השפעת עישון סיגריות, סיגרים ומקטרות על תוחלת החיים: מסקנות על מפריח העשן ההולנדי והדני

פרופ' בן-עמי סלע, מנהל המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר; החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה , אוניברסיטת תל-אביב.

אחד המקורות המהימנים ביותר להפקת מידע על השפעת אורח חיים בתחומי האכילה, פעילות גופנית, ההשכלה והמעמד החברתי, עישון ומאפיינים אחרים על בריאותנו, הוא המעקב ארוך השנים אחר הפרט והתנהגותו בכל התחומים האמורים.

מעקב כזה אינו פשוט כלל ועיקר, ומחייב תכנון עילאי, סבלנות, דבקות במטרה, היענות ושיתוף פעולה מלא מצד המשתתפים במעקב, וכן תחכום ושליטה בכלים הסטטיסטיים לעיבוד התוצאות.

כשמעלים את הנושא של מעקב או מחקר רב-שנים בתחום הרפואה, מה שמכונה longitudinal study, מזדקר מיד מחקר Framingham המפורסם: אותה עיירה באזור בוסטון בה גייסו בשנת 1948 כמה אלפי גברים ונשים בשנות ה-20 לחייהם, על מנת שיעקבו אחריהם משך עשרות שנים בסדרה של בדיקות גופניות ובדיקות מעבדה תקופתיות, על מנת לנסות ולכרוך מאפיינים באורח חייהם וגורמי סיכון עם ממצאים מעבדתיים ורפואיים, כל זאת על פני עשרות שנים, מבּחרוּת ועד זקנה.

אכן, חלק מאותם צעירים אמריקניים שהגיעו במהלך כמעט 6 עשורים לגבורות, ואולי חשובים מהם, אלה שלא שרדו את אותה תקופה ארוכה ונפטרו בדרך, כל אלה שמשו לנסות ולהבין מה בעשייתם או במחדליהם, סייע לבריאותם או קיצר את חייהם.

מתברר שהאירופים התקנאו באמריקנים, ובשנת  1960 החל באירופה "מחקר 7 המדינות" שמטרתו הייתה דומה לזו של מחקר Framingham.

אחד המרכיבים במחקר רב-מדינות אירופי זה הייתה העיר התעשייתית ההולנדית הוותיקהZutphen  , הנמצאת במזרח המדינה ומספר תושביה 25 אלף.

מחקר Zutphen החל כאמור בשנת 1960, בקרב גברים ילידי השנים 1900 עד 1919, והוא נועד לעקוב אחר השפעת דיאטה, וגורמי סיכון על התרחשותן של מחלות כרוניות. הבדיקות הרפואיות החלו כאמור בשנת 1960, וכן בשנים 1965 ו-1970, ולאחר 15 שנות הפסקה חודשו בדיקות מעקב אלה בשנים 1985 ולאחר מכן כל 5 שנים עד שנת 2000.

אוצר בלום זה של נתונים רפואיים שימש בדיעבד גם כדי ללמוד על הקשר בין עישון סיגריות, סיגרים ומקטרות על תחלואה ותוחלת החיים.

למעלה מחמישים שנה ידוע שעישון מסב באופן ישיר תחלואה קשה כסרטן, מחלות ריאות כרוניות (COPD), ומחלות קרדיו-וסקולאריות, וכן שהפסקת עישון השפעתה חיובית. ידוע שהפסקת עישון סיגריות יכולה להאריך את תוחלת החיים, באופן שאפילו גמילה מעישון בגיל 60 שנה יכולה להוסיף 3 שנים לתוחלת החיים על פי מחקרו המרשים של Doll  האנגלי שהתפרסם ב-2004 ב-British Medical journal.

הרבה פחות היה ידוע על הקשר בין עישון סיגרים ומקטרות על תחלואה ותוחלת החיים, ולצורך מטרה זו "נשלפו" מתוך מאגר מחקר Zutphen  נתוניהם של 1,373 גברים שנולדו בין השנים 1900 ל-1920.

לצורך העניין בו אנו דנים, מילאו כל משתתפי המחקר שאלונים לגבי הרגלי העישון שלהם, וסוג מוצר הטבק אותו עישנו (סיגריות, סיגרים, מקטרות), משך העישון ודרגת העישון. כמובן שלאורך כל תקופת המעקב נעשה תיעוד של גורמי סיכון אחרים אם היו, כגון שתיית אלכוהול, סוגי המזון, מסת הגוף (BMI), אפשרות של סוכרת, לחץ-דם, רמת שומני הדם והמעמד החברתי.

 הבה נתבונן בתחילה על המסקנות העיקריות של מחקר Zutphen  לגבי השפעת עישון על תוחלת החיים.

1. משך העישון (בשנים) היה במתאם חזק עם תמותה ממחלות קרדיו-וסקולאריות, סרטן הריאות, ומחלת ריאות חסימתית כגון נפחת הריאות (אמפיזמה).

2. דרגת העישון (מספר הסיגריות הנצרכות ביום, וכן מספר השאיפות לכל סיגריה) הם במתאם חזק עם תמותה לכל סוגיה (all-cause mortality). אלה במחקר הולנדי זה שעישנו עד 10 סיגריות ליום, איבדו 4.3 שנות חיים, בעוד אלה שעישנו 21 עד 30 סיגריות ביום איבדו 5.8 שנות חיים. עישון של מעל 30 סיגריות ביום, קיצר את חיי ההולנדים ב-8.8 שנים.

3. עישון סיגריות ממוצע הפחית את תוחלת החיים ב-6.8 שנים, בעוד עישון כבד הפחית את תוחלת החיים ב-8.8 שנים.

4. עישון סיגרים או מקטרות קיצר את החיים בממוצע ב-4.7 שנים.

5. עישון סיגריות הפחית את מספר השנים "נטולות מחלה" בממוצע ב-5.8 שנים, כאשר עישון סיגרים ומקטרות הקטין את מספר השנים "נטולות המחלה" ב-5.2. עישון של עד 10 סיגריות ליום הפחית את שנות החיים "הבריאוֹת" בממוצע ב-2.9 שנים, כאשר עישון של 21 עד 30 סיגריות מדי יום, מוריד 8.2 שנים בריאוֹת ממאזן שנות החיים. אלה המעשנים מעל 30 סיגריות מדי יום, יאבדו 10.6 שנות חיים בריאוֹת.

6. גמילה מעישון סיגריות בגיל 40 שנה, הגדיל את תוחלת החיים ב-4.6 שנים, ואילו מספר שנים "נטולות המחלה"  גדל ב-3.0. הולנדי שהחליט להפסיק לעשן בגיל 50 שנה עדיין מוסיף 3.3 שנים לתוחלת חייו, אם כי יתווספו לו רק 1.7 שנים "בריאות".  מסתבר שגם החלטה מאוחרת יחסית להפסיק לעשן בגיל 60 שנה, עדיין תתבטא בתוספת של 2.8 שנים לחיים, אך רק 0.7 או רבע מתוספת שנים זו, היא של שנים נטולות מחלה. ומסתבר שגברים הולנדים שהחליטו לנטוש את הסיגריה אך בגיל 70 שנה, עדיין זכו ברווח של 2.5 שנים עודפות, אם כי רק 0.3 שנים מתוך תוספת זו, הייתה של שנים "בריאוֹת".

אם נעלה מעט צפונה לעבר הגוש הסקנדינבי נפגוש במעשנים של דנמרק, ומסתבר שדווקא הנשים הדניות הן מהמעשנות היותר כבדות בין מדינות מערב אירופה.

נתונים שהופקו משלושה מחקרים באזור קופנהגן הבירה, כאשר רוב הגיוס לסקרים אלה נעשה בין השנים 1964 עד 1992.

המדגם הנבחן היה גדול יחסית: 17,669 גברים ו-13,525 נשים, כאשר הגיל הממוצע בתחילת תקופת המעקב היה 50.2 שנה. בשנת 1995 סוכמו הנתונים והמדד הקובע נקבע כתמותה לכל סיבותיה. המעקב ומילוי השאלונים לגבי הרגלי העישון נעשה בפרקי זמן שבין שנה אחת ל-10 שנים.

בעת כניסתם והכללתם בניסוי, היו 68% מהגברים מעשנים, ואילו בין הנשים אחוז המעשנות נקבע בהיכנסן לניסוי כ-55.1%, בהחלט אחוז גבוה באופן יוצא דופן לאוכלוסייה מערב אירופית. הגברים הדנים היו מעשנים כבדים יותר מאשר הנשים שם, בהיותם צורכים 18.2 גר' טבק ליום בהשוואה ל-13.8 גרם טבק יומי בנשים הדניות. הגבר הדני החל לעשן בגיל הממוצע של 18.4 שנה לעומת האישה הדנית שהחלה מעשנת בגיל 24.1 שנה, בממוצע. במהלך תקופת המעקב שנמשכה כאמור כ-30 שנה, נפטרו 5,744 גברים ו-2,900 מהנשים המשתתפות בסקר.

מבין הנשים הדניות רק 65% מבין אלה המעשנות הכבדות והנוטלות את העשן לריאותיהן, ו-71% מבין אלו המעשנות המתונות, הגיעו לגיל 70 שנה, בהשוואה ל-86% מהנשים הדניות שאינן מעשנות המגיעות לגיל זה. בין הגברים הנתונים היות חמורים יותר: רק 54% מבין הגברים בדנמרק שהם מעשנים כבדים ונוטלים את העשן לריאותיהם זכו להגיע לגיל 70 שנה, וזאת בהשוואה ל-65% מבין הגברים המעשנים במתינות , או בהשוואה ל-81% מהגברים שם שאינם מעשנים כלל. כמו כן הסיקו החוקרים הדניים שנשים מעשנות כבדות הנוטלות את עשן הסיגריה לריאותיהן מאבדות 9.4 שנות חיים, ואילו הנשים המעשנות במתינות שם מאבדות 7.4 שנות חיים בהשוואה לנשים דניות שלא עישנו מעודן. בין הגברים המעשנים הכבדים שם ירדו לטמיון 9.2 שנות חיים, כאשר גברים דניים מעשנים במתינות, מאבדים 6.0 שנות חיים, בממוצע.

נראה שכאשר מגיעים לניתוח הנזקים הבריאותיים עד כדי תמותה הנגרמת מעישון, הגבולות בין המדינות מיטשטשים. אם אתה הולנדי ודני בהיר שיער כמו שנמצא במחקרים המדווחים כאן, או אם אתה יפאני או קוריאני שחור שיער, פסק הדין הוא דומה: נתח ממשי ומשמעותי בהחלט של 5 עד 9 שנות חיים, נחסר מחיי המעשנים. ואם נוסיף לכך את מצוקתם של המעשנים, עוד שנים אחדות טרם מותם בגין המחלות הכרוניות והקשות להן גורם העישון, נתחזק במסקנה ובעצה המלומדה שניתן לכול: אל תתחילו לעשן בגיל צעיר, וכך יפחת משמעותית הסיכון לקיצור החיים שלכם.

בברכה, פרופ' בן-עמי סלע