טחורים

טחורים

מאת: ד"ר טוני סמית.

טחורים הם דליות (ורידים תפוחים) בפי הטבעת. וירידים אלה עוברים מתחת לרירית המכסה את החלק התחתון של החלחולת ושל פי הטבעת. התפיחות נוצרת בעקבות לחץ מוגבר המופעל עליהם לעיתים קרובות, בד"כ בגלל אימוץ יתר בשעת הפרשת הצואה,
המונע זרימת הדם בחזרה. טחורים שכיחים גם אצל נשים הרות, כן אצל אנשים הלוקים
בעודף משקל. ורידי פי הטבעת של אדם בעל טחורים מתנפחים ומשתזרים, דופנותיהם
נעשות דקות יותר והן נקרעות על נקלה בשעת הפרשת הצואה. מבחינים בין טחורים פנימיים (או דליות פנימיות), המופיעים בסמוך לתחילת פי הטבעת, ובין טחורים חיצוניים, המצויים בסמוך לפתח היציאה ממנו. טחורים חיצוניים דרכם לצנוח לפעמים, כלומר – להזדקר מתוך פי הטבעת החוצה – בשעת הפרשת צואה, בגמר ההפרשה הם חוזרים בד"כ למקומם במעין תנועה קפיצית. אולם לפעמים נשארים חלק מן הורידים התפוחים בחוץ ואז יש להחזירם למקומם ביד. קיימת גם אפשרות של פקקת, דהיינו של קרישת הדם בטחורים.

הסימפטומים
הסימפטום העיקרי, ולרוב גם היחיד, הוא הופעת דם אדום בהיר בצואה, שאפשר להבחין בו בדמות פסים על נייר בית השימוש ולעיתים גם כקילוח נפרד לאחר הפרשת הצואה. טחורים שהזדקרו החוצה מפרישים לעיתים ריר ויוצרים גירוי סביב פתח פי הטבעת.
טחורים קשים במיוחד עלולים להזדקר החוצה גם לא בשעת הפרשת צואה, ואם נוצרה פקקת, יופיעו כאבים עזים.

שכיחות התופעה
הטחורים הם תופעה שכיחה למדי ובד"כ הם מדממים מפעם לפעם ואילו תופעות הלוואי החמורות הכרוכות בהם לפעמים נדירות יותר. אחד מכל כמאה בני אדם מבקר מדי שנה אצל הרופא בשל הפרעה זו.

הסיכונים
הטחורים כשלעצמם אינם מסוכנים, אם כי יש בהם כדי לגרום אי נוחות. הסכנה היא בטעות
באבחון: דמם דומה לזה הנגרם ע"י טחורים מקורו לפעמים בסרטן מעי הגס. לכן יש לפנות לרופא כאשר הופיעו סימנים ראשונים של דמם מפי הטבעת. סכנה נוספת היא אובדן רב של דם וכתוצאה מכך חסר דם בשל מחסור בברזל.

כיצד לנהוג
עליך להיועץ עם רופא, משהבחנת בסימני דמם מפי הטבעת. הרופא יבדוק את החלחולת ואת פי הטבעת שלך וייתכן שיסתכל באזור דרך פרוקטוסקופ. אם נתעורר אצל הרופא חשד לסרטן, יורה לך לעשות צילום רנטגן בלוויית חוקן בריום ואולי סיגמואידוסקופיה.

הטיפול
טיפול עצמי:
יש להרבות באכילת פירות וירקות טריים וסובין, לשם ריכוך הצואה. אם כבר הופיעו אצלך טחורים, נגב את פי הטבעת ביסודיות, אך בזהירות, לאחר כל הפרשת צואה, בנייר בית השימוש עדין ושטוף במי סבון, ולאחר מכן יבש את האזור בעדינות.

דיאטה מתאימה ושמירה על תנאי תברואה טובים ימנעו בד"כ התפתחות נוספת של הטחורים ואף עשויים לרפא טחורים קיימים, בתנאי שלא הספיקו לגדול יתר על המידה.
אפשר גם להיעזר בפתילות מיוחדות להפרעה זו, כדי לכווץ את הטחורים, אם כי הצלחת הטיפול הזה אינה מובטחת תמיד. אם נתקפת התקף חזק במיוחד של טחורים, המלווה כאבים עזים (בד"כ בגלל טחורים שהזדקרו החוצה, לפעמים בתוספת פקקת) שכב במיטה למשך יום שלם וטול מדי 4 שעות תרופה לשיכוך כאבים. באמצעות תחבושות של קרח או רטייה שנספגה בתמיסת כוהל, או אף באמצעות אמבטיה חמה ממולאת מלח יש סיכוי שהתפיחות תפוג ושהטחורים שהזדקרו החוצה ישובו לתוך פי הטבעת. אם נמשכים הכאבים יותר מ- 12 שעות, יש לפנות לרופא.

טיפול מקצועי:
הטיפול בטחורים הוא בד"כ בעזרת משחות או פתילות מרככות ו/או משככות כאבים. לפעמים גם רושם הרופא פתילות המכילות חומר מאלחש, כדי להפיג את תחושת האי נוחות הנגרמת בזמן הפרשת הצואה. במקרה של עצירות קשה וממושכת יציע לך הרופא לשנות את הרכב התפריט שלך. אם לא הועילו כל האמצעים האלה, יהיה צורך בטיפול פעיל יותר משני סוגים בעיקר, הניתנים בבית חולים, אך ללא צורך באשפוז.
אחד מהם הוא הזרקת חומר מכווץ לתוך הטחורים. השני הוא קריוכירורגיה, דהיינו, הריסת רקמות הטחורים ע"י הקפאתן. אך במקרים הקשים ביותר לא יהיה מנוס מכריתת הטחורים בניתוח.

כריתת טחורים
קיימות דרכים אחדות לכריתת טחורים מכאיבים או מדממים. הדרך המסורתית היא לחתוך אותם בניתוח. בשעת היציאות הראשונות לאחר ניתוח זה זקוק בד"כ החולה לתרופות משככות כאבים. דרך אחרת היא להרחיב את פתח פי הטבעת או לעשות בו חתך קטן וע"י כך להפיג את המתח שנוצר בפי הטבעת בשעת הפרשת הצואה. כל השיטות האלה דורשות הרדמה כללית ואשפוז של שלושה עד ארבעה ימים בבית החולים.
שיטה אחרת, חדישה יותר, היא להניח רצועת גומי קשה על בסיס הטחורים ולגרום להם בדרך זו להתכווץ בתוך ימים אחדים. טיפול זה, הקרוי ליגציה, מצריך רק ביקור קצר במרפאת חוץ של בית החולים ולפעמים הוא נעשה אף ללא אלחוש מקומי.

באדיבות: הוצאת עם עובד – משרד הביטחון