חיפוש באתר
Generic filters
Exact matches only
Search in title
Search in content
Search in excerpt

התלבטויות על מתן הכשר לצריכת קנביס

אהבתם? שתפו עם חבריכם

התלבטויות בשולי הדיון על מתן הכשר לצריכת קנביס

חלק ג` – לחץ כאן לחלק א`לחץ כאן לחלק ב`

פרופ` בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לביוכימיה קלינית, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב.

בדיון הציבורי הניטש שנים לא-מעטות האם לתת הכשר לעישון קנביס, קיימת דיספרופורציה בולטת, בין השוללים והמצדדים. בצד המתנגדים לראות אצבעות חשיש נמכרות ברְשות הרבים בראש חוצות עומדים הממסדים הפוליטיים, הרפואיים והחינוכיים, ואלה מבקשים להמשיך את האיסור על צריכת קנביס, הרווֵח ברוב המכריע של המדינות המערביות. לעומתם מועלות טענות קולניות מצד חוגים מצומצמים בהרבה, בדבר צביעות ומדיניות אֵיפָה-ואֵיפָה הננקטת כלפי צורות שונות של צריכת סמים וחומרים שפגיעתם עלולה להיות קשה (abusive substances). ויש בחלק מהטיעונים של החוגים המצדדים בלגיטימציה של קנביס, שמץ של אמת, ואולי אף של הגיון פנימי.

אין ספק שבעידן המודרני, כאשר חוגים ליבראלים (הרואים עצמם מתקדמים) המתהדרים בעיקר בסיסמאות של חופש הפרט, ועקרונות כבוד האדם וחירותו שאף הוכנסו כתיקונים (amendments) לחוקות קיימות, מתן הכשר לשימוש בקנביס הוא יעד נכסף. שואלים המצדדים: מדוע כאשר הוכרז הניקוטין כסם-ממכר באוגוסט 1996, והסיגריה הוגדרה לצורך הענין כ-DDD) drug delivering device), או מתקן להחדרת סם-ממכר, לא נקט העולם הנאור צעדים לאיסור עישון מוצרי טבק, ולהוצאתם אל מחוץ לחוק. הרי דווקא החומר הפעיל בקנביס ה-THC, מוגדר כחומר פסיכואקטיבי, בעל השפעה על המוח, ובהתאם על פונקציות התנהגותיות, וקוגניטיביות וכיוצא באלה. אך THC מעולם לא הוגדר כסם ממכר. לעומתו, ההתמכרות לניקוטין שהוגדרה בשנת 1988 בדו”ח הידוע של ה-Surgeon General בארה”ב כברת השוואה לזו של סמים כקוקאין והירואין, גורמת למעשן מוצרי טבק לאבד שליטה על עצמו מדי פעם בשעת כמיהה לסיגריה הבאה, ושוללת ממנו את חופש הבחירה בין “עישון” ל”הימנעות מעישון”. קנביס נחשב לחומר ממכר הרבה פחות לעומת טבק, ובמסמך של בית הלורדים בלונדון בעקבות סדרת דיונים בנושא, נקבע: “להיגמל מעישון קנביס קל יחסית, ורק 15% מאלה שעישנו קנביס בצעירותם על בסיס יומיומי, המשיכו בקצב זה בסוף שנות ה- 20 לחייהם”. גם מחקרים אמריקנים קבעו ברוח דומה שרק אחד מתוך עשרה צורכי קנביס, הפך מכור לעלה הירוק במהלך של 4-5 שנים של צריכה כבדה.

מחקרים אחרונים אלה מציבים את ההתמכרות לקנביס באותה דרגה כהתמכרות לאלכוהול, אך פחותה מזו המקובלת בעישון מוצרי טבק או אף צריכת סמים ממשפחת האופיָיאטים. זו גם הסיבה שמעשן “כבד” של סיגריות קונבנציונאליות מעשן ביום בממוצע 29.9 סיגרית טבק, בה בשעה שמעשנים נאמנים של אצבעות חשיש עושים זאת בממוצע 2.4 פעמים ביום (פי 13 פחות), המעיד על תלות מופחתת בהשוואה לטבק. זאת ועוד, בעוד שהרוב המכריע של מעשני מוצרי טבק מתמידים בכך לעתים 30 עד 40 שנה, והיו מבקשים להוסיף לעשן לולא נאלצו לחדול ממנהגם בהתרגש עליהם מחלות לב או סרטן קשות, מקובל שעישון חשיש או מריחואנה הם חלק ממשובות הנעורים, מרד הצעירים, והתרסה כנגד הדוגמות החברתיות השמרניות. בהתאם, סקר שהוגש לפרלמנט הבריטי בשנת 1997 הצביע על כך שהגיל הממוצע לנטישה מוחלטת של עישון קנביס הוא 29 שנה, ומשך העישון הממוצע של קנביס הוא בממוצע 9 שנים בלבד.

אחד הטיעונים המרכזיים בניסיון להביא להכשרה של צריכת מוצרי קנביס, הוא שאין ספק שהנזקים הבריאותיים של האחרון, זניחים ביחס לנזק לבריאות הנגרם מעישון מוצרי טבק, המוסיפים להיות חוקיים לחלוטין. בדו”ח של משרד הבריאות בבריטניה נקבע שבשנת 1996 מתו ברחבי אנגליה ווולס 120 אלף איש ממחלות שנגרמו עלידי עישון טבק, עוד כ- 4,500 נפטרו באופן ישיר ממחלות שנגרמו משתייה מופרזת של אלכוהול (בעיקר מחלות כבד), וכן נפטרו במדינה זו 321 אנשים משימוש יתר של סמים קשים. לנזק הבריאותי הישיר שגרמה צריכת אלכוהול כרונית מוגברת, יש להוסיף עוד כמה מאות מקרי-מוות שנגרמו כתוצאה ממעורבות בתאונות דרכים של נוהגים “תחת השפעה” ותאונות אחרות, וכמובן מקרי רצח והריגה בהם היו מעורבים שתיינים בגילופין. לעומת נתונים סטטיסטיים מבהילים אלה, רק 4 אנשים בריטיים מתו בשנת 1996 באופן מיידי וישיר כתוצאה מצריכת קנביס. אם כי לכך יש להוסיף מספר מקרי מוות בטווח הארוך יותר, כתוצאה מהשפעה עקיפה או כזו שעלולה להתבטא מאוחר יותר (למשל בנטייה המוגברת להתאבדות). אם אמנם ההבדלים בנזקים הבריאותיים בין עישון טבק לעישון קנביס כה דרמטיים, כאשר טבק כבר הופלל לבטח בגרימת מחלות לב וריאה וסרטן לסוגיו, ואילו קנביס לא נקשר באופן ודאי בגרימה ישירה של תחלואות “ממיתות”, מדוע לא מוצא טבק אל מחוץ לחוק, ואילו צרכני “העלה הירוק” נחשבים עבריינים?

קיימת אכן תחושה של קיפוח בקרב מעשני קנביס ו”חוסר צדק גלובאלי”, מעין סטנדרד מוסרי כפול. אין ספק שהנזקים המוכחים העיקריים של עישון טבק כגון סרטני הריאות וחלל הפה, ונפחת הריאות (אֶמְפיזֶמָה) ומחלות כלי דם ולב, מזוהים פחות עם צריכת קנביס. והסיבה לתחלואה הפחותה בקטגוריות אלה בקרב מעשני קנביס, אינה בהכרח, על כי עשן צמח זה, אינו מכיל חומרים כימיים מסוכנים, שבחלקם אף עלולים לגרום למוטציות או שהם קרצינוגנים. סקירה של Hall ו-MacPhee שהופיעה לאחרונה בכתב העת Addiction מראה שמבדק Ames מצביע על כך שלקנביס יש יכולת להשרות מוטציות בתאים בתרבית תאים, ובהזרקתו אל מתחת לעורם של עכברים הוא מביא ליצירת שאתות מקומיות. אך הסיבה לתחלואה המופחתת בקרב צורכי קנביס נעוצה בפירוש ברמת העישון המופחתת של קנביס, שיש בה הן מספר קטן בהרבה של joints יומיים, ועוד יותר מכך, ממוצע שנות השימוש בקנביס הקצר בהרבה מעישון סיגריות או מוצרי טבק אחרים. אם אמנם כך, והכמיהה לאצבע החשיש הבאה קטנה יותר כיון ש-THC אינו “סם ממכר”, ובכך נקבעת חשיפה מעטה יותר של צרכן הקנביס לגורמי הסיכון בו, גם זו לטובה.

היבט המועלה לאחרונה במכלול הרחב של קנביס, הוא ההֶתר שמבקשים לתת לשימוש במרכיב הפעיל בצמח זה לטיפול בבחילה, הקאות, הרזייה בולטת, כאבים ועוויתות שרירים בחולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי, חולי איידס סופניים וכאלה עם מפגעים נירולוגיים. בארה”ב קיים רישום של THC, החומר הפסיכואקטיבי העיל בקנביס, לטיפול תרופתי מבוקר במצבים שהוזכרו, ואילו בבריטניה אושר חומר סינטתי קָנָבינואידי בשם nabilone לטיפול בבחילות המופיעות כמקובל במהלך טיפול כימותרפי בחולי סרטן, וכמעודד תיאבון ופחית דלדול שרירי בחולי איידס. יתכן אמנם שיש בסיס פארמקולוגי לטענה שעישון קנביס, או נטילה בבליעה של המרכיב הפעיל THC, ארוז בכמוסה, מביאים להקלה ולשיפור בחלק מהתסמינים שהוזכרו. אך מהכרתנו את השמרנות של הממסד הרפואי ברוב המדינות, יש לצפות להתנגדות לצורת טיפול זו, שכן קיים יותר משמץ של חשד שיש כאן ניסיון מתוחכם “להכשיר את השרץ” בקבלה פורמאלית של THC למשפחת התרופות הקונבנציונאליות, האמורות לתת פתרון ריפויי למצבים שתוארו. עדיין קיימת חובת ההוכחה שאומנם נכשלו כל הטיפולים המקובלים למניעת בחילה והקאות, חוסר תיאבון וכאבי שריר, לפני שפונים לטיפול “חלופי” בלתי שגרתי זה. גם אם יאושר הטיפול ב-THC או בקנבינואידים דוגמת nabilone, תהיה כמובן הקפדה למתן הטיפול על פי מרשם רופא, באופן מבוקר ובהקפדה שלא לספקו לכאלה שאין להם עילה רפואית של ממש.

בני אדם בעולמנו אינם עשויים מִקשה אחת וטוב שכך, ויש נורמות התנהגותיות המקובלות כסבירות בעיני האחד וחריגות בעיני האחר. מסורת של שנים רבות הכתיבה גישה סלחנית למעשני מוצרי טבק, כאשר מעשני קנביס עושים זאת בהיחבא כעבריינים. ההתייחסות המשפטית, מוסרית וחברתית להסכמה עם מעשנים מסוג אחד אך לא לאחרים, טעונה ברור ודיון מעמיק. אך כאשר אמות המידה הן רפואיות גרידא, אין מקום להיסוס או פשרה: צריכת סם כלשהו מזיקה לגוף ולנפש והסיווג של סמים ”קשים” ו”קלים”, אין בו לפטור את צרכני הסמים הקלים מגינוי, והטפת מוסר וניסיון להעמידם על משמעות הסכנה לבריאותם. ולצורך העניין, מעשני טבק ומעשני קנביס הם צורכי סם “קל” שפגיעתו תמיד רעה. התגמול הפארמקולוגי של עישון לצורותיו, שעובר דרך קולטנים במוח, ו”עושה טוב” לנפש נוטל ברוב המקרים “גמול” בנזק פיזיולוגי, ובמקרה של קנביס תופעות לוואי מאוחרות מתחום הפסיכוזה.
ועל כך כדאי להזהיר ולדעת.

בברכה, פרופ` בן עמי סלע

אהבתם? שתפו עם חבריכם

ראיתם משהו בכתבה שמעניין אתכם, רוצים מידע נוסף? רשמו את המייל שלכם כאן למטה או שלחו אלינו פנייה - לחצו כאן לפנייה

    בעצם פנייתך והרשמתך אלינו אתה מאשר בזאת כי אתה מסכים למדיניות הפרטיות שלנו ואתה מסכים לקבל מאיתנו דברי דואר כולל שיווק ופרסום. תמיד תוכל להסיר את עצמך מרשימת הדיוור או ע"י פנייה אלינו או ע"י על לחיצה על הקישור הסרה מרשימת הדיוור אשר נמצא בתחתית כל מייל שיישלח אליך. למדיניות פרטיות לחץ כאן. אם אינך מסכים אנא אל תירשם אלינו, תודה.

    INULIN

    בריאים לחיים המפתח
    ,ימים ולאריכות יותר
    ,לכולם ממליץ FDA
    ויצמן במכון חוקרים
    ...ממליצים העולם וברחבי בטכניון

    לפרטים נוספים