חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

טעויות רפואיות – האם באמת כצעקתה? טעויות רפואיות הם הגורם השלישי במעלה למקרי מוות בארה”ב !

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז
רפואי שיבא, תל-שומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה,  אוניברסיטת תל-אביב.

בשנת 1964 דיווח Schimmel
ש-20% מהחולים שהתאשפזו בבתי חולים אוניברסיטאיים בארה”ב, סבלו מפגיעה
יאטרוגנית, דהיינו פגיעה מטיפול רפואי שגוי, כאשר 20% מהמקרים הללו, היו מקרים
חמורים או אף קטלניים.

למעלה ממחצית מקרים מצערים אלה של טיפול שגוי היו
קשורים למתן תרופות שגויות.
בשנת 1991 פרסמו
Bedell וחב’ מחקר בו נמצא ש-64% מהמקרים של דום לב שהתרחשו בבתי חולים
אוניברסיטאיים בארה”ב,
היו
ניתנים למניעה, וגם כאן היה האשם בטיפול תרופתי לא נאות.
בנוסף, בשנת 1991 פורסם דו”ח של
Harvard
Medical Practice Study
, ממנו
השתמעו נתונים לא מחמיאים של חולים מאושפזים במדינת ניו-יורק בשנת 1984
: כמעט
4% מכלל המאושפזים סבלו משגיאה טיפולית שהאריכה את משך האשפוז שלהם, ולעתים גרמה לפגיעה
או לנכות משמעותיים.
מדובר בשנת 1984 על 98,606 נפגעי טעות רפואית במדינת ניו-יורק בלבד, כאשר 14%
מהמקרים הללו היו קטלניים. אם הנתונים הללו אופייניים לכל המדינות בארה”ב,
הרי שמדובר במספר המפחיד של 180,000 אמריקאים הנפטרים כל שנה כתוצאה מטיפול רפואי
לא נאות.

כאשר נחקרו הסיבות
לפגיעה יאטרוגנית כה מסיבית, נמצא ש-69% מהשגיאות הרפואיות נעשו מתוך היסח דעת,
והיו בפירוש ניתנות למניעה.
אך חמור מכך, שההערכה היא שפגיעות פיזיות במטופלים כתוצאה משגיאה טיפולית, הם רק
קצה הקרחון הנראה לעין, ויש להניח שמשגים רבים נוספים בוצעו בלי שהם באו לביטוי
בפגיעה של ממש, ולכן אף לא ניתן היה למנותם.
וכך לדוגמה, טעויות במתן תרופות מהוות 2-14% מכלל הטיפולים התרופתיים בבתי חולים,
אלא שחלקם הגדול אינו בא לביטוי של ממש.
הנתונים קשים לעיכול: המחקר של האפידמיולוגים בהרווארד הביא נתוני נתיחות לאחר
המוות, שגילו ש-35-40% של מקרי מוות התרחשו כתוצאה מאבחון לא נכון של מחלה, שהוליד
טיפול שגוי.

 

Leape בסקירתו משנת 1994 ב-JAMA, מתאר מחקר על משגים
רפואיים ביחידת טיפול נמרץ בבית חולים אוניברסיטאי, שהעלה שמדי יום בוצעו בכל
מטופל 1.7 משגים כאלה, כאשר ל-29% מהמשגים היה פוטנציאל של גרימת נזק רציני או אף
קטלני.
בהתחשב במוּרכּבוּת הרבה של חולה ביחידת טיפול נמרץ, שעל פי מחקר אחר מתבצעים בו או
סביבו מדי יום 178 “פעילויות קליניות” שונות, נראה לכאורה ש-1.7 משגים
ביום הוא ערך נמוך וסביר, המבטא 99% יעילות מצד הצוות הרפואי ביחידת הטיפול הנמרץ.
אך אם לצטט את
ויליאם אדוארדס דמינג, הסטטיסטיקאי
האמריקאי הנודע, הנחשב לאבי “בשורת האיכות” שארגונים רבים ברחבי העולם
זוקפים לזכותה את הצלחתם, במאמר מרתק שלו מנובמבר 1987,
“אפילו יעילות
של 99.9% עלולה לא להיות טובה דייה, שכן אם היינו צריכים לחיות עם נתון זה של
99.9%, היינו צופים מדי יום ב-2 נחיתות לא בטוחות של מטוסי נוסעים בשדה התעופה
O’Hare העמוס בשיקאגו, היינו
כועסים על 16,000 דברי דואר שילכו לאיבוד כל שעה בארה”ב, או על 32,000 צ’קים
בנקאיים שיהיו מחויבים לחשבונות בנק שגויים מדי שעה בארה”ב”.

 

אך אם אתם סבורים שכל
הנתונים שלמעלה, המתייחסים למחקרים ומאמרים שנכתבו בשנות ה-80 וה-90 של המאה
הקודמת, אינם רלוונטיים למצב העכשווי בעשיה הרפואית של ימינו אלה, כיוון שהרפואה
צועדת קדימה, וכמובן נושאי בקרת איכות הולכים ומשתפרים, אתם שוגים באופטימיות לא
מוצדקת.
בחוברת הראשונה של חודש מאי 2016, של כתב העת החשוב
British Journal of
Medicine
, מתפרסמת אנליזה של Martin Makary תחת הכותרת: “טעות רפואית-הגורם השלישי במעלה לתמותה
בארה”ב”.
Makary, מנתח בכיר במרכז הרפואי Johns Hopkins, שיצא שמו למרחקים על
התמחותו בניתוחים לאפארסקופיים של בלוטת הלבלב, הוא אחד מנושאי הדגל של שקיפות
בעשייה הרפואית, ומלחמה נחושה בתקלות ומשגים של צוותי הרפואה,
ואף הומלץ בשנת 2009 על ידי איגוד הכירורגים
בארה”ב לנשיא אובמה לתפקיד הבכיר של
Surgeon General (הממונה
על הרפואה הציבורית שם).
כותרת המשנה של מאמרו של
Makary המבטאת אולי את רוח הדברים היא: “פירוט
טעויות רפואיות אינו נכלל בתעודות הפטירה או בסיכומי דו”חות האשפוז כסיבה או
גורם לפטירה”.

 

מהם ממדי הבעיה? Makary
מראה שהדו”ח של מכון הרפואה האמריקני (
(IOM
משנת 1999 הדן במקרי המוות השנתיים הנגרמים מטעות רפואית, בפירוש
אינו אקטואלי יותר.
אותו דו”ח מצטט התרחשות של 44,000 עד 98,000 פטירות כאלה בשנה בארה”ב,
והיה מבוסס על נתוני הרווארד משנת 1984, ונתונים מקומיים של הנושא במדינות יוטה
וקולוראדו.
אך בשנת 2004 התפרסמו נתונים של הסוכנות לאיכות במערכת הבריאות בארה”ב
(הידועה כ-
AHQ),
שהעריכו שבין השנים 2000-2002 נפטרו שם 575,000 מאושפזים ממה שמוגדר כטעות רפואית,
או ממוצע של 195,000 פטירות בשנה. בדומה, אנשי משרד הבריאות האמריקני שבחנו נתוני
בריאות של מאושפזים בבתי חולים בארה”ב בשנת 2008, דווחו על 180,000 פטירות
בשנה רק בקרב מאושפזים הנכללים בביטוח רפואי של
Medicare.

תוך שימוש בשיטות בחינה וניתוח נתונים דומה, הגיעו
Classen
וחב’ למסקנה במאמרם ב-
Health Affairs משנת 2011, ש-1.13% של מאושפזי Medicare
נפטרו במהלך אשפוזם כתוצאה מטעויות רפואיות.
אם מתרגמים נתונים אלה למספר האשפוזים בכל בתי החולים בארה”ב על פי נתוני
האשפוז של שנת 2013, מדובר ב-400,000 פטירות “שגויות”. 

 

 

הנתונים בתרשים שלמעלה נועדו לסבר את העין, והם
אכן מפתיעים וקשים:
בארה”ב נפטרו בשנת 2013 מכל סיבה כ-2.6 מיליון בני-אדם, ופילוח סיבות המוות
הוא כדלקמן: במקום הראשון מחלות לב עם- 611,000 מקרי מוות,  אחריו 585,000 פטירות מסרטן, במקום השלישי
251,000 פטירות מטיפול רפואי שגוי, אחריו 149,000 פטירות ממחלת ריאות  חסימתית כרונית (
COPD),
במקום החמישי ניצבות 41,000 התאבדויות,  במקום
השישי והשביעי  נמצא 34,000 מקרי מוות
משימוש בכלי נשק או מתאונות דרכים, וכך הלאה.

חובה להדגיש שנתונים אלה מתייחסים רק למאושפזים
בבתי חולים, ואינם כוללים מקרי מוות מטיפול רפואי כושל במוסדות חיצוניים כמו בתי
אבות, מסגרות של דיור מוגן, ומרפאות חוץ.

 

גם James
בניתוח סטטיסטי שפרסם ב-2013 ב-
Journal of Patient Safety
והמבוסס על נתונים מצטברים מאמצע העשור הקודם, מגיע למסקנה מעט פחות ממוקדת על
תחום של 210,000-400,000 מקרי מוות מדי שנה במאושפזים בבתי חולים אמריקניים. המחשבה
המידית שעולה במוחנו למקרא נתונים אלה היא בנוסח של “אם בארזים…”,
שהרי העשייה הרפואית בארה”ב היא בפסגה העליונה מבחינת המשאבים, רמת הרופאים,
ואולי יותר מכך-הקפדנות והדקדקנות המוכרים שאנו מייחסים לאמריקנים.
האם ניתן להסיק מהנתונים הללו, שאם היו מתפרסמים נתונים אלה במדינות פחות איתנות,
עם עשייה רפואית שאינה יכולה אף להתקרב לזו הנהוגה בארה”ב, היינו צפויים
לאחוזים גבוהים בהרבה של שיעורי תמותה “שאינה מחויבת” מטיפולים רפואיים
שגויים ? 

האם ניתן לשפר באופן משמעותי נתונים אלה?
טעות אנוש אינה ניתנת למניעה באופן מוחלט, ואנו הרי אנושיים. לכן, כיוון שאין
בידינו למנוע לחלוטין טעויות של צוותים רפואיים, האם ניתן לפחות ליצור שיטות
יעילות יותר להפחית את התופעה?
מדובר כנראה לפחות בשלושה צעדים בהם יש לנקוט:
א. הגברת השקיפות: טעויות רפואיות אינן יכולות להמשיך להיות מוצנעות ומוכחשות, שכן
אם טעויות לא תדווחנה (ובזמן אמת) הן לא תקבלנה את הטיפול המונע הראוי, ואולי אף
לא יהיה ניתן להציל חולה מהרע מכל;
ב. שיפור אמצעי הנטרול המיידים של טעויות המתגלות, בנוסח של תרופות מנטרות, אנטידוטים
לנטרול השפעות רעלניות של תרופות שגויות,  או אפילו אמצעים מכניים ואביזרי ציוד החייאה
ודומיהם שאמורים להיות זמינים במספר גדול יותר של אתרים בבתי החולים כדי לנסות
ולמנוע מקרי מוות בתרחישים בהם מקרים אלה ניתנים למניעה (
Ghaferi וחב’ ב-Annals of Surgery משנת 2009);
ג. הפחתת השכיחות של טעויות רפואיות  על
ידי ההקפדה על עקרונות הלוקחות בחשבון את המגבלות האנושיות של צוותי הרפואה.

נכון להיום, מקרי מוות הנגרמים מטעות
טיפולית אינם נמדדים, מתויקים או אף מהווים חלק מנתונים סטטיסטיים של בתי חולים.
הדיונים על מקרים אלה, על לקחי המקרים ועל המסקנות למניעתם מתנהלים בחדרי-חדרים,
לעתים אף רק במחלקה בה ארעה התרחשות זו, או בצוותי בקרת איכות של בתי החולים, אך
תפוצתם מוגבלת ביותר והחשאיות אופפת אותם, הן מחשש הצוות המעורב מפני תביעות
משפטיות, או אף מהחשש שידבק רבב במוניטין של המחלקה או של הרופא, האחות או העובד
הפארא-רפואי המעורבים.

אך ארה”ב נמצאת בפירוש “בחברה
טובה” בכל האמור לגבי ההכרה הלקויה בחלקן הבלתי נתפס של טעויות רפואיות במספר
הכולל של פטירות, או פגיעות גופניות קשות בחולים.
הגופים הרלוונטיים בבריטניה ובקנדה, מדווחים גם הם על גודל בעיה זו במדינותיהן,
שהרי כמו שכבר הוזכר טעויות הן אנושיות, והניסיון לא להודות בהן, או להתחמק מטיפול
מתקן, אף הם סממנים של בני אנוש, אפילו אם הם מתחום הרפואה.
ארגון הבריאות העולמי (
WHO) מדווח על כי 117 מבין
המדינות החברות בו, מקודדות את סטטיסטיקת מקרי המוות שלהן לפי שיטת
ICD-10, אך לשיטה זו יש יכולת מוגבלת ללכוד את רוב
המקרים של מוות מסיבה לא ראויה.

בשנים האחרונות יותר בתי חולים עוברים של
תהליך של הקפדה על בקרת טיב במסגרת האקרדיטציה שלהם, וקבלת אישור מגופים מקצועיים
כמו ה-
JCI או ה-Joint Commission International על מצוינות העשייה
הרפואית שלהם.
גוף נוסף ה-
JCAHO  או Joint Commission on Accreditation of Healthcare Organizations, נועד לאותה מטרה.
ותמיד בסיכומם של דברים בנושא שלמעלה, אנו נזכרים באבי-הרופאים היפוקרטס היווני,
שבחושיו המחודדים טבע את האמירה “
primum non nocere” או “בראש ובראשונה אין לגרום נזק
למטופל”.
כל רופא הנשבע את שבועת היפוקרטס אמור לזכור אמירה מרכזית זו בעשייתו הרפואי. וכדי
לא לקפח את האחיות, נזכיר את פלורנס נייטינגייל, האחות האנגלייה או “הגברת עם
העששית” ממלחמת קרים, הנחשבת למייסדת מקצוע הסיעוד, ואחיות אף נשבעות את
“שבועת נייטינגייל”, הכוללת את הציטוט האמור של היפוקרטס.
אם כך יש הסכמה גורפת לשמור על שלום החולה : הבה נעשה יותר שסיסמה נמלצת זו לא
תישאר רק על גבי הנייר.       

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים