ימי מתח וחרדה

ימי מתח וחרדה

די! אני כבר לא יכולה להתעלם מן הקורה סביבי ולכתוב על הנמלה והצרצר. אני חייבת להתייחס אל סאדאם ובוש וניילונים ומים ותאורת חרום.

אז ככה, בתקשורת מכל הסוגים דואגים לתחזק את החרדה והפחד מן הבלתי נודע. כי על זאת בעצם אנחנו מדברים. לא יודעים אם יש לו או אין לו, לעיראקי. לא יודעים מתי והיכן יתחיל, האמריקאי. לא יודעים אם ייפלו עלינו או לא, טילים. לא יודעים אם יהיו או לא יהיו לטילים, ראשים ספציפיים.

כולם מפרשים, ממלאים פיהם מים, המלל חוגג, הרגשות משתוללים, ואנחנו מתנדנדים בין פחד לחרדה, בין תקווה לייאוש. ולמה?

כי אין לנו מידע. ובאין מידע אין לנו שליטה.

אז בואו נחליט שחורף כזה נפלא מזמן לא היה במחוזותינו. זו סיבה ליציאה מן הכלים, ליציאה מהשפיות מרוב יופי. הכינרת עלתה בשלושה מטרים. לא שנפתרה בעיית המים הארצית, אך נפתרה בעיית הכינרת. (לפני שנה ושנתיים, דיברו רק על בעיית הכינרת ומאגר המים הלאומי ההולך ואוזל אז איך זה שלא נפתרה בעיית המים הארצית?) החרמון מכוסה שכבה עבה של שלג (מזכיר את שוויץ), הנחלים הפכו לחודש ימים לנהרות, והמפלים מזכירים את נורבגיה. הפריחה בעיצומה, רקפות, נרקיסים וכלניות בכל גווני הקשת יוצרים מרבדים קסומים בכל פינה (אפילו בנתיבי איילון אם תואילו להביט לצידי הכביש כשאתם תקועים בפקק), חלומו של בן גוריון על הנגב, הפך למציאות לפרק זמן מוגבל (הנגב ירוק ופורח, אם אתם עדיין לא יודעים). אחרי יומיים של אפור, עננים נמוכים, ברקים ורעמים, גשמים ושטפונות, באים יומיים של שמיים בכחול עמוק, הכל צבוע זהב על ידי השמש המלטפת תרתי משמע, בתי קפה מעוצבים צצו בכל פינה ומגישים שם קפה בטעמים נפלאים להנעים חיכו של כל אחד ואף מתאים לכיסו של כל אחד. החרדה והמתח הפכו את האוהבים לאוהבים עוד יותר (כי מבינים עד כמה זה חשוב פתאום) ובכלל כמו שעם ישראל נוהג מאז ומתמיד
(אין כמונו בעת מתח ואיום על עצם קיומנו) נראה לי שאנחנו יותר מאוחדים, יותר נחמדים אחד לשני. פתאום גר כלב עם חתול בשלום וזאב עם כבש ואריה עם שפנפנה.

או אולי רק נדמה לי? וכל זה איננו אלא חלום ומפלט מפאת המתח, החרדה, הפחד, החוסר וודאות, החוסר צדק, השקרים, הרמאויות, העבודה בעיניים, המצב הכלכלי הנוראי, האבטלה הגוברת, העוני והתמונות הנוראות וכל שאר התחלואים שכל כך דואגים להראות לנו השכם וערב
ואף אחד לא קם!!!!!!!!!!!!!! (גם אני לא, חוץ מכתבה זו)