פרופ' (אמריטוס) בן-עמי סלע, מנהל בדימוס של המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; חבר בדימוס של החוג לגנטיקה וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב. 
טרשת נפוצה (MS) ו-NMOSD הן שתי מחלות אוטו-אימוניות של מערכת העצבים המרכזית. למרות ששתיהן הן בעלות מאפיינים קליניים דומים, יש הבדלים בין שתיהן.
MS נובעת מהתקפה אימונית על מעטפת המיאלין העוטפת את האקסונים ב-CNS המוליכה לתהליך דלקתי ולנזק עצבי. לעומת זאת, NMOSD מקיפה קבוצה של מחלות דלקתיות המשפיעות בעיקר על עצבי הראייה ועל חוט השדרה.
למרות ש-MS ו-NMOSD משתפות דמיון קליני ועלולות להיות קשות באבחון ביניהן, יש להן קריטריונים אבחוניים שונים וגישות טיפוליות שונות. ההבדל הגדול ביותר בין שתי מחלות אלו, הוא ש-NMOSD בניגוד ל-MS, הוא בעל סיבה אוטו-אימונית מוגדרת היטב, עם נוגדנים עצמיים ספציפיים כגון aquaporin 4, ונוגדנים כנגד myelin oligodendrocyte glycoprotein.
לעומת זאת,לא זוהה עדיין נוגדן ספציפי ב-MS, למרות שהוא כרוך בחוזקה עם הדבקה מוקדמת של נגיף Epstein-Barr (להלן EBV), ונגיף זה נראה כדרישה מוקדמת (prerequisite) להתפתחות המחלה (Bjornevik וחב' ב-Science משנת 2022). ישנן כמה ראיות המצביעות על EBV כאנטיגן אפשרי בפתוגנזה של MS (Drosu וחב' ב-Nature Review of Neurology משנת 2024).
מחקר עדכני של Kwon וחב' ב-Mayo Clinical Proceedings משנת 2025 מהווה צעד משמעותי לקראת הבנת התגובה ההדדית בין MS, NMSOD ומחלות ראומטיות אוטואימוניות.
מחקר זה שהתנהל בקוריאה על בסיס נתוני ביטוח הבריאות שם, מספק היבטים חדשים לסיכון של מחלות ראומטיות אוטואימוניות באלה עם טרשת נפוצה או עם MMOSD. תוך התחשבות באופי המתווך על ידי מערכת החיסון של שתי התחלואות האחרונות, סיכון מוגבר של מצבים אוטואימוניים אחרים יכול להיות צפוי. יחד עם זאת, מחקר קודם של MS סיפק ממצאים לא מוצקים בהקשר של קשר זה. מחקר בקנדה, לא מצא כל הגברה בסיכון של מחלות אימוניות, בעוד שמחקר בדנמרק סיפק תוצאות דומות, פרט להגברה בסיכון לתחלואה במספר תת-קבוצות, כגון מחלה דלקתית של המעי (Ramagopalan וחב' ב-Lancet Neurology משנת 2007).
מטה-אנליזות גדולות יותר זיהו עלייה כוללנית בסיכון של מספר מחלות אוטו-אימוניות ב-MS, כולל פסוריאזיס, מחלת תירואיד, מחלת מעי דלקתית, uveitis, ו-pemphigoid (בּוֹעֶנֶת (מחלת עור) (Nielsen וחב' ב-Multiple Sclerosis משנת 2008). במחקר של Kwon וחב' נמצא שאלה עם MS הם בסיכון גדול במיוחד של מחלת Behçet (פי 17.24), מחלת systemic lupus erythematosus (להלן SLE) (פי 6.6), ו-rheumatoid arthritis (להלן RA) (פי 3.32).
מחלת Behçet היא למעשה וסקוליטיס הגורת דלקת של כלי-דם, ובדומה ל-MS גם לה יש מהלך החמרות ורמיסיות לסירוגין. הסיבה ל-Behçet עדיין לא ידועה, ושכיחותה בארה"ב ובאירופה נמוכה. היא יותר נפוצה במזרח התיכון ובמזרח אסיה, מה שיכול להסביר מדוע מחקרים קודמים לא זיהו קשר גיאוגרפי זה, גם כאשר הסיכון למחלה זו עלה פי-17 בחולי MS בהשוואה לקבוצות ביקורת במחקר זה. ראוי לציין ש-SLE, תסמונת Sjögren ו-RA, נקשרו בדומה ל-MS להדבקה קודמת עם EBV, ולסטאטוס של נשאי EBV (Marrie וחב' ב-Multiple Sclerosis משנת 2015, ו-Lossius וחב' ב-Viruses משנת 2012).
אם הקשר בין מחלות אלו קיים גם במקרי מחלות נוספות, יש לכך אימפליקציות משמעותיות להבנת הפתוגנזה של מחלות אלו. השאלה האם EBV משחק תפקיד גם במחלת Behçet לא ברור עדיין, אך יחד עם זאת יש לציין ש-MS ומחלת Behçet הם בעלי גורמי סיכון סביבתיים שכיחים כגון רמות נמוכות של ויטמין D ועישון.
שלא בדומה ל-MS, ל-NMOSD נמצא קשר עם מחלות אוטו-אימוניות אחרות. לדוגמה, SLE ותסמונת Sjögren נכרכו עם NMOSD דרך אנליזה אקראית מנדליאנית (Shahmohammadi וחב' ב-Multiple Sclerosis Related Disorders משנת 2019). במחקר של Kwon וחב', מטופלים עם NMOSD נמצאו בעלי סיכון גדול לתסמונת Sjögren (פי-82.63), ל-SLE (פי-30.85), למחלת Behçet פי-15.63) ואף ל-RA (פי-3.86).
מעניין לציין שאותן מחלות אוטו-אימוניות ראומטיות מופיעות בשכיחות גדולה יותר בחולי MS ו-NMOSD, אם כי בשכיחות שונה. התאמה של חולי MS ו-NMOSD עם קבוצת ביקורת על בסיס גיל, מגדר ותחלואות אחרות כגון סוכרת, יתר לחץ-דם ודיסליפידמיה, מחזקת ביתר שאת את האמינות של הערכות סיכונן. יש להדגיש יחד עם זאת, ששימוש בתרופות מסוימות דורש אינטרפרטציה זהירה.
מספר תרופות המשמשות לטיפול ב-MS וב-NMOSD, הכוללות אינטרפרונים, alemtuzumab ותרפיה של תאי B, יכולות לשנות את הסיכון למחלות אוטו-אימוניות אחרות. הממצאים כגון הסיכון המוגבר למחלת Behçet בחולי MS, עלול למסך את הגורמים הסביבתיים, והרקע הגנטי. החוקרים מדגישים את החשיבות של ביצוע מחקרים באוכלוסיות מגוונות, ומדגישים גם את החפיפה התסמינית בין מצבים נוירולוגיים וראומטיים.
לדוגמה, התייחסות לגורמי הסיכון הניתנים לשינוי כגון עישון וחסר ויטמין D, עשויה לבטל את התפתחות של מחלות נוירולוגיות ושל מחלות אוטו-אימוניות (Wang וחב' ב-Frontiers in Immunology משנת 2022).
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.
25/05/2025
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
