חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

יין ישמח לבב אנוש – כל זמן שלא מנסים לשמחו יתר על המידה. חלק א`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 


יין מצטייר בעיני רבים מאוד מאיתנו כאחד מידידיו האינטימיים של האדם. הוא צלול כבדולח, ריחו מפתה, וטעמו כובש. בעיקר הוא בן-לוויה אלגנטי בנסיבות חברתיות, ומשפר את מצב הרוח, ולרוב אף משכיח דאגות.


רוב השתיינים הנתפסים לטיפה המרה, מבקשים “לתפוס ראש” בלשונם, אך רבים מדי מתוכם נלכדים ברשתה.


מדוע מתמכרים לאלכוהול, כפי שמתמכרים לעישון או לסמים קשים, זו תורה מוכרת, וכצפוי כרוכים בה קולטנים במוח, ואינטראקציה עם נוירוטרנסמיטורים שונים, ולא כאן המקום לדון בפיסיולוגיה של אלכוהול כחומר ממכר.


מה שחשוב להדגיש הוא שהנזק המצטבר של אלכוהוליזם ממושך, הוא גדול יותר ממה שרבים “מהשתיינים התכופים” נוטים להאמין, ולא צריך להגיע לממדים של שתייה עד כדי איבוד חושים, כדי להינזק בריאותית בחומרה משתייה ממושכת, גם אם היא מוגדרת כ”שתייה בשליטה”.


לשון אחרת, אינכם חייבים להשתכר ממש, בבחינת “מתבוססים בקיאם”, כדי להינזק גופנית לאורך זמן מהמשקה החברותי הזה.


 


מפגעים של שתייה עודפת של אלכוהול, שכיחים בכל הארצות המפותחות, כצפוי הרבה יותר בקרב גברים. למרות שמפגעי אלכוהוליזם פחות בולטים בארצות הים התיכון כמו יוון, איטליה וישראל, והם מוכרים יותר בארצות צפון ומזרח אירופה כמו ארצות סקנדינביה ורוסיה, הם עדיין נחשבים כתורמים נתח ניכר למעמסה של מערכות רפואיות, כמעט בכל האוכלוסיות.


כ-30 עד 50% מכל אלה שצרכו אלכוהול בשנת האחרונה, חוו לפחות פעם אחת בעיה רפואית או תופעת לוואי לא רצויה במהלך חייהם.


הסיכון למפגעים בריאותיים-רפואיים שמקורם בשתיית-יתר של אלכוהול גדול ב-20% מכלל השתיינים, כאשר ב-10% מהמקרים מתפתחת תלות בשתיית אלכוהול.


מסתבר שרוב שתייני האלכוהול הסדירים, מעולם לא פנו לקבלת עזרה או ייעוץ על מנת להיגמל מהבקבוק. למעשה רק 25% עושים זאת.


רוב אלה שאינם פונים לקבלת סעד רפואי או עצה טובה, אינם מתגאים בחולשתם זו, ונוטים לכסות עליה. אך המצב עלול להסתבך מבחינה פיזית ונפשית. 


 


אבחון של שתייה מוגזמת של אלכוהול:


על רופאי השפחה חלה חובה מקצועית ואתית, לאתר בין מטופליהם את אלה הצורכים מדי יום יותר מ-8 עד 10 גרם אתנול.


ההגדרה של אלכוהוליזם היא כאשר רמת האלכוהול (אתנול) הנמדדת בדם עולה על 50 מיליגרם לדציליטר, או 0.05%.


על פי ההגדרות המקובלות בארה”ב, צריכה של מעל 5 “שתיות” ליום לגבר, או מעל 4 “שתיות” ביום לאישה, או בערך צריכה יומית העולה על 14 גרם אלכוהול טהור, נחשבות ל'”שתיינות”.


רוב אלה המזוהים כמי שפיתחו תלות באלכוהול, ימשיכו לסבול מנזקי שתייה זו שנה ומעלה מאוחר יותר.


כ-10% מאלה הצורכים אלכוהול יתר על המידה (abuse) בפרק זמן זה או אחר בחייהם, יהפכו בהמשך לאלה שיפתחו תלות באלכוהול (dependence).


בדיקות הדם לסמנים או למדדים המזוהים עם אלכוהוליזם כבד עשויים לזהות אלכוהוליסטים סמויים (anonymous), אם אלה צורכים אלכוהול 5 פעמים ומעלה מדי יום, כאשר מדדים אלה עשויים לחזור לערכים נורמאליים תוך שבועות אחדים של הינזרות משתייה.


כפי שניתן היה להעריך מראש, המדדים המעבדתיים להערכת אלכוהוליזם, הם כולם מדדים הקשורים לפעילות הכבד, אם אנזימים שאנו מתייחסים אליהם כאל “אנזימי כבד”, או חלבון המסונתז בכבד דוגמת טרנספרין.


 


מדד אחד היא רמתו בנסיוב של האנזים γGT או גאמא-גלוטאמיל טרנספראזה, שכאשר היא נמדדת מעל 35 יחידות לליטר היא מחשידה לשתיית-יתר, בדרגות רגישות ומובהקות של 60% בגברים ו-50% בנשים.


מדד שימושי נוסף הוא זה של CDT אוcarbohydrate-deficient transferrin, דהינו פגם במבנה השרשרת הסוכרית של הגליקופרוטאין טרנספרין, הנוצר בכבד.


בקצרה, במולקולה של טרנספרין קשורות את השלד החלבוני שתי שרשרות סוכריות שכל אחת מהן מורכב מ-7 עד 8 יחידות סוכריות כאשר סוכר הקצה הוא תמיד חומצה סיאלית.


בשנות ה-90 התברר שצריכת אלכוהול ממושכת גורמת בכבד לפגיעה באנזים האחראי להוספת חומצה סיאלית אל קצה השרשרת הסוכרית, וכך נוצרת מולקולת טרנספרין עם פרופיל סוכרי חסר (CDT).


בדמם של שתיינים כבדים (מעל 4-5 שתיות ליום משך שבועיים ברציפות), נמצא כמות של CDT העולה על 3% מכלל רמת הטרנספרין.  


 


שני מדדים נוספים לתפקודי-כבד בבדיקות הדם, הם שני האנזימים הידועים כטרנס-אמינאזות, GOT  הידוע גם כאספרטט אמינוטרספראזה ו-GPT הידוע כאלנין אמינוטרנספראזה. עלייה מתונה ברמת שני אנזימים אלה, גבוהה מ-65 יחידות לליטר ואינה עולה על 400 יחידות לליטר, אך חשוב מכך, יחס פעילות האנזימים   GOT/GPT הגדול מ-2, מעלה את הסבירות של הפאטיטיס אלכוהולי.


מדד נוסף שיש המזכירים כמדד אפשרי של בדיקות המעבדה להערכת שתיית-יתר הוא עלייה בנפח כדוריות הדם האדומות MCV.


 


מהלך קליני :


בדרך כלל מקובל שאנו מתוודעים לשתיית אלכוהול, וחלק מאינו נכבשים בקסמה בערך בגיל 15 שנה, ללא קשר למנהגי שתייה של בני-משפחה אחרים.


הגיל הצעיר ביותר בו שתיית אלכוהול לובשת ממדים של שתייה כבדה, הוא בין 18 ו-22 שנה, כאשר על פי הנתונים בארה”ב יותר מ-60% מבני הנוער שם, גם אם לא פתחו תלות באלכוהול, חוו כבר תופעת השתכרות עד גיל 18 שנה.


אחוז לא מבוטל מבני הנוער בארה”ב נטשו את ספסל הלימודים בבית ספר תיכון, או את מקום עבודתם בשל פיתוח תלות באלכוהול, או שנתפסו נוהגים “תחת השפעה”.


שתייה כבדה מתמשכת  עלולה בכ-40% מהמקרים להיות כרוכה באפיזודות של דיכאון, דאגנות חמורה, נדודי שינה, ואף מחשבות אובדניות עד כדי ניסיונות למימושן.


רוב התסמינים הפסיכו-פתולוגיים האמורים, הם מושרים על ידי צריכת האלכוהול באופן ישיר, והם אמורים להתפוגג או להשתפר תוך 2-4 שבועות מרגע בו מתנזרים מהשתייה.


 


הבעיה עם אלה המתחילים את הקשר ההדוק שלהם עם שתיית אלכוהול בגיל צעיר במיוחד, היא שאלה גם נוטים להתמכרויות אחרות ובעיקר לצריכה של סמים אסורים וכבדים יותר.


כ-80% מאלה המפתחים תלות באלכוהול, הם גם המעשנים בקביעות, או צורכים סם נוסף, באופן המקשה אף יותר את הטיפול בגמילה.


התעקשות על צריכת-יתר של אלכוהול לאורך זמן, מגבירה את הסיכון לתמותה טרם-עת פי 3 או אף פי-4.


הסיבות המובילות בתמותה מוקדמת הן בעיקר תחלואת לב,  מקרי שבץ-מוחי, הגברת שכיחות של סוגי סרטן אחדים, וכמובן שכיחות גדלה של שחמת (צמקת הכבד).


סיבה מובהקת לתמותה בגין אלכוהוליזם היא מעורבות בתאונות דרכים קטלניות, שתרומתה למוות-לא-טבעי בארה”ב משמעותית ביותר, ולצערנו הפכה להיות גורם לא מבוטל למקרי מוות בישראל בשני העשורים האחרונים.


בארה”ב מקובל ש 2-4% מכלל מקרי המוות שם בקרב מבוגרים מעל גיל 15 שנה מקורם באלכוהוליזם.                                       


 


מטבוליזם של אלכוהול:


למרות ש-2-10% מהאלכוהול מופרש דרך הריאות, בשתן ובזיעה, רוב האלכוהול עובר מטבוליזם לאצטאלדהיד, בעיקר על ידי האנזים ADH (אלכוהול דהידרוגנאזה).


אצטאלדהיד עובר במהירות הסבה לדו-תחמוצת הפחמן (CO2) ולמים, בעיקר בפעולת האנזים ALDH (אלדהיד דהידרוגנאזה(.


האנזים ADH מפחית את רמת האלכוהול בדם בקצב של  מילימול’ לליטר מדי שעה (או 21 מיליגרם אתנול לליטר בשעה).


מסתבר שיש לפחות שני ואריאנטים של האנזים ADH, האחד ADH1*2 והאחר ADH1C*1, ההופכים מהר יותר בחילוף החומרים את האלכוהול ליצירת אצטאלדהיד. כאשר נוצר אצטאלדהיד, הוא מתפרק במהירות על ידי הגנוטיפ ALDH*2.


אלא שבערך ב-40% מהאסיאתים (יפאנים, סינים וקוריאנים) מוצאים את צורת האנזים הבלתי פעילה ALDH*2*2 כתוצאה ממוטציה, מה שגורם לכך שבשתיינים אסיאתיים רמת האצטאלדהיד בדם גבוהה הרבה יותר לאחר שתיית אלכוהול. לכן, כ-10% מבין אלה שהם הומוזיגוטיים לצורה הפגומה הזו של ALDH אינם יכולים ללגום אלכוהול בלי לסבול מתופעות לוואי מיידיות בלתי נסבלות.


 


השפעות צריכה מוגזמת של אלכוהול על המוח:


אלכוהול הוא לעתים בעל השפעות סותרות על המוח, באופן שלעתים הוא נותן תחושת שמחה אך לעתים יגרום לעצב, לעתים יעורר לעליצות אך לעתים יגרום לישנוניות.


לכאורה דברים והיפוכם. מוח האדם היא מסה של כ-100 מיליארד תאי-עצב (נוירונים) המתקשרים ביניהם בעזרת אותות חשמליים המועברים בעזרת כ-60 נוירו-טרנסמיטורים שזוהו עד כה, ואין ספק שרבים עדיין לא זוהו.


לכל נוירו-טרנסמיטור יש קולטן על פני תאי-עצב אליו הוא נקשר באופן ספציפי.


חומרים או סמים המשפיעים על מצבי-רוח, החל מהירואין וכלה בקפאין, משיגים פעולתם דרך נוירו-טרנסמיטורים: יש חומרים המפעילים מערכת נוירו-טרנסמיטורים בודדת, ואילו חומרים אחרים מפעילים מספר מערכות כאלה.


מורפין לדוגמה, מחקה את פעולת הנוירו-טרנסמיטור ביתא אנדורפין, שהוא משכך כאבים טבעי המופרש במוח, כיוון שמורפין דומה בצורתו לביתא אנדורפין והוא נקשר בהתאם לקולטנים של ביתא אנדורפין ובכך להעניק תחושת עונג. קפאין, לעומת זאת, דומה לנוירוטרנסמיטור adenosine, והוא נקשר לכן לקולטנים לאדנוזין.


לעומת אלה, אלכוהול משפיע על פעילותם של נוירו-טרנסמיטורים אחדים ושונים, לא רק על נוירו-טרנסמיטור בודד, וכל כך למה? מורפין וקפאין הם מולקולות גדולות, וגם נוירו-טרנסמיטורים הם מבנים גדולים יחסית, ולעתים יש דמיון במבנה בין סמים אלה לבין הנוירו-טרנסמיטורים שאת פעילותם הם מחקים.


לעומת זאת, אלכוהול (אתנול) היא מולקולה מאוד קטנה, שאינה דומה במבנה שלה לנוירו-טרנסמיטורים, ולכן הגיוון הגדול בהשפעת אלכוהול על קולטנים מוחיים מגוונים.


  


אפילו רמות נמוכות של אלכוהול  מגבירים את הפעילות המעכבת של המוליך העצבי המעכב השכיח ביותר במערכת העצבים המרכזית, GABA (γ-amino butyric acid).


נוירו-טרנסמיטור מעכב זה פועל ברמה של סינפסות מעכבות במוח.


GABA  נקשר לקולטן על קרומי תאי עצב הקדם-סינפטי והבתר-סינפטי. היקשרות המולקולה לקולטן פותחת תעלות יונים בררניות, תעלות אשלגן או תעלות כלור.


יציאת יוני אשלגן טעונים חיובית מהתא, או כניסת יוני כלור טעונים שלילית אל תוך התא, מביאה להגדלת הפרש הפוטנציאל החשמלי בין התא לבין התמיסה החוץ-תאית, מצב המכונה היפר-פולריזציה. כתוצאה מכך מתרחק מתח הקרום של התא מערך הסף הדרוש לעירור דחף עצבי.


כך משמשת GABA כמוליך עצבי מעכב. אלכוהול מעודד את פעילות הקולטן ל-GABA וזה מביא לתחושת הרגעה והפחתת דאגה, בדומה לפעולת valium.


ההשפעה המשככת הזו של אלכוהול תוך הסתייעות ב-GABA, מביאה להרפיית שרירים, ישנוניות והשתכרוּת.


לעתים קרובות במהלך ניסיונות גמילה מאלכוהול, יש היווצרות עמידות (tolerance) לאלכוהול, ובעקיפין הפחתת הפעילות של GABA, תורמת לתחושות של דאגנות ונדודי-שינה.


כאשר שותים אלכוהול, פוחתת הפעילות של הקולטנים מסוג NMDA, אליהם נקשר הנוירוטרנסמיטור המגרה והמעודד-glutamate. אלכוהול מעכב את תפקוד הקולטן לגלוטמאט, מה שמביא להרגעת שרירים, הפרעה בקואורדינציה, דיבור לא ברור, גמגום, הפרעה לזיכרון, ותחושת איבוד הכרה רגעי (blackout).


השפעות דומות על מערכת הגלוטמאט יש לאתר ולכלורופורם.


 


שתיית אלכוהול מביאה להפרשת דופאמין ומגבירה את פעילותן של סינפסות שונות. שינויים אלה, בעיקר באזור המוחי הידוע כ-nucleus accumbens, גורמים לתחושות הרצויות של אלכוהול, וכך תורמים לתחושת הכמיהה למנת המשקה הבאה וכן לתחושת ההשתחררות בעת שיכרות.


אלכוהול מגביר הפרשת דופאמין, מה שגורם לתחושת התלהבות והתעודדות, בדומה להשפעות של קוקאין ואמפטמינים על מערכת הדופאמין.

שתיית אלכוהול מעודדת גם את הפרשתם של חומרים כמו β endorphin, המשמש כאגוניסט של קולטנים לחומרים אופיאטיים, אותם קולטנים אליהם נקשרים אופיום, מורפין וקודאין.

בכך מגביר אלכוהול מחד גיסא השפעה משככת כאבים אך מאידך גיסא מגביר התמכרות.


שתיית אלכוהול מעודדת גם את מערכת הסרוטונרגית; ריכוזים נמוכים של סרוטונין המופרשים בסינפסות כרוכים בהחלשת ההשפעה של אלכוהול, והשפעה זו גורמת לנטייה לצריכה מוגברת של אלכוהול.


ידוע שסרוטונין קשור עם מצבי-רוח, ואנשים הסובלים מדיכאון הם בדרך כלל אלה הסובלים מרמה נמוכה של סרוטונין במוחם, ותרופות כפרוזאק מסייעות להפיג דיכאון על ידי הגברת הזמינות של סרוטונין במוח.


 


נזקי אלכוהוליזם למערכות גוף שונות: שתיית אלכוהול ממושכת משפיעה על המערכת הקרדיו-וסקולארית.


שלוש לגימות (drinks) של אלכוהול ביום או יותר עלולות להגביר את לחץ הדם, וכן את רמת כולסטרול-LDL.


שתייה מרובה במיוחד כרוכה המצבים של אי-סדירות קצב הלב (arrhythmia), מה שנוהגים לראות בארה”ב בעיקר בסופי שבוע ארוכים ובימי חג (“holiday heart”).


אי סדירות בפעולת הלב כתוצאה מצריכת אלכוהול מרובה היא בדרך כלל פרוזדורית, אך גם באה לביטוי בשיבוש פעולת חדרי הלב.


גם מחלות סרטן שכיחות יותר באנשים עם מפגעים של צריכת-יתר של אלכוהול.


כמעט 75% מאלה עם סרטן הראש והצוואר הם בעלי רקע של שתיית-יתר, וזו גם מכפילה את הסיכון לסרטן הוושט, סרטן פי-הטבעת וסרטן השד.


ממצאים אלה עלולים לשקף פגיעה של עודף אלכוהול במערכת החיסון של הגוף.


 


אך יש מפגעים רבים נוספים הנכרכים בשתייה מרובה וכרונית של אלכוהול ואלה כוללים דלקת מדממת של הקיבה, דלקת בלוטת הלבלב (פנקראטיטיס) ובעיקר שינויים בכבד שהבולטים בהם היא הסננה של שומן לכבד, וכן הפאטיטיס ובשלב מתקדם יותר, שחמת או צמקת הגבד (צירוזיס).


ידוע שהחלשת מערכת החיסון מצריכת אלכוהול מרובה מחמירה את מהלך הפגיעה מנגיף הפאטיטיס C, ומסבכת גם את הטיפול במחלת איידס.


ידוע כמו כן שצריכת אלכוהול כרונית מקטינה את צפיפות העצם, ומגדילה את הסבירות לשברי עצם.


כמו כן יש קשר בין עודף אלכוהול לשינויים במערכות יצירת תאי-דם, באופן שיש חסר בתאי-דם לבנים, בטסיות דם והופכות אי-סדירות במורפולוגיה של תאי-דם אדומים, וכן בניידות של גרנולוציטים. נמשיך ונדון באלכוהול במאמר ההמשך.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים