ויטמין D אינו רלוונטי רק לעצם המתבגרת, ויש לו חשיבות למערכות גוף רבות
פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.
ככל שחולפות השנים, אנו נאלצים להודות בכך שגופנו עובר תהליכי בּליה שניתן להסבירם באופן טבעי בגיל המתקדם, אם כי בהבנת הביולוגיה של תהליכים אלה אפשר בהחלט להאט אותם, ואפילו למנוע חלק מהם.
אין בדברים האלה כוונה ליצור אשליה שניתן לעצור את כל פגעי הגיל המתקדם, ומאמצים אלה נראים אף לעתים פתטיים, ולא אחת נידונים לכישלון.
אף-על-פי-כן יש כמה מערכות בגוף, שהתנהגות וטיפול מושכלים עשויים לתת להן עוד שנים אחדות של בריאות טובה, ותפקוד סביר.
מערכת השלד והעצמות שלנו היא דוגמה טובה לנאמר כאן, ויותר אנשים בעשור השביעי לחייהם, ואולי אף קודם לכן, מתחילים להתלבט כיצד עליהם להתנהל ביחס לוויטמין D, שרבות נחקר ונכתב עליו, והנתונים הולכים ומתעדכנים, וחשוב שנלמד אותם.
החוקר המזוהה ביותר בעולם עם ויטמין זה הוא
בארה"ב, בה הכיסוי התקשורתי לתופעות בריאותיות שונות הוא המפותח בעולם, מדברים במושגים של "מגפת החסר בוויטמין D", ובדיקת המעבדה בה מודדים את רמתו של 25(OH)D שהוא נגזר ה-25-הידרוקסי של הוויטמין, הפכה בשלוש השנים האחרונות לבדיקה המעבדה מהנדרשות ביותר שם, ואף על פי כן נמשכת ההתלבטות מה אמורות להיות הרמות האופטימאליות של בדיקה זו.
כיום מקובל שחסר ויטמין D הוא מצב בו רמת 25(OH)D בדם נמוכה מ-20 ננוגרם למיליליטר, רמה לא מספקת של הוויטמין היא זו בה 25(OH)D הנמדד הוא 21-29 ננוגרם למיליליטר, ורמה מספקת היא זו בה הריכוז הנמדד הוא 30 ננוגרם למיליליטר ומעלה.
באפריל 2009 התפרסמו ב-Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism מסקנות מחקר MrOs שבחן שבר עצם כתוצאה מאוסטאופורוזיס בגברים אמריקנים בגיל שמעל 65 שנה, והגיע למסקנה המפתיעה והמדאיגה כאחד, ש-72% מהגברים שהשתתפו במחקר זה נמצאו כבעלי רמה לא מספקת (insufficient) של ויטמין D. במיוחד נרשמו רמות נמוכות של הוויטמין באוכלוסיות באזורים הצפוניים של ארה"ב, בהם שעות השמש נמוכות משמעותית בהשוואה לאזורים דרומיים במדינה זו.
כמו כן נרשמו בממוצע רמות ויטמין נמוכות ביותר באלה היותר מבוגרים במדגם האמור, וכן בגברים השמנים ביותר.
בכל העולם כולו נרשמים כצפוי הבדלים ברמת 25(OH)D בדם בחילופי עונות השנה, ואלה נובעים כמובן מדרגת החשיפה השונה לקרני שמש בחורף או בימים שטופי שמש של אביב וקיץ.
קרני השמש המשרות יצירת ויטמין D בעור, מספקים בדרך כלל לאנשים את כמות הוויטמין הנדרשת. פעילות מחוץ לבית, בלבוש המאפשר חשיפת הגפיים והפנים לאור השמש כחצי שעה מדי יום, כבר תבוא לביטוי ברמות של 25(OH)D בדם.
הזדקנות, מפחיתה של כושר יצירת הוויטמין 3D באפידרמיס של העור, זאת כיוון שהחומר הקודמן (precursor) לוויטמין, 7-dehydrocholesterol, מתמעט עם הגיל.
היכולת של עור האדם בשנותיו היותר צעירות לייצר ויטמין D3, מספקת באופן שגם אם רמת הקודמן 7-dehydrochlesterol בעור נמוכה ב-70% בגברים או נשים בני-70 שנה, עדיין תיווצר בעורם כמות סבירה ומספקת של D3, גם אם הם נחשפים יחסית מעט לשמש. יחד עם זאת, חשוב לדעת שמריחת העור במשחת שיזוף (Sunscreen) עם מקדם הגנה מפני השמש בדרגה 30, תביא לספיחה של בערך 99% מקרינת האולטרה-סגול מסוג B (UV-B), הפוגעת בעור בחשיפה לשמש, שזו הקרינה האחראית ליצירת D3.
במלים אחרות, מריחת העור במשחת שיזוף דרגה 30, תפחית את יצירת ויטמין D על ידי העור ב-99%.
יתרה מכך, אנשים בעלי גוון עור כהה, המכיל רמה גבוהה של הצבען (פיגמנט) מלנין, שהוא למעשה מעין מסנן אור כשלעצמו, ולכן אלה יצטרכו לשעות בשעות השמש בחוץ לשהות ארוכות יותר. באופן כללי שחורים והיספאנים הם בעלי רמת ויטמין D בדמם הנמוכה מזו של לבנים שעורם בהיר.
חסר בוויטמין D, כרוך גם בעודף משקל גדול (obesity). כיוון שוויטמין הוא מסיס-שומן, יש לו נטייה להיאגר במאגרי השומן בגוף. אדם במשקל נורמאלי, יאגור ברקמת השומן שלו די ויטמין D שתהיה זמינה לגוף בתקופת החורף כאשר העור אינו מייצר די ויטמין בעצמו. לעומת זאת, מבוגר שמן, או אף ילדים שמנים, שה- BMI שלהם גדול מ-30.0 ק"ג/מ2, רקמת השומן "מפקיעה" את הוויטמין השומני לרשותה באופן שהוא אינו זמין לגוף כולו.
נמצא שכאשר אנשים שמנים נחשפו לתאורת UV-B במיטות-שיזוף, רמת ה-וויטמין D בדמם שנמדדה לאחר מכן עלתה בשיעור שהיה רק 45% מרמת הוויטמין שנמדדה בדמם של אנשים במשקל נורמאלי שנחשפו לקרינה אולטרה-סגולית בדיוק באותם תנאים. תצפית דומה נעשתה, כאשר אנשים שמנים בלעו טבליות ויטמין D2 במינון של 50 אלף יחידות, והתברר שכמות הוויטמין שנמדדה לאחר פרק זמן בדמם, הייתה נמוכה משמעותית מזו שנמדדה בדמם של אנשים במשקל תקין שנטלו ויטמין D2 באותו מינון.
המסקנה מניסויים אלה היא שילדים ומבוגרים שמנים, דורשים כמויות כפולות של ויטמין D בהשוואה לילדים ומבוגרים במשקל תקין, כדי שרמת 25(OH)D בדמם תישמר מעל 30 ננוגרם למיליליטר.
כל 100 יחידות של ויטמין D2 או D3 הנבלעות, רמת 25(OH)D הנמדדת בדם עולה ב-1 ננוגרם למיליליטר.
בניסוי MrOs שהוזכר למעלה, נמצא שגברים שנטלו תוסף המכיל 400 יחידות ויטמין D, רמת 25(OH)D שנמדדה לאחר מכן בדמם הייתה גבוהה אך בשיעור זעיר בהשוואה לגברים שלא טופלו בוויטמין.
בממוצע, גברים שבלעו בין 400 ו-600 יחידות של ויטמין D, רמת 25(OH)D בדמם הייתה גבוהה רק ב-4.7 ננוגרם למיליליטר בהשוואה לאלה שקיבלו 0-2,000 יחידות של ויטמין D מאכילת מזון עתיר בוויטמין D. כלומר, נראה שעל מנת להעלות את רמת 25(OH)D בדם לרמה של 30 ננוגרם למיליליטר ומעלה, צריך לצרוך לפחות 1000 יחידות D2 בתוספת כמוסה של 300 יחידות של D. גברים ונשים צעירים ומבוגרים יותר מאזור האוניברסיטאות בבוסטון שטופלו בתקופת החורף מדי יום עם 1,000 יחידות של ויטמין D2, או של ויטמין D3, לא היו מסוגלים להעלות את רמת 25(OH)D בדמם מעל 30 ננוגרם למיליליטר.
העובדה שגברים כה רבים בגיל מתקדם נמצאים בחסר של ויטמין D, חייבת להיות מקור לדאגה. כל הגברים שנמצאו במחקר המתואר בחסר ויטמין D, נכללו בניסוי של הגברים האוסטאופורוטים, שכן חסר זה יגביר את סיכונם ללקות בשברי עצם. חסר בוויטמין D, יגרום כמו כן לחולשת שרירים, הגדלת הסיכון לנפילות ושברים בהתאם.
גברים בחסר של ויטמין D, נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר לפתח סרטני ערמונית, מעי גס, וסרטן הוושט. הם גם בסיכון מוגבר למחלות מדבקות, בעיקר של דרכי הנשימה העליונים.
חסר ויטמין D נכרך במצבי יתר לחץ-דם, אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, ואף סוכרת type 2.
יחד עם זאת, מטה אנליזה של מחקרים אחדים שהתפרסמה בשנת 2007 ב-Archives of Internal Medicine, העלתה שהגדלת נטילת ויטמין D לרמה יומית ממוצעת של 528 יחידות, הקטינה את הסיכון לתמותה מסיבה כלשהי במשך תקופת מעקב ממוצעת של 5.7 שנים ב-7%. אמנם אין מדובר בהקטנה משמעותית במיוחד של הסיכון האמור, אך יש לזכור שבמושגים של ניסוי אפידמיולוגי הפחתה של 7% בתמותה מסיבה כלשהי הוא בהחלט נתון ראוי לציון.
המסר ממחקר MrOs הוא שחסר בוויטמין D או אפילו רמה לא מספקת שלו, שהיא דרגת חומרה מופחתת, שכיחים בגברים בגיל מתקדם אם הם גדלים באלבאמה בדרום, או במדינות צפון מערביות בארה"ב שהשמש בהן אינה מרובה.
רוב ה-25(OH)D בגברים אלה הוא דווקא מסוג ה-25(OH)D3, שמשמעותו שרובו הגיעה מיצירה עצמית בעור מחשיפה לשמש.
ברור ממחקרים רבים שההמלצה של המכון האמריקני לרפואה (IOM) שגברים בני 50 עד 70 שנה אמורים לקבל ביום 400 יחידות ויטמין D, ואילו נשים בנות 70 שנה ומעלה אמורות לקבל ביום 600 יחידות ויטמין, היא המלצה שאינה עומדת בדרישות הגוף לוויטמין זה. החשש הסמוי שמא רמות מוגברות של ויטמין D עלולות לגרום לתופעות לוואי לא רצויות מקנן תמיד, אך יש ראיות לכך שנטילת ויטמין D3 משך שנה במינון יומי של 2,000 יחידות, לא גרם לשום תופעות רעלניות.
נשים בגיל המעבר שנטלו 2,000 יחידות ליום של D3, לא רק שמרו על רמת 25(OH)D של 30 ננוגרם למיליליטר ומעלה בדמן, אלא אף הפחיתו באופן דרמטי את הסיכון לפתח דלקת של דרכי הנשימה העליונות.
נראה שהסכנה לבריאות העצם בעיקר, והתוצאות הרות האסון של שברי עצם בגיל המתקדם, היא כשלעצמה סיבה טובה להקפיד באופן עקבי על רמת ויטמין D במבוגרים, ולהמליץ בנחישות על נטילת תוספים, או על שהייה סבירה בשמש, כדי למלא את מחסורי הגוף בוויטמין חשוב זה.
בברכה, פרופ' בן-עמי סלע
ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוציםמידע נוסף? מבקשים ייעוץ מקצועי? שלחו לנו את פרטיכם ויחזרו אליכם בקרוב.
