חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

טנטון – טנטון (tinnitus) חלק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא,
 תל-השומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

גבר בן 55 שנה מדווח על קול או רחש
סטטי צורם בשתי אוזניו. הוא אינו זוכר מתי התופעה החלה בדיוק, אך היא לבטח בת
חודשים אחדים ואינה מרפה, ובהחלט מטרידה. כיצד יש לנהוג במקרה זה?

הבעיה הרפואית: 
טנטון היא שמיעה של קול או חִישָׁה שאין לה מקור חיצוני אמיתי. התחוּשָׁה מתוארת
בדרך כלל כצלצולים באוזן, אך קול הטנטון יכול להיקלט בתוך או מחוץ לראש לרוב באוזן
אחת ולעתים בשתיהן. תיאורים איכותיים גורסים הִמהוּם (
humming), צלצול, זמזום, צפצוף שריקה,
שאגה, או קול המזכיר צרצור של ציקדה.
תחושת הטנטון יכולה להיות אובייקטיבית או סובייקטיבית. טנטון אובייקטיבי שאינו
שכיח הוא קול הנוצר בתוך הגוף על ידי שפיעת דם, התכווצות שרירים, או פליטת קול משבלול
האוזן שניתן לגלותו ולמדוד אותו על ידי צופה חיצוני.
בדברים הבאים נתמקד בצורה השכיחה יותר, דהיינו הטנטון הסובייקטיבי. הרעש שהוא
בעיקרו מונוטוני, יכול להשתנות בין אנשים, והוא יכול להופיע בכל שעות היום, לרוב
בסביבה שקטה כמו בלילה בעת הניסיון להירדם. 

נראה שמקור הבעיה בטנטון הוא בפגיעה
במוקד האינהיביציה של מערכת השמיעה, או באוזן התיכונה ואולי אף במרכזי השמיעה
והזיכרון של קולות הממוקמים בקליפת המוח. יש 2 סוגי טנטון, פועם או הולם, וטנטון
סובייקטיבי מתמשך הנשמע כצפצוף או זמזום המדמה הֶמיָת גלים. הטנטון הפועם עלול
להיגרם מבעיות בפרק הלסת, מהתכווצויות של שרירי החך, ממפגע באוזן התיכונה או
החיצונית, מבעיית כלי-דם בסביבת האוזן, מגידול עשיר בכלי-דם באזור הצוואר או האוזן
התיכונה, ואף ממוּדעוּת מוגברת לרחשים של זרימת דם בכלי הדם הצוואריים או בכלי דם
בראש.

הטנטון הכרוני עלול להיגרם מחבלת ראש
או צוואר כגון צליפת שוט הידועה כ-
whiplash, מגיל מתקדם, ממחלות אוזן שונות כמו אוטוסקלרוזיס או מחלת Meniere, מצריכת תרופות שונות
כגון אמינוגליקוזידים או אפילו אספירין, מגידולים אקוסטיים נדירים ושפירים, מחשיפה
לרעש כרוני כמוזיקה בדציבלים גבוהים, מצרימה ממושכת כגון זו בקרב מלטשי יהלומים,
ואף ממתח ולחץ נפשי.  

סקרים באוכלוסיות שונות מעריכים ש-10-20%
לוקים בטנטון בקרב בני 18 שנה ומעלה (
Kim וחב’ ב-PLos One
משנת 2015, ו-
Shargorodsky
וחב’ ב-
American Journal of
Medicine
משנת 2010).
סקרים אלה מראים שתחושת הטנטון מאוד מטרידה רק באחוז קטן של הלוקים בו (1-7%) (
Nondahl וחב’ ב-Journal of American Academy of Audiology
משנת 2002, ו-
Bhatt
וחב’ ב-
JAMA of Otolaryngology Head &
Neck Surgery
משנת 2016).
השכיחות של טנטון עיקש, עולה עם הגיל ומגיעה לשיאה בבני העשור ה-7 לחייהם. אך נראה
שהשכיחות של טנטון התגברה בקבוצות גיל צעירות יותר בעשור האחרון, כנראה בעקבות
חשיפה מוגברת לרעשים מזיקים במקומות בילוי עם מוזיקה מחרישת אוזניים (
Degeest וחב’ ב-Noise Health משנת 2014).
מחקר גדול שכלל ילדים ומבוגרים שהגיעו לטיפולים שונים במרכז אוטולרינגולוגי, הראה
שב-97% מאלה שדווחו על טנטון, נרשמה ירידה בשמיעה שנקבעה באודיומטריה שגרתית (
Manche וחב’ ב-Brazil Journal of Otorhinolaryngology
משנת 2016). אגב, רבים מהסובלים מטנטון לוקים בחוסר סבילות לרעש או היפראקוזיס, מה
שגורם להם להימנע משהות באזורים רועשים וממילא הם סובלים בשל כך מהימנעות ממפגשים
חברתיים.  

במחקר אוכלוסייתי גדול, נמצאה פגיעה
בשמיעה בתדר שבין 500 ו-4,000 הרץ, נמצאה בבסיס המחקר ב-65% מבין אלה שדווחו על
טנטון, בהשוואה לירידה בשמיעה ב-44% בין אלה ללא טנטון.
מחקר אחר, איבוד שמיעה היה גורם הסיכון החזק ביותר להופעת טנטון, שהיה מתון
בחומרתו, או כזה שגרם קשיים בשינה.
היסטוריה של חשיפה תעסוקתית לרעש חזק, הייתה אף היא כרוכה בהופעה פתאומית של
טנטון. ניסיון קליני מראה שאיבוד פתאומי של שמיעה כרוך בהופעה פתאומית של טנטון,
אך כאשר איבוד השמיעה הדרגתי, גם הטנטון נוטה להתפתח באופן הדרגתי לאורך שבועות או
שנים. ככל שיש שיפור בשמיעה, כך גם התדירות של היעלמות או הקלה בטנטון, לדוגמה
לאחר טיפול הרחקה של “פקק שומני” הידוע כ-
cerumen, או של תפליט מהאוזן
התיכונה.

טנטון עלול להשפיע על החיים
היומיומיים במספר דרכים. אלה עם טנטון מטריד מדווחים על הפרעות שינה, הפרעה לכושר
הריכוז, להפחתת המעורבות הבינאישית והחברתית, והקושי התקשורתי בשיחה (
Tyler ו-Baker ב-Journal of Speech & Hearing disorders
משנת 1983, ו-
Axelsson
ו-
Ringdahl
ב-
British Journal of Audiology משנת 1989).
מחקרים נוספים מראים שטנטון כרוך בהגברת תסמיני דאגנות ודיכאון.
מחקר פרוספקטיבי בקרב קשישים בדיור מוגן ביפן, הראה שטנטון היה כרוך בסיכון מוגבר
להופעת תסמיני דיכאון בקרב גברים, גם לאחר הרכבת עזרי-שמע, אם כי תסמינים אלה לא
הופיעו בנשים (
Michikawa וחב’ ב-Preventive medicine  משנת 2013).

מאפיינים פסיכו-פיזיקליים של טנטון
כגון עוצמה ודרגת הצורמנות אינם מנבאים על ההשפעה הפסיכולוגית שלו (
Tyler ו-Stouffer ב-Hearing Journal  משנת 1988, ו-Meikle וחב’ ב- Otolaryngology
Head & Neck Surgery
משנת 1984).

בדיווח אחד, מספר נבדקים עם טנטון
בעוצמה המתאימה לתחושה בחשיפת רעש של פחות מ-5 דציבלים, היו מאוד נרגזים מהמצב,
בעוד שנבדקים אחרים עם עוצמת טנטון גבוהה יותר, משווה הערך של 5 דציבלים לא הביעו
רוגז על המצב. ייתכן שניתן להסביר סתירה זו בדרגת ההתייחסות של הנבדק לעצם הטנטון.

נראה שרבים מהלוקים בטנטון כרוני, מסתגלים למצב כפוי זה, ותשומת ליבם פחותה, בעוד
אלה המביעים רוגז רב לעצם התופעה מעידים שהם מייחסים לה יותר ערנות.
העוצמה, החומרה וההשפעה של טנטון עלולים להחמיר עם הזמן, אך יכולים גם להתפוגג.
לדוגמה, במחקר מתמשך אחד, בערך 40% מאלה עם טנטון קל, ואף 20% מאלה שדיווחו על
טנטון חמור בבסיס המחקר, דיווחן בהמשך על היעלמותו לאחר 5 שנים.

אבחון של טנטון: אלה המתלוננים על
טנטון חייבים להישאל על אופיו של המפגע, כגון אופי הטנטון (מיקומו, דרגתו, ואופי
הופעתו-פתאומית או הדרגתית), השפעתו של טנטון על החיים היומיומיים כגון על שינה,
כושר ריכוז, מצב רוח ופעילות חברתית, והשפעתו על יכולת השמיעה.
ההיסטוריה של ניקּוּז האוזן וכאבי אוזניים או שניהם, הייתה לכאורה מציעה כמקור
לטנטון מחלה של הדבקות, דלקת או אלרגיה, ואילו היסטוריה של ורטיגו או חוסר
שיווי-משקל הייתה מרמזת למפגע בקונכיית האוזן כגון מחלת
Meniere, נוירומה אקוסטית או
ורטיגו-הקשור למיגרנה. המאפיינים של טנטון יכולים גם לרמז לסיבות ספציפיות;
לדוגמה, טנטון רועם יכול להצביע על מחלת
Meniere, בעוד שקולות תקתוק ריתמיים יכולים להצביע על כיווצים של
שריר  ה-
stapedius או של שריר ה-tensor tympani באוזן.

                  

טנטון חריף אמור להיות מובדל מטנטון כרוני,
למרות שאין הגדרה מוסכמת של “כרוניות הטנטון”: בניסויים קליניים ההגדרה
נעה בין משך מינימלי של שלושה חודשים עד משך מינימלי של 12 חודשים (
Tunkel וחב’ ב- Otolaryngology
Head & Neck Surgery
משנת 2014, ו-Plein וחב’ באותו כתב-עת משנת
2016).

הערכה אודיולוגית כוללנית באשר לאובדן
השמיעה צריכה להתבצע בנבדקים עם טנטון המדווחים על הפרעות שמיעה, טנטון עיקש הנמשך
למעלה מ-6 חודשים, או טנטון חד-צדדי. התוצאה של הערכה זו תביא להחלטה האם מבחנים
אודיולוגיים נוספים נדרשים, כגון בדיקות הדמיה על ידי
CT ו MRI של העצם הטמפּורלית, בדיקה
הידועה כ-
otoacoustic emission test
שיכולה להצביע שמא תאי השערות החיצוניים של הקונכייה מתפקדים באופן
נורמלי ומכאן להסביר ירידה בשמיעה, או ביצוע בדיקה הידועה כ-
high-frequency emission test שהיא אמצעי
לאבחון מוקדם של איבוד שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעשים מוגברים, או בדיקה הידועה כ-
auditory brain-stem response,
להערכת פעילות מערכת השמיעה על ידי מדידת אותות חשמליים בגזע המוח כתגובה לגירוי
קול.
הרישום מתבצע בעזרת אלקטרודות חיצוניות המודבקות למצח ולתנוך אוזן הנבדקים. מתקבל
גרף של כמה גלים. הגל הראשון מקורו בעצב השמע, והגלים הנוספים מקורם בנקודות שונות
בגזע המוח. שאלונים פסיכומטריים סטנדרטיים קיימים בהתנהלות האבחונית של טנטון, כדי
לאשש את חומרת הטנטון, ואת השפעתו על היבטים שונים בחיי היומיום של הנבדק כקשר
הבינאישי, קוגניציה, רגשות, שינה ואיכות חיים (
Kuk וחב’ ב-Ear Hear משנת 1990, Hallam וחב’ ב-British Journal of Psychology
משנת 1988 ו-
Newman
וחב’ ב-
Head & Neck Surgery משנת 1996).

נמשיך ונדון בנושא הטנטון במאמר
ההמשך.

בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע.

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים