חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

טיפול אינטגרטיבי במגע ובתנועה טבעית חלק ב`

אהבתם? שתפו עם חבריכם

טיפול אינטגרטיבי במגע ובתנועה טבעית – חלק שני

לחץ כאן לקריאת חלק א`

לכל החזקה שרירית יש משמעות רגשית
ישנן סכימות המתארות את הקשר הישיר בין אזורים בגוף לבחינות רגשיות של האדם, אך צריך לזכור שאלו רק סכימות ושאין באפשרותן לומר דבר מדויק לגבי אדם ספציפי. לעומת זאת התקשורת המתנהלת במהלך הטיפול יכולה להבהיר בהדרגה (בתוך תהליך טיפולי) את המשמעות המדויקת מבחינה רגשית של החזקה שרירית מסוימת.
לדוגמה : אדם שהצליח לברוח מבית הכלא בטרם ביצעו בו גזר דין מוות בתלייה, פיתח במהלך חייו נוקשות מיוחדת בצווארו כאילו הוא נלחם בטבעת החנק, ובית החזה שלו נשאר תקוע למעלה כאילו הוא נלחם על היכולת לשאוף אוויר פנימה. אחרי כל כך הרבה שנים, כשהאדם פונה לטיפול כי נדמה לו שנתפס לו הצוואר, המוח שלו לא יכול לזהות את העובדה ששריריו מגיבים היום כאילו היה זה אתמול שרק ברח, וכיצד הם עדיין מגיבים לפחד והחרדה מהתלייה והחנק הצפויים לו. תגובה זו הפכה להיות קיבוע כרוני של המערכת כך שהמוח לא יכול יותר לזהות אותה כחריגה מהנורמלי.

דוגמה אחרת קיצונית פחות אך שכיחה הרבה יותר, אישה העוצרת את הכעס שלה ומשתמשת לשם כך בשרירי העכוז וכך הופכת אותו לנוקשה יותר ויותר. בעזרת שרירי הלסת היא מונעת את עצמה מביטויי כעס קוליים ומילוליים כך שהצטברות המתח באזור מתבטאת בין השאר בחריקת שיניים בלילה. (לא כל חריקת שיניים בלילה אצל כל אדם , מבטאת דווקא עצירת ביטוי של כעס).

החזקות שריריות מעין אלה מאפשרות לאדם להימנע מלהרגיש רגש מסוים, או מלהביע רגש מסוים.
משמעות העזיבה של החזקות שריריות אלה היא שאדם מאפשר לעצמו להרגיש ולהביע : הוא חווה את העובדה שאיננו נהרס בגלל הרגש העובר דרכו, גם לא בגלל הבעת הרגש, אלא להפך משהו מתפנה בתוכו, העובדה שהוא איננו עוצר את הרגש בתוכו, מאפשרת לרגש לזרום דרכו ולהתרוקן אל האדמה, מה שמאפשר לרגש חדש לעבור דרכו ולחוויה להתחלף ולהתחדש.

החזקות שריריות פירושן החזקת המשקל שלי בעצמי, בכוח שרירי. ברגע שאני עוזב את ההחזקות האלה, הרי שאני נותן אז את משקלי באופן ישיר יותר לאדמה. מבחינה רגשית פירוש הדבר שאני אז נותן את או מאפשר לתכנים הרגשיים שלי לזרום אל האדמה באופן ישיר. האדמה, “אימא אדמה”, תמיד יכולה להכיל (כשנותנים לה). היא תמיד יכולה לשאת אותי מבחינת המשקל והיא תמיד יכולה להכיל אותי מבחינה רגשית – היא לעולם לא מתפרקת.

האדמה גם מחזירה תמיד בחזרה את מה שאני נותן לה – מבחינה פיזיקלית היא אינה נסוגה לאחור אלא דוחפת חזרה באותה מידה, לפיכך כשאני נותן למשקלי לזרום דרך הציר המרכזי שלי ישירות אל האדמה, הדחיפה שהאדמה מחזירה גורמת לזרימה בעלת עצמה שווה, לאורך הציר המרכזי שלי, ובכיוון ההפוך כלומר, מלמטה למעלה! – החוויה הפיזית שלי היא של קלות, הגוף עומד מעצמו, אין צורך במאמץ על מנת לעמוד.

האדמה כמשענת שאפשר לסמוך עליה
מבחינה רגשית, כשנתתי את עצמי לאדמה, אפשרתי לרגשות לזרום דרכי מבלי לעצור אותם. האדמה מכילה אותי על כל רגשותיי ומחזירה לי את עצמי בחזרה. הקשר עם האדמה הופך להיות נקודת משען שאפשר לסמוך עליה ומשמש תחליף להחזקות המיותרות : אפשר לעזוב את החזקת הכתפיים כיוון שהאדמה תומכת (מובן שלשם כך הגוף שלי צריך להיות מאורגן נכון סביב הציר המרכזי שלו כך שהקשר אדמה – כתף , מתקיים בעזרתו). אפשר לעזוב את בית החזה כי האדמה תומכת, ואפשר לעזוב את הבטן כי יש על מה להישען.
אבל בהתחלה זה מפחיד במקצת. הפעם הראשונה שבה אני עוזב את ההחזקות הרגילות שלי מפחידה מאוד, כיוון שנדמה לי ש”זה לא יחזיק מעמד”. שאין על מה להישען. אח”כ נדמה לי שהרגליים לא יוכלו להחזיק אותי (שכן אין הן רגילות לעשות זאת, בד”כ שרירי הגב עובדים הרבה מאוד כדי להחזיק אותי זקוף או כדי לקום או ללכת). אבל הרגליים יכולות, הן בנויות בדיוק למשימה הזו.

בפעמים הראשונות מופיע רעד ברגליים, לא צריך להיבהל ממנו, להפך זהו סימן מצוין, סימן שהמשקל אכן זורם עכשיו דרך הרגליים ולא מוחזק על ידי שרירי הגב. צריך לאפשר לרגליים לרעוד ולאפשר לרעד להתפשט אפילו בכל הגוף. הרעד מציין פורקן מתח של אותם שרירים גדולים, הרגילים לעבוד שלא לצורך, ובאותו זמן נכנסים לפעולה שרירים קטנים הקרובים יותר לשלד, שתפקידם לפעול כאשר עובר דרכם משקל (שרירי יציבה). עצירת הרעד כמעט בלתי אפשרית ובכל מקרה זהו מאבק המולד כיווץ שרירים חזק, לעומת זאת כשמאפשרים לרעד להתפשט לאורך הגוף, נוצרת תחושה חדשה אשר בתוכה העמידה לא מהווה מאמץ, הגוף כאילו עומד מעצמו.

בהדרגה מתבסס האמון באפשרות להישען על האדמה דרך הציר המרכזי במקום להישען על החזקות שריריות מיותרות. אמון זה משחרר כוחות בגוף, כוחות שהיו עסוקים בהחזקה, והם מתווספים למאגר האנרגיה הזמינה בגוף.

בפן הרגשי, החוויה היא של יותר ביטחון, יש על מה להישען, על אימא אדמה שלעולם אינה מתעייפת. אני יכול לאפשר לרגשות לזרום דרכי, כי יש תמיד מי שיוכל להכיל אותם, איני צריך לכלוא אותם ואיני נהרס כשאני מרגיש אותם. זהו מצב של זרימה, וזו משמעות מדויקת יותר של ה”ליין”. ה”ליין” אינו רק קו בהנדסת המרחב, אלא בעקר זרימת משקל ורגש אל האדמה. זוהי זרימה דו כיוונית שבמסגרתה האדמה “מזינה” אותי.

המטפל כדגם וכהשראה – תנאי ליצירת השינוי
בעבודתי עם מטופל עלי להיות כל הזמן בקשר עם האדמה, לאפשר למשקלי לזרום אל האדמה, ולאפשר לעצמי להרגיש כל מה שעולה: האדמה תומכת, הבטן והחזה לא מכווצים, אלא מאפשרים לרגשות לעבור דרכם. במצב זה אני נוגע, אני שוקל איבר של המטופל, ובאותו רגע משקלו עובר גם הוא דרך הציר המרכזי שלי אל האדמה! למטופל זה, יתכן שהייתה זו הפעם הראשונה שבה היה לו קשר ישיר, קשר פתוח אל האדמה. בהמשך ל”שקילה” וליצירת הקשר אל האדמה, אני מייצר תנודה קלה המתחילה מהאיבר שאותו אני נושא על כפי, או פשוט מחזיק בידי, תנודה העוברת דרך כל גופו של המטופל. תשומת הלב שלי מכוונת לקלוט היכן התנודה נחסמת, היכן התנועה מוגבלת לאורך הציר המרכזי של המטופל. מקומות אלה קרוב לוודאי מוחזקים בדרך כלל, וגם כעת במצב הפסיבי הזה הם מוחזקים שלא לצורך.
מול סיטואציה כזו, יש לי לפחות ארבע דרכי טיפול אפשריות :
אפשר להתכוונן אל המקום מרחוק – לשאול את עצמי : ” איך זה היה מרגיש לי אילו אותו מקום היה רך יותר, משוחרר יותר וכדומה. להתחבר אז באמצעות הזיכרון התחושתי שלי למצב שבו כאילו המקום אכן רך יותר, מה שייצור תגובת שרשרת כפי שתיארתי בתחילת המאמר, ויגביר את מידת החופש והרכות במקום. האפשרות השנייה היא שאגש אל המקום עצמו לטיפול במגע ישיר. אנסה לעזור לו להשתחרר על ידי החזקה חלופית – אחזיק את המקום בידי ואנדנד או אצור תנודה לאורך ה”ליין”, תנודה המתחילה מהמקום המוחזק. התנודה מרככת אט אט את השרירים במקום המוחזק, וההחזקה החלופית (ידי שלי) מעבירה מסר למוח המטופל, שאין עוד צורך להחזיק את המקום, מישהו כבר דואג לזאת. אפשרות שלישית היא להשתמש בלחץ. בדרך כלל אשתדל שהלחץ ינבע ממשקלו של האיבר עצמו, כשהוא לוחץ על אצבעותי, אך כשאין זה אפשרי, אלחץ בעצמי. מה שחשוב הוא שלא אאבד את הקשר שלי אל ה”ליין” תוך כדי הלחץ. כשהמשקל זורם דרך מרכז המבנה שלי אל האדמה ללא חסימה בדרך, זרימה זו משמשת השראה חיונית ליצירת זרימה דומה אצל המטופל.

מובן מאיליו שהשילוב של הלחץ והתנודה גם הוא אפשרי, ולעיתים הוא גם היעיל ביותר מכיוון שהתנודה מרגיעה ומאפשרת למטופל לשאת את הלחץ והכאב ביתר קלות.

ההרגשה של אחרי
בסיומו של טיפול אינטגרטיבי זה, עתיד המטופל לחוש שהוא עומד בקלות, שיש לו מסגרת ברורה של מבנה שבתוכה כאילו בתוך צינור אנכי, ישנה זרימה עדינה, רטט של חיות. ישנם מטופלים שירגישו קלות מיוחדת, ויש שירגישו אווריריות. לעתים תהיה תחושת עייפות שתתחלף ברעננות רק אחרי שעה שעתיים של מנוחה. התגובות הן פונקציה של המצב שבו הגיע המטופל ושל סוג העבודה שנעשתה איתו. בכל המקרים יש לצפות שמטופל ירגיש את עצמו הרבה יותר בבירור. במהלך סדרת טיפולים ניתן יהיה לבסס את אפשרות הזרימה לאורך הציר המרכזי גם בחיי הימיום של המטופל. זרימה זו מזינה את הווייתנו, ומאפשרת חופש רב יותר בציר האופקי המבטא את מישור העשייה והתקשורת הבין אישית.

אבי בחט

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים