כיצד החלה מגיפת ה-AIDS בעולם – על ממדיה ומשמעותה המאיימת על האנושות
מאת: פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
בשנת 1999 התפרסם ספר על ידי הוצאת הספרים הניו-יורקית הנכבדה Little Brown שהפך מיד לרב-מכר, ועורר תגובות נרגשות וויכוח ער ונוקב ברחבי העולם. שם הספר "הנהר" (The River), ומחברו עיתונאי-חוקר בשם אדוארד הוּפּר, ומופיעה בו תיאוריה נועזת ומקורית על הדרך בה התחילה מחלת "הכשל החיסוני הנרכש" – AIDS בשנת 1980 בעולם. הסיפור שיש בו יסודות של עובדות מדעיות, הנחות היסטוריות שקשה בדיעבד להוכיחן או לשללן, ומעט נופך של דרמה בלשית שיצרו תמהיל מרתק שהיה בו לכאורה להטיל אשם כמעט בלעדי על איש אחד, מדען ידוע בתחומו, שבמעשיו ובמחדליו הביא על העולם את הצרה הקרויה מחלת ה-AIDS. באופן יותר פרטני, מקובל היום בקרב החוקרים בתחום הנגיפים, שהנגיף מחולל המחלה האמורה, HIV או Human immunodeficiency virus, נוצר או התפתח מנגיף-אב שמקורו בקופים וכינויו SIV או Simian immunodeficiency virus, המופיע בקוף השימפנזה המצוי. על פי התיאוריה של הוּפּר, בסוף שנות ה-50, בשנים שלאחר תגליתו של יונה סאלק על היכולת לחסן כנגד מחלת שיתוק הילדים על ידי הזרקת נגיף Polio מומת, עסק חוקר הנגיפים האמריקני הנודע הילָרי קוֹפּרוֹבסקי (Koprowski) בשיטות מעבדה לגידול כמויות גדולות של נגיף ה- Polio, כדי להחלישו ולהכין ממנו תרכיב המוזלף דרך הפה (חיסון בנוסח Sabin). הוא עשה זאת על פי האשמת הוּפּר, על ידי ריבויו של הנגיף בתאים שנלקחו מכליותיהם של שימפנזים אפריקאים, ולצורך כך נקצרו באותה עת אלפי כליות מאותם קופים, שהועברו למעבדות בארה"ב באפריקה וכן בבלגיה בשנים 1958-1959, בהן נעשה באותן שנים מאמץ בינלאומי נרחב בחסות האו"ם להכנת כמויות גדולות של תרכיב הפוליו לחיסון ילדי העולם כולו. על פי הוּפּר, כיון שאותם שימפנזים היו נגועים באופן סמוי בנגיף שאינו מחולל בהם מחלה, כליותיהם הנגועות אף הן בנגיף, ששמשו להכנת תרכיב הפוליו, הביאו להדבקה סמויה של מאות אלפי ילדים מחוסנים בקונגו הבלגית בנגיף SIV, שלא חולל בהם מחלה שהרי הוא נגיף "קוֹפִי".
על פי הוּפּר, כעשרים שנה לאחר החיסון נגד פוליו, שנעשה באופן המוני באוכלוסיית הילדים בקונגו הבלגית בעיקר, כתוצאה מתהליך של מוטציה או עֵרוּר כלשהו, חל המעבר הדרמטי מנגיף האב SIV לנגיף HIV מחולל מחלת ה-AIDS. אמנם על פי מחבר הספר, אין כל הוכחה ישירה שאכן כליות שימפנזים אפריקאים שימשו במעבדתו של קופרובסקי לגידולו של נגיף הפוליו בתרבית. אך קשה להתעלם לכאורה מהצמידוּת הגיאוגרפית המפתיעה של אותם אזורים באפריקה המשוונית בהם נעשה החיסון ההמוני עם תרכיב הפוליו שהכין קופרובסקי, לבין אותם אתרים בהם התחילו המקרים הראשונים של תחלואה ב-AIDS, שנמשכה כנראה שנים אחדות לפני הסתננותה לארצות המערב, וזיהוי חולים במחלה בארה"ב, ולאחר מכן באירופה.
Koprowski, מדען ידוע ורב פעלים בתחום הנגיפים מזה עשרות שנים, שהיה כבר בשנות ה-80 לחייו, נדהם מהאשמה זו, שהפכה אותו בכוח למי "שמתוך אי-הקפדה ואף רשלנות הדביק אלפי אפריקאים בנגיף, מחולל נגיף HIV, ובכך הביא על האנושות את מגיפת AIDS האיומה". קופרובסקי שכל חייו עשה להדברת מחלות נגיפיות כמו כלבת ואחרות, חש לפתע ש"הכול ירד לטמיון, ובין לילה הפכו אותי לאבי מחלת ה-AIDS" -כדבריו במאמר משנת 2001. לטענתו של קופרובסקי התיאוריה של הוּפּר הייתה מופרכת מיסודה, שהרי התאים בהם גידלו במעבדתו את נגיף הפוליו, היו בכלל תאים שמקורם בכליות של קופי Rhesus, ובפירוש לא ממקור כליות שימפנזה. לקורא האנושי הממוצע, שהידע שלו בהירארכיית הקופים זעיר כקוף המחט, יֵאמר פה שנגיף ה-SIV מתרבה ביעילות בתאי כליית שימפנזה, אך אינו מתקיים כלל בתאי כליית קוף רֶזוּס, ומכאן ש"תיאורית כליות השימפנזה" של הוּפּר אין לה תוקף.
אך במצב זה של גרסא מול גרסא, ובגלל הרגישות הרבה של הנושא, הוחלט על ידי ועדת מומחים ליטול דגימות של תאים ששמשו לגידול נגיף הפוליו למעלה מ-40 שנה קודם לכן, ואשר היו מוקפאים כל אותם שנים במעבדותיו של קופרובסקי במכון Wistar בפילדלפיה, ולשלחם למעבדה רבת מוניטין במכון מכס -פלנק בלייפציג. שם בוצעה אנליזה של חומצת הגרעין DNA, של תאים קפואים אלה, והממצאים היו חד-משמעיים: כל הדגימות התאימו באופן מוחלט לתאי הקוף רזוס, כטענתו של קופרובסקי, ולא בהם אף לא זכר ל-DNA של שימפנזה. ואכן בשנת 2000 התכנסו בלונדון גדולי המומחים בתחום, ופסקו פה-אחד שהאשמותיו של הוּפּר אינן ראויות.
אך לסיפור יש המשך מפתיע ומרתק. צ`רלס דארווין קבע שמקור האדם בקוף, ועל כך יש עדיין כאלה החולקים. אך כעת מסתבר כנראה שלפחות אחת המחלות הנוראות שנכפתה עלינו, מחלת ה-AIDS, מקורה אמנם בקופים. בכתב העת Science, מתאריך 13 ביוני 2003, מתפרסמת תיאוריה של קבוצת חוקרים מארה"ב, אנגליה וצרפת שניתן אולי לתארה כתיאורית "חד-גדיא", בגרסא מעט קוֹפית. קבוצת חוקרים זו מציעה את המנגנון המורכב הבא: במקור היו שני סוגים של קופים אפריקאים שכל אחד מהם הוא נשא של זן אחר של הנגיף SIV: הקוף מַנְגָבּי אדום-הכיפה עם זן הנגיף SIVrcm והקוף הגדול הידוע כגְוֵואנוֹן מנוקד-האף שנשא את זן הנגיף SIVgsn. באחד מקרבות ההישרדות נלחמה שימפנזה בשני הקופים האמורים, ונשכה בהם ואולי אף טרפה אותם, שהרי היום כבר יודעים שהשימפנזות אינן בהכרח חיות צמחוניות. ועל מה מבוססת תיאוריה זו? על סמך העובדה שהשימפנזה עצמה הכילה נגיף SIVcpz שהכיל מקטעים עם רצפים גֶנוֹמיים הזהים לאלה המרכיבים את שני זני SIV הנמצאים בשני הקופים ש"נטרפו" על ידה. כלומר, שני זני הנגיף SIV שחדרו לדם השימפנזה ה"טורפת" יצרו במעין תהליך של היתוך את הזן השלישי ה"ריקומביננטי" שנמצא באותה שימפנזה.
באפריקה מצויים כ-30 סוגי קופים שונים, ורובם (עד 90% מהם) משמשים כפונדקאים לנגיפי SIV שונים בלא שהם עצמם חולים במחלה כלשהי בגין הנגיף. החוקרים האלה בדקו עשרות זני SIV בקופים השונים, ומסקנתם היא שהאירוע בו שני זני נגיף ה-SIV הועברו לאותה שימפנזה ו"התאחדו" בה לנגיף חדש, התרחש לפני כמה עשרות שנים, שכן מספר השימפנזים המכילים נגיף SIV חדש זה, קטן יחסית בהשוואה למספר הקופים הנושאים בתוכם את שני זני ה-SIV המקוריים.
כאן נכנס לתמונה ציד אפריקאי שחור עלום-שם, שיצא לציד יומו מעשה שיגרה, והוא צד את קוף השימפנזה גיבור סיפורנו, ובמהלך ביתורו של הקוף אולי נשרט או נפצע, וכך נדבק הצייד בנגיף בן הכלאים שהיה בדמה של השימפנזה. בדמו של הצייד או בדמם של אלה שבאו איתו במגע, אולי אף במגע מיני, עבר נגיף ה-SIV מוטציה נוספת, והשתנה לזן האנושי HIV1.
הדבקה זו של האדם האפריקאי על ידי הנגיף השימפנזי, התרחשה על פי הערכת החוקרים במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 באזור המשווני המערבי של היבשת השחורה. ואמנם, אחוז גבוה מבין השימפנזים במדינות כמו גבּוֹן, קָמֶרוּן וניג`ר נושאים את הנגיף המוּטציוֹני SIVcpz. לא מפתיע הדבר שדווקא בשלוש מדינות אלה שכיחות מחלת ה-AIDS מהגבוהות ביותר. אגב, העובדה שנגיף מסוגל לעבור מקוף השימפנזה הנחשב לקרוב גנטית לאדם, אל האדם עצמו, מצביעה על אפשרות סבירה עוד יותר לפיה זני הנגיף HIV השונים, יכולים לעבור הכלאה גנטית ושינויים במעבר בין "זני" בני-אדם שונים. וכך, במדינות מערב אירופה וארה"ב נפוץ תת זן B של HIV, באפריקה לעומת זאת נפוץ תת זן C, ואילו בתאילנד, ארץ בה תעשיית המין ותאוות הבשרים היא אולי המשגשגת ביותר באסיה, נפוץ בעיקר תת זן E של HIV, שנוצר כהכלאה בין זני B ו-C של הנגיף.
מגיפת נגיף HIV באפריקה במדינות תת-הסהרה מתפשטת בקצב מבהיל: רק בשנת 2002 נדבקו שם בנגיף זה כ-3.5 מיליוני תושבים. כ-35% מכלל ההדבקות נעשות ביחסי מין הטרו-סקסואליים בלתי-מוגנים, והשאר בין צרכני סמים בשימוש במחטים מזוהמות, וכן בהעברת הנגיף לתינוקות על-ידי נשים נשאיות הנגיף במהלך הלידה, הנקה וכו`. לפי הערכה של המרכז לבקרת מחלות (CDC) באטלנטה, מדי שנה 800,000 תינוקות ברחבי העולם נדבקים הנגיף HIV בעיקר דרך הנקה, כמעט מיליון תינוקות המורעלים בנגיף קטלני בחלב אימם.
מספרי ההדבקות הפתיעו אף את רואי השחורות: במדינה כדרום אפריקה, שנחשבה בקרב מדינות אפריקה לנאורה יותר ולבטח עם שירותי בריאות מתקדמים בהשוואה למדינות אפריקה המשוונית, חלה עלייה באחוז המבוגרים נשאי הנגיף מ-0.7% בשנת 1990 עד כדי 24.5% בשנת 2000. אכן ביבשת אפריקה מספר החולים ב-AIDS או נשאי הנגיף הגיע לממדים של עשרות אחוזים, ובכינוס החירום הבינלאומי לדיון בגישות חירום לטיפול במחלה שנערך בברצלונה בשנת 2002 נשמעו הערכות פסימיות על יכולתה של הקהילייה הבינלאומית לגייס משאבים לחיסון המוני, או לטיפול בנשאים ביבשת זו.
אחדים מהמומחים בתחום האפידמיולוגיה התבטאו במושגים אפוקליפטיים לגבי עתיד היבשת השחורה כמו "The Doomed Continent", היבשת שנחרץ גורלה. אם אמנם אפריקה הגיעה לממדי אסון כיון שנגיף ה-HIV החל בה את מהלכו לפני עשרות שנים, אין כבר ספק שמדינות באסיה ובאמריקה הלטינית נסחפות כבר אל תוך מערבולת ה-AIDS. בסין, בה מרוכזת 19% מכלל האנושות, מספר ההדבקות בנגיף עולה בתלילות בלתי נשלטת: בשנת 1993 דווח על ידי משרד הבריאות בבייג`ין ש-500 מקרים חדשים נרשמו באותה שנה; בשנת 1996 דווחה סין על 5,000 מקרי הדבקות חדשים; בשנת 2000 המספר עלה ל-15,000 הידבקויות חדשות בנגיף HIV, ושנה לאחר מכן מספר הנדבקים בנגיף הכפיל את עצמו: 30,500. הנתונים לגבי המקרים החדשים בסין בשנת 2002 לא פורסמו רשמית אך יודעי דבר מצטטים את המספר מאה אלף כהערכה סבירה. על פי ארגון הבריאות העולמי WHO, ומהכרתו את הליקויים בדיווח ובשליטה של הממסד הרפואי הסיני על ערים ומחוזות פריפריים, ובגין הסגנון ה"מעט חשאי ומצונזר" של נתוני תחלואה במדינת ענק זו, יש להניח שהמצב קשה בהרבה.
יש כפרים רבים בסין ששמעה של מחלת ה-AIDS עדיין לא הגיעה אליהם. בעיר הקטנה Wenlou שבמחוז שנחאי 60% מכלל האוכלוסייה נגועים ב-HIV.
ההתייחסות של המדינות הנאורות במערב אל מגמת התפשטות המחלה במדינות העולם השלישי, כבר אינה זו של שוויון נפש. הלקח נלמד ממש לאחרונה בנושא מגיפת ה-SARS, כאשר מוטציה בנגיף Corona בפרובינציה סינית נידחת, הפכה עד מהרה למחלה ממיתה ומעוררת חרדה באחת הערים המודרניות ו"הנקיות" במערב-טורונטו. בעידן בו העולם מוגדר כ"כפר גלובאלי", ההתפשטות של מחוללי מחלה ברחבי העולם מהירה ביותר. בעיית ה-AIDS היא כבר לא בעיה אפריקנית או סינית, שהרי תושבים אפריקנים וסינים מהגרים, או עובדים באופן זמני בכל פינה בעולם, והם מהווים vector (מעביר או תווך מחלות) יעיל. הדאגה מהתפשטות ה-AIDS, שודרגה בארה"ב מעיסוק מסורתי בידי שלטונות הבריאות שם, לטיפול מודיעיני ולוגיסטי של רשות הביון המרכזי האמריקני-CIA. לכאורה נגיף ה-HIV, עלה מדרגת מחולל מחלה לזו של "אויב וסכנה לאומית". בספטמבר 2002 פרסם CIA מסמך עמדה שמספרו 2002 – 04D, פרי תחקיר סודי, כדרכו: על פי הערכת שרות הביון האמריקאי מעריכים שעד שנת 2010 יידבקו בנגיף HIV ב-5 מדינות בלבד (סין, אתיופיה, הודו, ניגריה ורוסיה) לפחות 50 מיליון בני אדם!
כעת אנו סבורים שאנו כבר יודעים כיצד החלה המחלה, והיכן. ועוד יותר מכך, אנו צופים בדאגה בקצב התפשטותה בתחושת אין-אונים מסוימת, האם ניתן לבלום את הגל העכור הזה? זו עדיין מחלה חשוכת מרפא, אם כי חלו תמורות בטיפול התרופתי בנשאי הנגיף, באופן שדוחה משמעותית את התפרצות המחלה עצמה. אך כולנו יודעים שבניגוד למחלת הכשל הנשימתי החריף- SARS, בה אפשר להידבק בתמימות באדיבותו של נושא הנגיף המתעטש בסמוך, עדיין ניתן להימנע מצרת ה-HIV בזהירות המתבקשת בפעילות מינית מוגנת עם בני-זוג מזדמנים, ועוד יותר באי צריכת סמים אסורים ובהזרקתם.
בברכה, פרופ` בן עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
