חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

התמכרות לסמים היא מחלה כרונית – סוגי טיפולים במחלה

אהבתם? שתפו עם חבריכם

סוגי טיפולים במחלות ה”התמכרות”

במאמר הקודם דנו באפשרויות הקיימות לטיפול במחלות הנקראות “התמכרות” או “תלות”. כעת נפנה לראות מהם הטיפולים הקיימים ומהם היתרונות והחסרונות.

כאשר מתחילים את הטיפול, השאלה הראשונה שעלינו לשאול; משפחה, מטופל וצוות מטפל היא “מהן מטרות הטיפול? לאן אנו רוצים להגיע באמצעות הטיפול? מדעו להעניק טיפול?”.
התשובה הנפוצה ביותר לשאלה זו היא: “כדי שהפציינט יחזור להיות בריא `ונורמלי`… “.

הביעה היא שרק לעיתים רחוקות ישנה אפשרות של טיפול תרופתי. במחלות זיהומיות לדוגמה, כאשר גורם המחלה הנו חיידק, נגיף וכו`, ניתן לתת אנטיביוטיקה או כל תרופה אחרת וכאשר גורם המחלה ייעלם החולה יבריא ויחזור להיות בריא `ונורמלי`. כאשר עוברים ניתוח ניתן לרפא את החולים ע”י כריתה של האזור הנגוע, אותו בן-אדם יחזור פחות או יותר לקדמותו, אולי ללא תוספתן או חלק כלשהו מהגוף, אך יש לו סיכוי להתרפא ולהבריא. מעבר לזה לרפואה, לעיתים רחוקות ניתן `לרפא` אנשים לגמרי. מה שאנו כן יכולים לעשות כרופאים הוא להביא את החולה למצב בו המחלה איננה מתקדמת יותר והטבע עצמו דואג להחזיר מידת מה של בריאות ותפקוד תקין, בדרך-כלל עזרת תרופות.

זהו מצבן שכל אותן מחלות הקרויות “מחלות כרוניות”, כגון סוכרת, יתר לחץ דם, אפילפסיה (מחלת הנפילה) וכו`. במקרים כאלה לעולם לא נראה “restitutio ad integrum”, דהיינו הגוף לא יחזור למצבו המקורי שלפני תחילת המחלה. אבל, בעזרת תרופות, שמירה על כללים מסוימים מצד המטופל וקצת מזל, יש סיכוי גבוה שאותו מטופל ינהל חיים רגילים למדי. כעת, לאחר שהגדרנו מהי מחלה כרונית והבאנו דוגמאות, ניתן להבין במקצת כיצד חייו של מכור לסמים נראים, מכיוון שהתמכרות הנה מחלה כרונית לכל דבר.

נניח שאנו מגיעים למסיבה, נניח שזו חתונה, וכאשר אנו נכנסים לאולם אנו נתקלים בשולחן ארוך מלא בכל טוב הארץ; דג מולח, פלפלים חריפים, אלכוהול ועוד. אם נביט לרגע באנשים הניגשים לשולחן, נבחין בשתי קבוצות. האחת היא קבוצת האנשים שמגיעים עד השולחן, לוקחים משהו לאכול ולשתות וחוזרים למסיבה, לשוחח עם חברים. בקבוצה השנייה נראה אנשים שניגשים, לוקחים משהו לאכול ולאחר מכן נשארים קרובים לשולחן, ושוב לוקחים עוד משהו לאכול או לשתות, בדרך-כלל משהו מלוח או חריף, וממשיכים להסתובב מסביב לשולחן. אם נסתכל על קבוצה זו, נראה שמכנה משותף מחבר ביניהם: הם כולם מלאים, פניהם אדומות וכולם סובלים מיתר לחץ דם, ולכולם הרופא אמר “אסור מלח, אסור חריף ואסור אלכוהול”. אולי נמצא מסביב לאותו שולחן אנשים שמחזיקים בידיהם קינוחים מתוקים ומתחשבנים בכל מיני נתונים. לא, הם לא מודאגים מעליות וירידות בבורסה, אלה הם אנשים שסובלים מסוכרת והרופא שלהם אוסר עליהם אכילה של דברים מתוקים. הם מתמקחים בינם לבין עצמם, “אם אני אעלה את האינסולין בכך וכך יחידות, אז אוכל לאכול חתיכה מעוגת הקצפת…”, בניגוד מוחלט למה שהרופא אמר להם.

אם ניקח לדוגמה את חולי האפילפסיה, נראה שכיום, אף-על-פי שקיימות תרופות מצוינות המונעות את ההתקפים, עדיין מגיעים לבתי-החולים הרבה חולי אפילפסיה שאצלם ההתקפים הללו חזרו. מדוע?. התשובה היא פשוטה, לאחר שכמה חודשים לא היו להם התקפים, החליטו על דעת עצמם שהם כעת בריאים ואינם צריכים עוד לקחת את התרופה. הם אינם מבינים שזו התרופה אשר מבטיחה שההתקפים לא יחזרו. לכן, כאשר מפסיקים לקחת את התרופות וחושבים שהמחלה נעלמה, ההתקפים חוזרים.

האנשים שאנו מתארים כאן, ועוד רבים מאד שסובלים ממחלות כרוניות מסוגים שונים, אינם אנשים רעים אשר רוצים לפגוע בעצמם. הם אינם אנשים בורים או טיפשים שלא מבינים מהי המחלה שממנה הם סובלים ומהן תוצאותיה. הם סך הכל אנשים שסובלים ממחלות כרוניות.

מהלכן של מחלות כרוניות שונה לחלוטין ממהלכן של מחלות אקוטיות. הבעיה היא שכאשר אנו חושבים על “מחלה”, אנו נוטים לחשוב על מצב אקוטי, דהיינו מצב בו למחלה יש התחלה, התפתחות וסוף תוך זמן לא ארוך במיוחד, כמו בשפעת או בדלקת התוספתן. אם אנו סובלים משפעת יהיה לנו חום, נרגיש לא טוב וננוח במיטה יומיים או שלושה, ארבעה לכל היותר ואז נרגיש בסדר ונחזור לפעילות תקינה – המחלה הסתיימה. אולי כמה ימים לאחר מכן נפתח דלקת ריאות, אך השפעת נעלמה. אם נסבול מדלקת התוספתן נרגיש כאבים וחום, יקבלו אותנו בבית-החולים, נעבור ניתוח להסרת התוספתן ותוך שבוע נהיה חזרה בבית – המחלה הסתיימה. או אולי במהלך הניתוח משהו משתבש והחולה נפטר, מסיבוך או מזיהום כלשהו, גם במצב כשה המחלה הסתיימה, בצורה טרגית, אך הסתיימה.

זהו בהחלט לא המקרה של מחלות כרוניות. מחלות כרוניות לעולם לא מסתיימות. החולה סובל מהמחלה שנה אחר שנה.

סבל מתמיד אינו מצב טבעי של הגוף. בגופנו ישנם מנגנונים פנימיים שגורמים לנו לחשוב שאנו לא חולים, מדחיקים את החולי או מפחיתים בחשיבותו. אנו נוטים להתעלם או לשכוח מטבען של המחלות הכרוניות, וכך הסוכרתי עושה חישובים מוזרים לגבי כמות האינסולין שלו, האפילפתי מפסיק לקחת את התרופות וזה שסובל מיתר לחץ דם אוכל דברים אסורים.

זהו מצבם של המכורים לסמים. התמכרות לסמים היא מחלה כרונית. חולים במחלה זו חושבים שהם הבריאו לאחר תקופה כלשהי בה הם “נקיים”. זו הסיבה שהם שוב מתנסים בסמים לאחר תקופות כאלו. לכן אנו קוראים להתמכרויות מחלות כרוניות חוזרות (chronic recurrent illnesses).

למעשה, אף מכור איננו נשאר “נקי” מסמים לכל חייו לאחר ניסיונו הראשון בטיפול. רובם צריכים לעבור מספר ניסיונות טיפול עד שהם מצליחים להישאר נקיים לתקופה ממושכת ומשמעותית.

חלקם יחזרו לסמים לאחר 10 או אפילו 15 שנים של הימנעות מסמים.

לכן עלינו לקחת זאת בחשבון כשאר אנו מתכננים תכנית טיפולית למי שסובל מהתמכרות.

כיצד מבצעים תכנון זה יהיה הנושא של המאמר הבא.

דר` ד. טליאס

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים