כבר למעלה מעשרים שנה מאיימים עלינו בשינויים אקלימיים ופיסיים המתחוללים ביקום שלנו, שעלולים לסכן אותנו באופן מוחשי בהחלט.
בתחילה היה זה החור בשכבת האוזון ההולך ומתרחב מנפיחותיהן של הכבשים הרבות בניו-זילנד, הגז פריאון במזגנים ובמקררים, ומרססים ודיאודורנטים למיניהם.
מעט לאחר מכן עלה לתודעה הציבורית אפקט החממה, ויערות הגשם הטרופיים בברזיל, אשר כריתתם היא הסיבה ל-10% מפליטת גזי החממה העולמית השנתית.
יותר חוקרים סבורים היום מאי-פעם, שהעלייה בתחלואה בסרטן העור באזורים מסוימים בעולם, היא דוגמה של ממש כיצד חשיפת יתר לקרינה קוסמית מכה בנו כתוצאה מהתדלדלות המעטפת האטמוספרית שאמורה לסוכך עלינו.
לאחרונה אנו שומעים יותר על הסכנה ההולכת ומתגברת מהצפת אזורי חוף נמוכים בעולם, מגאות האוקיינוסים בקצב של 5 ס"מ מדי שנה, תוצאת ההתחממות האוניברסאלית הממיסה קרחונים באלסקה, בים ברינג ובאנטרטיקה.
ההתלבטות והוויכוחים על המשמעות של נושאים אלה הולכים ומתפוגגים, שכן המדענים ובעקבותיהם אף הפוליטיקאים, כבר משוכנעים במשמעות החמורה של שינויים אקולוגיים אלה המתרחשים בכדור הארץ היחיד שיש לנו, שחלק גדול מהם ניתן לייחס למעשה ידי האדם, או למחדליו. "מגמות ירוקות", ספינות Greenpeace וסתם "ירוקים", עושים להם שם במאבקם לשיפור הסביבה, וסגן נשיא אמריקני מעט חיוור כפוליטיקאי כ-Al Gore, זוכה לעדנה כמטיף בשער וזוכה אף לפרס נובל על פועלו להגברת האכפתיות שלנו למה שקורה מסביב.
כצפוי, רוב האנשים מתקשים להתאים עצמם לשינויים הנדרשים מאיתנו בתחום סגנון והתנהלות החיים, ועוד יותר מכך בהקרבות הכלכליות הנדרשות על מנת להקטין את השפעתנו המזיקה על סביבתנו הקרובה (micro-environment) והרחוקה.
אך השינויים האקלימיים מאיימים כאמור לא רק על מראות נוף רחוקים, שאנו מתמוגגים עליהם ב-National Geographic, דוגמת דובי הקוטב המחפשים פיסת קרחון לרבוץ עליו, וגושי קרח הזוהרים בתכלת נפלאה ההולכים ונושרים וצפים אל כיליונם. שינויי אקלים גלובאליים אלה מהווים איום של ממש לבריאות האדם, וזה קרוב אלינו מתמיד.
הבה נתחיל עם אפקט החממה: קרני השמש מחממות את כדור הארץ, וכאשר הקרינה הסולארית נכנסת לאטמוספרה חלקה הקטן מוחזר אל החלל, חלקה נספח לעננים ולאדי המים שבאוויר, וחלקה העיקרי פוגע בקליפת הארץ.
אנרגיית השמש זו מחממת את כדור הארץ אך היא גם מוחזרת לאטמוספרה בצורת קרינה אולטרה-אדומה (infrared): חלק מקרינת אינפרה-אדום זו חודרת דרך האטמוספרה לחלל, וחלק אחר "נלכד" על ידי גזי-חממה ומוחזר מהאטמוספרה וחוזר לכדור הארץ, ובכך מגביר את התחממות הכדור.
יש להבין שאפקט החממה בבסיסו אינו רע כלל ועיקר, שכן הוא היה אחראי לכך שהטמפרטורה הממוצעת של פני השטח של כדור הארץ היא כ-15 מעלות צלזיוס. בהיעדר אפקט החממה, הטמפרטורה של פני הכדור הייתה אמורה להגיע ל-18 מעלות צלזיוס מתחת לאפס. אפקט החממה הוצע לראשונה על ידי הכימאי השבדי ארניוס בשנת 1896.
כיום, ההשערה המדעית היא שהתעצמות אפקט החממה גורמת להתחממות עולמית מוגזמת.
גזי החממה האחראיים לכך שקרינת האינפרה-אדום מוחזרת מהאטמוספרה אל פני הארץ, זכו לכינוי גזי החממה או גזי בתי הזכוכית (greenhouse gases). אכן, בלעדיהם יותר מדי אנרגיית שמש הייתה אובדת בחלל ופני כדור הארץ היו קפואים.
אך מאז המהפכה התעשייתית, ריכוז גזי החממה באטמוספרה גדל, והוא מתגבר במהירות יחסית ב-50 השנים האחרונות. מדענים מדווחים על כך שטמפרטורת פני הארץ עלתה ב-0.6 מעלות צלסיוס במהלך המאה ה-20, שאינה נשמעת עליה דרמטית במיוחד, אך הצפי הוא שבמהלך המאה ה-21, שאנו נמצאים בראשיתה, תעלה טמפרטורת פני כדור הארץ ב-4.4 מעלות צלסיוס, וזו כבר התחממות משמעותית.
מיהם אותם גזי חממה? גזים אלה נוצרים בעולם על ידי תהליכים אקלימיים טבעיים אך גם כתוצאה מפעילויות אנושיוֹת….וחייתיוֹת , ונכנסים למעטה האטמוספרי.
1. דו-תחמוצת הפחמן (CO2)-כל אימת שאנו נושמים, או יותר נכון נושפים אוויר מריאותינו, כמות זעירה של CO2 ממריאה לשמים. אך גז זה המופרש כפסולת בחילוף החומרים של גוף האדם, מתגמד בהשוואה לגז זה כאשר עצים בוערים, או כאשר בוערים שמני מחצבים ומאוּבנים, גז טבעי נפט ופחם. תוצרי ריאקציות תעשייתיות שונות יוצרות גם כן כמויות גדולות של CO2.
תהליך הפוטוסינתזה המתבצע על ידי צמחים היה בעבר גורם מאזן אשר ייצב את שיעור גז זה באוויר, שכן הצמחים קולטיםCO2 מהאוויר, כחלק ממעגל כמעט סגור של המערכת האקולוגית של נשימה ופירוק מצד אחד, ופוטוסינתזה מהצד השני.
בעידן שלנו הפחמן שממנו נוצרת דו-תחמוצת הפחמן הנפלטת לאוויר, אינו נובע מן המערכת האקולוגית של ימינו, אלא מקורו בפחמן שנאגר במעמקי האדמה במשך מיליוני שנים על ידי ריקבון של עצים וצמחים. לכן כמות הצמחים הנוכחית אינה מספיקה להטמעת הכמויות העצומות של הפחמן בתהליך הפוטוסינתזה, וכריתה מסיבית של יערות בעולם אף מחמירה את המצב. משום כך המערכת של קליטת ופליטת פחמן מתוך המערכת הבּיוֹספרית אל הסביבה אינה מאוזנת.
תהליכי פגיעה בצמחים על ידי עיוּר (אורבניזציה) וסלילת כבישים, מקטינים עוד יותר את יכולתם של הצמחים להטמיע חלק מדו-תחמוצת הפחמן. לדוגמה, אחוז גזי החממה הנפלטים מבעלי חיים מהווה 18%, וזה הנפלט ממכוניות תורם 13.5% מכלל גזי החממה.
כיוון שקצב שריפת מחצבים ומאובנים עלה בעולם באופן תלול, ולעומתו היערות התכווצו, רמת CO2 באטמוספרה טיפסה מריכוז של מ-280 חלקיקים למיליון (ppm) בשנת 1750, עד לריכוז של ppm315 בשנת 1958, ו-50 שנה אחר כך ניצבת היום רמת דו-תחמוצת הפחמן באטמוספרה על ppm 380, בקירוב. דו תחמוצת הפחמן נושא בעיקר האשמה להתחממות הגלובאלית, ובקצב הדברים גז זה עלול להכפיל את ריכוזו באטמוספרה עד שנת 2050.
2. מֶתָאן (Methane)-בדומה ל-CO2, הגז מתאן משתחרר בתהליכי ייצור ושינוע של דלק ופחם, אך גם נפלט כתוצאה מפעילות המעיים והקיבה של בקר שם מצוי גז מתאן התורם רבות להתחממות גלובלית. מתאן משתחרר גם בתהליכי פרוק של פסולת אורגנית דוגמת קומפוסט, ואשפה הנערמת במזבלות נוסח חיריה-לשעבר, ואכן רמת המתאן האטמוספרי יותר מאשר הכפילה עצמה בעשרות השנים האחרונות.
3. חד תחמוצת החנקן או "גז הצחוק" (N2O או nitrous oxide) – גז זה חודר לאטמוספרה מפעילות חקלאית ותעשייתית, כולל בערה של פחם ודלקים אחרים.
4. גזים נגזרי הלוגנים-halocarbons-ידועים כהורסים רבי עוצמה של האוזון, והם גזי חממה רבי עוצמה, בהם מולקולת פחמן קשורה להלוגנים דוגמת כלור, פלואור, יוד או ברום. שלוש תרכובות כאלו, CFC-11, וכן CFC-12 ו-CFC-113, הם גזי החממה בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר.CFC-11 או trichlorofluoromethane הידוע גם כ-R-11, וכן כ-freon-11, הוא נוזל חצר צבע וכמעט חסר טעם, המשמש לקירור כיוון שהוא רותח כמעט בטמפרטורת החדר. בגלל תכולת הכלור הגבוהה של חומר זה, והקלות בה משתחרר כלור זה כאשר המולקולה נחשפת לאור UV, יש ל-CFC-11 את פוטנציאל הרס האוזון הגדול ביותר מכל חומר מקרר אחר, ולכן על פי אמנת מונטריאול משנת 1995, הופסק ייצורו בארה"ב באותה שנה.
מבין יתר גזי החממה, CO2 ומתאן הם המדאיגים ביותר מבחינת תרומתם לתהליך ההתחממות הגלובאלית, שכן דו-תחמוצת הפחמן עלולה להתעכב באטמוספרה בין 50 עד 200 שנה, ומתאן עושה זאת לאורך 12 שנה, ולכן חיוני לדאוג מבעוד מועד למניעת פליטה מסיבית של גזים אלה לאוויר.
השפעות תהליך ההתחממות הגלובאלית על הבריאות:
שינויי אקלים יכולים להשפיע על בריאותנו בכמה אופנים. ההשפעה המיידית של חשיפה לתנאי אקלים קיצוניים היא הדוגמה הטובה ביותר.
בשנות ה-80 וה-90 מכות חום המיתו מדי שנה 200 אמריקנים, ועוד מאות אלפים בעולם כולו, ואילו כיום התמותה השנתית בארה"ב מטמפרטורה גבוהה במיוחד כבר הגיע ל-700 איש בשנה. מחלות שהן תולדות חשיפה לחום כבד, והתמותה כתוצאה מכך, הולכים ומתרבים עם התחממות כדור הארץ, אם כי כמובן שהתחממות היא רק אחד הגורמים למצוקה בריאותית.
הוּריקנים, ציקלונים, שיטפונות בנוסח אלה הפוקדות אזורים נרחבים באסיה ומקרה ניו-אורליאנס, כמו גם שריפות ענק הפוקדות כל שנה את קליפורניה, והולכות ומתגברות עם השנים, הם דוגמאות מוחשיות למכות אקלים קיצוני. חרקים רבים שורדים בעליית הטמפרטורה הסביבתית, ומשמעות עובדה זו היא בריבוי מחלות התלויות בחרקים כמו מחלת נגיף הנילוס המערבי (WNV) ואנצפאליטיס נגיפי בהן גורמי המחלה נישאים על ידי יתושים, או מחלות כ-Lyme וכן Ehrlichiosis, בהן הגורמים למחלה נישאים על ידי קרציות.
מחלות טרופיות עלולות אף הן להתפשט לאזורים יותר ממוזגים של כדור הארץ כמו ארה"ב ואירופה. כדוגמאות נביא את המלריה, קדחת Dengue, והקדחת הצהובה. מחלות מידבקות אלה עלולות להיראות אקזוטיות, נידחות ובלתי רלבנטיות בארצות המערב, אך מדי פעם אנו זוכים לתזכורת שהתחממות של כדור הארץ עלולה להפוך את עולמנו ל"קטן" עוד יותר, ודוגמה משנת 2007 היא של קדחת של נגיף ה-Chikungunya באיטליה, למרות שנגיף זה בדרך כלל מדביק באזור האוקיינוס ההודי.
נמשיך ונדון בנושא השינויים האקלימיים בכדור הארץ והשפעתם על בריאותנו במאמר ההמשך.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע