וכעת לשאלה המסקרנת: האם מגיפת הקורונה ממיתה בעולם יותר אנשים מאשר שפעת עונתית?

פרופ'  (אמריטוס) בן-עמי סלע, המכון
לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא,  תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולרית וביוכימיה
(בדימוס), הפקולטה לרפואה סאקלר, אוניברסיטת תל-אביב.

אלה מאיתנו הצופים בפאנלים הטלוויזיוניים הדנים בארבעת החודשים
האחרונים בקורונה הקטלנית, ודאי מתבוננים בהשתאות קלה בנביא הזעם, פרופ' יורם לס,
הטוען חזור וטעון שההיסטריה סביב נגיף COVID-19 מוגזמת, ובסך הכול המספרים
מעידים, על פיו, שהקורונה אינה ממיתה במושגים גלובליים יותר אנשים מאשר שפעת
עונתית "שהתרגלנו" כבר לביקוריה השנתיים בחודשי קצה הסתיו והחורף.
הבה נבחן את הדברים. 

נכון לתחילת חודש מאי 2020 נפטרו בארה"ב מקורונה בערך 65,000
איש, ועם תמותה יומית שם של מעל 1,000 איש, אנו מתבשרים היום (30 במאי 2020) על
101,000 אמריקאים שנכנעו לקורונה (נתוני המרכז למעקב אחר הקורונה באוניברסיטת Johns Hopkins). \

מספר נפטרים זה נראה דומה למספר המוערך של פטירות משפעת עונתית (המדווח על
ידי ה-CDC באטלנטה כפי שהתפרסם באתר
https://www.cdc.gov/flu/about/burden/preliminary-in-season-estimates.htm). ולמרות הדמיון במספר הנפטרים שגורמים שני הנגיפים, נראה שהאימה עד כדי היסטריה
ציבורית המתלווה למגיפת הקורונה, ניזונה לא מעט, מקצב ההדבקה הניכר של נגיף  SARS-CoV-2, ומהעובדה שהעולם הרפואי
נתפס עם מכנסיו למטה בכל הקשור להיערכות לצרה החדשה המסתערת עלינו מסין, כמו
לדוגמה המחסור המשווע במכונות הנשמה באזורים עם תחלואה גבוהה (איטליה, ברזיל
ואפילו ניו-יורק), מה שגרם להרבה בתי חולים לפעול בתנאי משבר טיפולי, מעבר ליכולתם
בשגרה הרפואית. 

הדרישה למשאבים טיפוליים בבתי חולים בחודשי משבר הקורונה האחרון, אין לו תקדים
אפילו בארה"ב, גם במשברי השפעת החמורים ביותר. אף-על-פי-כן ניכרת נטייה של
אנשי ציבור מצמרת הרפואה לבצע השוואות בין התמותה משפעת לזו שגורם SARS-CoV-2, זאת כדי להמעיט בתחושה
של השפעה "יוצאת דופן" של הקורונה על נתוני התמותה.
אך השורש להשוואות בלתי מוצדקות אלו, נעוץ בפער הידע באשר לנתונים
המקאבריים של תמותה משפעת או מקורונה, והדרך שנתונים אלה מועברים
לציבור. 

המרכז לחקר תחלואה ומניעתה, CDC, בדומה לסוכנויות בקרה על תחלואה בעולם כולו, מציג את התחלואה
והתמותה העונתית של שפעת לא במספרים גולמיים, אלא כהערכות מחושבות
המבוססות על נתונים בינלאומיים של קוד מחלות כפי שהתפרסם באפריל שנה זו באתר https://www.cdc.gov/flu/weekly/overview.htm.
בין השנים 2013-4 עד 2018-9 המספר השנתי המוערך של פטירות משפעת היה 213,000 עד
61,000 בארה"ב בלבד (https://www.cdc.gov/flu/about/burden/index.html).
אך למעשה, באותו פרק זמן המספר האקטואלי של מתים מנגיף השפעת היה 3,448 עד 15,620
מדי שנה (https://www.cdc.gov/nhsn/datastat/index.html). ב
ממוצע, הערכות ה-CDC על מקרי מוות המיוחסים לנגיף ה-influenza, היה גדול כמעט פי-6
מהמספר האקטואלי של מתים ממחלה זו.
היפוכו של דבר לגבי מקרי המוות מ-COVID-19, שנמנים כיום ומדווחים באופן ישיר, ולא מוערך. כתוצאה מכך, דרך
ההשוואה האמינה יותר היא במניה של מספר המתים השבועי מ-COVID-19 למספר המתים השבועי משפעת
עונתית.

במהלך השבוע המסתיים ב-21 באפריל 2020, נמנו בארה"ב 15,455 מתים
מ-COVID-19 (על פי האתר https://www.worldometers.info/coronavirus/country/us/).
מספר המתים מקורונה שנמנו בשבוע הקודם המסתיים ב-14 באפריל 2020, היה 14,478.
בהשוואה, על פי ה-CDC, מספר המתים שנמנו בשבוע השיא של עונות השפעת בשנים שבין 2013-4
עד 2019-20, נע בין 351 מתים בשבוע השיא של עונת 2015-6 שהתרחש בשבוע ה-11 של שנת
2016, לבין 1,626 מתים בעונת השפעת 2,017-8 בשבוע השיא שהתרחש בשבוע ה-3 של שנת
2018 (על פי האתר  https://gis.cdc.gov/grasp/fluview/mortality.html).
המספר הממוצע של פטירות שנמנו במהלך שבועות השיא של עונות השפעת בין השנים 2013-20
היה אם כן 752.4. נתונים סטטיסטיים אלה על מספר הפטירות שנמנו בפועל, מצביעים על כך
שמספר המתים מ-COVID-19 בשבוע המסתיים ב-21 באפריל 2010 היה גדול פי-9.5-44.1 בהשוואה
לשבוע השיא של מקרי מוות משפעת, בשבע עונות שפעת קודמות בארה"ב, עם עלייה
ממוצעת במקרי מוות מקורונה של פי-20.5. 

 ה-CDC מפרסם גם מספרים זמניים של תמותה מ-COVID-19; אך גם מודה בכך שהדיווח
שלו מפגר בזמן בהשוואה לנתונים אחרים שהתפרסמו בציבור ( https://www.cdc.gov/nchs/nvss/vsrr/COVID19/index.htm). 
לגבי השבוע המסתיים ב-11 באפריל 2020, הנתונים מצביעים על כך שמספר מקרי המוות
הזמניים שדווחו לגבי COVID-19, היה פי-14.4 גדול יותר ממספר המתים משפעת במהלך שבוע השיא של
העונה הנוכחית (שהסתיים ב-29 בפברואר 2020), שתאם את נתוני ה-CDC. 

כאשר ה-CDC ממשיך לעדכן את נתוני
התמותה שלו לגבי COVID-19, נראה שהיחס של התמותה ה-COVID-19 לעומת שפעת עלולים אף להיות גדולים יותר.
ישנם מספר שיקולים שצריכים להילקח בחשבון: מקרי המוות כתוצאה מ-COVID-19 יכולים להיות מקופחים (undercounted) כתוצאה ממיעוט הדיווחים
הצפויים כאשר משבר הקורונה נמצא בשיאו. כאשר חולים בקורונה מתגלים בשלב מאוחר יחסית
של המחלה, דגימות הנלקחות מדרכי הנשימה העליונות נמצאות בסבירות
נמוכה יותר לתת תוצאות בדיקה חיוביות.

מאידך גיסא, מספרי התמותה משפעת עלולים להיות פחות אמינים, כיוון
שנתונים אלה אינם מדווחים לגופי הריאות הציבוריים, כפי שהדבר מתבצע לגבי מקרי המוות
מקורונה. יתרה מכך, כיוון שתמותה משפעת במבוגרים אינה מדווחת לפרטיה, חייבים
האפידמיולוגים לסמוך על מנגנוני מעקב המשתדלים לבצע הערכות תמותה משפעת בהיעדר
דיווח שוטף (Dushi ב-British Medical Journal  משנת 2005). 
בדומה, מספר ערים בארה"ב כמו ניו-יורק לדוגמה, מתחילות לדווח על מקרים של
תמותה מקורונה, הן מקרים מוכחים וכן מקרים משוערים. כך שאפשרי שחלק ממקרי המוות
שיוחסו לקורונה, הם למעשה לא נגרמו על ידי הנגיף SARS-CoV-2. 

לדוגמה, באזורים בהם יש התפשטות ניכרת של הנגיף באוכלוסייה כמו העיר ניו-יורק, אם
מטופל מובל למחלקת טיפול נמרץ במצב של דום-לב ונפטר בדיעבד, וידוע שהוא קיבל תוצאה
חיובית במבחן PCR לזיהוי SARS-CoV-2 , הוא יירשם כמי שנפטר מקורונה, למרות שכשל הלב שלו נגרם ממחלת לב
אקוטית.
גורם נוסף לבלבול היא ההשוואה בין התמותה מקורונה לזו משפעת, שהיא
בהחלט מוקדמת מדי בנקודת זמן זו. 
שיעורי התמותה מקורונה במדינות מסוימות חושבו כ-1%, ובמדינות אחרות הגיע שיעור
התמותה מקורונה מכלל המקרים של מאובחנים עם הנגיף עד כדי 15%. 
פער רחב כזה משקף את המגבלות בהערכת התמותה מקורונה. 
מגבלות אלו כוללות מספר לא מספיק של בדיקות באוכלוסייה לאבחון הדבקה בנגיף, וכן
מעקב לא מלא אחר מטופלים שהיו במצב קריטי אך נותרו בחיים בתקופת זמן קצרה לאחר
האשפוז, אך נפטרים לאחר פרק זמן בלי שהיו במעקב. מה שעשוי לסייע הן בדיקות
סרולוגיות שיתרמו להערכה מדויקת יותר באשר לתמותה הממשית מקורונה.

נכון להיום, התפרצות קורונה בקרב הנוסעים באניית ה-,cruise Diamond
Princess, היא אחד המצבים הבודדים בהם יש נתונים מושלמים להערכת שיעור
התמותה מקורונה.
נכון לסוף חודש אפריל 2020, נפטרו 13 מטיילים מתוך 712 באניית פאר זו (1.8%), ואם
כוללים נתוני גיל (שכן רוב המטיילים באנייה היו בגיל מתקדם) ניתן היה לקבוע שרק
0.5% מהמטיילים החיוביים לנגיף, נפטרו מקורונה (https://covidtracking.com/data/us-daily/), אחוז שהוא עדיין גבוה
פי-5 משיעור התמותה בקרב מבוגרים משפעת עונתית (מנתוני ה-WHO מראשית מאי 2020 כפי
שנכלל ב- . https://www.who.int/docs/default-source/coronaviruse/situation-reports/20200306-sitrep-46-covid-19.pdf?sfvrsn=96b04adf_4).

נראה אם כן, שהאמירה המצוטטת מפי רבים מהאפידמיולוגים ש- SARS-CoV-2 היא "צורה אחרת
של שפעת" אינה נכונה. לכן, כדאי שפרופ' יורם לס יתעמק ביתר שאת בנתוני התמותה של קורונה בהשוואה לשפעת
עונתית, לפני שהוא יוצא באמירה נחרצת שההיערכות להתמודד עם קורונה בהשבתת המשק,
בעטיה של מסכות בשמירת מרחק בין אנשים, ובהיגיינה מוקפדת, "מוגזמת ואינה
נחוצה".

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע.