פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
שלב השיקום (ריהביליטציה):
מטרת השיקום של הנגמלים מצריכת-אלכוהול כרונית, היא לסייע בשמירה על דרגת מוטיבציה גבוהה, לחזק את הלך הרוח לקראת ההיחלצות מתקופה ארוכה של הזדקקות לאלכוהול, ולהפחית את הסיכון למשבר (relapse), ונטישת תהליך הגמילה.
לאחר הגמילה, ניתן להשתמש בצורות שונות של תרפיה קבוצתית או פסיכותרפיה, להתמודדות עם הבעיות הפסיכולוגיות המובילות לתלות באלכוהול. כמו כן, ישנם טיפולי סלידה או מיאוּס (aversion) בעזרת תרופות הגורמות לחמרמורת (hangover) חזקה מיד לאחר שתיית אלכוהול.
נעשה גם שימוש בתרופות נוגדות דיכאון או פסיכוטרופיות כדי לטפל בתופעות כדיכאון, או פסיכוזות שנגרמות לעתים בשל ההתמכרות לאלכוהול.
גישת הטיפול המבוססת על עזרה עצמית-קבוצתית צברה פופולאריות והצלחה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, כגון הטיפול עם קבוצות התמיכה של "אלכוהוליסטים אנונימיים" שהיא הדוגמה המוכרת ביותר והיא מהווה את הבסיס לתוכנית "12 הצעדים".
תוכנית זו פותחה להתמודד עם "חוסר האונים" הכרוך בהפסקת שתיית אלכוהול, והיא אומצה מאז על ידי קבוצות שונות כגון אכלני-יתר אנונימיים וכן מהמרים אנונימיים. תוכנית זו פועלת לפי 12 התובנות שהן הקווים המנחים המאפשרים להם להתקיים באופן עצמאי ולשמור על קיומם.
חברי התוכנית נפגשים בצורה סדירה כדי לשתף את ניסיונם, כוחם ותקוותם, תוך שהחברים חשים שהם מתמודדים עם מחלה והתמכרות ולא עם 'הרגל גרוע' או 'דרך חיים פסולה'.
"מחלת האלכוהוליזם" מיוחסת למעין אלרגיה פיזית אשר יוצרת כמיהות בלתי נשלטות לאלכוהול המלוות באובססיות פסיכולוגיות.
התאוששות מה"מחלה" זו עשויה להתרחש על ידי לקיחת אחריות עצמית על ההחלמה והסתמכות על הרצונות של "כוח עליון" בשילוב שנים-עשר הצעדים.
על אף האזכור התכוף של אלוהים בתוכנית, תוכנית 12 הצעדים אינה תוכנית דתית.
אמנם AA או "אלכוהוליסטים אנונימיים" הייתה קבוצת החלוץ שהתארגנה להיעזר הדדית וקבוצתית לגמילה מאלכוהוליזם, אך הצלחתה והמוניטין שלה הביאו לייסוד ארגונים נוספים בארה"ב לאותה מטרה כגון RR או Rational Recovery, וכן SMART Recovery וכן ארגון נשים להתפכחות מאלכוהול Women for Sobriety. עדיין נטוש הוויכוח בין רופאים ופסיכולוגים מי משתי הגישות בעלת סיכוי טוב יותר לטווח הארוך: גמילה מוחלטת או הפחתת רמת הצריכה?
לכן פועלות גם תוכניות בנוסח זו הקרויהMM או Moderation Management, וכן Drink Wise, שאינן מחייבות הנזרות מוחלטת משתייה.
אמנם רוב המכורים לאלכוהול מתקשים להפחית את נפח השתייה שלהם בדרך רצונית, אך חלק קטן כן הצליח להגביל את השתייה לממדים מתונים.
מחקר משנת 2002 של המכון הלאומי האמריקני לצריכת-יתר של אלכוהול (NIAAA), הראה ש-17.7% מהאלכוהוליסטים הצליחו להגביל את השתייה לכמויות מדודות, אך סקירת המשך של אותו מדגם משנת 2004-5, הוכיחה ש"אחוזי ההצלחה" המקוריים הצטמקו משמעותית.
טיפולים תרופתיים לטווח ארוך בגמילה מאלכוהול:
למרות שרופאים ומטפלים רבים סבורים שתרופות מתאימות יכולות להועיל, הרי עיקר הטיפול לטווח ארוך עדיין מתבסס על שיחות מוטיבציה, ראיונות קצרים מדי פעם עם המטפל, וכמובן התרפיה הקבוצתית שהוזכרה. נכון להיום מקובלות 4 תרופות לשיקום (ריהביליטציה) של שתיינים, ונסקור אותן בקצרה:
1. Naltrexone המאושר לטיפול בארה"ב כ-ReVia אך לא בבריטניה, הוא למעשה אנטגוניסט תחרותי, הנקשר לקולטנים לאנדורפין הקרויים גם הקולטנים האופיואידיים במוח, וחוסם באופן יעיל את פעולת ה-β אנדורפינים.
תרופה זו מקטינה את הכמיהה (craving) וכן מקטינה את תחושת ההנאה בעת צריכת אלכוהול. תכשיר זה נלקח פומית במינון של 50 עד 100 מיליגרם ליום, או במינון של 150 מיליגרם 3 פעמים בשבוע, ומרבית המחקרים מצביעים על שיעור נמוך יותר של כשל-גמילה, או לחילופין הזדקקות לנפחי אלכוהול מצומצמים יותר.
צורה אחר של טיפול ב-naltrexone, היא על ידי זריקה לעכוז של 380 מיליגרם אחת לחודש, שהיא צורת שימוש יקרה יותר, אך ההיענות בה מטבע הדברים גבוהה יותר, והתוצאות נראות מבטיחות יותר.
אחת הבעיות בצריכת naltrexone היא שחומר זה חוסם רק את הקולטנים לביתא-אנדורפין, אך כזכור משפיע האלכוהול על מגוון רחב של קולטנים כך שדיכוי השפעתו הממכרת של אלכוהול על ידי תכשיר זה היא חלקית בלבד.
וכמובן מגרעת נוספת של naltrexone היא בעובדה שצריכתו פוגעת בהשפעה משככת הכאבים הטבעית של הגוף עצמו, על ידי האנדורפינים, שפעולתם נחסמת חלקית על ידי שלnalterxone . תופעות לוואי נוספות של תרופה זו כוללות עלייה בתפקודי כבד, והשפעה מסוימת של דכדוך.
2. :Acamprosate המשווק כ-Campral, הוא תכשיר הדומה במבנה שלו לחומצה גאמא-אמינו בוטירית (GABA).
תרופה זו הנמצאת בשימוש נרחב למניעת החזרה לצריכת אלכוהול (relapse) במנסים להיגמל, שאושרה לשימוש במדינות אחדות באירופה ובאמריקה הלטינית.
בארה"ב היא נבדקת כעת על ידי ה-FDA. מבחינת מנגנון הפעולה ידוע שכאשר המוח "רָוֻוי" באופן קבוע באלכוהול, דועכת הפעילות הקורטיקלית (של קליפת המוח), וכתגובה הקולטנים על פני תאי העצב לנירוטרסמיטור חשוב במוח glutamate , הופכים לרגישים במיוחד לפעולת האחרון, כל זאת כפיצוי על דעיכת הפעילות הקורטיקלית.
במקביל להתגברות פעילותו המעוררת של הנירוטרנסמיטור גלוטמאט בחשיפה כרונית לאלכוהול, חלה ירידה של פעילותו המשככת והמעכבת של החומר GABA) gamma-amino-butyric acid) במערכת העצבים המרכזית. כיון שהתרופה acamprosate היא בעלת מבנה דומה ל-GABA ולכן היא מתחרה עם GABA על קולטניו, ובכך נחלשת פעילות הנירוטנסמיטור האחרון.
ועוד פעילות פארמקולוגית חשובה של acamprosate, בכך שהוא מעכב את קישור גלוטמאט לקולטנים שלו ובעיקר לקולטן החשוב הידוע כ-NMDA שחשיבותו רבה בתהליכי למידה, זיכרון ופיקוח על פעולות מוטוריות.
Acamprosate מגיע כטבלית של 333 מ"ג, ומומלץ שאדם במשקל מעל 60 ק"ג, ישתמש 3 פעמים ביום עם הארוחות ב-6 טבליות (3 זוגות) ובסה"כ 2 גרם ליום. מבוגרים מתחת למשקל 60 ק"ג אמורים לקחת 4 טבליות ביום. למעשה מתחילים את הטיפול עם acamprosate במינונים שהם מחצית הכמויות המוזכרות, והגברת הצריכה בהדרגה. למעשה רק 10% מהתרופה נספגת במעי ו-90% הנותרים מופרשים בשתן ללא כל פעילות. לתרופה אין בדרך כלל תופעות לוואי משמעותיות והיא נסבלת בהחלט. יש אמנם דיווחים על כאב ראש, תסמינים דמויי-שפעת, בחילה ושלשולים, אך הם מעטים יחסית.
Antabuse .3 : התרופה הראשונה שהוכנסה לשימוש לטיפול באלכוהוליזם הייתה disulfiram או Antabuse, המרתיעה מפני שתייה על ידי מניעת הכבד מפרוק מטבולי מלא של האלכוהול.
תרופה זו מעכבת את האנזים acetaldehyde dehydrogenase, וכך שימוש באלכוהול מביא להצטברות החומר אצטאלדהיד שהתפרקותו נמנעת בשל עיכוב האנזים האמור. וכך מי שצורך אלכוהול ונוטל את התרופה disulfiram באותו יום עלול לחוות תופעות לוואי כגון כאב-ראש, לחץ דם מוגבר העלול להתבטא באדמומיות בפנים (flushing), כאבי-חזה וקצב לב מוחש, שינויים בלחץ הדם, התעלפות (syncope), בחילה, הקאות ושלשולים.
התרופה נמכרת כטבליות של 200 מ"ג, כאשר בדרך המינון ההתחלתי הוא 100 מ"ג ליום, והגדלת המינון עד ל-300 מ"ג ליום. תרופה זו זמינה שנים רבות לטיפול באלכוהוליזם אך השימוש בה מצומצם בגלל היענות דלה של המשתמשים בגלל התופעות המתוארות למעלה הנגרמות.
תרופה זו אינה מומלצת למי שסובל מצמקת הכבד (cirrhosis), כך שאינה מומלצת לשתיינים ותיקים במיוחד שמחלת כבד זו עלולה להתפתח אצלם מנזקי האלכוהול.
חסרון אחר של Antabuse בכך שאין הוא מחליש את השאיפה לצריכת האלכוהול, ויעילותו מוגבלת לאלה שגמרו אומר לנטוש את השתייה וזקוקים לתרופה מרתיעה של ממש, אך נראה שעונשה של התרופה מרתיע דווקא מלהשתמש בה.
4. Topiramate: המשווק כ-Topamax, נמצא יעיל בסיוע לשתיינים להיגמל או לקצץ בכמות השתייה. תרופה זו היא למעשה נגזר סוכרי (פרוקטוז) של סוּלפַאמָאט הפועל על ידי עיכוב הפרשת דופאמין בציר המֶזוֹלימְבּי של קליפת המוח ע"י עידוד בו-זמני של פעילות GABA ועיכוב פעילות הנירוטרנסמיטור גלוטאמאט.
משערים שמסלול דופאמינרגי המתחיל במזנצפלון במוח ומקרין לקליפת המוח וכן לאזור המוחי הידוע כ-nucleus accumbens הוא המתווך ומביא לתופעות של הגמול מצריכת אתנול תחושת הכמיהה.
בשתיית אלכוהול, יש הפחתה בפעילות הקולטן ל-GABA, ומעודד פעילותו הנירוטרנסמיטורית של דופאמין.
יתכן שאנשים המכורים לאלכוהול, מכילים יותר אתרי קישור מוחיים לגלוטאמאט, כולל אתרי קישור מטיפוס החומצה הקאינית (kainate) בהיפוקאמפוס המוחי, וכך מתאפשרת העברת האיתות הדופאמיני בחלקו המרכזי של המוח.
אם אמנם הרעה בהתמכרות לאלכוהול נפתחת מפעולת הדופאמין, יש הגיון רב בניסיון לבחון את פעולת topiramate המקטין את שחרור הדופאמין ב-midbrain ומעכב את פעולת גלוטאמאט.
לסיכום, אלכוהוליזם הוא כבר בן-בית במקומותינו. זכורני, שכאשר התחלנו למדוד רמת ויטמין B1 (תיאמין) במעבדה שלנו בתל-השומר בשנת 1990, היינו מבצעים בחודש בממוצע כ-15 בדיקות בלבד, כאשר כיום לאחר כ-20 שנה אנו מבצעים למעלה מ-400 בדיקות כאלה מדי חודש.
העלייה התלולה בדרישה לבדיקה זו מגיעה בעיקר מצד פנימאים ונוירולוגים, העדים כמו כולנו לעלייה תלולה ביותר בתופעות נוירולוגיות ואחרות הנובעות מצריכת יתר של אלכוהול.
בזמנו, נהגנו לייחס את הופעת האלכוהוליזם יש מאין בסדר היום שלנו, לעליה המסיבית מברית המועצות לשעבר כאשר מאות אלפי אזרחים חדשים שהגיעו אלינו ממציאות של לגימה מן הטיפה המרה כמעשה שגרה.
היום, שתיית משקאות אלכוהוליים היא חלק מהבּוֹן-טוֹן החברתי העכשווי.
בני נוער, ומתבגרים צעירים, "תופסים ראש" ולוגמים משקאות אלכוהוליים, כחלק מפולחן של בילוי עד כלות. אך לעתים מה שמתחיל כהילולת נעורים, ושתייה פרועה (binge drinking) לכאורה חד פעמית, מחלחל פנימה, ונמשך כאלכוהוליזם מתון אך כרוני.
ממש בשעה שדברים אלה נכתבים, אנו מתבשרים על תאונת דרכים קטלנית במבואות שילה שבשומרון, כאשר שלושה בני-20 חוזרים מבילוי עליז בירושלים, ובדמו של הנהג שנספה אף הוא, נמצאה כמות אלכוהול כפולה מהמותר. אל העקיפה הפזיזה בשעות השחר של שבת, יצא נהג שחושיו היו לבטח מעורפלים.
אלכוהוליזם, מכה לעתים כברק, אך בדרך כלל מפגעיו לבריאות הם בטווח הארוך. אפשר גם בלעדיו.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע