פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר
לקריאת חלק ב' לחץ כאן לקריאת חלק א' לחץ כאן
ההתנהלות במחלת אבני מרה לא-תסמינית:
האבחנה בין מחלת אבני מרה תסמינית לכזו שאינה תסמינית יכולה להיות קשה שכן התסמינים יכולים להיות מתונים, ובעלי אופי משתנה.
בעוד שסיבוכים של אבני מרה יכולים להיות מאובחנים על פי הקריטריונים שהוזכרו, במטופלים עם כאבים מעורפלים בבטן העליונה, או עם תסמינים דיספפטיים (כמו תחושת מלאוּת, וכאבים בבטן העליונה בעיקר לאחר ארוחה), זה עלול להיות קשה להעריך האם כאבים אלה נובעים מאבני מרה.
Berger וחב' הראו כבר ב-2003 ב-Surgery & Endoscopy, שב-90% מהמטופלים עם כאב קלאסי באזור כיס המרה, ניתוח להרחקתו הביא להעלמות תסמינים אלה מה שמצביע על כך שכאב כזה (biliary colic) הוא אינדיקטור אמין לאבני מרה תסמיניים.
אותם חוקרים מצאו שרק 55% מהמטופלים עם תסמינים דיספפטיים זכו להעלמות התסמינים, לאחר ניתוח להרחקת כיס המרה, מה שמצביע על כך שכאבים מעורפלים בבטן העליונה (דסיפפסיה), אינם בהכרח חייבים לנבוע מאבני כליות.
סיבוכים כתוצאה מאבני המרה:
אבן החוסמת ממושכות את צינור המרה גורמת להרחבת כיס המרה והתפתחות דלקת בתוכו. החולה מרגיש כאב אשר מתעצם עם חלוף הזמן ובלתי נסבל.
בכיס המרה תיתכן צמיחת חיידקים הגורמים לזיהום ובמקרים חמורים יצירת מוגלה gallbladder empyema, או suppurative cholecystitis, שזהו מצב בו כיס המרה מלא מוגלה המחייב ניתוח מיידי.
בכיס המרה חל נמק שיכול לגרום לקרע ויצירת מורסה, pericholecystic abscess. דלקת חדה של כיס המרה היא תרחיש חירום המחייב ניתוח. טיפול בנוזלים ובאנטיביוטיקה עשויים להקל באופן זמני ולהביא לדחייה זמנית בביצוע הניתוח.
תרחיש מתמשך של אבני מרה יכול לגרום לפיברוזיס של כיס המרה ולאיבוד כושר ההתכווצות שלו. פיברוזה עלולה להופיע לאחר התקפים דלקתיים חוזרים, או איסכמיה מקומית עקב לחץ האבנים על דפנות כיס המרה.
בפיברוזה כרונית יש הצטמקות של כיס המרה.
מצב של hydrops, או הצטברות של mucus בכיס המרה כתוצאה מחסימת
ה-cystic duct על ידי אבן גדולה עלול לגרום לנמק.
הידרופס או מוקוצלה של כיס המרה הוא מצב בו יש התרחבות של כיס המרה על ידי יצירת ריר או נוזל שקוף המיוצרים על ידי התאים המצפים את כיס המרה מבפנים. מצב זה דורש ניתוח דחוף, למרות שפעמים רבות החולים אינם מתלוננים על תסמינים קליניים, היות שמצב זה קשור בסיכון להתפתחות סיבוכים כגון empyema, נמק או פרפורציה של כיס המרה.
תרחיש נוסף הוא bile peritonitis, הנגרם כתוצאה מנמק של דופן כיס המרה וגורם לזליגה מתמדת של מרה לפריטונאום. זהו מצב מסובך לטיפול המחייב ניתוח דחוף.
גידולים של כיס המרה (gallbladder adenocarcinoma) עלולים להתפתח לעיתים רחוקות עקב אבנים ודלקות חוזרות. התפשטות הגידול לכבד ול-choledochus מאופיינת על ידי צהבת. אבן גדולה יכולה לחדור דרך דופן כיס המרה לאברים בסביבה, בד"כ לתריסריון, וליצור פיסטולה. אם האבן גדולה דייה, היא יכולה גם לחסום את התריסריון, בד"כ במעבר לאילאוּם ולגרום ל- gallstone ileus.
תסמונת מיריצי- Mirizzi's syndrome
זהו סיבוך נדיר שבו אבנים בכיס המרה מביאות ללחץ חיצוני המופעל על צינור דרכי המרה- ה- CBD. התהליך האמור מביא לחסימתו ולצהבת.
דלקת אמפיזמטוטית של כיס המרה
מצב זה מאפיין יותר חולי סוכרת או חולים מבוגרים יחסית, והוא מתחיל לרוב כדלקת כיס המרה המסתבכת עם יצירה של נמק בדופן כיס המרה וזיהום עם חיידקים מייצרי גז. האבחנה נעשית על ידי צילום בטן אשר מדגים הימצאות של גז בתוך כיס המרה. כיוון שתחלואה ותמותה ממצב זה הם משמעותיים, יש להתערב מיידית באופן כירורגי ומתן טיפול אנטיביוטי.
סיבוכי אבנים ב-choledochus
במצב תקין נמנע מעבר אבנים לצינור המרה המשותף באופן אנטומי על ידי מסתם. כאשר אבן עוברת את המסתם, כושרו נפגם באופן שמאפשר לאבנים נוספות לעבור דרכו ולגרום לחסימה באזור המרוחק של האמפולה ע"ש Vater. אמנם חסימה לא מלאה יכולה להיות ללא תסמינים, אך חסימה מלאה תגרום לעליית לחץ בכיס המרה ובכבד, עלייה באנזימי הכבד ולצהבת.
התרבות-יתר של חיידקים בכבד בכולדוכוס ובכל העץ הביליארי, עלולה לגרום לזיהום מתפשט – ascending cholangitis, שמאופיין על ידי חום, צהבת וכאב בטן ימנית עליונה.
אם לא תשוחרר החסימה החולים יפתחו הלם ספטי. חסימה של האמפולה ע"ש Vater יכולה לחסום את המעבר ללבלב pancreatic duct, לגרום לשפעול של אנזימי הלבלב, ולדלקת של הלבלב- acute pancreatitis.
דלקת כיס מרה (cholecystitis) היא דלקת המתרחשת בדרך כלל לאחר חסימתו של כיס המרה על ידי אבני כיס מרה.
אבן החוסמת את מוצא כיס המרה יכולה
בחלק קטן יותר של המקרים, הסיבה לדלקת כיס המרה הינו למעשה ירידה באספקת הדם לכיס המרה לאור חסימתו, או דלקת כימית הנוצרת מפקטורים מקומיים.
הטיפול בדלקת כיס המרה הינו ניתוח להסרת כיס המרה וכן טיפול אנטיביוטי. יצוין, כי במיעוט מן המקרים, דלקת כיס מרה יכולה להיווצר אף ללא עדות לאבני כיס מרה- מצב זה נגרם לאור סיבות אחרות, כגון לאחר טראומה, על רקע של מחלות קשות וכדומה.
נמק כיס המרה- נגרם כתוצאה מחסר אספקת הדם לכיס המרה המביא להיווצרות של נמק.
אך נמק יכול גם להיווצר כתוצאה מהתרחבות משמעותית של כיס המרה, במצבים כגון empyema, או במחלות רקע הכוללות סוכרת או vasculitis הקשורות בין היתר לבעיה של אספקת הדם.
נמק עלול להתנקב באופן בו תוכן המרה פורץ החוצה לחלל הבטן- מצב זה של פרפורציה חופשית מקושר עם 30% תמותה, אולם לעתים קיימות פרפורציות קטנות יחסית תחומות על ידי רקמת האומנטום בחלל הבטן.
במצבים אלו יש התוויה לניתוח לכריתת כיס המרה או במקרים קשים יותר אף ניקוז חיצוני של כיס המרה (כולציסטוסטום) ובהמשך ניתוח.
יצירת פיסטולה – פיסטולה הינה חיבור לא תקין בין רקמה אחת לאחרת.
דלקת בכיס המרה יכולה להביא להידבקות כיס המרה לתריסריון ויצירת חיבור לא טבעי ביניהם. גילוי אקראי של מצב זה יכול להיעשות על ידי מציאת גז בתוך דרכי המרה (אשר מגיע למעשה מן המעיים).
לעתים מצב זה מסתבך על ידי מעבר של אבן העוברת מכיס המרה לתוך מערכת העיכול וחוסמת את מערכת העיכול- מצב זה קרוי gallstons ileus – אבן זו מגיעה לרוב לאזור השסתום האילאו-צקלי (שהוא האזור המוצר ביותר במעי הדק) ומביאה לחסימה.
טיפול:
הגישה הטיפולית תלויה בקיום סימפטומים או הופעת סיבוכים.
אבחנה אקראית של אבני מרה ללא סימפטומים אינה מחייבת טיפול, הסיכון להופעת סיבוכים במקרה זה זניח 1-2% לשנה.
במידה ואובחנו אבנים בדרכי מרה לרוב יהיה צורך להוציאם. הוצאת אבנים מדרכי מרה תבוצע לרוב בדרך אנדוסקופית באמצעות פעולה המכונהERCP . באמצעות פעולה זו מדגימים בצורה טובה מאוד את מערכת צינורות המרה, כאמור יכולים להוציא אבנים מדרכי המרה, יכולים להשתיל תומכנים (סטנט) לדרכי המרה ובכך לאפשר מעבר פתוח ורחב ויכולים לבצע פעולות טיפוליות נוספות אשר עשויות למנוע צורך בהתערבות ניתוחית.
כריתת כיס-מרה תומלץ למטופלים שלקו בהתקפים של "עווית המרירה" או סיבוך של מחלת אבנים כמו דלקת חריפה בכיס-המרה.
עקרונית, ניתן למצוא אקראית אבנים בכיס המרה אצל מטופלים ללא כל תסמינים קליניים.
קיימת מחלוקת לגבי ההתייחסות ל"אבני מרה שקטות". מחד גיסא, בתרחיש זה הסיכון לפתח בהמשך תסמינים קליניים או סיבוכים, נמוך יחסית ומוערך ב-20% למשך 15 שנה. אך בקרב צעירים המאובחנים עם אבני כיס המרה, קיים סיכון גבוה יותר לפתח תסמינים בהמשך. אך גם במטופלים צעירים בהם התגלו באקראי אבני כיס מרה ללא כל תסמינים, אין המלצה חד-משמעית לביצוע ניתוח.
טיפול באמצעות ניתוח:
ההחלטה על ניתוח צריכה להסתמך על מידת הסבל ומִשכוֹ במטופלים, כתוצאה ישירה ממחלת האבנים ומסיבוכיה כגון דלקת לבלב חריפה, דלקת כיס המרה או פיסטולה של כיס המרה.
ניתוחים כיום מתבצעים בעיקר באמצעות לפרוסקופיה, עם שיעורי תמותה מזעריים של פחות מ- 0.1%, כאשר סיבוכים אחרים מדווחים בכ-4% מהניתוחים.
הטיפול המקובל במקרי אבנים עם תסמינים הוא בכריתת כיס המרה, שמתבצע כיום בשיטת הלפרוסקופיה. יש לעתים שנדרש לפני הניתוח לנקז מוגלה מכיס המרה על ידי צנתר.
בזמן הניתוח ניתן להסיר אבנים חוסמות בדרכי המרה, אך ניתן גם ליצור פיסטולה (נְצוֹר) בין צינור המרה המרוחק לתריסריון על ידי וכך לעקוף את החסימה.
ניתן גם לסלק את אבני ממרה מצינור המרה המשותף, בחולים מורכבים, על ידי אנדוסקופיה דרך חתך קטן באמפולה ע"ש Vater.
ריסוק אבנים אף הוא מהווה אפשרות טיפולית בטכנולוגיה של shock wave lithotripsy, כאשר האבן בודדת בקוטר 1-2 ס"מ. טיפול זה אפשר לשברי האבן לעבור בדרכי המרה אל המעי, אך שיטה זו פחות מקובלת כיום.
טיפול תרופתי:
נכון לשנת 2012, היתרונות והשיפורים הטכנולוגיים של ניתוחים לכריתת כיס המרה גרמו להחלשה מסוימת בגישה הטיפולית תרופתית במפגע, שמטרתה לגרום לפירוק ופירור האבנים.
התכשיר ursodeoxycholic acidאו UDCA (מוכר בשמו המסחרי URSOLIT),
וכן chenodeoxycholic acid הם דטרגנטים המפחיתים את ריווי הכולסטרול במרה, וכנראה שהם מעכבים בכך את תהליך הגִרעוּן ויצירת גבישי כולסטרול.
טיפול זה יקר, ויעילותו בעיקר באבני מרה קטנות (פחות מ-5 מ"מ), והוא מתאים לכן בעיקר למטופלים המנועים מלעבור ניתוח כריתת כיס מרה, חוששים מניתוח, או אלה בהם מופיעות אבני מרה חדשות, אף לאחר כריתת כיס מרה.
טיפולים רווחים נוספים הם אנטיביוטיקה והידרציה לווריד במקרים של דלקת חדה בכיס המרה ובדרכי המרה, טיפולים להקלת הכאב, ולריפוי זיהומים.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע