פרופ’ (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה (בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.
נכון ל-3 בדצמבר 2012, למעלה מ-2.3 מיליוני ילדים בגיל שבין -11 שנה חלו ב-COVID-19 ומתוכם 209 ילדים בגיל זה מתו במחלה.
למרות שהחיסונים הקיימים יעילים ב-90.7% למניעת המחלה, על פי נתוני FDA, WHO והחברות הפרמצבטיות מחודש אוקטובר 2021, לא היה בנתונים אלה כדי לשכנע הורים רבים לחסן את ילדיהם. על פי סקר עדכני של Kaiser Family Foundation (להלןKFF ), רק 27% מההורים של ילדים בני 5-11 שנה התייחסו באופן חיובי לחיסון, בעוד ש-30% מההורים הביעו התנגדות נחרצת לחסן את ילדיהם. שליש מהורים לילדים בגיל זה הודיעו שהם "ימתינו ויראו" לפני החלטה בנידון.
הפדיאטר Paul Offit, החבר בפאנל המומחים של ה-FDA שהמליץ על חיסון הילדים בני 5-11 שנה, התבטא שהוא אינו מופתע, ובראיון אתו התבטא: "שכנוע הורים לעשות מעשה, יהיה תהליך איטי, ממושך ולא בהכרח מוצלח"!
Offit עצמו עמד בחזית המצדדים בחיסונים לסוגיהם עשרות שנים, והיה שותף ליצירת החיסון כנגד נגיף ה-Rota שאושר לשימוש על ידי ה-FDA בשנת 2006.
נגיף Rota שהיה ידוע לשמצה כגורם לשלשולים ולהקאות בילדים בגיל הרך, כיום מדביק רק לעתים נדירות ילדים מחוסנים. למרות שהמחלה לה הוא גורם היא פחות קטלנית מזו הנגרמת על ידי COVID-19, Offit לא חווה התנגדות הורים לחיסון כנגד Rota, כגון זו לה הוא נתקל בחיסון הנוכחי כנגד COVID-19.
אף על פי כן, ה-CDC מדווח שלמעלה מ-90% מהילדים בארה"ב עד גיל שנתיים, מחוסנים על ידי זריקה כנגד מספר מחלות כולל חצבת, חזרת ואדמת; כמעט 93% מילדים אלה קיבלו לפחות 3 מתוך 4 הזריקות המומלצות לחסן כנגד polio, ו-95% מילדים בגיל גן ילדים קיבלו חיסונים על פי דרישת המדינות בארה"ב לשנת לימודים 2019-20.
נשאלת אם כך השאלה, מדוע הורים מהססים יותר כאשר מדובר בחיסון נגד .COVID-19
נראה שהתשובה נעוצה ב"היכרות" עם החיסונים השונים. חיסונים משולשים כנגד חצבת, חזרת ואדמת הם חלק מחיינו מאז שנות ה-60, בעוד שהחיסון כנגד COVID-19 נכנס לחיינו רק לפני שנה והוא עדיין בבחינת תחום חדשני שטרם נחקר.
לכן, שלא בדומה להורים של שנות ה-60, ההורים של היום עלולים להיות מושפעים מהתקשורת החברתית, ונתוני אינטרנט המעודדים מיס-אינפורמציה כן אִי-אֵמוּן ו-חַשְׁדָנוּת בכל הקשור לחיסון זה.
האם יש בכוח המדע לשכך פחדים וחששות מפני החיסון?
בסקר של KFF התברר שהחשש של הורים מפני "הבלתי ידוע" לגבי החיסון האמור, הוא הגורם העיקרי לחששות ההורים של בני 5-11 שנה.
חששם הוא בעיקר מפני תופעות לוואי ונזקים בעתיד היותר רחוק, על פי Gabrielle Shapiro, העומד בראש המועצה הפסיכיאטרית האמריקנית בטיפול בילדים ובני-נוער. לפיו הטיעון העיקרי בקרב הורים שמדובר בפרוצדורה רפואית חדשה מדי, שיש לה אופי ניסויי, ותפקידם של פסיכיאטרים כמו של רופאי המשפחה הוא להפיג את החששות הללו.
ואמנם, התוצאות של ניסויים קליניים מדגימים את בטיחותו של החיסון בילדים קטנים. מחקר שמומן על ידי חברותPfizer ו-BioNTech יצרניות החיסון BNT162b2 שהתפרסם ב-New England Journal of medicine, לא מצא תופעות לוואי רציניות בקרב 1,517 ילדים גילאי 5-11 שנה שחוסנו עם תכשיר זה.
לאחר מעקב של 2-3 חודשים מקבלת החיסון, הגיעו החוקרים למסקנה ש- BNT162b2בטיחותי, אימונוגני ויעיל במדגם הילדים משתתפי הניסוי.
יש גם נתונים מתרבים על בני נוער בשנות העשרה לחייהם.
מאז חודש מאי 2021, כאשר ה-FDA הרחיב את האישור שלו לחסן עם BNT162b2 נערים בני 12-17 שנה, חוסנו עם תכשיר זה 15.6 מיליון משתתפים, שקיבלו לפחות מנת חיסון אחת עד תחילת דצמבר 2021.
בחודש נובמבר, Pfizerו-BioNTech הודיעו שתכשיר החיסון שלהן, מנע מחלה לפחות במהלך 4 חודשים באנליזה של 2,228 משתתפי הניסוי בני 12-15 שנה.
למרות שבני-נוער הם בסיכון מעט יותר מוגבר ללקות במיוקרדיטיס כתוצאה מטיפול עם BNT162b2, הסכנה ללקות במיוקרדיטיס מהחיסון נדירה. למעשה, פאנל היועצים של ה-CDC בתחום הטיפולים האימונולוגיים החליט בחודש יוני שהתועלת של החיסון המדובר עם תכשירי mRNA עלתה בהרבה על
הסיכון הכרוך בחיסון, כולל מיוקרדיטיס-שלאחר-חיסון: על פי Robert Frenck, המנהל את מרכז המחקר החיסוני בבית החולים לילדים בסינסינטי, תופעת הלוואי העיקרית הוא הכאב בנקודת ההזרקה שיכול להימשך יום או יומיים. תופעות לוואי אחרות בקרב ילדים ובני נוער דומות: מדובר בכאבי ראש קלים עד מתונים ועייפות המתפוגגת תוך מספר ימים. תופעות דמויות שפעת כגון חום ובחילה מופיעות מדי פעם, אך גם הן נוטות להיעלם מהר.
תנו לנו את העובדות בבקשה:
Sara Goza שהייתה עד לאחרונה נשיאת האקדמיה האמריקנית של הרופאים הפדיאטריים, מייחסת את חששותיהם של ההורים להיעדר עובדות, וגרוע מכך, לעובדות סותרות.
התייחסות זו של הורים לא הופיעה כאשר נוצר החיסון כנגד varicella למניעת אבעבועות רוח, ששווק על ידי Varivax בשנות ה-90.
Offit נזכר שגם אם הייתה בתחילה היענות איטית של ההורים לחסן את ילדיהם, חברת Varivax החלה באופן אגרסיבי במסע של שכנוע עם המסר המאיים שהיו מקרים שילדים מתו מסיבוכי אבעבועות רוח.
כאשר חברת התרופות הצליחה להעביר את המסר שכל שנה נפטרים בארה"ב בין 75-100 ילדים מאבעבועות רוח, תוך הצגת תמונות קשות של מחלה מדממת, הדבר הצליח לדברי Offit לשכנע הורים, ולא פחות מכך רופאים, שהחיסון נגד varicella הוא צו השעה.
Goza מדגישה שאחד הטיעונים שהועלו על ידי "מתנגדי חיסונים" הוא שהמהירות בה פותח והוכנס לשימוש החיסון עם mRNA למלחמה ב-COVID-19 הייתה ללא תקדים בהשוואה לחיסונים אחרים שמשך פיתוחם ויישומם נמשך לעתים שנים אחדות.
אך אפילו עם ההרגעה שרופאי ילדים צריכים לספק להורה המודאג, ההורים עדיין חוששים מ"הבלתי ידוע".
לדברי ,Goza רבים מההורים מאמינים שטכנולוגיית mRNA היא שיטה חדשה, למרות שהיא קיימת כבר כמעט 20 שנה.
המחשבה שמדובר בטכנולוגיה "שעדיין לומדים אותה" מעוררת חששות אצל ההורים לגבי העתיד.
על פי סקר שלKFF , חשש עיקרי אצל הורים באשר לתופעות לוואי בבוא הזמן, מתייחס לנושא הפוריות. אך מהניסיון רב-השנים שנרכש עם החיסונים השונים, הסתבר שרוב תופעות הלוואי מתרחשות תוך במהלך 6 השבועות הראשונים לאחר החיסון, כאשר תופעות לוואי שליליות בעתיד הרחוק נדירות. לכן מדגישה Goza שאנו נמצאים כבר כמעט שנה לאחר תחילת החיסונים כנגד, COVID-19 ולא נתקלנו עדיין בתופעות לוואי מעוררות דאגה, בה בשעה שהשפעות לוואי של החיסון, דוגמת אנפילקסיס או פקקת אפשריות, אך הן בהחלט נדירות.
המקרה של פוליו:
בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, שיתוק הילדים הפך להיות כל כך שכיח בארה"ב, באופן שגרם לחרדה גורפת, והביא אנשים להתרחק זה מזה כדי להימנע מהדבקה בנגיף.
כאשר יונה סאלק פיתח את התרכיב לפוליו בתחילת שנות ה-50, הוא זכה להערצת הציבור.
פוליו פגע בעיקר בילדים, וגרם לתופעה הקשה של שיתוקים.
בשנת 1955 בה הוחל במתן זריקות של התרכיב החדש כנגד פוליו, ומספר אצוות של התרכיב החדש שהוכנו במעבדות חברת Cutter התבררו כמזוהמות בנגיף פוליו חי, כאשר הנגיף היה אמור להיות מומת באופן מוחלט.
כתוצאה ממחדל מעבדתי זה, כ-40,000 ילדים פיתחו פוליו כושל כתוצאה מהחיסון, 164 מתוכם שותקו, ו-10 מתוכם מתו.
למרות אסון זה, הורי הילדים באותה תקופה המשיכו ללא כל היסוס לחסן את ילדיהם, המחשבה היא שבשנות ה-50, האמון שנתנו הורים בממשל, בחברות התרופות, ובממסד הרפואי, היה גדול ממה שמקובל כיום.
אם כל הדאגות:
כיום, התנועה האנטי-חיסונית הולכת ומתחזקת, וקולה נשמע בציבור בעוצמה שלא הייתה מקובלת עד כה.
סקר של KFF משנת 2000, הראה שהאימון של הציבור בגופי בריאות מובילים כגוןCDC , נמצא בדעיכה, בעיקר בתומכי המפלגה השמרנית שם בהשוואה לאנשי המפלגה הדמוקרטית.
אך נראה שללא כל קשר לנטייה הפוליטית, אימהות בגיל שבין 18 ל-35 שנה מודאגות יותר מהאבות.
באופן שנראה פרדוקסלי, חלק ניכר מבין ההורים החוששים לחסן את ילדיהם בני 5-11 שנה, חוסנו בעצמם כנגד הנגיף.
נמצא ש-39% מההורים שחוסנו בעצמם הודיעו שהם ימתינו כדי לחוות על גופם תופעות לוואי אפשריות לפני שיחליטו על חיסון ילדיהם, בעוד ש-13% מבין ההורים המחוסנים הודיעו מפורשות שאין בדעתם לחשוף את ילדיהם לחיסון.
על פי Shapiro ניתן להבין במידה מסוימת את חששם של הורים מסרבי החיסון לילדיהם, למרות שהם עצמם חוסנו.
יש לראות בכך "אחריות הורית" לפיה הורה יהיה מוכן לסכן את עצמו, אך לא את ילדיו.
רופאי ילדים רבים מתארים מקרים בהם ילד הגיע למרפאה להתחסן על פי דרישתו, למרות שאמו של הילד עצמה לא הייתה מחוסנת.
קיימת תחושה שלקראת החורף שאנו מצויים כבר בעיצומו, תעלה מגמת ההסכמה של הורים לחסן את ילדיהם, בתקופה בה באופן טבעי אנו מצויים באטמוספירה של חיסונים כנגד שפעת.
רק כך, כאשר אחוז המתחסנים בקרב מבוגרים וילדים יגיע לשיא, ניתן יהיה למגר את פנדמיית הקורונה.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
26/12/2021
לקריאת כל הכתבות של פרופ' בן-עמי סלע לחץ כאן
