חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

ויטיליגו (בהקת או בהרת)

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ויטיליגו (בהקת או בהרת)

אם שאלתם עצמכם, מדוע בני האדם באפריקה שחורי עור ומדוע הספרדים כהי עור יותר מהאשכנזים, הרי שהתשובה פשוטה למדי. באיזורים שבהם חיים כהי העור, קופחת השמש יותר מאיזורים אחרים. מבין קרני השמש, ניתן למצוא את הקרניים האולטרא סגוליות העלולות לגרום לנזקי בריאות ועד כדי סרטן ומוות. לכן, כדי להגן על עצמו, עושה גוף האדם שימוש בתאים מיוחדים הנקראים תאים מלנוציטים שתפקידם לייצר מלנין, הוא, הוא הפיגמנט (צבען) הנותן לעור את צבעו, משמש כמחסום ומגן עלינו מפני הקרניים האולטרא סגוליות.

לעתים, מסיבות שונות, ישנן בעיות בריאות הקשורות לתאים המלנוציטים. כך בעיה הקרויה ויטיליגו (vitiligo) המחלה מאופיינת בתהליך התפשטות כתמים לבנים על פני העור. ובעיקר באיזורים החשופים לשמש, כמו סביב הפה, העיניים והנחיריים. אולם גם סביב הטבור, שורש כף היד, כפות הידיים ובית השחי. כתמים אלה עלולים להופיע גם בריריות שבאברי המין וברקטום, ברשתית העין או בשיער על הפדחת, בזקן ואפילו בריסי העיניים והגבות.

הויטיליגו המכונה לעיתים גם לויקודרמה (leukoderma) עשויה להופיע כתבנית ממוקדת, פגיעה מקומית או באיזורים מועטים. או תבנית חלקית, רק בצד אחד של הגוף, אולם אצל רוב החולים תופיע “תבנית כללית”, כתמים על איזורים שונים בגוף. זוהי מחלה שהולכת ומחמירה, תוך התפשטות הכתמים הלבנים, לעתים במהירות, אולם בדרך כלל באיטיות. עם זאת, עשויים חלק מהחולים להבחין שהמחלה נעצרה ואינה מתפשטת עוד. לעתים נדירות היא עשויה אפילו לסגת ולהיעלם.

מקור הבעיה אינו ידוע. אולם קיימות השערות שונות. הרווחת מביניהן היא שזוהי מחלה אוטואימיונית הנגרמת לכאורה ע”י הגוף הפוגע בעצמו, בין היתר ע”י יצירת נוגדנים כנגד תאים המייצרים את הפיגמנט שנותן לעור את צבעו. תאוריה נוספת גורסת שהתאים המלנוציטים היוצרים מלנין הורסים את עצמם בתהליך התאבדותי הקרוי אפופטוזיס. עם זאת, ברור שלמרות שהמלנוציטים איבדו את כושרם לסנטז פיגמנט, הרי שמבחינה מבנית נשארים תאים אלה בדרך כלל דווקא שלמים. כמו כן ישנן עדויות של אנשים המעידים שהתהליך החל לאחר אירוע של טראומה או לחץ נפשי גדול או אחרי חשיפה ממושכת לשמש עד כדי היווצרות כוויות.

מייקל ג`קסון חולה לטענתו בויטיליגו. כמוהו גם מעט למעלה מאחוז אחד באוכלוסית העולם בני כל הגזעים, גברים ונשים במידה שווה פחות או יותר, סובלים מויטיליגו. בישראל חיים כנראה כשבעים אלף אנשים עם ויטיליגו. רוב החולים, למעלה מתשעים וחמישה אחוז מהם, יפתחו את הבעיה לפני גיל ארבעים. ויטיליגו עלולה לעבור בתורשה, אולם הסיכוי לכך נמוך. למרות שיש ילדים להורים חולים שיפתחו בעצמם את הבעיה, הרי שרוב הילדים יהיו דווקא נקיים מההפרעה ואפילו הוריהם סובלים ממנה. מצד שני ברור גם שלרוב האנשים שסובלים מההפרעה אין הסטוריה משפחתית של ויטיליגו. למרות שאין יודעים כאמור, את הסיבה לבהקת, ניתן להבחין שהיא מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אצל אנשים עם “מחלות אוטואימיוניות” מסוימות ובעיקר יתר פעילות של בלוטת התריס או תת פעילות של בלוטת יותרת הכליה, אלופציה אראטה וכן אנמיה ממארת הנובעת ממחסור כרוני של ויטמין 12B.

כדי לאבחן את המחלה יש לבדוק, האם החולה מאוד רגיש לשמש? האם היו מחלות אוטואימיוניות לכאורה? האם יש בעיות בתפקוד בלוטת התריס או בלוטת יותרת הכליה, האם מעטה כלי הדם בעין מודלק, האם נמצאים בדם נוגדנים כנגד גרעיני התאים? (סוג של נוגדנים עצמיים).

מכיוון שזוהי מחלה בעייתית הקשורה קשר הדוק לתפישת החולה בעיני עצמו, סובל חלק מהחולים סבל נפשי רב עקב השינוי בצבע העור. לכן, למרות שאיננו יודעים את הסיבה למחלה ואיננו יודעים כיצד לרפא אותה, הרי שטיפול בסימפטומים, דהיינו שחזור צבע העור לצבע המקורי ושיפור הופעת החולה, יעיל ועוזר לשיפור התדמית. יש כמה שיטות טיפול, אולם מכיוון שתופעות לוואי בצידן, יש לשקול בזהירות בהתאמה אישית.

הטיפול הקונבנציונאלי בויטיליגו עשוי להיות החל מטיפול מקומי בקורטיזון (סטרואידים), המשך בפוטוכימוטרפיה, דרך התערבות כירורגית והשתלת קטעי עור, דרך ביצוע קעקועים בצבע העור ועד טיפול קוסמטי עם משחות בצבע העור. טיפול מקומי בסטרואידים עשוי להיות יעיל בדרך כלל רק בתחילה, מיד עם הופעת המחלה. את תוצאות הטיפול ניתן לראות רק לאחר כשלושה חודשים. אולם לעתים לא יהיו תוצאות כלל. תופעות הלוואי עלולים להיות עור יבש ומחורץ.

הטיפול היעיל ביותר נקרא PUVA (ultraviolet A psoralen and) זהו טיפול פוטוכימוטרפי המבוסס על קרינת UVA (קרניים האולטרה סגוליות מסוג A ) ועל תרופה בשם פסורלן המכילה כימיקלים המגיבים לקרינה זו. התרופה מגבירה את רגישות העור לקרינה וגורמת לעור להתכהות. את התרופות לוקחים דרך הפה או מורחים בטיפול מקומי על העור. טיפול זה נעשה יחד עם חשיפה לאור השמש או למנורה מיוחדת. הרופא ישתדל לתת את הטיפול תחת פיקוח במרפאה ותוך כדי הקפדה על הופעת תופעות לוואי שעלולות להיות חמורות ובעיקר כרוכות בפגיעה בכבד. טיפול שכרוך בבליעת תרופות ניתן לסובלים מהיקף נרחב של הכתמים ואילו מי שסובל מכתמי הויטיליגו על פחות מרבע משטח גופו יקבל טיפול במשחה שתופעות הלוואי הכרוכות בו קטנות יותר. גם ילדים הסובלים מויטיליגו יקבלו את הטיפול המקומי.

את התרופה בטיפול המקומי, מורחים אצל הרופא כחצי שעה לפני החשיפה לקרני UVA, פעם או פעמיים בשבוע. הרופא יגביר לאט את מנת הקרינה, על פני תקופה ארוכה. בסיום כל טיפול ישטוף החולה את גופו עם מים וסבון וימרח מסנני קרינה. בניגוד לטיפול הכללי, הרי שבטיפול מקומי עלול החולה לפתח כוויות ושלפוחיות על העור, ו\או לקבל עור בגוון כהה בהרבה מהרצוי. משתי הבעיות הללו ניתן להימנע ע”י זהירות יתר בעת הטיפול והימנעות מחשיפה לשמש אחרי הטיפול.

אנשים שאינם מגיבים לטיפול המקומי או כאלה שנגועים בויטיליגו על פני שטח נרחב ולפחות 20% משטח גופם, יקבלו טיפול תרופתי בבליעה. הטיפול הזה אינו מומלץ לילדים מתחת גיל עשר עקב הסיכון לפגיעה בעיניים. בטיפול כזה, יקח החולה את הפסורלן, כשעתיים לפני החשיפה לקרני UVA. גם במקרה זה עדיף לקבל את הקרינה במשרדו של הרופא תחת פיקוח. הטיפול ניתן ברצף של כל יומיים או שלושה. ולעולם לא יום אחרי יום בגלל הסיכון שבדבר. תופעות הלוואי של הטיפול עלולות להיות חמורות ולכן יש להתייחס בזהירות ולהיות בפיקוח רפואי הדוק, גם אם החשיפה לקרינה נעשית באמצעות קרני השמש. תופעות הלוואי עלולות להיות סרטן העור, פגיעה בעיניים ובעיקר ירוד (קטרקט), פגיעה בכבד, גירודים, צמיחת שיער לא נורמלית, סחרחורת וכד`.

אנשים שכתמי הויטיליגו מכסה למעלה ממחצית שטח גופם לוקחים תרופות הפוגעות בפיגמנט גם במקומות שהוא עדיין קיים כך שגוון העור יהיה לבן בכל חלקי הגוף.
תופעת הלוואי החמורה ביותר היא דלקת, אולם אדמומיות ונפיחות של העור. עור יבש, גרודים או התכהות הקרום של לובן העין גם הם מהתופעות שעלולים לחוות החולים המקבלים טיפול depigmentation therapy הדהפיגמנטציה היא קבועה ובלתי ניתנת לשינוי. מעבר לכך, החולה תמיד יסבול מרגישות יתר לאור השמש.

טיפול רדיקאלי הוא השתלת עור עצמית שבה לוקחים קטע עור בריא ומרכיבים אותו באיזור נגוע. בדרך כלל משתמשים בשיטה זו כאשר נגעי הויטיליגו קטנים. אולם שיטה זו יקרה למדי, ממושכת, כואבת ותופעות לוואי כמו דלקות וצלקות בצידה. אפשרות נוספת היא יצירת כוויות על עורו הבריא של החולה, חיתוך קצות השלפוחיות שנוצרו והשתלתן באיזור הנגוע. תופעות הלוואי דומות אולם אפשרות ההצטלקות נמוכה בהרבה. עם זאת חשוב לציין שיעילות הטיפולים הכירורגיים כולם, מוטלת בספק הן בגלל תופעות הלוואי והן בגלל אפשרות התפשטות הכתמים אל האיזורים המנותחים.

אחת הדרכים היעילות לטיפול בתופעה ללא תופעות לוואי רציניות, היא ההסוואה. יש המקעקעים את האיזורים הנגועים ובעיקר סביב השפתיים, בקעקועים בצבע העור. אולם הקושי להתאים את צבע הקעקוע לצבע העור מסביב, ועובדת שינוי צבע הקעקוע, מהווה את עיקר הבעיה בשיטה זו. לכן הדרך הפשוטה ביותר היא הסוואת האיזורים הבעייתיים בעזרת תכשירים קוסמטיים בעלי גוון העור הנדרש. החסרון היחיד בשיטה זו, הוא הצורך בהתמדה.

לחולים בויטיליגו מומלץ למרוח מסנני קרינה, אולם חולים לא מעטים מגיעים לים המלח, דווקא כדי להשתזף. היות ומקום זה נמוך בכ400- מטר מתחת לפני הים, הרי הסיכון של הקרניים האולטרה סגוליות נמוך למדי והעור כולו מקבל גוון דומה פחות או יותר.

למעשה, למרות שאין הסיבה למחלה ידועה, הרי שבכל זאת חשוב לדעת שויטמינים מקבוצת B ויטמין A ויטמין E וויטמין C חשובים לעור. מביניהם יש כאלה החשובים במיוחד לצבעו של העור, כולם מקבוצת B כמו חומצה פולית, חומצה פאנטוטנית, חומצה פארא אמינו בנזואית, וויטמין B12. למרות שניתן למצוא את כולם כתוספות בבתי מרקחת, אין זה מומלץ לקחת אותם בנפרד. עדיף תמיד לקחת את כל קבוצת B והכי פשוט ובריא הוא לאכול מזון מלא שמכיל את כל המרכיבים החשובים לעור ובעצם לבריאות.

בברכה, ד”ר חיים סדובסקי

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים