חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

כיצד אני בחרתי להתמודד עם מחלת ה-AIDS ?

אהבתם? שתפו עם חבריכם

כיצד אני בחרתי להתמודד עם מחלת ה-AIDS ?

המכה בהתחלה !

אני מגלה שאני נשא נגיף ה-HIV !
כיצד אני בחרתי, להתמודד עם מחלת האיידס ? גיליתי קודם שאני חולה במחלת הסרטן – סאראקומה ע”ש קאפושי. הרופא המליץ, שאני אגש מייד לערוך בדיקה לגילוי נגיף ה-HIV בדמי.
תשובות המעבדה הסופיות הגיעו רק בתום כשלושה שבועות. אבל למחרת הפגישה עם הרופא, נכנסתי לסיבוב באינטרנט ולמדתי שסרטן זה תוקף מאז שנות השמונים, אך ורק, הומוסקסואלים נשאי נגיף ה-HIV. ההלם היה כבד מאוד! סיפרתי לחבר מאוד קרוב, ליועצת שלי, ובכיתי המון – לבד בלילות – “למה אני ?”.

ההתמודדות הראשונית עם “המוות”
כשהגעתי לפגישה עם רופא בי”ח במרפאת האיידס, שהתכוון להודיע לי סופית על דבר נשאותי, הדבר כבר היה צפוי. מאחר והתייצבתי אל מול המחלה, כאדם מאוד רוחני בתפיסת עולמי, ההמשך, כבר היה יותר קל. סיפרתי לרופא שאת “ספר המתים הטיבטי” כבר קראתי, כך, שעם המוות אין לי בעיה. אני יודע מה צריך לעשות בזמן המוות – “צריך, ללכת לקראת האור !”. ולבסוף, שאלתי את הרופא – “כמה זמן נותר לי לחיות, וכיצד נערכים לחיים אלו ?”. האמת, הרופא היה די בהלם ממני ומגישתי. הוא כמובן סירב לנקוב בזמן, תחת הטענה, שאף אחד כיום לא יכול לתת ניבוי, ומי שיתן – יהיה זה, בגדר מעשה בלתי-אחראי.

המשך בדיקות . . .
הרופא הפנה אותי להמשך בדיקות, לאבחון המצב הרפואי המדויק. בבדיקות נמצא כי רמת תאי ה-CD4 בדמי עומד על 107 ! מספר שנחשב עפ”י ההגדרות למאוד נמוך, ואובחנתי כחולה במחלת האיידס (בהגדרה האמריקאית – Full-Blown AIDS). כך, התברר לי שהנני חולה בסרטן, נשא נגיף ה-HIV, וחולה באיידס. הרופאים שלחו אותי לסדרת בדיקות נוספות, שתוצאות רובן ככולן – למזלי, בשלב זה – היו טובות. הסרטן לא התפשט יתר על המידה, והמצב בסה”כ היה תקין, כמובן, הכל באופן יחסי. הרופאים המליצו, שאני מייד אתחיל בטיפול תרופתי, ואימצתי את המלצתם. זאת כמובן, לאחר שעד אותו מועד הספקתי לאסוף מידע רב באינטרנט על אופי המחלה, על התרופות ודרכי הטיפול. צברתי כבר מידע רב.

קצת רפואה אלטרנטיבית
בהיותי אדם המאמין בסגולותיה של הרפואה האלטרנטיבית, פניתי מייד למטפלים הסינים שלי, שאיתם הייתי בקשר קודם. קשר זה נוצר, בעקבות סידרת “שפעות” הולכות וחוזרות שבהן חליתי בתחילת השנה, ושלהן לא היו לרופאים הקונבנציונאליים כל הסבר, משביע את הדעת. מה היו הסימפטומים? סבלתי מהתקפי חום בלתי-מוסברים, מהקאות, משלשולים, מיובש ובעירה בפנים, מ”הזעות לילה” (כל לילה, במהלך השינה נאלצתי להחליף מספר מגבות שהונחו על-גבי המזרון, אחרת הייתי “שוחה” בשלולית של זיעה), מחולשה כללית, ומדלקת שיניים קשה. המצב היה בלתי נסבל. מאחר ולא הסכמתי להסתפק באקמול, פניתי לטיפול אלטרנטיבי סיני – אקפונקטורה, מתוך הנחה שטיפול זה, ירפא אותי מהמצב.

בינתיים צמחה בלוטת לימפה בגופי, לגודל של אגוז. בהתייעצות עם הרופא שלי בקופת-חולים, הוחלט להוציא את הבלוטה ולערוך ביופסיה (בדיקת מעבדה לאיתור תאים סרטניים בגוף). ממסקנות הביופסיה, עלה כי מדובר בבלוטת לימפה מוגדלת, שנפגעה קשות ע”י סאראקומה ע”ש קאפושי.

ההתמודדות “הרוחנית” עם המוות
כמו שציינתי קודם, בהיותי אדם רוחני במהותי, העוסק במדיטציה, קיבלתי את דבר הידיעה על “צו הזימון למוות”, “יחסית” די בקלות. ממצב של הלם, עברתי מהר מאוד לשלב המעשי. מאחר ואינני מאמין שהכל מסתיים עם המוות, סיפרתי בבדיחות הדעת לכל בני-משפחתי וחברי – “שהמצב לא נורא כל-כך, בסה”כ יש עוד הרבה גילגולים ואנחנו עוד ניפגש בהמשך”. כמובן, שרובם לא התייחסו להערה זאת שלי, ברצינות רבה מידי, אבל אין ספק שהיא קצת הקלה על האווירה. ניסיתי, להעביר לכל הסובבים אותי, את התחושה שיש לי עם המחלה. אינני מאשים אף אחד, וודאי לא את עצמי. את המחלה קיבלתי, אם מתוך בחירה לא מודעת, או כשיעור חיוני בתהליך ההתפתחות הרוחני שלי. גם איוב המקראי לא קיבל “עונשים משמים”, ומה שנראה לנו כעונש – הינה הזדמנות נדירה להתפתחות ולהתקרבות לאלוהים שבתוכנו. לכעוס ולהיות עסוק בהטחת האשמות לא יעזור לאף אחד, אלה רק יזיק לחולה עצמו.

ההתמודדות המעשית הראשונית עם מחלת ה-AIDS
החודשים הראשונים של ההתמודדות עם המחלה והתרופות היו די קשים, אבל עברתי אותם בשלום. בחרתי לאמץ את “הגישה המחומשת בהתמודדות עם מחלת האיידס”: (1) אימצתי לחיקי את המלצותיהן של רופאי ולקחתי את התרופות הקונבנציונליות כנדרש ; (2) פניתי לטיפולי אקפונטורה, הילינג מסוג תרפיה מיסטית וביו-אנרגיה, ולקבלת ייעוץ במתן צמחי-מרפא סיניים; (3) ייעוץ בוויטמינים ובתזונה; (4) אני עוסק באופן שוטף במדיטציה, ואני נפגש אחת לשבוע עם יועצת; (5) מזה מספר חודשים (בהתחלה, זה לא בא בחשבון ! ), אני גם מצליח לעסוק בהתעמלות (צ`י קונג, מתיחות ויוגה). אני משתדל לשמור על רגיעה ונעזרתי בתמיכה של כל המערכות הסוציאליות העומדות לרשותי. התפטרתי מעבודתי, מכיוון שהעול והלחץ היו כבדים עלי, ולהערכתי, הם גם עלולים היו להביא להידרדרות נוספת במצב בריאותי המעורער.

שנה אחרי . . .
מרגיש יותר טוב, מקווה שאצליח לשמור על אורח חיי, לחיות כמה שיותר, תוך שמירה על איכות חיים גבוהה. החלטתי שאין לי כל כוונה להאריך את חיי באופן מלאכותי, וכשהמצב כבר ידרדר לשלב הקריטי של המחלה, תהיה בידי רופאיי “צוואת חיים” (אותה, אני מתכוון להכין מראש באמצעות עורך-דין), עם הנחיות ברורות – “מה עושים ?”. ב”צוואת חיים” אדרוש מרופאי המטפלים, כשכבר לא אוכל לתפקד ומוחי ייפגע, להפסיק את כל הטיפולים המיועדים להארכה מלאכותית של חיי, להמשיך בטיפולים במשככי כאבים, וכי יניחו לי למות בכבוד (” . . במעט, שיוותר ממנו”).

תקוות לעתיד . . .
יתכן אולי, שעם התרופות החדשות והתרופות הנמצאות בתהליך פיתוח ואישור, ניתן לקוות שיצליחו להפוך את מחלת האיידס בעתיד למחלה כרונית, ואז אוכל לחיות עוד שנים רבות. את זה עוד נראה ?!
עוד לא אבדה תקוותנו . . . !

זה די מוזר, אבל אני חייב לספר לכם דבר נוסף. למרות, שהנני נשא נגיף ה-HIV, חולה באיידס וחולה בסרטן, זוהי התקופה המאושרת ביותר בחיי !

קיבלתי פרספקטיבה שונה לחלוטין על החיים, אני חי כל יום ביומו, נהנה מפעולות פשוטות בבית, ומסתכל על החיים במבט קסום.

כמובן, שכח זה שאני שואב בא מיסודו – מתפיסת עולמי, מהתמיכה הנפלאה לה אני זוכה מבני-משפחתי, מחברי ומהסביבה בכלל, ומהעובדה שהצלחתי להתארגן די ביעילות על “החיים עם איידס”.

תאמינו, יש חיים אחרי איידס ! “השד” לא נורא כל-כך. אפשר, לחיות עם איידס !

רמי הסמן

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים