כיצד משכנעים ציבור נבון על הרע שבעישון.

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית  וביוכימיה,   פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

חוקר סיני מאוניברסיטת הונג-קונג כתב לאחרונה, שייתכן וניתן יהיה לבטל בקרוב את החוק הדרקוני  שהונהג בסין בשנות ה-70, בהגבלת "ילד אחד למשפחה",  במטרה המוצהרת אז למנוע את התפוצצות האוכלוסין שם. כותב ד"ר Lee, שאם קצב התמותה בסין ממחלות שנגרמות על ידי עישון יימשך על פי המגמה הנוכחית, ייתכן ש"לא יהיה כבר צורך בהגבלה מנהלתית של הילודה בסין-הסיגריות מסייעות לצמצום האוכלוסייה טוב יותר".

אמנם כן: 34% מהתמותה בסין בגילאים שבין 35 עד 69 שנה מיוחסת לעישון במדינת ענק זו בעיקר בקרב גברים, מה שמפחית 20 עד 25 שנה מתוחלת החיים הצפויה של קורבנות העישון שם. אמנם צריך לסייג ולהדגיש שהסינים מעשנים בעיקר סיגריות נטולות-פילטר, לרוב מייצור מקומי, עם רמת עִטרָן (tar) גבוהה, ובהתאם התחלואה שם בסרטן ריאות לדוגמה, עלולה להתחיל כבר בסוף שנות ה-30 של המעשן הסיני, כמעט 20 שנה בממוצע מוקדם יותר מאשר במעשן המערבי. נראה שגם מחלות לב בסין נמצאות בקו עלייה מתמיד, ובאופן לא במפתיע ניתן לראות את המקבילוּת של תחלואות קשות אלה עם העלייה בעקומת העישון בסין במרוצת 50 השנים האחרונות.

לנו במערב, ניתן אמנם מעט חסד עם סיגריות יותר "ידידותיות" בהן רמות העטרן והניקוטין נמוכות יותר, אך בכך רק נדחה הקץ. אם במאה ה-20 עישון הרג 100 מיליון בני-אדם, התחזית היא שבמאה ה-21 שאנו נמצאים בפתחה, מיליארד בני אדם ימותו מעישון. היום מעשנים בעולם כ-1.2 מיליארד אנשים כאשר 82% מתוכם הם ממדינות מתפתחות;

בשנת 2025 מספר המעשנים יעלה ל-1.6 מיליארד: גם אם יש דעיכה מתמדת באחוז המעשנים באוכלוסיה המערבית, מספר המעשנים בעולם עולה במספרים מוחלטים עם הגידול באוכלוסיה, אך בעיקר כתוצאה מהעישון הרב במדינות דרום-מזרח אסיה. מחצית מהמעשנים ימותו טרם זמנם, כאשר תוחלת החיים הממוצעת שלהם תפחת ב-6.5 שנים.

נשאלת השאלה כיצד ייתכן שאם אמנם הנתונים הרפואיים על נזקי העישון הם כה חותכים ואף מוּסכּמים על הציבור מאז אמצע שנות ה-60, הירידה באחוזי המעשנים "המערביים", מצטמצמת ל- 0.5% עד 1% בלבד מדי שנה? אלה פירות דלים מדי של מאבק הסברתי נחוש בעישון. לפי הקצב הזה מדינה נאורה כמו בריטניה, בה 24% מהמבוגרים עדיין מעשנים, ונמדד בה קצב דעיכה שנתי בעישון של 0.5%, תצטרך להמתין 20 שנים נוספות עד לירידה של מעשניה כדי מחציתם, וגם אז יהיו במדינה זו עדיין 5 מיליוני מעשנים.

בשנת 2003 פרסם ארגון הבריאות העולמי בג'נבה, מסמך מסגרת להגבלת העישון המכיל 8 סעיפים:

א. יש להעלות מסים ומחירים של מוצרי טבק להפחית קנייתם.

ב. יש למנוע עישון במקומות ציבור ובמקומות עבודה.

ג. יש לפרסם על גבי החפיסות או האריזות אזהרות בולטות ומרתיעות על היות העישון מסוכן לבריאות. ד. יש להגביר את מוּדעוּת הציבור על ידי הזרמת מידע מעודכן, ותוכניות הסברה נגד עישון.

ה. איסור מוחלט של פרסום של מוצרי טבק על שלטי חוצות, פרסומת בעיתונות הכתובה והאלקטרונית. ו. עידוד תוכניות גמילה מעישון.

ז. מניעת הברחת סיגריות זולות ומכירתם הפרטיזנית.

ח. איסור מוחלט של מכירת סיגריות לצעירים מתחת לגיל 18 שנה.

נראה שלמרות ההיגיון והמחשבה הרבה שהושקעה בניסוח 8 סעיפים אלה של מלחמה בעישון, ולמרות שכ-170 מדינות אשררו אמנה זו, מעטות מאוד המדינות המקפידות ביישומם של כל 8 הסעיפים או אפילו של קצתם. בישראל, בה אומצה אמנה זו ברמת משרד הבריאות, אין עדיין מאמץ של ממש לאכוף תקנות אלה אלא באופן שולי. לדוגמה, רק  15 מדינות (כולן במערב) מחייבות את חברות הטבק להמחיש בתמונות מוחשיות וקשות לעתים, את נזקי העישון על גבי חפיסות הסיגריות: ישראל אינה נמנית עליהן.

רק 9 מדינות בעולם, מממנות קורסים ואמצע הדרכה חינם למניעת עישון, אך ישראל אינה ביניהן. אצלנו עדיין ניתן לפרסם מודעות פרסומת לסיגריות בעיתונות הכתובה, במקומות בולטים בחנויות ממכר, וכן באינטרנט, אם כי לא ברדיו, בטלוויזיה או בעיתוני נוער. בישראל עדיין לא חל איסור על מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות, ולא נאסר למכור מוצרי טבק בחנויות ללא-מסים (Duty-free) בנמלי התעופה. אחד הנתונים הכלכליים מדגים אולי טוב יותר מכל נתון אחר, את הקושי של מדינות מערביות עשירות יחסית, לגלות נחישות גדולה יותר במאבק בעישון: מדינות אלה מרוויחות מן המיסים המוטלים על סיגריות, סיגרים ומוצרי טבק אחרים, פי-340 (!!) יותר מאשר הן משקיעות בכלל התוכניות שנועדו להגביל עישון. 

עדיין גדול הפיתוי שבעישון, ואחוז המעשנים הגדל בקרב בני-נוער, ואף יותר בקרב נערות , מבטיח דווקא התרחבות מעגל המעשנים בעתיד הקרוב.

רובם הגדול של המעשנים ממשיכים לעשות כן כיוון שהם מכורים לניקוטין שבסיגריה. עשן הטבק הנשאף, יש לו סגולות מְמכּרוֹת כיוון שהוא מגיע במהירות רבה (תוך כ-20 עד 30 שניות) למוח, שם הוא נקשר לקולטנים (רצפטורים) ניקוטיניים, וחשיפה בגיל צעיר למנות ניקוטין גבוהות במיוחד, יכולה לקבוע את דרגת ההתמכרות לעישון בעתיד, על ידי שהיא משרה גידול במספר הקולטנים האלה.

אחת המכשלות הגדולות במערכה נגד עישון היא היכולת המוגבלת לשכנע בני-נוער לא להצטרף למעגל המעשנים בנימוקים רפואיים בעיקר. התרחשות מחלות סרטן או מחלות לב ונפחת הריאות (אמפיסמה) כתוצאה מעישון, אינם משכנעים או מטרידים במיוחד את אלה המבקשים להפיק הנאה עכשיו, ובגילם המאוד צעיר אינם מוטרדים ממפגעים שעלולים להטריד אותם בעוד 30 שנה, אם בכלל.

עישון שומר עדיין על מקומו בראש טבלת גורמי הסיכון להתקפי-לב, בעיקר בקרב גברים, אם כי לאחרונה החלה השמנת-יתר (obesity) לסכן את מעמדו כגורם מספר 1. בקרב מעשנים, גם המתונים שביניהם עם מכסה של 8 עד 10 סיגריות ליום, הסיכון להתקפי-לב גדל פי-2.01 בהשוואה ללא-מעשנים.

אם נתייחס לאלה המעשנים כיום חפיסה אחת ביום (20 סיגריות) הרי שבממוצע גדל הסיכון שלהם ללקות בהתקף-לב פי-3.04; אם מעשני חפיסה חדלו לעשן לפני 1-3 שנים הסיכון שלהם ללקות בהתקף-לב ירד כדי פי-1.87, אם חדלו לעשן לפני 3-5 שנים סיכונם יורד פי-1.57; אם הם כבר לא מעשנים 5-10 שנים הסיכון להתקף-לב יורד פי-1.51; אם הם מתנזרים מעישון כבר בין 10 ל-15 שנים הסיכון דועך פי-1.45 בממוצע, ואם הם נטשו את העישון לפני 20 שנה ולא חזרו לסורם כל אותם שנים, הסיכון שלהם ללקות בהתקף לב ממשיך לרדת עד כדי פי-1.22 בהשוואה לאלה שמעולם לא עישנו.

באוגוסט 2006 התפרסם ב-Lancet מחקר מקיף של חוקרים מ-6 מדינות (קנדה, נפאל, ספרד, אוסטרליה, כוויית וסין) שחקרו את נושאי התרחשות התקפי-לב במדגם של למעלה מ-27 אלף נבדקים מ-52 מדינות, שזכה לשם Interheart. המדגם זה נכללו 12,461 כאלה שעברו התקפי-לב ו-14,636 אנשים בריאים, ונבחנו בו צורות עישון שונות, רמת-עישון, משך עישון וכו', והשפעתם על התקפי-לב. מחקר רב לאומי זה מצא שמעשני חפיסה אחת ביום בהווה מסתכנים פי-2.95 ללקות בהתקף לב בהשוואה ללא מעשנים. בכל הקשור לעישון פסיבי או עישון מיד שנייה (second hand smoking), הרי שמי שנחשף לעשן באופן פסיבי בין 1-7 שעות בשבוע, סיכונו ללקות בהתקף-לב גדל ב-24% בהשוואה למי שינו נחשף לעשן, ואם הוא נחשף במהלך שבוע יותר מ-21 שעות לעשן של אחרים, סיכונו ללקות בהתקף-לב גדל ב-62%.

הנושא האחרון של עישון כפוי, או עישון מיד שנייה, מעסיק יותר ויותר את הציבוריות העולמית וגם את זו בישראל. האם יש להגביל באופן מוחלט מהמעשנים להתענג על העשן התכלכל הזה במסעדות ובתי עינוגים כדי שלא יכפו את העשן על הלא-מעשנים, והאם בכלל עשן פסיבי עלול לסכן את הבריאות.

רבות כבר נאמר בנושא זה, וכדאי להתייחס עוד למחקר של אנשי המכון לאפידמיולוגיה ובריאות הציבור בבירמינגהם, ששיתפו פעולה עם חוקרים סיניים מהונג-קונג ו-Guangzhou כדי לבחון כיצד משפיע עישון פסיבי על התרחשות מחלת הריאות הקשה COPD. מחקר זה שהתפרסם ב-Lancet  בספטמבר 2007, סקר מדגם של 20,430 גברים ונשים סינים בגיל שמעל 50 שנה, בהם 15,379 שמעולם לא עישנו בעצמם אך נחשפו לעשן של אחרים.

 COPD– או chronic obstructive pulmonary disease מחלה כרונית חסימתית של הריאות היא מחלה שמהלכה כרוני, ההולך ומחמיר, והוא אף קשה במיוחד ובמקרים רבים מאוד קטלני. התחזית היא שעד  שנת 2020 מחלה זו תעלה למקום השלישי בהירארכיה של המחלות הקטלניות, "הישג מפוקפק ביותר". תמיד היה ידוע שעישון הוא הגורם הדומיננטי ל-COPD, אך רק כ-22% מהמעשנים לוקים ב-COPD לדרגותיה, וכ-12% מכלל המקרים של COPD מתרחשים בקרב לא-מעשנים. דווקא מדינה כמו סין יכולה לשמש מצע ראוי לחקר תופעת ה-COPD, שכן בשנות ה-90 כמעט 70% מהגברים שם עישנו, ובאופן אולי לא מפתיע, אחוז אלה שמעולם לא עישנו ואף על פי כן פיתחו COPD בסין גבוה בהרבה מאשר בכל מדינה אחרת בעולם: בהשוואה לנשים באירופה, ארה"ב, וקנדה, נשים סיניות שרק כ-7% מתוכן מעשנות, לקו ב-COPD ברמה הגבוהה פי-6.7 מתחלואה זו בנשים המערביות הלא מעשנות.

בסין הגדולה כ-39% מכלל האוכלוסייה הבוגרת מעשנים (הממוצע בין גברים ונשים שם), באופן ש-61% מהמבוגרים שם אינם מעשנים. כיוון שבסין עדיין לא קיימים חוקים לאיסור עישון במקומות ציבור ובמקומות עבודה, קובע המחקר המצוטט מ-Lancet, שכ-25% מהמבוגרים שם נחשפים לרמה הגבוהה ביותר של עישון פסיבי (לפחות 5 שנים של חשיפה של לפחות 40 שעות בשבוע לעשן סיגריות של אחרים). לכן בסין, 11.6% מהתמותה בקרב לא מעשנים מיוחסת ל-COPD. המספרים המוחלטים נשמעים מצמררים יותר: מדי שנה נפטרים 1.9 מיליון סינים לא מעשנים מ-COPD בשל היותם מעשנים פסיביים. עיני אינה צרה בסינים בשל כך.

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע