיקרי הצעת חוק זו: בארה”ב ממדי שַמְנוּת obesity)) ממש מדאיגים, בייחוד בבני הדור הצעיר. התחלואה הכרוכה בשמנות עולה כיום לכלכלה האמריקנית כ-117 מיליארדי דולרים מדי שנה, כאשר ב-20 השנים האחרונות עלה תלולות שיעור הארוחות או האכילה “מחוץ לבית”.
כיון שהתחלואה במחלות הקשורות לשמנות (בעיקר מחלות-לב, יתר-לחץ דם וסוכרת), נמצאת בקו עליה, יש צורך להרחיב את התקנה משנת 1990 המחייבת רישום מספר הקלוריות על אריזות מוצרי מזון, ולחייב גם מסעדות ובתי-ממכר של מזון מהיר (fast food) לציין בתפריט ליד המטעמים השונים מהו הערך הקלורי שלהם על פי משקלם. הרעיון הוא, שהסועד את ליבו במסעדה יבחר פרטי תפריט לא רק על פי מחירם, אלא על פי ערכם הנקוב בקלוריות, מה שעשוי לעורר למחשבה שנייה את הגרגרן המצוי…שמא יְוותר הפעם על אומצת Sirloin דשנה במשקל 250 גר` מעוטרת בטוגני תפוחי אדמה מבעבעים בשמן, שהיא על פי המופיע ב-Menu שוות ערך ל-800 קלוריות (או כשליש מכלל מכסת הקלוריות המומלצת ליום), ואולי יסתפק במנת דג מעוטת קלוריות.

כ-75% מהמבוגרים מצהירים שמאז הופעת פרוט הקלוריות על אריזות פריטי מזון במרכולים, הם נוטים לדיאטה “בריאה יותר”, מה שנמנע עד כה מלקוחות של מסעדות, בתי-אוכל, ורשתות מזון מהיר, שאינם מוּדעים למטען הקלוריות הנלווה למנות האוכל הנלעסות להנאתם. התיקון המוצע של Harkin ב-MEAL Act הוא, שבכל תפריט במסעדה יצוין ליד מנת האוכל הסטנדרטית מספר הקלוריות, מספר הגרמים של שומנים רוויים ומספר המיליגרמים של נתרן הכלולים במנת האוכל האמורה.
הצעתו של סנאטור Harkin דורשת שיוצג במקום בולט פרוט של הערך הקלורי של פריטי המזון המוצעים למכירה גם במזנונים, קפטריות ונקודות ממכר מזון בשירות-עצמי, בהן אין מגישים לסועד תפריט מודפס. נראה ש-Harkin רואה ערך רב בהצגת הערך הקלורי של מזון-מהיר הנרכש על ידי הציבור באחוזים הולכים ותופחים, עד כדי שהוא מרחיב את התקנות האמורות גם למכונות לממכר כריכים, עוגות וחטיפים למיניהם המופעלות בעזרת מטבעות (vending machines). על פי תיקון זה לתקנה המצומצמת משנת 1990 הבלטת ערכם הקלורי של פריטי מזון שונים, באופן זמין, נגיש וקל לקריאה, תגרום לאחוז גדול יותר באוכלוסיה לכלכל את אורח אכילתו בתבונה, ומתוך התחשבות והקפדה לא להרבות באכילה לשמה, ובכך יפחתו בהכרח ממדי מגיפת ההשמנה.

נראה שגם בתי הנבחרים בארה”ב נרתמים בשנים האחרונות ביתר-שאת למלחמה במגיפת ההשמנה בארצם. שימוע של תת-ועדה של הסינאט על “מגיפת השַמְנוּת” הוליד במאי 2002 תקציב של 4.1 מיליון דולר לתכנית המכוונת לחנך ילדים על הרגלי אכילה נכונים, כאשר הבית הלבן יצא ביוני 2002 ביוזמה לשיפור הבריאות והכושר הגופני. הסנאטור הרפובליקני מטנסי, Bill Frist, שהוא אף הרופא הראשון שנבחר לסינאט מאז שנת 1928, הכריז על עצמו כעל “חייל במלחמה נגד עודף שומן”, והוא יוזם חקיקה לשיפור הרגלי התזונה של הציבור האמריקני. שר הבריאות האמריקני Thompson, הכריז ב-15 ביולי 2004 על מדיניות חדשה של כיסוי הביטוח הרפואי (Medicare) שתקיף ותכסה הוצאות רפואיות ופרוצדורות שנועדו להילחם בהשמנת-יתר, שכן חברות הביטוח הרפואי בארה”ב תתייחסנה מעתה אל שמנות כאל מחלה, שניתן וצריך לטפל בה בתור שכזו.

מתרבות הראיות שפרסומות רחבות-תפוצה של מזון “טעים, אך לא בהכרח בריא” מְסֵבוֹת בדיעבד נזק בריאותי ההולך וגדל. ילדים בארה”ב נחשפים במשך שנה אחת לכ-40,000 פרסומות בתחום המזון באמצעי התקשורת השונים, כאשר 72% מתוכן מדברות בשבחי ממתקים, חטיפים ומזון מהיר, ועל פי איגוד הפסיכולוגים שם, פרסומות אלה מעצבות במידה רבה הרגלי אכילה מזיקים בילדים שאינם מסוגלים עדיין להבין ולשפוט את הקשר בין אכילה מהנה לנזק גופני. מחקר שפורסם בשנת 2005 ב-American Journal of Preventive Medicine מצביע על כך שרוב האמריקנים מאמינים שהממשל הפדראלי צריך להילחם בשמנות, על ידי פיקוח הדוק יותר על שיווק junk foods לילדים. כמקובל בהוויה האמריקנית, וכפי שאנו מכירים מתחום נזקי העישון, החל בארה”ב בשנת 2002 גל של תביעות משפטיות מצדם של אזרחים התובעים חברות מזון על תחלואה שמקורה לכאורה בהשמנה. לפרסום מיוחד זוכה התביעה הייצוגית של “ילדים שמנים ממדינת ניו-יורק” נגד חברת מקדונלד, על כך שמותגי המזון של מקדונלד מסוכנים לבריאות באופן שהוא מעל ומעבר להבנתם של צורכי מזון זה, ובפרט ילדים, ועל כי חברת מקדונלד נכשלה באזהרת הצרכנים מפני נזקי ההתמכרות לאומצות ההמבורגר הערבות לחך כל ילד.

אחת היוזמות המועלות בארה”ב במאבק על צמצום צריכת “המזון המהיר” גורסת שרשתות המזון המהיר בנוסח מקדונלד בורגר-קינג ואחרות, חייבות לגבות מחיר פרופורציוני על מנות כפולות ואף משולשות של אומצות ההמבורגר החביבות. במה מדובר? אחרי עשרות שנים בהן התגאתה מקדונלד ב”מותג הדגל” שלה, כריך ההמבורגר הבודד הצנום והחד קומתי, עברה החברה לשווק בשנים האחרונות את המותג “המשופר”, הכרסתני, הדו-קומתי, הדוּ-המבּורגֶרי, הידוע כ-Super-Mac או Big Mac. התחכום השיווקי של חברת מקדונלד ודומיה, הוא לפתות את הצרכן הצעיר בדרך כלל, לרכוש את הכריך הכפול, במחיר העולה רק בכ-50% על מחיר הכריך הבודד, בנוסח “אכלת כפול-שלמת רק מעט יותר”! כיום מנסים העומדים על משמר הבריאות בארה”ב לחייב רשתות מזון מהיר לגבות את המחיר כפול עבור האומצה הכפולה, על מנת להמעיט בצריכת “Big Mac” על ידי אלה שיכולים להשביע רעבונם בקומץ, ומבקשים לאכול את כל הארי, כי כך עושה כל החבורה. נמשיך ונהרהר בדרכים ומחשבות לעצור את השמנת-היתר במאמר ההמשך.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים