חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

ויטמינים – האם צריכת multivitamins מומלצת ומוצדקת תמיד, חלק א`.

אהבתם? שתפו עם חבריכם


פרופ’ בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.


 כל שִגרה טיפולית או מניעתית בתחום הבריאות, טומנת בחובה סכנה שמא עשייה הראויה לשינוי, או לפחות למחשבה שנייה, אינה זוכה לכך, שהרי מי יערער על תרופה או טיפול הנהוגים עשרות שנים וזכו כבר כמעט למעמד פולקלוריסטי.


 


נדון הפעם באחד המוצרים היותר פופולאריים כבר שנים רבות, שעשה לו מהלכים בציבור הרחב, והשימוש בו נמצא בקו עליה תמידי, בעיקר משום שמדובר בפריט הנקנה בחנויות-ממכר כלליות ללא מרשם רופא. מדובר בתכשיר “רב-ויטמינים” או multivitamins, ידיד ותיק ומוכר, שעל פי נתונים של שנת 2000 היה בן-לוויה קבוע של 35% מבין האמריקנים, הנוטלים מרשם זה מדי יום ביומו, בעוד 53% הצהירו על כי נטלו רב-ויטמינים לפחות פעם אחת בחודש שעבר.


 


בין השנים 1992 ו-1996 חלה עליה של 100% בצריכת ויטמינים, מינרלים ותוספי מזון בארה”ב, כאשר ב-2004 תעשיית מוצרים אלה שגשגה כתוצאה מקניות בערך כולל של 20.3 מיליארד דולר. סקר רב-מוסדי בהוואי ולוס-אנג’לס מצא ש-56% מבין הנשים ו-48% מבין הגברים שם, שאינם סובלים משום מחלה כרונית, מדווחים על צריכת תוסף רב-ויטמין לפחות פעם בשבוע, במהלך השנה האחרונה. אין ספק במדובר במיתוס שטופח משך עשרות שנים עד שנוצרה סביבו הילה של קונצנזוס: ויטמינים לכאורה עושים טוב לבריאות, הם אינם דורשים מרשם רופא, מכאן שהם בטיחותיים, ומחירם שווה לכל נפש. יש אף משתמשים במִכְתם הלשון העממי: “מה שאינו מועיל, לבטח אינו יכול להזיק”.


 


הבה נדון בכמה מהמוסכמות של יעילות השימוש ברב-ויטמינים, מתוך זהירות והתבססות על נתונים מחקריים עדכניים, תוך מחויבות מלאה לעובדות ותוֹבנוֹת העולות ממחקרים אלה.


אמנם כן, כמעט מאה שלמה חלפה מאז שהביוכימאי הפולני Casimir Funk הגדיר לראשונה את הוויטמין B1, בשנת 1912 כחומר חיוני המגיע מהמזון וחיוני לבריאותנו ובמקור הוא התייחס אליו כאל Vital amine. מאז הוגדרו כ-15 ויטמינים עיקריים, ופרט לשניים מהם, ויטמין K המסונטז במעי על ידי חיידקי מעיים, וויטמין D שחלקו מיוצר בשכבת האפידרמיס של העור בחשיפה לקרני השמש, כל השאר חייבים להגיע מהמזון כדי לסייע למערכות חילוף חומרים חיוניות לתפקד.


היום, הציבור מתייחס ל-multivitamins באופן הכללי ביותר, ומושג זה אוצר בתוכו עשרות רבות של חומרים ומרכיבים, בהם מהווים ויטמינים ומינרלים אך מיעוט, מה שמקשה על סטנדרטיזציה של קוקטילים אלה שהרכביהם כה שונים, ומכביד על מתן עצות והדרכה לציבור בדבר השימוש בהם.


 


המושגmultivitamins  נכנס לראשונה לשימוש בשנת 1948 כאשר מעבדות Miles הכניסו את הסיסמה One-a-day multivitamins. הקוקטייל המקורי של Miles הכיל ויטמינים A ו-D, ומעט לאחר מכן צורפו לו ויטמיני B ועוד מינרלים אחדים. במרוצת 50 השנים שחלפו, הורגלנו לקוקטילים שהכילו לעתים עשרות מרכיבים בדמותם של כל הוויטמינים הידועים, ועוד כ-20 מינרלים, והציבור צורך אותם משני טעמים: 52% מהציבור סבור שמוצרים אלה טובים למניעת מחלות, כאשר 38% מהציבור טוענים ש-multivitamins גורמים להם לחוש טוב יותר, או להיות “יותר אנרגטיים”.


 


במאי 2006 נערך במכוני הבריאות הלאומיים (NIH) כינוס על השימוש במולטי-ויטמינים למניעת מחלות כרוניות, בהשתתפות טובי החוקרים בתחום התזונה. מסקנתו של
Irwin Rosenberg , העומד שנים בראש המכון לתזונה באוניברסיטת Tufts בבוסטון, בהרצאת הסיכום של הכינוס הייתה, במילותיו שלו: As we have heard in this conference, the evidence for prevention of chronic disease is still quite rudimentary, especially for multi-vitamins, and the evidence that these substances are related to energy in the body is widely absent.  

 


אחד הנימוקים שמעלה רוזנברג בתהייה שלו לגבי המשמעות של שימוש כרוני במולטי-ויטמינים למניעת מחלות כרוניות, היא העובדה שאין עליה מחלוקת שאלה באוכלוסייה הנוטלים תכשירים אלה, הם בדרך כלל אלה במעמד חברתי גבוה יותר, בעלי השכלה גבוהה יותר, בעלי BMI נמוך יותר ובהתאם הם פחות שמנים, והם גם אלה המקפידים על פעילות גופנית סדירה, על דיאטה יותר נכונה, וגם אלה המעשנים פחות. לכאורה, כמעט בלתי אפשרי להסיק על תרומת מולטי-ויטמינים למניעת מחלות כרוניות, כאשר נטילתם על בסיס יומיומי אינה אלא מרכיב אחד בהתנהלות “בריאה” של אלה המקפידים על מזון “בריא”, ומפעילים את גופם באופן “בריא”, ומבצעים בדיקות גופניות באופן סדיר, ונמצאים בהשגחה רפואית ברמה גבוהה, ונוטלים תרופות יקרות יותר בשעת הצורך, ואף….אינם מעשנים.


 


אכן, במהלך האבולוציה של גוף האדם לא התפתח מנגנון המייצר בתוֹכֵנוּ גם את הויטמינים שהגוף נעזר בהם להניע מערכות אנזימטיות ואחרות, באופן המחייב אותנו להשיג ויטמינים אלה מהמזון אותו אנו אוכלים.


אין לראות בכך בהכרח “כישלון אבולוציוני” של מכונת הגוף האנושי, כפי שלא ניתן לראות כישלון בעובדה שאנו נאלצים לאכול מספר פעמים ביום, ולהפיק מהמזון חלבונים, שומנים, פחמימות ……וויטמינים, על מנת להתקיים. כאשר אותו “כוח עליון אבולוציוני” הממשיך ללוש את גופנו משחר האנושות- ולשפרו, ייעד לנו סוגי מזון שונים כדי לספק את הוויטמינים החיוניים לנו, הוא לא לקח בחשבון מצבים (או שמא אנו מתבדים גם בהנחה זו), בהם המזון אינו מספק את הוויטמינים בכמות נאותה: אנשים צמחוניים או אף קשישים שאינם זוכים למנה ראויה של ויטמין B12, ולעומתם קרניבוֹרים תאבי-בשר ומתעבי ירקות המקפחים עצמם בחומצה פולית. וישנם גם אלה הלוקים המחלות כ-cystic fibrosis, החסרים ויטמינים מסיסי שומן דוגמת E ו-A שכן מנגנון ספיגת ויטמינים אלה פגום בהם, ויש דוגמאות נוספות לחסר ויטמינים אלה ואחרים מסיבות שונות.


 


אין כלל ויכוח על כך שכאשר מתקיים חסר מוכח של ויטמין זה או אחר בגוף, חשוב להשלימו בנטילה מוּשׂכלת של תכשיר ויטמין במינון מתאים, ומה שהגוף אינו משיג במידה מספקת במזון, חיוני להשלים בדרך אחרת. אך האם תעשיית המולטי-ויטמינים המשגשגת, ששמה לעצמה מטרה לספק לגופנו את כל הוויטמינים או המינרלים בעסקת חבילה של כל ויטמין או מינרל המופיע בלקסיקון, אינה נגועה בפופוליזם שובה-לב, כאשר היא דואגת ל”כל מחסורינו” גם אם אין אנו חסרים אף לא אחד ממרכיבי הקוקטייל?


אין במה טובה מזו של דיון זה, כדי להשמיע מעליה את אחת האמיתות הביולוגיות שרבים יודעים אותה, אך רבים עוד יותר נוטים להתעלם ממנה: מכונת הגוף שלנו היא מערכת מעודנת ביותר, שכל צרכיה מבחינת ויטמינים או מינרלים מדודים במשורה, והגוף נוטל מהם במדויק לריאקציות השונות המתרחשות בו, וריאקציות אלה לא תתבצענה מהר יותר או יעיל יותר, אם “נציף” את הגוף בויטמינים ובמינרלים מעבר למה שהוא צורך. האמירה המושמעת חדשות לבקרים, ש”רוב הוויטמינים (בעיקר המסיסים במים) אינם מסוכנים לגוף כאשר הם ניתנים בעודף, כאשר כל המיותר מופרש בשתן”, אינה נכונה תמיד.


 


מעניין לציין שהממסד הרפואי האמריקני לא הביע דעה מגובשת, או נקט בעמדה פורמאלית ביחס לתכשירי המולטי-ויטמינים, והכינוס בשנת 2006 בנושא זה, הוא ראשון מסוגו. תגובה מתבקשת זו של הממסד הרפואי  עולה בהקשר מעט דומה, אך גם שונה.


ב-28 ביוני 2003 יצאו שני האפידמיולוגים הבריטיים הידועים Wald ו-Law  במאמר מרתק בכתב העת הרפואי British Medical Journal. הם הציעו לכל בני 55 שנה ומעלה שאינם סובלים מכל מחלה נראית לעין, ליטול אחת ליום רב-גלולה (poly-pill) המכילה תערובת של 6 תרופות שונות במכלול אחד: חומר מְשתן (תיאזיד), חוסם ביתא (atenolol), מעכב של האנזים המהפך אנגיוטנסין (enalpril), סטאטין (simvastatin), אספירין-בייבי (75 מ”ג) ו-חומצה פולית להורדת רמת הומוציסטאין. הרעיון של שני בעלי ההצעה נשמע בהחלט סביר: כיוון שלחץ דם מוגבר, ורמת כולסטרול גבוהה, וקרישיות-יתר ועודף הומוציסטאין כולם גורמי סיכון למחלות לב וכלי-דם, המקצרים את חיינו יותר מכל גורם סיכון אחר, נשפר את בריאותנו אם ניטול כל יום גלולה המכילה את כל התרופות הללו המפחיתות את רמת כל גורמי הסיכון האמורים.


 


פרץ מאמרי המערכת והתגובות החריפות של אנשי רפואה לרעיון ה”רב-גלולה” עלה על כל המשוער, ורובם כצפוי שפכו קיטונות של לעג על עצם הרעיון שניתן למזער שפע תרופות לגלולה קטנה אחת, שתפטור את הנוטל אותה מכל מפגע אפשרי: יתר-לחץ דם, כולסטרול גבוה, הומוציסטאין מוגבר, וקרישיות יתר.


הביקורת העיקרית שהושמעה הייתה שהמחשבה שכל המטופלים עשויים מקשה אחת, ולכולם יתאים מינון קבוע של כל אחת מ-6 התרופות הנכללות ב”רב-גלולה” מבטאת זילות של המחשבה והתובנה הרפואית, בבחינת תרופת פלא או magic bullet, שאינה בנמצא.


 


לא חלפה אלא שנה אחת והתזונאי הקליני Franco מאוניברסיטת רוטרדם פרסם מאמר על ה-Poly-meal, ובתרגום חופשי “רב-ארוחה”, שנשמעה כמעט כפרודיה על ה”רב-גלולה”. גם כאן רעיון העוועים של נוסחא קולינארית נוקשה, המכילה כמויות מדודות וקבועות של מרכיבי מזון “בריא ללב”. בעל הרעיון חישב ו”מצא” שהקפדה על אכילת נוסחת מזון זו, תעכב את התקף הלב ב-8.5 שנים בממוצע בגברים ובנשים, ותאריך את תוחלת החיים הממוצעת ב-5.5 שנים. על מנת לזכות בבריאות משופרת אנו נדרשים לשתות מדי יום 150 מ”ל של יין אדום המכיל את נוגד חמצון resveratrol, לכרסם 100 גרם שוקולד מריר, ללעוס 68 גר’ שקדים כמו גם 2.7 גר’ שוּם, לצרוך 400 גרם פירות וירקות, וכן 118 גר’ דגים שמנים ועתירי אומגה-3 ארבע פעמים בשבוע. האם יש ראיות מחקריות מוצקות לכך שכל מי שיקפיד על דיאטה זו יום-יום, יתווספו 5.5 שנים לחייו?


 


ובחזרה למולטי-ויטמינים: בשנים האחרונות אנו צופים במספר הולך וגדל של מחקרים המטילים ספק או אף שוללים את יתרונותיהם של ויטמינים שונים, כטיפול מונע למחלות כלי-דם ולב, מחלות סרטניות ועוד.


באוגוסט 2007 התפרסם ב-Archives of Internal Medicine מחקר של המחלקה לרפואה מניעתית של המרכז הרפואי הרווארד בבוסטון, בראשות החוקרת רבת המוניטין JoAnn Manson. במחקר זה שכותרתו The Women’s Antioxidant Cardiovascular Study, נבחנה השפעתם של שלושה ויטמינים הידועים כנוגדי חמצון (ויטמין E, ויטמין C וביתא קרוטן) על כ-8,200 נשים בגיל 40 שנה ומעלה, המועסקות בתחומי הרפואה, שלכולן רקע של מחלת קרדיו-וסקולארית עם 3 או יותר גורמי-סיכון.הנשים הללו טופלו מדי יום ב-500 מיליגרם ויטמין C, ואחת ליומיים ב-600 יחידות ויטמין E כמו גם 50 מיליגרם ביתא קרוטן. נשים אלה היו במעקב רפואי 9.4 שנים בממוצע, לבחינת אירועים כגון התקפי-לב, שבץ-מוחי, צורך בצנתור עם החדרת תומכן (stent) או מוות מאירוע קרדיו-וסקולארי. מסקנות מחקר מקיף וממושך זה היו שאף לא אחד משלושת הוויטמינים נוגדי החמצון האלה, היה בעל השפעה כלשהי במניעת אירוע שניוני במדגם נשים זה.


מחקר אחרון זה, המצוטט בשל גודלו והמוניטין של הצוות החוקר, הוא רק אחד בסדרה הולכת ומתרבה של ראיות לכך שלא תמיד ויטמינים האמורים להיטיב עם הגוף בהיותם נוגדי-חמצון, מניבים תוצאות של ממש, אולי שדווקא במדגם האמור של נשים עם השכלה רפואית המקפידות לכאורה לצרוך מזון “בריא” ואינן חסרות ויטמינים אלה, באופן שהטיפול בהן בוויטמינים אינו מוסיף ואינו גורע.


 


נמשיך ונדון בנושא המולטי-ויטמינים במאמר ההמשך.


 


בברכה, פרופ’ בן-עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים