חרדה הטיפול ההומיאופתי בהפרעות חרדה

למרות הטיפולים המוצעים כיום, פחות משליש מהסובלים ממצבי חרדה פונים לטיפול, לרוב בגלל חוסר מודעות וסטיגמות לגבי הטיפול הנפשי. הסטטיסטיקה מדברת על 5-10% מהאוכלוסייה הסובלת מהפרעות חרדה בעוצמות שונות. 

כאשר מדברים על הפרעת חרדה כלשהי במהלך החיים, האחוזים גבוהים בהרבה. רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחייהם שמאופיינת ברמת חרדה גבוהה, בין אם היא מאובחנת ע"י רופאים ובין אם לא.

לרוע המזל, רבים בוחרים שלא לטפל בבעיה ומסתכנים בכך שהפרעת חרדה תפגע בהלך החיים השגרתי שלהם. ההפרעה יכולה להתבטא בצורות רבות, ביניהן: הימנעות מאירועים חברתיים, אי-נוחות במקומות הומים, קשיי שינה, מחשבות מפחידות, קושי בקבלת החלטות, דאגנות מופרזת, אי נטילת סיכונים, פחד מכישלון, חרדת קהל, כאבים פיסיים ללא סיבה ברורה, ועוד.

ההבדל בין חרדה לפחד:

פחד הוא תופעה פיזיולוגית זמנית הנוצר בדרך כלל כתגובה מתבקשת לקיומו של איום פתאומי. חרדה, לעומת זאת, היא מצב רגשי מתמשך שסיבת היווצרותו אינה ברורה ואינה חד-משמעית. לפחד יש בסיס במציאות והוא יחלוף כאשר האיום יחלוף, החרדה לעומת זאת מהווה חשש כללי, מסיבה מעורפלת ולא ברורה.

הפרעות חרדה מתחלקות למספר סוגים, כאשר לא קיימת הפרעת חרדה אחת, אלא מקבץ של הפרעות חרדה שונות:

·                        פוביה חברתית – מתבטאת במצבי חרדה מסיטואציות חברתיות או דיבור מול קהל. הסובלים מהפוביה ינסו להימנע בכל דרך אפשרית מהיקלעות למצבים שכאלה לעיתים תוך ויתור על התקדמות בחייהם בגלל הצורך באינטראקציה חברתית.

·                        הפרעת בעת ופאניקה – הפרעה זו עלולה לגרום לכאבים פיזיים מבלי כל סיבה נראית לעין, דבר העלול לסמן אותם כ"מתחזים" או "מתחלים".

·                        הפרעת חרדה מוכללת – דאגנות יתר מדברים יומיומיים – כל סיטואציה הכי קטנה יכולה להפוך לאירוע שלם.

·                        אגרופוביה – אנשים הסובלים מאגורפוביה חוששים משהייה במקום הומה וצפוף ויתכן שיחששו מלהיות במקומות סגורים, מהם יתכן שיהיה להם קשה להימלט, כגון אוטובוס, מעלית או רכבת תחתית. לחילופין, הפחד ומצב חרדה יכולים להופיע גם במקום פתוח מאוד, כגון שדה פתוח או חוף נטוש – מהחשש שלא יזכו לטיפול מהיר במקרה הצורך.

·                        הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD)- שמאופיינת במחשבות טורדניות ו/או התנהגות כפייתית – הסובלים מההפרעה מוצאים את עצמם פעמים רבות נכנסים ל"טקסים" התנהגותיים החוזרים על עצמם כגון – לשטוף ידיים שוב ושוב במטרה להפיג את החרדה.

·                        הפרעת דחק פוסט טראומתית – תסמונת המתפתחת לאחר חוויית אירוע טראומטי. הלוקים בהפרעה מגיבים לחוויה זו בתחושות של חרדה, פחד וחוסר אונים. הגדרת האירוע הטראומטי אינה נוקשה ויכולה להתפתח בגלל תאונת דרכים, פיגוע או כל טרגדיה אחרת.

·                        פוביה ספציפית – פוביה לגורם ספציפי – החל מחיות וכלה בגרמי שמיים. (לרשימת הפוביות המלאה:  http://tinyurl.com/2tf88a).

·                        הפרעת חרדה מוכללת (תחושת חרדה כללית) – האדם חווה תחושה מתמדת של מתח ואימה. התלונות השכיחות ביותר הן של חוסר יכולת להירגע, שינה מופרעת, עייפות, כאבי ראש, סחרחורות וקצב לב מהיר.

חוקרים בתחום הנפש מעריכים שלפחד ולחרדה יש יסוד מרכזי במנגנון ההגנה הטבעית של האדם, כיון שהפחד מאפשר לנו להתמודד עם סכנות חיצוניות. הוא מפעיל את המערכת הסימפטומאטית בגופנו וכך משחרר אדרנלין לדם, ותגובותינו מתחדדות ומאפשרות תנועה מהירה יותר. (למשל הצורך לברוח מסכנה- כמו בית בוער, שודד וכו')

ממה נובעת חרדה?

מקובל לחשוב שמצבי חרדה מושפעים מאישיות ואירועי חיים, ומאידך גם מתורשה, תהליכים כימיים במוח וכדומה. התהליכים הפיזיים האלה משפיעים על התהליכים הנפשיים ולהיפך- כך שפעמים רבות ניתן לקשר אותם יחד.

איך נראה התקף חרדה / פאניקה?

התקף חרדה פואניקה מגיע בד"כ בצורה פתאומית, וללא אזהרה. רוב האנשים לא ידעו לזהות התקף חרדה כאשר יראו אותו ועלולים לחשבו שמדובר בהתקף-לב.

התסמינים המופיעים הם בד"כ זיעה קרה, הזעת יתר, דופק מהיר, לחץ בחזה, תחושת מחנק, קוצר נשימה, גלי חום או קור, רעד, דקירות, רצון להימלט, ערפול, סחרחורת, התכווצויות בבטן, בחילה, בלבול, תחושה של חלום, פחד מאבדן שליטה, פחד מוות ועוד. התופעות האלו נוצרות בגלל הפעלת שווא של מנגנון הפחד. הן אינן מהוות סכנת חיים למרות שהאדם שחווה אותן מרגיש אותן ככאלה. כדי שהמצב ייחשב כהתקף חרדה, מספיק שיתקיימו ארבעה מהסימפטומים הנ"ל.

נוטים לחלק את התקפות הפאניקה לשלושה סוגים:

*  פתאומית – התקפה שמופיעה "יש מאין", ללא סיבה הנראית לעין.

*  מצבית – מצב בו האדם תמיד יסבול מהתקף (לדוגמה מקומות סגורים, כגון מעלית).

*  נטייה למצביות – מצבים שבהם האדם יכול להיתקף בפאניקה, אך יכול גם שלא. לדוגמה, אדם שלפעמים סובל מהתקפות פאניקה כשהוא מטפס במדרגות.

טיפול

הטיפול המקובל הוא לרוב הטיפול הקונבנציונאלי הכולל טיפול פסיכולוגי ארוך טווח ו/או טיפול תרופתי נוגד חרדה. מדובר בטיפול ארוך ויקר אשר הצלחתו אינו מובטחת. לעיתים, יחליט המטפל לשלב עם הטיפול הקונבנציונאלי גם טיפול טבעי העשוי לכלול מתן תוספי תזונה וצמחים כתחליף לטיפול התרופתי כגון: ויטמיני B (העשויים לסייע באיזון מערכת העצבים), שמן דגים , חומצת GABA, קוואקר וצמחים כגון סכיזנדרה, ג`ינסנג, היפריקום (פרע), עוזרר (קרטגוס), קאווה קאווה ועוד.

הטיפול ההומיאופתי בתחום הפרעות חרדה:

באבחון ההומיאופתי אין הפרדה בין חוסר איזון כימי במוח לסיבה רגשית שעלולה להוות טריגר לבעיה. הכל נלקח בחשבון בצורה שווה שכן המטרה היא להגיע לשורש הבעיה, ולטפל בצורה ממוקדת ולא סימפטומאטית בלבד. לאחר תהליך תשאול ראשוני, בו מנסים להבין את המרב על אופי הבעיה והסימפטומים, (בדומה לטיפול הקונבנציונאלי), ועל אופי האדם והלך חייו (בדומה לפסיכולוגיה), מותאמת תרופה הומיאופתית אחת ספציפית באופן אישי לאדם.

לאחר נטילת התרופה ההומיאופתית, מתחיל בד"כ שיפור הדרגתי, אותו ניתן לראות בין שבועיים לחודשיים לאחר נטילתה. הבדלי הזמנים נובעים מכך שהתרופה הינה בהתאמה אישית למטופל ומושפעת ממידת רגישותו וזיקתו לתרופה ההומיאופתית.

בניגוד לטיפול התרופתי הקונבנציונאלי שמנסה לטפל בתסמינים של הבעיה בלבד, הטיפול ההומיאופתי  מטפל בטריגר של הבעיה – הפרעות חרדה.  פעמים רבות הטריגר להפרעת חרדה מצוי בטראומה שהאדם עבר ולעיתים ללא כל קשר מובן מאליו – תאונה, נטישה, לחץ, התעללות או דיכאון. כך או כך, בעזרת כניסה לעומק הבעיה ניתן לטפל בה בצורה ממוקדת ותכליתית, ולא רק סימפטומאטית.

לכן, בעוד שהגישה התרופתית הקונבנציונאלית עוסקת בניסיון להעלים את התסמינים מטפלת ההומיאופתיה בשורש הבעיה של הפרעות חרדה  ובכך מעלימה גם את הטריגר וגם את התסמינים עצמם.  בזכות אופי הטיפול ההומיאופתי, ההחלמה מגיעה במהירות, וכל זאת מבלי שהמטופל עובר תהליך מייסר ויקר.

עד כאן על הטיפול ההומיאופתי בהפרעות חרדה.

עדי ברומר

הומיאופתית קלאסית