חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

חובבי העישון הניו-יורקרים מאבדים גם את האזורים הציבוריים הפתוחים כמפלטם האחרון

אהבתם? שתפו עם חבריכם

פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


באמצע שנות ה-70 התגוררנו 3 שנים בליבה של מנהטן, בתקופת היותי מתמחה בתורת החיסון באוניברסיטת רוקפלר. היו אלה כצפוי שנים נהדרות, וחיים בטבורו של The Big Apple, מעלים   תחושות נוסטלגיות של געגוע.
המוטו של החיים בעיר הגדולה היה תמיד-the free spirit, התחושה של חופש, פתיחוּת, ויכולת להפיק הנאה מהאפשרויות הבלתי מוגבלות שעיר זו מציעה לתושביה. כך הייתי חולף מדי יום במדרכה של השדרה השנייה פינת רחוב 63 הסמוכה לדירתי, ליד הבר-קפה הפופולארי Friday’s, מקום מפגש ידוע של צעירים וצעירות שהיו מתגודדים שם ערב-ערב מעשה שגרה, מלהגים על הא ועל דא, מטיבים ליבם ב-Johnny Walker תוך שהם מפמפמים עשן סמיך של Marlboro שעשה דרכו למדרכה הסמוכה, בדרכו לרקיע.
 
אז, לפני כמעט 40 שנה, ידעתי אך מעט על נזקיו של עשן הסיגריה, ועוד פחות מכך על נזקי עישון למעשן מיד שנייה, זה המתעב סיגריות, אך שואף מלוא ריאותיו את ספיחי העשן הסמיך המופרח במרחק מטרים ספורים.
היום, אנו יודעים יותר! גם מייקל בלומברג, ראש העיר הכריזמאטי של ניו-יורק, למד להבין את נזקי העישון, והפך ללוחם נחוש בעישון ובמעשנים בחוצה של עיר, במקומות ציבור הומים אדם, גם אם אלה מוגדרים כחללים חיצוניים -outdoors.
כך התחיל בלומברג החל משנת 2004 בסדרת הגבלות על עישון במקומות ציבור כבתי-קפה, מסעדות ופאבים, תוך אכיפה נוקשה של תקנות אלה, והדבר צלח! לפתע התברר שניתן לשבת שעתיים בבית אוכל או מועדון חברתי, ללא עישון, והניו-יורקרים הסתגלו לכך. גם המעשנים ביניהם.
אך ב-23 במאי 2011, נעשה צעד נחשוני נוסף להצר את צעדי המעשנים: מאותו יום, העישון מוגדר בלתי-חוקי בכל הפארקים הפתוחים של ניו-יורק, כל המדרחובים וחופי הרחצה מפארק Van Cortlandt בברונקס הצפונית, ועד חוף ברייטון בברוקלין, בו מבלים מדי יום מאות אלפי שוחרי ים ושמש בעונת הרחצה. 
 
אכן, ה-23 במאי 2011 הוא ציון דרך נוסף בהגבלות העישון בניו-יורק, והתקנה החדשה עברה בהצבעה על ידי מועצת העיר ברוב מיוחס של 36 נגד 12, תוך דחייה של הצעת פשרה שיוקצו בכל אותם פארקים וחופי רחצה, שטחים מוגדרים ומצומצמים בהם העישון יהיה מותר. בתום הצבעה מרשימה זו, התבטא ד”ר Thomas Farley, הממונה על בריאותם של אנשי ניו-יורק, ש”בעוד שנים אחדות כשנתבונן לאחור, לא נוכל להבין כלל כיצד היה מותר אי-פעם לעשן בסנטראל פארק?”


העיר ניו-יורק הייתה מאז ומתמיד חלוצה באכיפה של חוקים בתחום הבריאות, ואולי יש סמליות בכך ששניים מהאתרים הציבוריים הפתוחים המובהקים ביותר בעיר זו, סנטראל פארק והפלאזה של כיכר Times בצומת ברודווי ורחוב 42, ייאסרו מכאן ואילך לעישון. אך גם אם ההד הציבורי של איסור כזה של עישון דווקא בניו-יורק נשמע מרשים ודרמטי במיוחד, אין בו כלל מקוריות: מתברר שב-10 השנים האחרונות, נאכפו איסורי עישון במקומות ציבור פתוחים ב-500 ערים ומועצות מקומיות ב-43 מדינות בארה”ב, על פי הפרוט הבא: ב-507 מקומות יישוב נאסר העישון בפארקים, ב-210 ערים נאסר העישון בתחנות אוטובוס ורכבת, ב-180 מקומות יישוב נאסר עישון באתרי הסעדה חיצוניים, ב-105 מקומות יישוב אסור לעשן על שפת הים, וב-50 ערים נאסר העישון בגני-חיות.


איסור עישון בפארקים, חופי ים ואתרים ציבוריים פתוחים אחרים, מייצג מגמה שהחלה כבר לפני 4 עשורים, בהיסוס ובקול ענות חלושה.
בתחילה התמקדו המחוקקים בחללים ציבוריים סגורים, ולמעשה כבר ב-1973 החלה היוזמה להגביל עישון לחלק האחורי של מטוסים בטיסות פנים-ארציות (domestic) בלבד, שאינן עולות על 4-5 שעות, מה שנראה אז בעיני חברות התעופה כ”גזרה שהציבור לא יוכל לעמוד בה….כלומר לטוס בה”! בשנת 1974 החלה ביוזמתה חברת האוטובוסים למסלולים ארוכים Greyhound, להגדיר אזורי עישון בירכתי האוטובוס, ולמעשה משנת 1978 החלו מדינות אחדות בארה”ב לחייב מסעדות להפריד מעשנים מאלה המעדיפים דווקא אוויר צח. מגמות אלה, נועדו פחות להכות במעשנים בגזירות של הגבלת עישון, ויותר להגן על לא-מעשנים מפני העשן המציק והבלתי ערב לאף. כל זאת עוד לפני גל הפרסומים הרפואיים המאוחרים יותר על הסכנה בעישון כפוי.


בשנות ה-80 החלו מופיעות העדויות האפידמיולוגיות הראשונות על הקשר בין חשיפה לעשן מיד-שנייה, לבין בעיות בריאות חמורות כולל סכנה מוגברת לסרטן ריאות, מחלה קרדיו-וסקולארית, התקפי אסתמה ועוד.
אכן, בשנת 1993 דירגה הסוכנות להגנת הסביבה (EPA) בארה”ב “עישון מיד שנייה” כחומר מסרטן מדרגה ראשונה (Carcinogen Class A), וכך הלכה והתארכה רשימת המקומות שנאסר לעשן בהם כבתי-ספר, אצטדיונים סגורים, מרכזי כנסים, ומקומות עבודה ציבוריים ופרטיים.


הקושי להוכיח נזק רפואי למעשן מיד שנייה הוא קושי אובייקטיבי, ואמנם בשנת 2007 התפרסם ב-Journal of Air Waste Management Association מאמר שטען שעשן מייד שנייה עלול להזיק רק אם המעשן הפסיבי נמצא בטווח של 2 מטר מן המעשן, כאשר מחוץ לטווח זה לא נשקפת לו כל סכנה.
הפתעה לא קטנה סיפק לנו פרופ’ Simon Chapman, אחד הלוחמים הנחושים בסיגריות ועורך כתב העת המוביל בתחום זה-Journal of Tobacco Control, במאמר שפרסם ב-2008 ב-British Medical Journal, בו טען שכדאי להשקיע יותר מאמץ באיסור עישון במקומות ציבוריים סגורים, מאשר להגביל מעשנים בחללים פתוחים, כיוון שלדעתו הראיות בשלב זה לנזק רפואי לנחשפים לעשן במקומות פתוחים “קלוש” (flimsy)!


אך גם מומר-להכעיס כמוChapman , לא יכול להכחיש את המציאות בה כאשר אתה יושב במסעדה פתוחה, או בחוף ים או בסנטראל פארק, אתה מוצא עצמך ברוב המקרים מוקף ביותר ממעשן אחד, באופן שמרחב המחייה של 2 מטר, הוא ממש יקר מציאות. ברוב המקרים העשן מגיע אליך ממרחק קצר יותר, וגרוע מכך, העשן מגיע מיותר ממעשן אחד בסביבה הקרובה.
באוקטובר 2010 נערך בניו-יורק שימוע ציבורי (Public Hearing) שדן באכיפה זו של עישון במקומות פתוחים הומי אדם. בדיון זה העלה ד”ר Farley הממונה על הבריאות בעיר ניו-יורק, נתון משכנע: מדידת רמת קוטינין (נגזרת של ניקוטין) ברוק, העלתה שחומר זה שמקורו בעשן סיגריות נמצא ב-57% מהדגימות שנבדקו, כאשר רק 16% מתושבי ניו-יורק מעשנים. כלומר, על כל מעשן פעיל בעיר ניו-יורק ישנם עוד כשנים וחצי ניו-יורקרים שאינם מעשנים באופן פעיל, ואף על פי כן מכילים עקבות עשן סיגריה בנוזלי הפה שלהם, וזאת מחשיפה משנית.


שני טיעונים נוספים שהעלה Farley באותו שימוע התייחסו לנושאים של אסתטיקה וחינוך:כ-1/3 מהפסולת הנותרת על חול חוף הים, או על המדשאות של פארקים ציבוריים קשורה לעישון, בדלי סיגריות או חפיסות ריקות של סיגריות.
אך חשוב מכך, כאשר הורים לוקחים את ילדיהם הקטנים למקומות בילוי ונופש כחופי ים, אירועים ספורטיביים ואחרים, הם מבקשים לחסוך מהילדים את החשיפה לאנשים מעשנים כ”פעולה חברתית שכיחה ומותרת” מה שיכול להשפיע באופן ישיר על הילד בעתיד כאשר יחליט להתחיל לעשן בעצמו.
איסור עישון במקומות ציבור הומים אדם, יסייע בהפחתת הסטיגמה שעישון יצר לעצמו במרוצת 100 השנים האחרונות, של “שיגרה או הרגל חוקי שלא ניתן למנוע אותו ממי שמפיק ממנו הנאה”. 
 
אך לא ניתן להימנע כמובן מטיעונים שכנגד על המשמעויות האתיות של איסורים הולכים ותוכפים אלה? מומחים אחדים בתחום הפיקוח על מוצרי טבק אף העלו את השאלה האם הצרת צעדיהם המעשנים ודחיקתם לשוליים לא תגרום להם עצמם השפעה נפשית ובריאותית מעצם תחושת היותם, מצורעים ונרדפים”, בלי שאיסורים אלה ישיגו את מטרתם המוצהרת שמהעשנים ייאלצו לחדול מעישון.
יש גם טיעונים של התלבטות חברתית במובן ה”סוציו-אקונומי” בכל הנושא של דחיקת מעשנים לפינה. מאז שנות ה-60, הלך אמנם והצטמצם אחוז המעשנים, אך כעת הגענו לנקודת איזון, לפיה אחוז המעשנים נותר קבוע ויש אפילו טוענים מתחיל בזחילה איטית כלפי מעלה. 
בארה”ב כ-20% מהציבור הבוגר מעשן, אך באותה מדינה כ-35% מכלל האנשים המשכילים פחות ועניים יותר מעשנים. ככל שהאנשים עניים יותר, הם יבלו יותר במקומות ציבור פתוחים בהם לא גובים תשלום כניסה, כחופי ים ופארקים, כך שבאופן יחסי איסור עישון באתרים אלה, פוגע יותר באופן יחסי באוכלוסייה החלשה יותר.


אכן, המצדדים בהגבלת עישון מוצאים עצמם בימים אלה על צומת דרכים. הכול מסכימים שעישון הוא מהסיבות המובילות לתחלואה שניתן היה למנוע, אך נראה שכל הצעדים כמו העלאה דרסטית במחירי סיגריות, בסוד תוכניות לגמילה מעישון, ומסע תקשורתי וחינוכי מסיבי על נזקי עישון, כל אלה הבשילו רק פירות צנועים של הצלחה. מנגד ברור שלפחות בשלב זה איסור חוקי גורף של עישון לא עולה על הדעת: הכול זוכרים את חוקי היובש למניעת אלכוהול בסוף שנות ה-20, ומה הייתה התוצאה שלהם.


משפטנים, סוציולוגים ולוחמי זכויות הפרט, טוענים שהשלב אליו הגענו בהגבלת עישון קרוב עד מאוד להגדרה של “איסור עישון גורף”. יותר מקומות עבודה פרטיים לא מקבלים מעשנים לעבודה, מחשש שהם ישחיתו מדי יום כשעה מחוץ למשרד בעישון בחלל פתוח. יותר מעסיקים פרטיים מעדיפים לא-מעשנים, בטיעון שהמעשנים נעדרים יותר מהעבודה מסיבות של מחלה. יותר בעלי דירות נמנעים מהשכרת דירות למעשנים בגלל התנגדות השכנים הסובלים מעשן בחדר המדרכות. יותר מנהלי דיור קהילתי בשכונות סגורות מגדירים את הדירות כ-Smoke free apartments.


עישון סיגריות, סיגרים ומקטרות, הופך בהדרגה לעשייה הנתפסת בעין הציבורית כהתנהגות שכדאי להימנע ממנה. אך יצר האדם רע מנעוריו, ולא נראה בעשרות השנים הקרובות תרחיש של דה-לגיטימציה מוחלטת של עישון. מה שצריך להתקבל בסיפוק, היא התחושה שאיסורים שונים בתחום העישון, שנראו אך לפני עשור או שניים בלתי סבירים בעליל, כגון מניעה מוחלטת של עישון במטוסים או במסעדות, הפכו עד מהרה למוסכמה חברתית “שניתן לחיות איתה”. כנראה שהבריאות היא באמת מעל הכול. 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם שימושך בכלי כלשהו באתר טבעלייף כולל מחשבון הקלוריות וכולל פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים