חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

התמודדות עם כעסים של ילדים

אהבתם? שתפו עם חבריכם

התמודדות עם כעסים של ילדים

הילד בדומה למבוגר יכול לכעוס לפעמים, להיות מתוסכל מסיבות שונות.
אולם בניגוד למבוגרים עדיין אין לו את יכולת השליטה ואת הכלים על מנת להתמודד עם כעס באופן הרצוי והנכון. גורמי הכעס ואופני הביטוי משתנים במהלך שנות ההתפתחות אך מה שחשוב לנו כהורים הוא לדעת איך להגיב נכון ולא להעצים את כעסו. תפקידנו כהורים לזהות את גורם הכעס, להקנות לו כלים להתמודדות עם הכעס, לומר לו שמותר לכעוס ולא “אל תכעס” או לנסות לעצור אותו מלבכות – לתת את הלגיטימציה להביע רגשות.

התינוק מביע את כעסו בבכי, הילד מביע את כעסו בצעקות או בשתיקה. ההורים צריכים להיות קשובים לילד, לעזור לו להתגבר על הכעס ולתת לו תחושה שמבינים אותו ושנמצאים איתו. יש לזכור שכל כעס הוא גם סוג של תקשורת. ילד כועס רוצה לומר משהו וההורה צריך לנסות להבין מה הוא מנסה לומר.

בזמן כעס יש להרגיע ולא להיגרר לכעס של הילד, אנו כהורים צריכים להרגיע, לחבק, ללטף אותו ולא להיגרר אחריו בצעקות ובכעסים על כך שהוא כועס. ההורים צריכים לשמור על סדר ועקביות לשקף לילד מה הוא מרגיש ולתת לכעס ביטוי מילולי, ללמד את הילד מה מותר ומה אסור בדרך נעימה מבלי להשתמש בעונשים, כעסים וצעקות. ניתן להקריא לילדים סיפורים שמתאימים לסיטואציה על מנת שהוא יוכל להזדהות עם הגיבורים ובכך לתת לו תחושה שאין הוא לבד המתמודד עם הבעיה.

ההסברים מגיל 4 והלאה צריכים להיות מאד ממוקדים, מקוצרים וקשורים לסיטואציות ספציפיות, לא הרצאות כלליות. כדאי לתת לילד לבטא את כעסו מבלי לבקר אותו ,להיעזר בהומור כדי להתמודד עם הכאב שצבר. כאשר הילד מכריז בפניכם “אני ברוגז איתכם” מפני שכעס עליכם, בידקו האם אתם משתמשים בברוגז כלפיו מבלי להיות מודעים לכך כלומר לא מתייחסים אליו או מתעלמים לגמרי כאשר הוא מוציא אתכם מדעתכם.

כאשר אנחנו המבוגרים כועסים על הילד, שני מסרים חשובים: לא לצעוק ולא להתעלם ולשתוק משום שאז הילד מרגיש שקשה לו יותר להתמודד עם הכעס, הוא נבהל משום שהוא חושב שאתם מתנתקים ממנו לכן רצוי לומר משפט כמו: “אני כועס, אני רוצה להיות עם עצמי עד שזה יעבור” ואז הילד ידע שהכעס לא מופנה כלפיו. שתיקה וברוגז אינם עוזרים, ילדים יכולים להגיע למסקנות מוטעות כלא אהובים או חווים תחושת נטישה.

צריך לזכור לכבד את הילד גם כשכועסים עליו, לזכור לומר שאוהבים אותו גם בשעת כעס ולהסביר בדיוק מדוע כועסים ואיך ניתן לפתור על הבעיה. אם לא משאירים את הילד לבד בכעסו, הוא ילמד להתחלק ולהתגבר על רגשותיו השליליים. יש לעזור לילד להכיר את תחושותיו ולתת שמות לתחושות. כאשר יהיה מסוגל לדבר על רגשותיו, הוא יוכל גם לשלוט בהם.

חשוב להזכיר את עניין הגבולות, ילד שבביתו אין גבולות יהיה חצוף ויעשה מה שבא לו משום שירגיש שהוא המרכז והשוליים הם השאר, מכתירים אותו בכוח שלילי. התנהגות זו עלולה להעלות כעסים ולגרום לכל מה שהזכרנו לעיל.

לילד שמתחצף יש להתייחס כך: להימנע מהטפת מוסר, לא לצעוק, לשים גבולות וחוקים ברורים של מותר ואסור, לא להיכנס למאבקים חסרי תועלת עם הילד משום שמאבק יצמיח נזק גרוע יותר. יש לומר פעם אחת מה אנחנו רוצים ולמה אנו מתכוונים. לא ליצור עניין סביב הבעיה על מנת שלא תהיה בעיה. להזכיר לו את ההתנהגויות הטובות ואת הדברים החיוביים שהוא עשה בעבר על מנת שירגיש בעל ערך ולהאמין שזה יעבור.

בברכה, ד”ר סיגל תמיר

אהבתם? שתפו עם חבריכם

INULIN

בריאים לחיים המפתח
,ימים ולאריכות יותר
,לכולם ממליץ FDA
ויצמן במכון חוקרים
...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

לפרטים נוספים