חיוניותו של ויטמין D אינה מוגבלת רק לבריאות העצם. מחקרים מצביעים על מפגעים נוספים כתוצאה מחסר. חלק ב`
פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
מה לגבי הקשר של ויטמין D לממאירויות אחרות? הסיכון להתרחשות סרטן המעי הגס וסרטן השד רב יותר באוכלוסיות המתגוררות רחוק יותר מקו המשווה, מה שמעלה את החשיפה לשמש וכמובן את ויטמין D כחלק מההסבר לשכיחות המוגברת. מחקר של אנשי אוניברסיטת הרווארד שפורסם ב-2006, מצא שעליה ברמת 25(OH)D בדם בשיעור של 10 מיקרוגר` לליטר, שוות ערך לירידה של 17% בסיכון להתפתחות סרטן המעי הגס וירידה של 29% מהסיכון למות מן המחלה.
שני מחקרים נוספים משנת 2006 מצביעים על ויטמין D כבעל תפקיד בהפחתת הסיכון לסרטני בלוטת הלבלב והכליה. אך כמובן שיש צורך להתייחס במידת הזהירות למחקרים אלה. טבעם של מחקרים באוכלוסיות גדולות הוא שיש אינספור גורמים המשפיעים על תוצאות המחקרים שקשה לצפותם מראש. ואמנם בשנת 2006 התפרסם מחקר שנמשך 7 שנים בנשים, ובו לא נמצאה כל השפעה מיטיבה של מתן 400 יחידות ויטמין D ו-
מחלות אחרות נבחנו אף הן לגבי היתרונות האפשריים של ויטמין D במניעתן, וברוב המקרים מדובר בהערכות יותר ספקולטיביות, אם כי לא משוללות עניין. באשר לתפקוד של שליטה עצבית על מערכת השרירים: ניתוח של 5 ניסויים אקראיים משנת 2004, הגיע למסקנה שמתן תוספי ויטמין D הפחית את סכנת המעידות ב-22% בקרב נשים, ואילו מחקר משנת 2006 הצביע על כך שמינון יומי של 700 יחידות ויטמין D הפחיתו ב-46% את המעידות בקרב נשים אך היו ללא כל השפעה בגברים.
ההשפעה הרבה ביותר הייתה כצפוי בקרב נשים קשישות ופחות פעילות. חסר בוויטמין D נכרך עם מצבים של כאבים ממושכים ובלתי מוסברים בשרירים ובעצמות, והיו אף מספר מחקרים שכרכו צריכה גבוהה של ויטמין D עם הפחתת ההתרחשות של טרשת נפוצה (MS). העדכני בין המאמרים בנושא MS הופיע בדצמבר 2006 בכתב העת החשוב JAMA, פרי המחלקה לתזונה בבית ספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד. מחקר ענק זה כלל למעלה מ-7 מיליוני אנשי צבא אמריקנים שהיו במעקב בין השנים 1992 ו-2004, ובהם התגלו 257 מקרים של טרשת נפוצה (MS). בקרב חולים לבנים הסיכון ללקות ב-MS ירד בהתאמה לעלייה ברמת ויטמין D בדם (OR=0.59) אך לעומת זאת בקרב שחורים והיספאנים, שרמות ויטמין D נמוכות אצלם באופן בסיסי בהשוואה ללבנים, לא נמצאה תאחיזה כזאת.
ומה באשר למחלות קרדיו-וסקולאריות? ויטמין D עשוי להיות משמעותי גם לגבי בריאות כלי הדם. אוסטאופורוזיס נכרכת עם סיכון מוגבר למחלת לב כלילית ורמות נמוכות של ויטמין D נכרכו עם תהליכי הסתיידות מוגברת של העורקים הכליליים. למרות שמחקרים בבעלי-חיים רמזו לכך שלוויטמין D יש תפקיד בוויסות לחץ הדם, לא מצאו חוקרים במחקר שהתפרסם בשנת 2005 קשר בין צריכת ויטמין D ולחץ-דם באנשים.
יחד עם זאת, רמות נמוכות של ויטמין זה נראות כקשורות להגברת הסיכון להתרחשות שבץ-מוחי ומצבי אי-ספיקת לב גדושה (CHF או congestive heart failure).
מאמר מעניין שהתפרסם בינואר 2006 בכתב העת המוביל בנושאי שבץ, Stroke, של קבוצת נוירולוגים בריטיים מקיימברידג`, מתייחס לרמות של 25(OH)D שנמדדו ב-44 מטופלים שהגיעו ליחידת השבץ בעיצומו של אירוע מוחי חריף ושיתוק בפלג גוף, ואשר הושוו לרמות ויטמין זה ב-96 מטופלים אמבולטוריים בגיל זה ללא שבץ-מוחי. מדידות אלה נמשכו משך שנה והתבצעו אחת לחודשיים, ומסקנתם הייתה כדלקמן: 34 מתוך 44 מטופלים עם שבץ (75%), היו לאורך כל תקופת המעקב שנמשכה כאמור שנה, עם ערכי ויטמין D הנמוכים מ-20 מיקרוגר` לליטר (הנחשבת רמה גבולית של ויטמין זה), וערכים אלה היו נמוכים באופן משמעותי מרמות ויטמין D שנמצאו בקבוצת הבקרה שהיו בממוצע 45-50 מיקרוגר` לליטר. חוקרים אלה המשערים שרמה ממוצעת נמוכה זו של ויטמין D הייתה נקבעת במטופלי השבץ לו נמדדה לפני האירוע, וביטאה חסר ממושך של הוויטמין הזה.
לדעתם, יש קשר בין התרחשות השבץ לבין מצב משני של פעילות-יתר של בלוטת הפארא-תירואיד (hyperparathyroidism) באנשים עם חסר ויטמין D, שהרי חסר כזה חופף בדרך כלל למצב של חסר בסידן, ולצורך זה יש הפרשה מוגברת של ההורמון PTH מבלוטת הפארא-תירואיד כדי להגביר את רמת הסידן. בשנת 2003 התפרסם בכתב העת Neurology מאמר של קבוצה יפאנית בו הועלתה ההשערה שפעילות-יתר של הפארא-תירואיד יכול להיות תנאי מוקדם להתרחשות שבץ מוחי.
למרות שניסויים בחיות מעבדה מצביעים על כך שוויטמין D עשוי להגן עליהן מסוכרת, המחקרים בבני-אדם פחות משכנעים. היה זה Hector DeLuca, החוקר רב המוניטין מאוניברסיטת ויסקונסין, ואחד מאבות המחקר הביוכימי על ויטמין D, שפרסם כבר בשנות ה-80 מחקרים על כך שחוסר בוויטמין עלול לגרום לבעיות מטבוליות של גלוקוזה, בגין הפרשה מופחת של אינסולין מבלוטת הלבלב. חוקרים נוספים הצביעו על קשר אפידמיולוגי לכאורה בין ריבוי יחסי של מקרי סוכרת type 2, והופעת עמידות resistance)) לאינסולין בקרב שחורים בארה"ב ואוכלוסיות אסייתיות כהות עור, והעובדה שעודף פיגמנטציה של העור הוא תנאי ליצירה מופחתת של ויטמין D בעור.
ניסויים קליניים באדם פחות חד-משמעיים בנושא: אמנם ניסוי בקרב 83,779 נשים במזרח ארה"ב שפורסם בשנת 2004 מצא שטיפול יומי ב-800 יחידות ויטמין D מלווה בטיפול ב-1,200 מיליגרם סידן, יכולים להפחית ב-33% את הסיכון להופעת סוכרת type 2, אך ממצאים אלה התקבלו במידה לא מבוטלת של ביקורת וספקנות.
תוך שימוש בנתונים שהופקו ממחקר Framingham שהחל לפני למעלה מ-50 שנה באזור בוסטון, ועקב לאורך עשרות שנים אחרי אלפי נסקרים שהיו בשנות ה-20 לחייהם בתחילת המחקר וחלקם הגיעו איתו לגבורות, נמצא שרמות גבוהות של ויטמין D היו כרוכות בסיכון מופחת לדלקת מפרקים (arthritis) של הברך, וכן שרמות ויטמין גבוהות היו כרוכות עם תפקוד ריאתי טוב יותר, תגובות טובות של המערכת החיסונית, ואף יכולת מוגברת להתמודד עם דלקות שונות, ובפרט עם הדבקות של חיידק השחפת. גם Michael Hollick אחד מהמובילים במחקרים בתחום ויטמין D סבור שבשנים הקרובות יהיו פריצות דרך של ממש בהבנת המעורבות הביולוגית הנרחבת של ויטמין מעניין זה.
הוא אגב היה אחד המדרבנים להכנסת ויטמין זה בתחום הטיפולים בפסוריאזיס. התרופה calcipotriene הידועה בשם המותג Dovonex, היא צורה סינטתית של D3 משופעל. משחת Dovonex הנמרחת פעמיים ביום על העור באזורים הנגועים, מונעת יצירת יתר של תאי עור המתגבבים זה על זה כחלק מנגע הפסוריאזיס.
כדאי להתעכב מעט על הקשר בין ויטמין D לתפקוד מערכת החיסון. ויטמין D בצורתו פעילה נקשר לקולטנים (VDR) הנמצאים בגרעיני רוב תאי מערכת החיסון כגון מונוציטים, מקרופאגים משופעלים, תאים דנדריטים, תאים מסוג NK אוnatural killers , תאי T ו-B. התקשרות ויטמין D לקולטנים בגרעין תאי חיסון אלה, השפעתה יכולה להיות בכיוון של עידוד תגובה חיסונית אך גם דיכוייה. אמנם חשיבות-יתר מייחסים לוויטמין D דווקא בהשריית פעילותם של תאים המווסתים ומונעים תגובת –יתר של מערכת החיסון, תאים הידועים כ-.regulatory T cells קישור לקולטן VDR, מגדיל פעילות תאי NK ומגביר את הפעילות הפגוציטית (כושר הבליעה של מיקרואורגניזמים) של המקרופאגים. מתברר כעת שוויטמין D מגביר את יצירת פפטיד בעל תכונות אנטי-מיקרוביאליות הידוע כ-cathelicidin, שנוצר במקרופאגים "זוללי חיידקים", לאחר שתאים אלה בולעים חיידקים, נגיפים ושמרים. לעומת זה ידוע לחסר בוויטמין זה מאפיין כאלה עם נטייה להידבק בנגיף השפעת או בחיידק השחפת. מחקר של ה-WHO באתיופיה משנת 1997 הראה שילדים אתיופיים הסובלים מרככת העצמות על רקע חסר בוויטמין D, היו בעל סיכוי הגדול פי-13 ללקות בשפעת בהשוואה לילדים ללא רככת.
עד שנת 1997 הכמות היומית המומלצת של ויטמין D הייתה 200 יחידות למבוגרים בכל גיל. אך בהמשך הועלה המינון לאלה בני 51 עד 70 שנה ל-400 יחידות ליום, ואילו לאלה בגיל שמעל 70 שנה הומלץ ליטול 600 יחידות ויטמין ליום. האם הגברת רמת הוויטמין לרמות אלה אינה מסוכנת? מצד אחד יש כיום המלצה להגיע באוכלוסיה הקשישה עד כדי 800 או אפילו 1,000 יחידות ליום, אך מה בדבר העובדה שוויטמין זה מסיס שומן, והוא נאגר ברקמת האגירה השומנית (adipose tissue) ולעתים עלול להגיע לרמות רעלניות? אמנם ברמות ויטמין גבוהות במיוחד עלול הסידן בדם לעלות לרמות כאלה עד גרימת טשטוש, עצירות, ואפילו להיות קטלני במקרים נדירים. אך ניסויים קליניים רבים הוכיחו שמינונים יומיים של ויטמין D שאינם עולים על 2,000 יחידות אינם מסוכנים, אם כי אין מומלץ בדרך כלל אף להתקרב למינון האחרון בטיפול לאורך זמן.
אגב, לא רק האוכלוסייה המבוגרת זקוקה לתוספת ויטמין זה כולנו זקוקים לוויטמין כדי שעצמותינו תהיינה חזקות אך לא כולנו מקבלים די ממנו. הפגיעים ביותר הם הצמחונים, שתפריטיהם בדרך כלל אינם כוללים ויטמין D בצורה מספקת. לא רק שירקות ופירות מאוד דלים בו, תכולת הסיבים הגדולה שבירקות ובפירות עלולה למנוע את הספיגה היעילה של הוויטמין מהמעיים. אגב, נשים צמחוניות החסרות ויטמין D, עלולות בשעת ההיריון לחשוף את עובריהן למחסור זה, עובדה שיש להתייחס אליה במקרים קיצוניים.
אכן בנוסף לקרינת השמש המייצרת ויטמין בעור גופנו, יש סוגי מזון עשירים יחסית בוויטמין, אם כי רוב סוגי המזון המקובלים עלינו דווקא דלים בו. דגים ורכיכות עשירים יחסית בוויטמין D, ודגים עתירי שומן הם הטובים ביותר. עדיין, נאלץ לאכול מנה סלמון בגודל
בברכה, פרופ` בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה
